Rambam on Physical Health and Divine Service

לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה אִם רָצָה לִחְיוֹת בְּטוֹבָה.

אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת ה'. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִשְׂתַּכֵּל בַּחָכְמוֹת וְהוּא רָעֵב וְחוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵיבָרָיו כּוֹאֵב.

היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו והלכת בדרכיו. וכבר נכפל זה הצווי ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש (סוטה י"ד) מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירוש שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל.

הוֹאִיל וֶהֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף. וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין וְהַמַּחֲלִימִים.

והמשל בו: שישים הכונה באכילתו ובשתיתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו ומנוחתו - בבריאות גופו לבד. והכונה בבריאות גופו - שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות החכמות וקנות מעלות המידות ומעלות השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא. ועל זה ההקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב, וכן בשאר ההנהגות - אבל יכון אל המועיל. וכשיזדמן שיהיה ערב - יהיה. ושכיזדמן שיהיה בלתי ערב - יהיה. או יכון אל הערב על דרך חכמת הרפואה: כמי שחלשה תאותו למאכל - יעירה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה - שיבריא גופו. ותכלית הכונה בבריאות גופו - לקנות חכמה. וכן כשיתעסק לקנות ממון - תהיה תכלית כונתו בקבוצו, שיוציאו במעלות ושימצאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו, עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו. ועל זה ההקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאד במעלות השכליות והמידות ובידיעת השם יתברך, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית. ויהיה לימודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות. כי בה נשער פעולותינו, וישובו פעולות אנושיות מביאות אל המעלות האמיתיות. כי האדם שיבוא ויאוכל מזון ערב אל החך, טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו, והוא מזיק לו. ואפשר שיהיה סיבה לחולי קשה, או למיתת פתאום - זה ובהמות אצלי שוין. ואין זה פועל האדם, מאשר הוא אדם בעל שכל. אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא חי, "נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מט, כא). ואמנם יהיה פועל אנושי, כשיואכל המועיל לבד. ופעמים יניח הערב ויאוכל הנמאס, כפי בקשת המועיל - וזה פועל לפי הדעת, ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו. וכן כשיבעל כשיתאוה, מבלתי שישמור הנזק והתועלת - יש לו זה הפועל מאשר הוא בעל חי, לא מאשר הוא אדם. ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל, כמו שזכרנו, אלא שישים התכלית: בריאות גופו ושלמותו מהחוליים לבד - ואין זה חסיד. כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל, או הנאת המשגל - וכולם אין תכלית אמיתית לפעולותם. אבל הנכון: שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בבריאות גופו והמשך מציאותו על השלמות, כדי שישארו כלי כוחות נפשו - אשר הם אברי הגוף - שלמים. ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות המידות ובמעלות השכליות. וכן כל מה שילמדהו מן החכמות ומן הדעות שישיג.

So, his only design in eating, drinking, cohabiting, sleeping, waking, moving about, and resting should be the preservation of bodily health, while, in turn, the reason for the latter is that the soul and its agencies may be in sound and perfect condition, so that he may readily acquire wisdom, and gain moral and intellectual virtues, all to the end that man may reach the highest goal of his endeavors. Accordingly, man will not direct his attention merely to obtain bodily enjoyment, choosing of food and drink and the other things of life only the agreeable, but he will seek out the most useful, being indifferent whether it be agreeable or not. There are, indeed, times when the agreeable may be used from a curative point of view, as, for instance, when one suffers from loss of appetite, it may be stirred up by highly seasoned delicacies and agreeable, palatable food. Similarly, one who suffers from melancholia may rid himself of it by listening to singing and all kinds of instrumental music, by strolling through beautiful gardens and splendid buildings, by gazing upon beautiful pictures, and other things that enliven the mind, and dissipate gloomy moods. The purpose of all this is to restore the healthful condition of the body, but the real object in maintaining the body in good health is to acquire wisdom. Likewise, in the pursuit of wealth, the main design in its acquisition should be to expend it for noble purposes, and to employ it for the maintenance of the body and the preservation of life, so that its owner may obtain a knowledge of God, in so far as that is vouchsafed unto man. From this point of view, the study of medicine has a very great influence upon the acquisition of the virtues and of the knowledge of God, as well as upon the attainment of true, spiritual happiness. Therefore, its study and acquisition are pre-eminently important religious activities, and must not be ranked in the same class with the art of weaving, or the science of architecture, for by it one learns to weigh one's deeds, and thereby human activities are rendered true virtues. The man who insists upon indulging in savory, sweetsmelling and palatable food although it be injurious, and possibly may lead to serious illness or sudden death ought, in my opinion, to be classed with the beasts. His conduct is not that of a man in so far as he is a being endowed with understanding, but it is rather the action of a man in so far as he is a member of the animal kingdom, and so "he is like the beasts who perish". Man acts like a human being only when he eats that which is wholesome, at times avoiding the agreeable, and partaking of the disagreeable in his search for the beneficial. Such conduct is in accordance with the dictates of reason, and by these acts man is distinguished from all other beings. Similarly, if a man satisfy his sexual passions whenever he has the desire, regardless of good or ill effects, he acts as a brute, and not as a man. It is possible, however, for one to shape one's conduct entirely from the point of view of utility, as we have stated, with no aim beyond that of maintaining the health of the body, or guarding against disease. Such a one does not deserve to be called virtuous, for, just as he strives for the enjoyment of good health, another like him may have as his aim the gratification of eating, or of sexual intercourse, none of which actions leads towards the true goal. The real duty of man is, that in adopting whatever measures he may for his well-being and the preservation of his existence in good health, he should do so with the object of maintaining a perfect condition of the instruments of the soul, which are the limbs of the body, so that his soul may be unhampered, and he may busy himself in acquiring the moral and mental virtues. So it is with all the sciences and knowledge man may learn.

עדיפות וקדימות בשתי השלמויות 2 דע שמבין שתי המטרות האלה – אחת מהן קודמת במעלה ללא ספק, והיא תיקון הנפש, כלומר הקניית דעות נכונות; ואילו השנייה, כלומר תיקון הגוף, קודמת בטבע ובזמן, והיא הנהגת המדינה ותיקון מצבי כל יושביה במידת האפשר. זו השנייה היא המחייבת יותר, והיא שהופלג לדקדק בה ובכל פרטיה, כי אין להשיג את הכוונה הראשונה (=המטרה) אלא לאחר השגת זו השנייה. תהליכי התיקון מיועדים להשגת שתי השלמויות 3 זאת, כי הוכח שיש לאדם שתי שלמויות: שלמות ראשונה שהיא שלמות הגוף, ושלמות אחרונה שהיא שלמות הנפש. 4 שלמותו הראשונה היא שיהיה בריא, במצבו הגופני הטוב ביותר, ודבר זה לא יתממש אלא אם ימצא את צרכיו כל אימת שיבקש אותם; כלומר את מזונותיו ושאר צורכי הנהגת גופו כגון מגורים ומרחץ וכיוצא בזה. אדם בודד אינו יכול להשיג זאת בשום אופן, ואף אחד אינו יכול להשיג את השיעור הזה אלא על ידי חברה מדינית, כי האדם מדיני בטבעו, כידוע. ברור גם שאי אפשר להשיג את השלמות האחרונה הנכבדה הזאת אלא אחרי השגת השלמות הראשונה, כי האדם אינו יכול לתפוס מושכל, אפילו הסבירו לו אותו, וכל שכן אם יתעורר לכך מעצמו, כאשר הוא כאוב או ברעב או צמא עז, או בחום או בקור עזים. אלא רק לאחר השגת השלמות הראשונה תיתכן השגת השלמות האחרונה, שהיא בלי ספק נכבדה יותר, והיא ולא אחרת סיבת הקיום המתמיד.

Of these two objects, the one, the well-being of the soul, or the communication of correct opinions, comes undoubtedly first in rank, but the other, the well-being of the body, the government of the state, and the establishment of the best possible relations among men, is anterior in nature and time. The latter object is required first; it is also treated [in the Law] most carefully and most minutely, because the well-being of the soul can only be obtained after that of the body has been secured. For it has already been found that man has a double perfection: the first perfection is that of the body, and the second perfection is that of the soul. The first consists in the most healthy condition of his material relations, and this is only possible when man has all his wants supplied, as they arise; if he has his food, and other things needful for his body, e.g., shelter, bath, and the like. But one man alone cannot procure all this; it is impossible for a single man to obtain this comfort; it is only possible in society, since man, as is well known, is by nature social. It is clear that the second and superior kind of perfection can only be attained when the first perfection has been acquired; for a person that is suffering from great hunger, thirst, heat, or cold, cannot grasp an idea even if communicated by others, much less can he arrive at it by his own reasoning. But when a person is in possession of the first perfection, then he may possibly acquire the second perfection, which is undoubtedly of a superior kind, and is alone the source of eternal life.

ואתה יודע, שתקון המידות אמנם הוא ריפוי הנפש וכוחותיה. וכמו שהרופא אשר ירפא הגופות, צריך שידע תחילה הגוף אשר ירפאהו בכללו, וחלקי הגוף מה הם, רצוני לומר: גוף האדם, וצריך שידע אלו דברים יחלוהו, וירוחק מהם, ואלו דברים יבריאוהו, ויכוון אליהם - כן אשר ירפא הנפש וירצה לתקן המדות, צריך שידע נפש האדם בכללה ובחלקיה, ומה יחלה אותה, ומה יבריאה. והחלק המתעורר - הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו. ומזה הכח יבואו פעולות הבקשה והבריחה, ובחירת דבר מה או ההתרחקות ממנו, והכעס וההתרצות, והפחד והעוז, והאכזריות והרחמנות, והאהבה והשנאה, והרבה מאלו המקרים הנפשיים. וכלי אלו הכוחות - כל איברי הגוף, ככח היד על התפישה, וכח הרגל על ההליכה, וכח העין על הראיה, וכח הלב על העוז או הפחד. וכן שאר האיברים, הנסתרים והנראים, אמנם הם וכוחותיהם כלים לזה הכח המתעורר.

Thou knowest that the improvement of the moral qualities is brought about by the healing of the soul and its activities. Therefore, just as the physician, who endeavors to cure the human body, must have a perfect knowledge of it in its entirety and its individual parts, just as he must know what causes sickness that it may be avoided, and must also be acquainted with the means by which a patient may be cured, so, likewise, he who tries to cure the soul, wishing to improve the moral qualities, must have a knowledge of the soul in its totality and its parts, must know how to prevent it from becoming diseased, and how to maintain its health. The appetitive is that faculty by which a man desires, or loathes a thing, and from which there arise the following activities: the pursuit of an object or flight from it, inclination and avoidance, anger and affection, fear and courage, cruelty and compassion, love and hate, and many other similar psychic qualities. All parts of the body are subservient to these activities, as the ability of the hand to grasp, that of the foot to walk, that of the eye to see, and that of the heart to make one bold or timid. Similarily, the other members of the body, whether external or internal, are instruments of the appetitive faculty.