Toil and Discovery in Torah Learning

אִם־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃ אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑ה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא׃

If you seek it as you do silver And search for it as for treasures, Then you will understand the fear of GOD And attain knowledge of God.

וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

Impress them upon your children. Recite them when you stay at home and when you are away, when you lie down and when you get up.

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי — אַל תַּאֲמֵן. לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי — אַל תַּאֲמֵן. יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי — תַּאֲמֵן. הָנֵי מִילֵּי בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אֲבָל בְּמַשָּׂא וּמַתָּן — סִיַּיעְתָּא הוּא מִן שְׁמַיָּא. וּלְדִבְרֵי תוֹרָה לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְחַדּוֹדֵי, אֲבָל לְאוֹקֹמֵי גִּירְסָא — סִיַּיעְתָּא מִן שְׁמַיָּא הִיא.

§ Rabbi Yitzḥak said in the style of a previous passage: If a person says to you: I have labored and not found success, do not believe him. Similarly, if he says to you: I have not labored but nevertheless I have found success, do not believe him. If, however, he says to you: I have labored and I have found success, believe him. The Gemara comments: This applies only to matters of Torah, as success with respect to Torah study is in accordance with the toil and effort invested. But with regard to success in business, it all depends upon assistance from Heaven, as there is no correlation between success and effort. And even with regard to matters of Torah, we said this only with regard to sharpening one’s understanding of Torah, as the more one labors, the deeper the understanding of the material he achieves. However, to preserve what one has learned, it is dependent upon assistance from Heaven. Not everyone achieves this, even with much effort.

דָּבָר אַחֵר: ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ — כַּתְּתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. כִּדְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״. בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה — בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְׁדֵּי אִמּוֹ עָלֶיהָ.

The Gemara offers an alternative explanation of this verse: “Keep silence [hasket] and hear, Israel”; break [kattetu] yourselves over words of the Torah. This is in accordance with the opinion of Reish Lakish, as Reish Lakish said: From where is it derived that matters of Torah are only retained by one who kills himself over it? As it is stated: “This is the Torah: When one dies in a tent” (Numbers 19:14); true Torah study demands the total devotion of one who is willing to dedicate his life in the tent of Torah. With regard to the beginning of the verse: For the churning of milk brings forth curd; in whom do you find the cream of Torah? With one who spits out the milk that he nursed from his mother’s breasts over it; one who struggles with all his might to study Torah.

קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:

There are four types of disciples: Quick to comprehend, and quick to forget: his gain disappears in his loss; Slow to comprehend, and slow to forget: his loss disappears in his gain; Quick to comprehend, and slow to forget: he is a wise man; Slow to comprehend, and quick to forget, this is an evil portion.

אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין בְּמִי שֶׁמַּרְפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן. וְלֹא בְּאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִין מִתּוֹךְ עִדּוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן וּמְצַעֵר גּוּפוֹ תָּמִיד וְלֹא יִתֵּן שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה. אָמְרוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ רֶמֶז (במדבר יט יד) "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְּאָהֳלֵי הַחֲכָמִים. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי כד י) "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה". וְעוֹד אָמַר (קהלת ב ט) "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" חָכְמָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף הִיא עָמְדָה לִי. אָמְרוּ חֲכָמִים בְּרִית כְּרוּתָה שֶׁכָּל הַיָּגֵעַ בְּתוֹרָתוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָה מַחְכִּים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא ב) "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה". וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת תַּלְמוּדוֹ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. אֲבָל הַקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ בִּמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ:

The words of Torah will not be permanently acquired by a person who applies himself feebly [to obtain] them, and not by those who study amid pleasure and [an abundance] of food and drink. Rather, one must give up his life for them, constantly straining his body to the point of discomfort, without granting sleep to his eyes or slumber to his eyelids. The Sages alluded to this concept, [interpreting Numbers 19:14:] "This is the Torah, a man should he die in a tent..." [to mean that] the Torah cannot be permanently acquired except by a person who gives up his life in the tents of wisdom. Similarly, Solomon said in his wisdom [Proverbs 24:10]: "If you faint in the day of adversity, your strength is small." He also said [Ecclesiastes 2:9]: "Also, my wisdom remained with me." [This can be interpreted to mean:] The wisdom which I learned in anger, this is what remained with me. Our Sages declared: A covenant has been established that anyone who wearies himself in Torah study in a house of study will not forget it quickly. Anyone who wearies himself in Torah study in private will become wise, as [Proverbs 11:2] states: "To the modest will come wisdom." Whoever raises his voice during his studies will permanently acquire the subject matter. In contrast, one who reads silently will forget quickly.

וְיָצַר יְצִירוֹת לְעֵד עַל גְּבוּרָתוֹ.

The greatest gift which the Creator bestowed on His servants, human beings, after bringing them out to full perception and complete (mature) understanding - is wisdom, which is the life of their spirit and the candle of their intellect; It brings them to the favor of G-d and saves them from His wrath in this world and the next

אָמְנָם לִכְשֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לַטּוֹבָה הַזֹּאת, רָאוּי שֶׁיַּעֲמֹל רִאשׁוֹנָה וְיִשְׁתַּדֵּל בִּיגִיעוֹ לִקְנוֹתָהּ, וְהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכֹחַ מַעֲשִׂים שֶׁתּוֹלַדְתָּם זֶה הָעִנְיָן וְהֵם הֵם הַמִּצְוֹת.

The Holy One, blessed be He, has put man in a place where the factors which distance him from the blessed G-d are numerous.

כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

המין הד' הוא שלימות אמיתי, שלימות החכמה והתורה שהוא לנפשו ולא לגופו. והנה ג' שלימות הנ"ל הם לזולתך, רק שלימות החכמה היא לאדם לבדו אין לאחרים כח להוציאו ממנו וכו', מובא זה בספר יד יוסף פרש' ראה דף רס"ב (טור ב) יעו"ש.

והנה אמרו חכמינו ז"ל (קידושין פב.) קיים אברהם אבינו כל התורה אפילו עירובי תבשילין עד שלא נתנה וקרבנו אל השכל איך ידע כל התורה אך מחמת שאברהם אבינו הפריד את עצמו מגשמיות וראה הרמ"ח אבריו שכל אבר חיותו ממצוה וכל אבר ואבר יש לו מצוה שמחיה אותו שהמצוה שהוא כנגד האבר הוא חיות האבר ומבלעדי המצוה אין חיות לאבר והשיג שחיות הראש הוא מתפילין וכן השאר מצות משום הכי השיג כל המצות עד שלא נתנה כי ראה החיות של אבריו שכל אבר יש לו חיות ממצוה ולכך לא היה אברהם יכול לעבוד את הבורא בחוץ לארץ על ידי המצות כי בחוץ לארץ לא היה באפשר לקיים המצות התלוים בארץ ולא היה יכול לקיים כמה מצות שהם כנגד אבריו והיה נחסר לו כמה אברים כי חיותה ממצות שכנגדם ובחוץ לארץ לא היה יכול לקיים המצות התלוים בארץ לכן כל זמן היות אברהם בחוץ לארץ היה עובד השם יתברך על ידי מסירות נפשו אמנם בביאתו לארץ היה יכול לקיים כל המצות והיה קומה שלימה בכל אבריו על ידי המצוה ולכן היה עובד על ידי מצוה.

When G’d is able to do ‎this, He inundates the universe with love. We must not ‎misunderstand the attribute of ‎גבורה‎ by regarding it as something ‎negative.

עַיֵּן שָׁם. וּכְמַאֲמָרָם (שָׁם פָּרָשָׁה י"א) כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָּה כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמָתוֹק כוּ' אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן . וְכִדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ (פֶּרֶק כ"ה) לְפִיכָךְ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב לוֹמַר מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

This is the whole duty of man: to root out of his heart every bad quality and character trait (midda). For as long as he has not been cured of their sickness, even if he overcomes his urge many times, he will eventually fall into its net (see Shaarei Kedusha, Part 1, Gate 3).