Bitachon and Hishtadlus in Earning a Livelihood

וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃ וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}

and you say to yourselves, “My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.” Remember that it is the ETERNAL your God who gives you the power to get wealth, in fulfillment of the covenant made on oath with your fathers, as is still the case.

שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהֹוָ֥ה לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃ שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵֽי ק֡וּם מְאַחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃

A song of ascents. Of Solomon. Unless GOD builds the house, its builders labor in vain on it; unless GOD watches over the city, the guard keeps vigil in vain. In vain do you rise early and stay up late, you who toil for the bread you eat; God’s loved ones are provided for while they sleep.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? — לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ — יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ — הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״. אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.

The Sages taught: What is the meaning of that which the verse states: “And you shall gather your grain”? Because it is stated: “This Torah shall not depart from your mouths, and you shall contemplate in it day and night” (Joshua 1:8), I might have thought that these matters are to be understood as they are written; one is to literally spend his days immersed exclusively in Torah study. Therefore, the verse states: “And you shall gather your grain, your wine and your oil,” assume in their regard, the way of the world; set aside time not only for Torah, but also for work. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Is it possible that a person plows in the plowing season and sows in the sowing season and harvests in the harvest season and threshes in the threshing season and winnows in the windy season, as grain is separated from the chaff by means of the wind, and is constantly busy; what will become of Torah? Rather, one must dedicate himself exclusively to Torah at the expense of other endeavors; as when Israel performs God’s will, their work is performed by others, as it is stated: “And strangers will stand and feed your flocks, and foreigners will be your plowmen and your vinedressers” (Isaiah 61:5). When Israel does not perform God’s will, their work is performed by them themselves, as it is stated: “And you shall gather your grain.” Moreover, if Israel fails to perform God’s will, others’ work will be performed by them, as it is stated: “You shall serve your enemy whom God shall send against you, in hunger, in thirst, in nakedness and in want of all things” (Deuteronomy 28:48). Summing up this dispute, Abaye said: Although there is room for both opinions, many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and combined working for a living and learning Torah, and although they engaged in activities other than the study of Torah, were successful in their Torah study. Many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai and were not successful in their Torah study. They were ultimately forced to abandon their Torah study altogether.

וְאֵין רֹב הַתַּעֲנִית עֲבוֹדָה לְמִי שֶׁתַּאֲווֹתָיו חֲלוּשׁוֹת וְכֹחוֹתָיו חֲלוּשִׁים וְגוּפוֹ רָזֶה, אֲבָל טוֹב שֶׁיְּעַדֵּן גוּפוֹ, וְלֹא הַמְעָטַת הַמָּמוֹן עֲבוֹדָה, כַּאֲשֶׁר יִזְדַּמֵּן מִן הַמֻּתָּר מִבְּלִי יְגִיעָה וְלֹא יַטְרִידֵהוּ קְנוֹתוֹ מִן הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, כָּל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ טָפוּל וּבָנִים, וּמַאֲוַיָּיו לְהוֹצִיא לְשֵׁם שָׁמָיִם אַךְ הָרִבּוּי יוֹתֵר נָכוֹן לוֹ.

For him feasting is a burden and self-denial. Neither is diminution of wealth an act of piety, if it is gained in a lawful way, and if its acquisition does not interfere with study and good works, especially for him who has a household and children. He may spend part of it in almsgiving, which would not be displeasing to God; but to increase it is better for himself.

והמשל בו: שישים הכונה באכילתו ובשתיתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו ומנוחתו - בבריאות גופו לבד. והכונה בבריאות גופו - שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות החכמות וקנות מעלות המידות ומעלות השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא. ועל זה ההקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב, וכן בשאר ההנהגות - אבל יכון אל המועיל. וכשיזדמן שיהיה ערב - יהיה. ושכיזדמן שיהיה בלתי ערב - יהיה. או יכון אל הערב על דרך חכמת הרפואה: כמי שחלשה תאותו למאכל - יעירה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה - שיבריא גופו. ותכלית הכונה בבריאות גופו - לקנות חכמה. וכן כשיתעסק לקנות ממון - תהיה תכלית כונתו בקבוצו, שיוציאו במעלות ושימצאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו, עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו. ועל זה ההקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאד במעלות השכליות והמידות ובידיעת השם יתברך, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית. ויהיה לימודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות. כי בה נשער פעולותינו, וישובו פעולות אנושיות מביאות אל המעלות האמיתיות. כי האדם שיבוא ויאוכל מזון ערב אל החך, טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו, והוא מזיק לו. ואפשר שיהיה סיבה לחולי קשה, או למיתת פתאום - זה ובהמות אצלי שוין. ואין זה פועל האדם, מאשר הוא אדם בעל שכל. אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא חי, "נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מט, כא). ואמנם יהיה פועל אנושי, כשיואכל המועיל לבד. ופעמים יניח הערב ויאוכל הנמאס, כפי בקשת המועיל - וזה פועל לפי הדעת, ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו. וכן כשיבעל כשיתאוה, מבלתי שישמור הנזק והתועלת - יש לו זה הפועל מאשר הוא בעל חי, לא מאשר הוא אדם. ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל, כמו שזכרנו, אלא שישים התכלית: בריאות גופו ושלמותו מהחוליים לבד - ואין זה חסיד. כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל, או הנאת המשגל - וכולם אין תכלית אמיתית לפעולותם. אבל הנכון: שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בבריאות גופו והמשך מציאותו על השלמות, כדי שישארו כלי כוחות נפשו - אשר הם אברי הגוף - שלמים. ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות המידות ובמעלות השכליות. וכן כל מה שילמדהו מן החכמות ומן הדעות שישיג.

So, his only design in eating, drinking, cohabiting, sleeping, waking, moving about, and resting should be the preservation of bodily health, while, in turn, the reason for the latter is that the soul and its agencies may be in sound and perfect condition, so that he may readily acquire wisdom, and gain moral and intellectual virtues, all to the end that man may reach the highest goal of his endeavors. Accordingly, man will not direct his attention merely to obtain bodily enjoyment, choosing of food and drink and the other things of life only the agreeable, but he will seek out the most useful, being indifferent whether it be agreeable or not. There are, indeed, times when the agreeable may be used from a curative point of view, as, for instance, when one suffers from loss of appetite, it may be stirred up by highly seasoned delicacies and agreeable, palatable food. Similarly, one who suffers from melancholia may rid himself of it by listening to singing and all kinds of instrumental music, by strolling through beautiful gardens and splendid buildings, by gazing upon beautiful pictures, and other things that enliven the mind, and dissipate gloomy moods. The purpose of all this is to restore the healthful condition of the body, but the real object in maintaining the body in good health is to acquire wisdom. Likewise, in the pursuit of wealth, the main design in its acquisition should be to expend it for noble purposes, and to employ it for the maintenance of the body and the preservation of life, so that its owner may obtain a knowledge of God, in so far as that is vouchsafed unto man. From this point of view, the study of medicine has a very great influence upon the acquisition of the virtues and of the knowledge of God, as well as upon the attainment of true, spiritual happiness. Therefore, its study and acquisition are pre-eminently important religious activities, and must not be ranked in the same class with the art of weaving, or the science of architecture, for by it one learns to weigh one's deeds, and thereby human activities are rendered true virtues. The man who insists upon indulging in savory, sweetsmelling and palatable food although it be injurious, and possibly may lead to serious illness or sudden death ought, in my opinion, to be classed with the beasts. His conduct is not that of a man in so far as he is a being endowed with understanding, but it is rather the action of a man in so far as he is a member of the animal kingdom, and so "he is like the beasts who perish". Man acts like a human being only when he eats that which is wholesome, at times avoiding the agreeable, and partaking of the disagreeable in his search for the beneficial. Such conduct is in accordance with the dictates of reason, and by these acts man is distinguished from all other beings. Similarly, if a man satisfy his sexual passions whenever he has the desire, regardless of good or ill effects, he acts as a brute, and not as a man. It is possible, however, for one to shape one's conduct entirely from the point of view of utility, as we have stated, with no aim beyond that of maintaining the health of the body, or guarding against disease. Such a one does not deserve to be called virtuous, for, just as he strives for the enjoyment of good health, another like him may have as his aim the gratification of eating, or of sexual intercourse, none of which actions leads towards the true goal. The real duty of man is, that in adopting whatever measures he may for his well-being and the preservation of his existence in good health, he should do so with the object of maintaining a perfect condition of the instruments of the soul, which are the limbs of the body, so that his soul may be unhampered, and he may busy himself in acquiring the moral and mental virtues. So it is with all the sciences and knowledge man may learn.

תְּחִלָּתָם שֶׁבַּעַל הַכִּימִיָּה צָרִיךְ לִדְבָרִים מְיֻחָדִים לַמְּלָאכָה לֹא יִגָּמֵר לוֹ דָּבָר זוּלָתָם וְלֹא יִמְצָאֵם בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם. וְהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים טַרְפּוֹ מֻבְטָח לוֹ מִכָּל סִבָּה מִסִּבּוֹת הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ח ג) לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם וְגוֹ׳ כִּי הַסִּבּוֹת אֵינָן נִבְצָרוֹת מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִדְּבַר אֵלִיָּהוּ עִם הָעוֹרְבִים וְעִם הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה וְעֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת הַמַּיִם וּדְבַר עֹבַדְיָהוּ עִם הַנְּבִיאִים שֶׁאָמַר (מלכים א׳ יח יג) וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי ה׳ מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם

But one who trusts G-d, selects among the different occupations one which is easy on his body, allows him to earn a good reputation, does not consume his mind, and is best suited for fulfilling his torah obligations and the principles of his faith, because the choice of occupation will neither increase nor decrease the income he will earn unless G-d decreed so as it says "For it is not from the east or from the west, neither from the desert does elevation come. But G-d judges; He lowers this one and elevates that one." (Tehilim 75:7), and "He causes me to lie down in green pastures; He leads me beside still waters" (Tehilim 23:2).

אָמְנָם מָה שֶׁיּוּכַל לִשְׁמוֹר אֶת הָאָדָם וּלְהַצִּילוֹ מִן הַמַּפְסִידִים הָאֵלֶּה הוּא הַבִּטָּחוֹן, וְהוּא שֶׁיַּשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה' לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר יֵדַע כִּי וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֶּחְסַר לָאָדָם מָה שֶׁנִּקְצַב לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל בְּמַאַמְרֵיהֶם (ביצה ט"ז א): כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְגוֹ', וְכֵן אָמְרוּ (יומא ל"ח ב): אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּכְבָר הָיָה אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל וְהַגְּזֵרָה הָיְתָה מִתְקַיֶּמֶת, אִם לֹא שֶׁקָּדַם הַקְּנָס לְכָל בְּנֵי אָדָם, (בראשית ג:יט): בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם, אֲשֶׁר עַל כֵּן חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל אֵיזֶה הִשְׁתַּדְּלוּת לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁכֵּן גָּזַר הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. וַהֲרֵי זֶה כְּמַס שֶׁפּוֹרֵעַ כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי אֲשֶׁר אֵין לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן אָמְרוּ (ספרי): יָכוֹל אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל (יראה סימן ברכה) תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה (דברים כח:כ). אַךְ לֹא שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת הוּא הַמּוֹעִיל, אֶלָּא שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת מֻכְרָח, וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁתַּדֵּל הֲרֵי יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וּכְבָר יֵשׁ מָקוֹם לְבִרְכַּת שָׁמַיִם שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבַלּוֹת יָמָיו בַּחֲרִיצוּת וְהִשְׁתַּדְּלוּת, הוּא מָה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים עה:ז-ח): כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא וְגוֹ', כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט וְגוֹ' וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (משלי כג:ד): אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל. אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי הוּא דַּרְכָּם שֶׁל הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, עוֹשִׂים תּוֹרָתָן עִקָּר וּמְלַאכְתָּן טְפֵלָה, וְזֶה וְזֶה נִתְקַיֵּם בְּיָדָם, כִּי כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה אָדָם קְצָת מְלָאכָה, מִשָּׁם וָהָלְאָה אֵין לוֹ אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּקוֹנוֹ וְלֹא לְהִצְטַעֵר עַל שׁוּם דָּבָר עוֹלָמִי, אָז תִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה וְלִבּוֹ מוּכָן לַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי וְלָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה.

However, that which can protect a person and save him from these detriments is trust in G-d. Namely, that a person casts his burden entirely upon G-d, knowing that it is certainly impossible for a man to lack what was designated for him, as our sages taught: "all of a person's sustenance [for the year] is fixed for him from Rosh Hashana [to Yom Kippur]" (Beitzah 16a). Likewise, they said: "no man can touch what was prepared for his fellow even to the extent of a hair's breadth" (Yomah 38b). A person could have sat idle and the decree would have been fulfilled (his designated portion would have come to him), had it not been preceded by the fine imposed on every human being: "by the sweat of your brow shall you eat bread" (Gen.3:19), whereby a person is required to make some effort for obtaining his livelihood, for thus the exalted King decreed. This is like a tax imposed on the human race which one cannot escape from paying. Therefore, our sages, of blessed memory, said (Sifri 15:18): "I might think one can sit idle, but scripture says (Devarim 28:20): 'in all that you set your hand to do' ". Only that it is not the efforts (hishtadlut) that help. Rather, the efforts are necessary, but once one has put in some effort, he has already discharged his obligation and there is place for the blessing of Heaven to rest upon him, and he need not consume his days in exertion and labor. This is what king David said: "For not from the east or from the west, nor from... but it is G-d who executes judgment, [putting down one and lifting up another]" (Tehilim 75:7-8), and king Shlomo said: "Do not weary yourself to grow rich; cease applying your understanding" (Mishlei 23:4). Rather, the true path is that of the "early Pious ones", who made their Torah primary and their work secondary, and succeeded in both (Berachot 35b). For once a man does a little work, from then on, he need only trust in his Master, and not be distressed by any worldly matters. Then his mind will be free and his heart ready for true Chasidut and perfect divine service.

שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ, מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכַּם? אָמַר לָהֶן: יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה. אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן, וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם! אֶלָּא יְבַקְּשׁוּ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחׇכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי ה׳ יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה״. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּהָא בְּלָא הָא לָא סַגִּיא. מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְעַשֵּׁר? אָמַר לָהֶן: יַרְבֶּה בִּסְחוֹרָה, וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן, וְלֹא הוֹעִילוּ! אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעוֹשֶׁר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב״. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּהָא בְּלָא הָא לָא סַגִּי.

The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua three matters of behavior: What should a person do to become wise? Rabbi Yehoshua said to them: He should increase his time spent sitting in the study house and minimize his dealings in merchandise. The sages of Alexandria said to Rabbi Yehoshua: Many people have done so, and it did not help them to acquire wisdom. Rabbi Yehoshua responded: Rather, they should pray for mercy to receive wisdom from the One to Whom wisdom belongs, as it is stated: “For the Lord gives wisdom; out of His mouth comes knowledge and discernment” (Proverbs 2:6). The Gemara asks: Since the path to wisdom is through prayer, what is Rabbi Yehoshua teaching us when he says that one should increase his time spent sitting and studying? The Gemara answers that Rabbi Yehoshua is teaching that this, prayer, without that, sitting and learning, does not suffice. The sages of Alexandria asked: What should a person do to become wealthy? Rabbi Yehoshua said to them: He should increase his time involved in merchandise and conduct his business faithfully. The sages of Alexandria said to Rabbi Yehoshua: Many people have done so, and it did not help them become rich. Rabbi Yehoshua replied: Rather, they should pray for mercy to receive wisdom from the One to Whom wealth belongs, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, says the Lord of hosts” (Haggai 2:8). The Gemara asks: Since the path to wealth is through prayer, what is Rabbi Yehoshua teaching us when he says that one should increase his time spent involved in merchandise and conduct his business faithfully? Once again, the Gemara answers: Rabbi Yehoshua is teaching that this, prayer, without that, being involved in honest business, does not suffice.

יורה, שמי שרוצה להשתדל במצוה ולהשתדל בהקב"ה, צריך שלא ישתדל בו ריקם ובחנם, אלא האדם צריך להשתדל בו כראוי לפי כחו. והעמדנו דבר זה בכמה מקומות, וכך יפה לאדם לקבל השתדלות ההוא של הקב"ה. כמש"א, איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך.

מַאי ״בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ״? אָמַר עוּלָּא: לָא כְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, וְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵי נְשִׂיאָה, אֶלָּא כְּהִלֵּל וְשֶׁבְנָא. דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: הִלֵּל וְשֶׁבְנָא אַחֵי הֲווֹ. הִלֵּל עֲסַק בַּתּוֹרָה, שֶׁבְנָא עֲבַד עִיסְקָא. לְסוֹף, אֲמַר לֵיהּ: תָּא נַעֲרוֹב וְלִיפְלוֹג! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ וְגוֹ׳״.

The Gemara interprets the continuation of the verse cited by the baraita with regard to Torah study: What is the meaning of: “Many waters cannot extinguish the love…if a man would give all the fortune of his house for love, he would utterly be condemned” (Song of Songs 8:7)? The Torah is compared to love several times in the Song of Songs. Therefore, the verse indicates that one cannot acquire a share in the reward for Torah study with money. Ulla says: The verse is not speaking of individuals like Shimon, brother of Azarya, whose brother Azarya supported him and enabled him to study Torah. And it is not speaking of individuals like Rabbi Yoḥanan of the house of the Nasi, whom the Nasi supported so that he could study Torah. Rather, it is speaking of individuals like Hillel and Shevna, as when Rav Dimi came to Babylonia he said: Hillel and Shevna were brothers; Hillel engaged in Torah study and remained impoverished, whereas Shevna entered into a business venture and became wealthy. In the end, Shevna said to Hillel: Come, let us join our wealth together and divide it between us; I will give you half of my money and you will give me half of the reward for your Torah study. In response to this request a Divine Voice issued forth and said: “If a man would give all the fortune of his house for love, he would utterly be condemned” (Song of Songs 8:7).

הצלחות העולם הזה וצרותיו כלם נסיונות: נמצא לפי השרש הזה שהצלחות העה״ז וצרותיו יהיו לשינוסה בם האדם בחלק מחלקי הנסיון ששיערה החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא:

The assignments given to man in this world: It comes out according to this root principle that the successes of this world and its troubles are in order for man to be tested by them with the types of tests that the Supreme Wisdom determined to be appropriate for this individual.

"ויחלום והנה סלם כו׳", דהנה הצדיק הוא מושך השפעה ופרנסה, וצריך שיהא הפרנסה והלחם אצלו כחלום, דהיינו שלא יהא הלחם אצלו רק מצד ההכרח שבלתי אפשרי לעולם בלא לחם, ולזה אותיות לחם הוא חלם.

והנה הש"נה גימטריא שט"ן, רק שיש א' יותר. כי א' הוא אלופו של עולם מסתתר שם גם כן, וכנ"ל. ובזה יובן בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. ר"ל אחר שידע יוסף בראש השנה, כי הש"נה גימטריא שט"ן ועוד א' יותר, שהוא אלופו של עולם שהוא ראש השנה, שמסתתר גם בקליפין שהוא שט"ן, בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), להכניע הקליפות, ושפיר הוא ראש השנה, אז כשידע זה נתפרדו כל און, שהיו הקליפות בית האסורים להשכינה, כך בגשמי יצא יוסף מבית האסורין כששבר הקליפות ממש בידיעה זאת.

But regarding sinners, the Holy One, blessed be He, appears as though He has changed and He is concealed within many garments and within many coverings, and within many shells, which are the concepts of chaos, void and darkness, etc. And this is what is meant by 'I will surely hide My face from them' (Deuteronomy 32:20). But those who cling to Me and to My presence will never experience change, etc.

כַּדּוֹמֶה בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ אֵלּוּ, תְּהִלָּה לָאֵל אִסּוּרֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְדוֹמֵיהֶם מֻטְבָּעִים בְּנַפְשׁוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִי, עַד אֲשֶׁר לֹא יִצְרַךְ שׁוּם אִישׁ לֶאֱכֹף טִבְעוֹ וְתַאֲוָתוֹ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, כִּי הֵמָּה לוֹ לְזָרָא. הֲלֹא לֹא יַעֲלֶה חָלִילָה עַל לֵב שׁוּם אֶחָד מִמּוֹכְרֵי בָּשָׂר כָּשֵׁר, לְהִתְרַפּוֹת מִלִּדְרֹשׁ אֵצֶל הַמּוֹרֶה צֶדֶק, בְּמָצְאוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ טְרֵפוֹת בָּאֵבָרִים הַפְּנִימִים, עִם הֱיוֹת לוֹ לִפְעָמִים בְּעִנְיָן כָּזֶה הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, מוֹרָא שָׁמַיִם עָלָיו בְּטִבְעוֹ וְהֶרְגֵּלוֹ, חָלִילָה לוֹ מֵרֶשַׁע, לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל: וְאוּלָם בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּמַשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּהֵפֶךְ, רֹב בְּנֵי אָדָם לֹא יִדְרְשׁוּ עַל חֲשַׁשׁ גָּזֵל וְעֹשֶׁק מֵעַצְמָם. טֶרֶם יִתְבָּעֶנּוּ חֲבֵרוֹ, וּמֵהֶם אֲשֶׁר גַּם אַחַר הַתְּבִיעָה יַעֲשֶׂה תַּחְבּוּלוֹת מִרְמָה אוֹ יָעֵז. וַהֲלֹא בַּתּוֹרָה הַכֹּל שָׁוֶה, זֶה לֹא תַּעֲשֶׂה וְזֶה לֹא תַּעֲשֶׂה, כְּפִי עִנְיַן הַתּוֹרָה וּמִשְׁפָּטֶיהָ, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹּאכֵלוּ, לֹא תֹּאכַל כָּל נְבֵלָה, אוֹ לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ, וְלֹא תִּגְזֹל, וְדוֹמֵיהֶם. וּכְמוֹ שֶׁהֻטְבַּע בְּנֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁכָּל מִינֵי טְרֵפוֹת שָׁוִים אֶצְלוֹ, וְכָל אֲשֶׁר יוֹרֶה הַמּוֹרֶה כִּי הוּא טְרֵפָה מְרֻחָק אֶצְלוֹ וְכַתּוֹרָה יַעֲשֶׂה, כֵּן בְּמָמוֹן, הֲלֹא כָּל מַה שֶּׁעַל פִּי הַתּוֹרָה שַׁיָּךְ לַחֲבֵרוֹ הָוֵי גָּזֵל וְעוֹבֵר בְּלֹא תִגְזֹל. וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁבַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲפִלּוּ הַלּוֹמְדִים וְכִמְעַט גַּם הַיְרֵאִים, אֵינָם נִזְהָרִים כַּיָּאוּת בְּלֹא תַעֲשֶׂה הַלָּזוֹ, אֲשֶׁר יוֹם הַכִּפּוּרִים וְגַם הַמִּיתָה אֵינָם מְכַפְּרִים עָלֶיהָ:

Similarly, in our locales, praise God, the prohibitions against [eating] carcasses, improperly slaughtered animals, and the like [i.e., non-kosher foods] are deeply rooted in the Jewish soul, to the point that no one needs to force his nature and appetite to distance himself from them, for they are repulsive to him. It would not occur, God forbid, to any seller of kosher meat to fail to consult a local rabbinic authority when he finds something in the internal organs that he suspects renders [the meat] treif, even though, sometimes, this would cause him a substantial financial loss. The fear of Heaven is upon him, both in his nature and by habit. Wickedness, causing Jews to stumble, is unthinkable to him. However, due to our many sins, in business matters the situation is just the opposite. Most people will not inquire on their own about suspected theft or exploitation, until they are sued by another. Some of them, even after suit is brought, will resort to deceitful strategies or will brazenly deny. Yet in the Torah, all such sins are equal. Both [forbidden foods] and [stealing] are prohibitions, subject to the Torah and its laws: “You must not eat meat torn by beasts in the field”; “You shall not eat any carcass”; “You shall not defraud your fellow. You shall not steal”; and the like. Just as it has been implanted in the Jewish soul that all forms of treif are the same to him, and whatever the rabbi decides is non-kosher is repulsive to him, and he will act as instructed, so too with regard to money, whatever, according to the Torah, belongs to his fellow, is stolen and in violation of “You shall not steal.” Yet we see that, due to our many sins, even students of Torah and nearly even those who fear God are not properly careful about this prohibition – which is not atoned for by Yom Kippur or even death.

ולכן נאמר (ירמיה י"א) וה' אלקים אמת. שהוא הבעל כח האמיתי של כולם שכולם מקבלים כחם ממנו ית"ש ז"ש ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים: כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר.

Rather the matter is, that Rabbee Yishmael’s view is definitely not that permission is given to a person to separate himself (heaven forefend) even a short time from being involved with Torah, to be involved [instead] with earning a living, during which time he would be completely lacking involvement with Torah (heaven forefend). However, Rabbi Yishmael hinted in his holy statement: “behave in them per the ways of the world,” to imply “with them” i.e., with the words of Torah—that at the same brief moment and time that you occupy yourself with earning a living to the extent necessary to stay alive, even so, in your thoughts you should be preoccupied only with the words of Torah.