What Makes a Tzaddik Spiritually Distinct

אָמַר אַבָּיֵי: לָא פָּחֵית עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דִּמְקַבְּלִי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכֹל דָּרָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ״ – ״לוֹ״ בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הָווּ. אִינִי? וְהָאָמַר רָבָא: דָּרָא דְּקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּמְנֵי סְרֵי אַלְפֵי פַּרְסָה הָוֵאי, שֶׁנֶּאֱמַר ״סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף״! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאִיסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאִיסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. וּמִי נְפִישִׁי כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה וְהֵן מוּעָטִין. אִם אֶלֶף הֵם – אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם מֵאָה הֵם – אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם שְׁנַיִם הֵם – אֲנִי וּבְנִי הֵם. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּעָיְילִי בְּבַר, הָא דְּעָיְילִי בְּלָא בַּר.

Apropos that verse, Abaye said: The world has no fewer than thirty-six righteous people in each generation who greet the Divine Presence, as it is stated: “Happy are all they who wait for Him [lo]” (Isaiah 30:18). The numerical value of lo, spelled lamed vav, is thirty-six. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rava say: The row of the righteous before the Holy One, Blessed be He, extends eighteen thousand parasangs, as it is stated with regard to the city of God at the end of days: “It shall be eighteen thousand reeds round about, and the name of the city from that day shall be: The Lord is there” (Ezekiel 48:35)? The Gemara answers: It is not difficult; this statement of Abaye refers to the thirty-six righteous people who view the Divine Presence through a luminous crystal [be’ispaklarya], and that statement of Rava refers to the multitudes who view the Divine Presence through a crystal that is not luminous. The Gemara asks: And are those who view the Divine Presence through a crystal that is luminous so numerous? But doesn’t Ḥizkiyya say that Rabbi Yirmeya says in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: I have seen members of the group of the spiritually prominent, who are truly righteous, and they are few. If they number one thousand, I and my son are among them. If they number one hundred, I and my son are among them; and if they number two, I and my son are they. Apparently, it is conceivable that there are no more than two who view the Divine Presence through a luminous crystal. The Gemara answers: It is not difficult. This statement of Abaye is referring to those who may enter to view the Divine Presence only by requesting and being granted permission [bar] from the angels. That statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to the select few who may enter to view the Divine Presence even without requesting permission, for whom the gates of Heaven are open at all times.

וּנְבָאֵר עַתָּה הַפְּרִישׁוּת הַטּוֹב. וְנֹאמַר, כִּי הִנֵּה אַחַר שֶׁהִתְבָּאֵר לָנוּ הֱיוֹת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה וְהוֹכַחְנוּהוּ בִּרְאָיוֹת וְהִתְאַמֵּת לָנוּ גַּם כֵּן רֹב חֻלְשַׁת הָאָדָם וְקִרְבַת דַּעְתּוֹ אֶל הָרָעוֹת, יִתְבָּרֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכָּל מָה שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִמָּלֵט מִן הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה רָאוּי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ

The majority of the public are not capable of being Pious so it is sufficient for them that they be Tzadikim (righteous). But upon the remnant few among the nation who desire to attain closeness to Him, blessed be He, and to benefit, through their attainment, the rest of the masses who depend on them - on them is incumbent to fulfill the Mishna (code) of the Pious which others are not capable of fulfilling.

וכן עד"ז הוא ענין מלת צלם. כי המה דומים במשמעם בצד מה:

And so this is what is meant by tzellem: that the one resembles the other in some fashion.

וזהו פירש צמצם שכינתו בין שני בדי ארון פי' כנפי ריאה השכינה והקב"ה שורה כמו שהוא מחשב ועין נקרא השכל והשכל הוא ביד הצדיקים אבל האיך זוכים למדריגה זו בחשבם שהם עפר ואינם יכולים לעשות שום מעשה בלי כחו של הקב"ה ונמצא מה שהוא עושה עושה זאת הקב"ה שאם לא הוא י"ת אינו יכול לעשות כלום.

In this way, he establishes the Holy One, blessed be He, through them.

או יאמר "צדיק תמים היה בדורותיו", דהצדיק ע"י מעשיו הקדושים שעושה איזה דבר קדושה, הוא ממשיך את הבורא ב"ה יתעלה לעוה"ז, נמצא עושה טובה לדורותיו שמזכה להם, ששכינתו יתברך עמהם ע"י הצדיק, וכשהצדיק עולה במדריגה יתירה, אזי הוא גורם לקשר ולהמשיך את שמו יתעלה בכל העולמות, וזהו "איש צדיק תמים היה בדורותיו", ר"ל שתמימות צדקתו היה מועיל לדורותיו, וגם זאת הועילה צדקתו "את האלקים התהלך נח" פירוש גם לעולמות העליונים היה משפיע להם, וזהו 'את' אלקים, פירוש עם אלקים, דהיינו עולמות עליונים, גם שם היה מתהלך נח.

And the waters continued to diminish until the tenth month (Gen. 8:4) - the explanation for the word "waters": the holy Torah is called water, as in "all those who are thirsty go to the waters" (Isaiah 55:1) - this is the [impulses to] holiness and the clinging that are inside a person, ["continued to diminish"] is that it is impossible to go on [that level] forever only at certain points does a person lacks, that is, interrupts their clinging, as in "he wanted to reach but did not reach" (Yerushalmi Chagigah 2:2:6). "Until the tenth month" - meaning until a person renews within the tenth level, which is the upper holiness, as in "the tenth will be holy"(Leviticus 27:32). "On the first of the month the tops of the mountains were seen" (Gen. 8:5) - meaning

אלה תולדות נח (בראשית ו, ט). נראה דהנה יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא, צדיק אחד יש שעובד הבורא ברוך הוא בהתלהבות גדול והוא לעצמו ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי הבורא ברוך הוא רק שהוא בפני עצמו לבדו עובד הבורא, ויש צדיק אחד שעובד הבורא ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי הבורא כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שעל זה נענש נח על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו והוצרך לגלגל במשה ומשה היה מתקן שהיה מוכיח תמיד כל ישראל. וזהו הפירוש שאמרו חכמינו ז"ל (קידושין מ.) טוב לשמים וטוב לבריות, כי זה הצדיק שעובד ה' ומקרב את הרשעים גם כן להיות עבדי ה' נקרא טוב לשמים משום שהוא עובד הבורא ברוך הוא וטוב לבריות גם כן בשביל שהוא מקרב הבריות לעבוד ה' אבל נח לא היה מקרב הבריות לעבוד ה' כנ"ל. וידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין יט:) כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, כמו שכתוב אצל אברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה) נמצא לפי זה אברהם אבינו שהיה מגייר גרים הרבה לכך לא נאמר אצל אברהם אלה תולדות כמו שנאמר אצל נח משום שלא היה לו תולדות רק מה שאמר הכתוב ויולד נח שלשה בנים את שם וכו', ולא יותר כנ"ל (וזהו פירוש הכתוב אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וכו' ויולד נח וכו', רק אלה תולדות נח מה שאמר הכתוב להלן ויולד נח שלשה וכר). והטעם את האלהים התהלך נח, רצה לומר רק את האלהים היה מתהלך נח, נח לבדו היה עובד הבורא ברוך הוא אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם להיות מעובדי הבורא ברוך הוא לכן נאמר שוב ויולד נח רק שלשה בנים את שם וכו', ושייך שפיר אלה תולדות נח. וזהו פירוש ונח מצא חן בעיני ה', היה לו לומר ונח היה לו חן בעיני ה', ולפי הנ"ל אתי שפיר, כי ידוע שאנשי דור המבול שטופי זימה היו ונח היה צדיק תמים והיה מעלה אותו החן לקדושה כי דור המבול הביאו אותו חן לקליפה ונח לא היה מוכיח אותם. וזה פירוש ונח מצא חן בעיני ה'. ונח מצא חן, רצה לומר ראה שיש מציאת חן בזה העולם והוא מצא אותו חן בעיני ה', רצה לומר היה מעלה אותו לקדושה אבל לא היה מעלה רק בעיני ה' אבל לא בעיני הבריות כנ"ל:

Genesis 6,9. “these are the generations of Noach;" there are two types of righteous people, both of whom serve the Lord. The first category does so with enthusiasm and profound devotion, but does so as an individual only, not endeavouring to draw other people, admitted sinners, nearer to their Creator. There is a second category of tzaddik, righteous person, who not only serves the Lord himself, but who also is instrumental in leading sinners back to their Creator. Avraham was a prime example of the latter type of tzaddik. He was busy converting pagans to monotheism. According to Ari’zal, Noach was even punished for not ‎rebuking the pagans in his time; his punishment consisted of his ‎soul being reincarnated in the body of Moses in order to ‎accomplish then what it had failed to accomplish on its first ‎round inside a human body. Moses made up for the sin of ‎omission of Noach by constantly rebuking the Israelites for their ‎shortcomings. When our sages in Kidddushin 40 discussed the ‎difference between a ‎צדיק‎, “a righteous individual,” and a ‎צדיק טוב‎, ‎‎“a good righteous individual,” they said that the former is ‎righteous vis a vis G’d, whereas the latter is “righteous both vis a ‎vis G’d, and vis a vis his fellow man.” Being “good” to one’s peers ‎involves more than being helpful and charitable; it includes ‎admonishing one’s neighbour when one observes him violating ‎G’d’s commandments. According to Sanhedrin 99, teaching one’s ‎neighbour’s son Torah is one of the most important ways in ‎which to demonstrate one’s concern for him, so much so that a ‎student who has been taught Torah by someone other than his ‎biological father is deemed as having been sired by that teacher. ‎In introducing Avraham to us, the Torah underlines (Genesis ‎‎12:5) that when heading for the land of Israel from Charan, ‎Avraham and Sarah took with them ‎את הנפש אשר עשו בחרן‎, “the ‎souls they had acquired while in Charan”. (the converts to ‎monotheism)‎ When the Torah refers to Avraham, it never wrote the ‎line: ‎אלה תולדות אברהם‎, as opposed to Genesis 6,9-10 where ‎amongst the ‎תולדות‎ of Noach we are told about his three sons; ‎there is no mention or allusion to any converts that Noach had ‎attracted to monotheism other than his own flesh and blood. The ‎word ‎אלה‎, “these,” is almost always used as a limitation, i.e. “these ‎and none other.” In Noach’s case, he had failed to “acquire souls.”‎ When we reflect on this we will understand why the Torah ‎wrote ‎ונח מצא חן בעיני ה'‏‎, instead of ‎ונח היה לו חן בעיני ה'‏‎. The latter ‎formulation would mean that when Noach faced G’d he brought ‎with him much to commend him, i.e. his converts, whereas the ‎formulation the Torah uses implies that G’d had to go looking for ‎Noach; indeed he was a valuable find, a ‎צדיק תמים‎, a perfectly ‎righteous man, but not one that could not be overlooked such as ‎Avraham’s “Chassidim.”‎ When the Torah testifies that ‎את האלוקים התהלך נח‎, “Noach ‎walked with G’d,” this sounds as proof of Noach’s aloofness vis a ‎vis his fellow man [at least during the 120 years prior to the ‎deluge when he was busy building his ark. Ed.] He was in step ‎with G’d, but out of step with his peers. This is why the Torah ‎repeats once more (verse 10) that he sired three sons, although ‎the Torah had informed us of this already at the end of the last ‎chapter (Genesis 5:32).‎ Noach, though aware of the many sexual perversions ‎practiced by the people around him, and being steadfast in not ‎copying their behaviour, is attested to by the Torah describing ‎him as ‎תמים היה בדורותיו‎, “he was perfect in his time.” ‎Nonetheless, his loyalty to the Creator certainly did not endear ‎him to his peers, hence “he walked with G’d”, as there was no one ‎else “with whom to walk.” Sadly, only G’d appreciated his self-‎restraint, his righteousness.‎

עוד י"ל אלה תולדת נח נח וגו' (ו, ט), ומדרש הנ"ל.

And this is what it says: "Noah walked with God"—that at the very least, on Shabbat, which is called "Noah" [a time of rest], one should attach one’s thought to God, whether in thought, or in speech, or in action—at least each person according to their level: for a common person, in action; for a Torah scholar, in speech; and for a righteous and pious person, also in thought.