Blessings on Medicinal Foods

לִשְׁתּוֹת, פְּשִׁיטָא? דִּתְנַן: כׇּל הָאוֹכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, וְכׇל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה!

Since it has been raised, the Gemara addresses the issue of cress juice on Shabbat: Did Rabbi Ḥanina permit him to drink cress juice? It is obvious that it is permitted to drink this juice; why would it be prohibited? As we learned in a mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by people even for medicinal purposes, and one may likewise drink all drinks for medicinal purposes, as the Sages did not include these in their decree against taking medicine on Shabbat.

מֵיתִיבִי: הָיוּ לְפָנָיו צְנוֹן וְזַיִת — מְבָרֵךְ עַל הַצְּנוֹן וּפוֹטֵר אֶת הַזַּיִת! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁהַצְּנוֹן עִקָּר. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְבָרֵךְ עַל הַזַּיִת, שֶׁהַזַּיִת מִמִּין שִׁבְעָה. לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה, הָא דִּתְנַן: כׇּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה? וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי דְּלֵית לֵיהּ, וְהָתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם מֵחֲמַת צְנוֹן בָּא הַזַּיִת — מְבָרֵךְ עַל הַצְּנוֹן וּפוֹטֵר אֶת הַזַּיִת.

The Gemara raises an objection to this based on what was taught in a baraita: If a radish and an olive were before him, he recites a blessing over the radish and exempts the olive from the requirement of a blessing, although their blessings are different. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where the radish is the primary component for the one partaking of them, and the olive serves only to temper the taste of the radish. Therefore, he need recite a blessing only over the radish. The Gemara continues and asks: If so, say the latter clause of the baraita where Rabbi Yehuda says: One recites a blessing over the olive, as the olive is a type of the seven species. Does Rabbi Yehuda not accept that principle which we learned in a mishna: Any food that is primary, and is eaten with food that is secondary, one recites a blessing over the primary food, and that blessing exempts the secondary from the requirement to recite a blessing before eating it? And if you say: Indeed, he does not hold that the primary food exempts the secondary, wasn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: If it is due to the radish that the olive comes, one recites a blessing over the radish and exempts the olive. If so, the dispute whether to recite a blessing over the radish or the olive must be in a case where the radish is not primary. This is an apparent contradiction of Ulla’s statement.

דְּיָלֵיף מִכֶּרֶם: מָה כֶּרֶם דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה — טָעוּן בְּרָכָה. כֶּרֶם יוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין: לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן: דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה — טָעוּן בְּרָכָה.

The Gemara responds: It is derived by means of the hermeneutic principle: What do we find, from the produce of a vineyard: Just as the fruit of the vineyard is an item from which one derives benefit and it requires a blessing, so too, any item from which one derives benefit, requires a blessing. The Gemara responds: In that regard, vineyards can prove that the halakha of ḥalla is not a factor in the obligation to recite a blessing. In summary: And the derivation has reverted to its starting point. However, at this point the halakha is derived from a combination of the two sources: The aspect of this is not like the aspect of that, and the aspect of that is not like the aspect of this; the common denominator is: Both are items from which one derives benefit and each requires a blessing. A general principle may be derived: So too, any item from which one derives benefit, requires a blessing.

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ. דְּתַנְיָא: הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ לֹא יְעָרְעֶנּוּ בְּשֶׁמֶן תְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, אֲבָל נוֹתֵן שֶׁמֶן הַרְבֵּה לְתוֹךְ אֲנִיגְרוֹן וּבוֹלֵעַ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְתֵימָא: כֵּיוָן דְּלִרְפוּאָה קָא מְכַוֵּין לָא לְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ כְּלָל, קָא מַשְׁמַע לַן כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ, בָּעֵי בָּרוֹכֵי.

The Gemara reconciles: With what are we dealing here? With one who has a sore throat, which he is treating with oil. As it was taught in a baraita: One who has a sore throat should not, ab initio, gargle oil on Shabbat for medicinal purposes, as doing so would violate the decree prohibiting the use of medicine on Shabbat. However, he may, even ab initio, add a large amount of oil to the anigeron and swallow it. Since it is common practice to swallow oil either alone or with a secondary ingredient like anigeron for medicinal purposes, in this case one recites: Who creates fruit of the tree. The Gemara challenges: This is obvious that one must recite a blessing. The Gemara responds: Lest you say: Since he intends to use it for medicinal purposes, let him not recite a blessing over it at all, as one does not recite a blessing before taking medicine. Therefore, it teaches us that, since he derived pleasure from it, he must recite a blessing over it.

השותה מים לצמאו מברך עליו שהכל ולאחריו בורא נפשות ודוקא לצמאו אבל אי חנקתיה אומצא ושותה לרפואה אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו דלא כרב עמרם שכתב שמברך לאחריו: ופי' ר"י דוקא ששותה מים לרפואה אינו מברך עליהם לפי שאינו נהנה מן המים אבל שאר משקין נהנה בשתייתן ובטעמם הלכך אם שותה אותם לרפואה צריך לברך עליהם דבש דבורים מברך עליהם שהכל:

ואמאי דתנן השותה מים לצמאו אמרי' בגמרא (שם דף מה) לאפוקי מאי אמר רב אידי בר אבין לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא וז"ש רבינו והשותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה:

(מב) ושתה מים - דוקא מים שאין החיך נהנה מהם כ"א כששותה לצמאו אבל כששותה שאר משקים או אוכל חתיכת פת שהחיך נהנה מהם אף שאין שותהו ואוכלו עכשיו כ"א להעביר האומצא חייב לברך עליו בתחלה וסוף כדלקמיה בס"ח. כששותה מים בבוקר לרפואה לא יברך ואם גם לצמאו יברך [סי' ר"י יעב"ץ]:

ואין מברכין אלא על דבר שיש בו ממש והגוף נהנה ממנו ולכן אין מברכין על קול ערב ולא על רחיצה וסיכה שאין נכנסין לגוף (מגן אברהם סי' רט"ז):

וטעמם מדאמרינן בריש פירקין (לה:) שמן זית מברך עליו בפה"ע ואוקימנא בחושש בגרונו ואקשינן פשיטא ומשני מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא ליברך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי וכתבו שם התוס' ונראים הדברים דאם אדם שותה משקין אם המשקין רעים לשתות דלית ליה הנאה מינייהו לא בעי ברוכי ואי אית ליה הנאה מינייהו בלא הרפואה בעי ברוכי וכ"כ המרדכי. ודרבינו ירוחם כתב וז"ל שתה שום דבר לרפואה או אכל לא יברך עליו שאם הוא דבר איסור ואכלו שלא במקום סכנה לא יברך ואם הוא במקום סכנה ג"כ לא יברך וזה הכלל כל מידי דלרפואה לא יברך עליו כדאמרינן האי מאן דחנקתיה אומצא כ"כ הרמ"ה בתשובה עכ"ל ותמהני על מה שפטר מברכה לשותה דבר לרפואה שהרי בגמרא שכתבתי בסמוך אמרינן בהדיא אע"ג דלרפואה מכוין כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי. מצאתי כתוב בשם הרא"ש שכל המרקחות שאינם מאכל בריאים אלא לרפואה מברך שהכל ואי' על גב דהוא מפירות האילן כשתיתא דהיא מחמשת המינין ואפ"ה מברך שהכל ושמן שעל ידי אניגרון שאני שאף הבריאים רגילים בכך ומרקחת זנגבי"ל דהיינו הומלתא נמי מאכל בריאים היא עד כאן ב"ה ובסימן ר"ה אכתוב בשם המפרשים שאין טעם ברכת שהכל בשתיתא משום דלרפואה עבידא:

כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליו תחלה וסוף:

ע"ז ס"ו ושבולי הלקט בשם ספר התרומה