Why Water Is Always Plural in Hebrew

כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃

For the ETERNAL your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill;

אגמיהם. מים מחוברים מעצמם ממי המטר: ומקוה מימיהם. הם המעיינים והבארות והבורות, ואמר הגאון כי מימי כפול, מים מתוקים, ומים מרים כמֵי הים על כן כתוב הקורא למי הים (עמוס ה ה), והנה שכח מי הירדן יכרתון (יהושע ג יג) ומלת מים כאשר היא סמוכה אל סימן המדבר לעולם היא כפולה כמו מימי (ש"א כה יא) ומימיך (יחז' יב יה), גם על לשון רבים, כי לא יתכן לומר מימוֹ ומימה, ומצאנו מי על לשון יחיד "כי מי נדה לא זורק" (במד' יט יג), וטעם ובעצים ובאבנים, המים שהיו בבתים בכלי עץ, או בכיור הנעשים מאבן:

AND OVER THEIR PONDS OF WATER. This refers to fountains, wells, and cisterns. Saadiah Gaon says that the word meyeme (water of), which is the word me (water of) doubled, refers to sweet water while the word me refers to bitter water, as in me ha-yam (waters of the sea). Scripture therefore reads, ha-kore le-me ha-yam (that calleth for the waters of the sea) (Amos 5:8). Now the Gaon forgot that Scripture states, me ha-yarden yikkaretun (the waters of the Jordan shall be cut off) (Josh. 3:13). The word me is always doubled when connected to a pronoun, as in the word memai (my water) (I Sam. 25:11) and in memekha (thy water) (Ezek. 12:18). This mode comes exclusively in the plural form, as it is incorrect to say memi (my water) and memah (her water). We find me used in the singular in because the water of (me) sprinkling was not dashed (Num. 19:13). [BOTH IN VESSELS OF WOOD AND IN VESSELS OF STONE.] That is, in water found in the homes in vessels made out of wood or basins made out of stone.

אופני ההגשמה במקרא העיקרון: דיברה תורה כלשון בני אדם 4 אתה מכיר את אִמרתם הכוללת את כל מיני הפירושים (שאינם כפשט) הכרוכים בתחום זה, והיא דבריהם: "דברה תורה כלשון בני אדם" (בבלי ברכות לא,א ועוד). משמעות הדברים, שכל מה שיכולים כלל בני האדם להבין ולתפוס במחשבה ראשונה – הוא שיוחס לה' יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המורים על גשמות, כדי להורות שהוא יתעלה מצוי. זאת משום שההמון אינו משיג בעיון ראשון מציאות אלא של גוף דווקא, ומה שאינו גוף או מצוי בגוף – אין הוא מצוי מבחינתם.

You, no doubt, know the Talmudical saying, which includes in itself all the various kinds of interpretation connected with our subject. It runs thus: “The Torah speaks according to the language of man,” that is to say, expressions, which can easily be comprehended and understood by all, are applied to the Creator. Hence the description of God by attributes implying corporeality, in order to express His existence: because the multitude of people do not easily conceive existence unless in connection with a body, and that which is not a body nor connected with a body has for them no existence.

וי"ל עוד בלשון אחר דהנה ידוע שמים לא נמצא כלל בלשון יחיד כי כל מים הוא לשון רבים וכן מי הוא לשון רבים אלא שהוא סמוך כמו מי הירדן וכדומה, והטעם שאין בו אלא לשון רבים י"ל מפני שהוא כולל, והיינו ששורשו למעלה מכל התחלקות הקווין כידוע למבינים, וע"כ אין בו שום גוון אלא כגווון הכלי שניתן בתוכו, בזכוכית לבנה יתראה לבן ובזכוכית אדומה יתראה אדום, וע"כ המים מצמיחים כל מיני צמחים הן מתוקים והן חריפין והן מרין

במד"ר ר' בני אומר בזכות אברהם אני בוקע להם את הים בעבור מה שעשה שנא' ויבקע עצי העולה, ואומר ויבקעו המים, נראה לפרש עפ"י דברי הזוה"ק האי אעא דלא סליק נהורא מבטשין לי' כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וע"כ נבקע מפניהם הים שהים הוא חומרי ואינו עומד בפני שכלי ומאחר שגם גופם נעשה שכלי ע"כ נדחה מפניהם הים ויבקעו המים: