Sustaining Parents Without Personal Honor

ד"א כבד את אביך ואת אמך וגו' ולא תרצח מה ענין כבד אצל לא תרצח אלא ללמדך אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו אפ' בילדותן ואצ"ל בעת זקנותן נחשב לו כאלו רוצח כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תרצח ד"א כבד וגו' ולא תנאף מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו נחשב לו כאלו הוא נואף כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תנאף. ד"א כבד את אביך ואת אמך וגו' ולא תרצח מה ענין כבד אצל לא תרצח אלא ללמדך אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו אפ' בילדותן ואצ"ל בעת זקנותן נחשב לו כאלו רוצח כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תרצח ד"א כבד וגו' ולא תנאף מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו נחשב לו כאלו הוא נואף כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תנאף. ד"א כבד את אביך ואת אמך וגו' ולא תרצח מה ענין כבד אצל לא תרצח אלא ללמדך אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו אפ' בילדותן ואצ"ל בעת זקנותן נחשב לו כאלו רוצח כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תרצח ד"א כבד וגו' ולא תנאף מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו נחשב לו כאלו הוא נואף כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תנאף. ד"א כבד את אביך ואת אמך וגו' ולא תרצח מה ענין כבד אצל לא תרצח אלא ללמדך אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו אפ' בילדותן ואצ"ל בעת זקנותן נחשב לו כאלו רוצח כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תרצח ד"א כבד וגו' ולא תנאף מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו נחשב לו כאלו הוא נואף כל ימיו לפני הקב"ה לכך נאמר כבד וגו' לא תנאף.

פַּעַם אַחַת הָיְתָה אִמּוֹ מְסַטְּרָתוֹ בִּפְנֵי כָּל בּוּלֵי [שֶׁלּוֹ] וְנָפַל קוֹרְדִּקוֹן שֶׁלָּהּ מִיָּדָהּ וְהוֹשִׁיט לָהּ שֶׁלֹּא תִצְטָעֵר. נְחַת לְגַבּוֹן אֲמַר לוֹן לָא יְכִילִית מַיְיתוּתֵיהּ לְכוֹן. אֲמַר מַה אֲנָא מַזְבִּין לְכוֹן אִיקְרָא דְּאָבָהָתִי בִפְרִיטִין אֵינִי נֶהֱנֶה מִכְּבוֹד אֲבוֹתַיי כְּלוּם.

מַתְנִי׳ מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּיב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּיב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – לֹא יִטַּמֵּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו ״הִיטַּמֵּא״, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תַּחְזִיר״ – לֹא יִשְׁמַע לוֹ. בְּבֵית הַקְּבָרוֹת לֹא יִטַּמֵּא לָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ אָבִיו ״הִיטַּמֵּא״, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תַּחְזִיר״ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה׳״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי.

MISHNA: If one found an animal in a stable belonging to its owner, he is not obligated to return it to its owner. If he found it in a public area, he is obligated to return it. And if the animal was lost in a graveyard and a priest found it, he may not become impure to return it. If his father said to him: Become impure; or in a case where one was obligated to return the animal and his father said to him: Do not return it, he may not listen to his father, as one may not violate Torah law to honor his father. § The mishna teaches: And if the animal was lost in a graveyard and was found by a priest, he may not become impure to return it. In a case where a priest’s father said to him: Become impure, or in a case where one was obligated to return the animal and his father said to him: Do not return it, he may not listen to his father. The Gemara cites a baraita in which the Sages taught: From where is it derived that if a priest’s father said to him: Become impure, or that if one’s father said to him: Do not return a lost item that you found; he should not listen to him? It is derived from the verse, as it is stated: “Every man shall fear his mother and his father, and you shall observe My Shabbatot; I am the Lord” (Leviticus 19:3). From the fact that the verse concludes: “I am the Lord,” it is derived that: You are all, parent and child alike, obligated in My honor. Therefore, if a parent commands his child to refrain from observing a mitzva, he must not obey the command.

תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: יֵשׁ מַאֲכִיל לְאָבִיו פַּסְיוֹנֵי וְטוֹרְדוֹ מִן הָעוֹלָם, וְיֵשׁ מַטְחִינוֹ בָּרֵיחַיִם וּמְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.

Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There is a type of son who feeds his father pheasant [pasyonei] and yet this behavior causes him to be removed from the World, i.e., the World-to-Come; and there is one who makes him grind with a millstone, which is difficult work, and this action brings him to the life of the World-to-Come. The Sages taught: What is fear and what is honor? Fear of one’s father includes the following: One may not stand in his father’s fixed place, and may not sit in his place, and may not contradict his statements by expressing an opinion contrary to that of his father, and he may not choose sides when his father argues with someone else. What is considered honor? He gives his father food and drink, dresses and covers him, and brings him in and takes him out for all his household needs.

אֵי זֶהוּ כָּבוֹד מַאֲכִיל וּמַשְׁקֵה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מִשֶּׁל הָאָב. וְאִם אֵין מָמוֹן לָאָב וְיֵשׁ מָמוֹן לַבֵּן כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזָן אָבִיו וְאִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל.

רצונו של אדם זהו כבודו ואפי' לכבוד אב ואם שאל"כ אפי' צדיק גמור לא יוכל להנצל מן עבירה כיצד אביו ואמו יושיטו לו הכוס או ימזגו וכמה דברים שאין אדם יכול להשמט מהם ולכן טוב הוא לכל יראי ה' שימחלו לבניהם את כבודם אף בלי ידיעתם כדי שלא להענישם כי הא דרב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה להקניטו לראות אם יכעוס ומחל לו:

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוֵּינוּ אָסוּר לְאָדָם לְהַכְבִּיד עֵלּוֹ עַל בָּנָיו וּלְדַקְדֵּק בִּכְבוֹדוֹ עִמָּהֶם שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי מִכְשׁוֹל. אֶלָּא יִמְחל וְיִתְעַלֵּם שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל:

אני ה' אלהיכם. אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרַי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְאֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (קידושין ל"א):

אני ה' אלהיכם “I am the Lord your God" (the plural) — both you and your father are equally bound to honour Me! Do not therefore obey him if it results in making My words of no effect (Sifra, Kedoshim, Section 1 10; Bava Metzia 32a). — What is implied in the term מורא? That one should not sit in his (the father's) seat, nor speak in his stead (i. e. when he is expected to speak), nor contradict his words. And what is implied in the term כבוד? That the child gives the parents to eat and to drink, provides them with clothes and shoes, leads them into the room and out if they are infirm (Kiddushin 31b).

לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ.

הלכות כיבוד אב ואם מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך ואת אמך וכתיב כבד את ה' מהונך ובמוראם כתי' איש אמו ואביו תיראו ובמורא המקום נאמר את ה' אלהיך תירא ואמרו חכמים ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני ובכבוד הקדים אב לאם דכתיב כבד את אביך ואת אמך ובמורא הקדים אם לאב דכתיב איש אמו ואביו תיראו ללמד ששניהם שוים בין לכיבוד בין למורא ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו פירוש מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו לעצה והרמ"ה כתב דה"ה במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחד בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב כתב הרמב"ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקורין בו כל העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ואין בכך כלום ע"כ ותימה על מה שכתב שאפי' אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם ועד היכן מוראם אפי' היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה ואיזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל האב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף ע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים וכתב הרמ"ה דוקא דאית ליה לבן ממונא לאתזוני ביה ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים וישמשו בשאר דברים שהשמש משמש בהן את רבו:

אֵי זֶהוּ מוֹרָא וְאֵי זֶהוּ כָּבוֹד. מוֹרָא לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו. וְלֹא יִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא בְּמוֹתוֹ. אֶלָּא אוֹמֵר אַבָּא מָרִי. הָיָה שֵׁם אָבִיו אוֹ שֵׁם רַבּוֹ כְּשֵׁם אֲחֵרִים מְשַׁנֶּה אֶת שְׁמָם. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין נִזְהָר בְּכָךְ אֶלָּא בְּשֵׁם שֶׁהוּא פֶּלֶא שֶׁאֵין הַכּל דָּשִׁין בּוֹ. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶן אֶת הָעָם כְּגוֹן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל זְמַן קוֹרֵא בָּהֶן לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֵי זֶהוּ כָּבוֹד מַאֲכִיל וּמַשְׁקֵה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מִשֶּׁל הָאָב. וְאִם אֵין מָמוֹן לָאָב וְיֵשׁ מָמוֹן לַבֵּן כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזָן אָבִיו וְאִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל. וּמוֹצִיא וּמַכְנִיס וּמְשַׁמְּשׁוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַשַּׁמָּשִׁים מְשַׁמְּשִׁים בָּהֶן אֶת הָרַב. וְעוֹמֵד מִפָּנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ: וְהָאָב שֶׁהָיָה תַּלְמִיד בְּנוֹ אֵין הָאָב עוֹמֵד מִפְּנֵי הַבֵּן אֲבָל הַבֵּן עוֹמֵד מִפְּנֵי אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תַּלְמִידוֹ וְחַיָּב לְכַבְּדוֹ בִּשְׁאָר דְּרָכָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וַעֲשִׂיַּת חֲפָצָיו. כֵּיצַד. הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם לֹא יֹאמַר מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי. אֶלָּא מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל אַבָּא פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל אַבָּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְעוֹלָם יִכְלל בִּכְלַל דְּבָרָיו שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ בִּכְבוֹד אָבִיו וְשֶׁמִּתְיָרֵא מִמֶּנּוּ:

What is meant by fear and what is meant by honor? Fear is expressed by not standing in his place, not sitting in his place, not contradicting his words, nor offering an opinion that outweighs his. He should not call him by name, neither during his lifetime or after his death. Instead, he should say: "My father and my master." If his father or his teacher had the same name as others, he should call those other people by a different name. It appears to me that one should be careful only with regard to this matter with regard to a name that is unusual which is not used frequently by people. With regard to the names which people are generally called, by contrast, e.g., Abraham, Isaac, Jacob, Moses, and the like, one can call others by that name in any language and at any time outside his father's presence without thinking anything of the matter. What is meant by honoring them? One should bring them food and drink, clothe them and cover them from their resources. If a father does not have financial resources and a son does, the son is compelled to sustain his father and his mother according to his capacity. He should bring him out and bring him home and serve him in all the ways one serves a teacher. Similarly, he should stand before him as one stands before a teacher. When a father was the student of his son, the father need not stand in the presence of the son. The son, by contrast, must stand before his father even if he is his student. A son is obligated to honor his father in other matters when he is carrying out his business and seeing to his concerns. What is implied? If a person went to a place because of his father's words, he should not say: "Hurry and free me on my own account," or "Let me go on my own account," instead "Hurry and free me because of my father," "Let me go because of my father." Similar laws apply in all analogous situations. He should always include in his words statements that indicate that he is concerned with his father's honor and that he fears him.

ומ"ש ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זעומות נענש עליו שם תני אבימי בריה דר' אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ופירש"י וטורדו מן העולם שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו ובתלמוד ירושלמי גרסינן מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת א"ל אביו מנין לך כל אלה אמר ליה סבא מה איכפת לך לעוס אכול הראהו שקשה לו: ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף ע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים בירושלמי פרק קמא דקידושין תני רשב"י כבד את אביך ואת אמך בין יש לו בין אין לו ואפי' הוא מחזר על הפתחים וכתבוהו התוס' והרא"ש שם וכתב הרא"ש עליו והא דאמרינן ואפי' הוא מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזר הוא על הפתחים דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזר על הפתחים עכ"ל. וכ"כ הר"ן בשם רבינו שמשון וכיוצא בזה כתבו הגה"מ בפ"ו מהל' ממרים בשם סה"מ:

מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם – לְכַבֵּד הָאָב וְהָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וְגוֹ'. וּבָא הַפֵּרוּשׁ (קדושין לא, ב) אֵי זֶהוּ כִּבּוּד, מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מַכְנִיס וּמוֹצִיא. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן כִּבּוּד זֶה מִנִּכְסֵי מִי חַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ אִם מִשֶּׁל אָב אוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וַהֲלָכָה (שם לב א) מִשֶּׁל אָב אִם יֵשׁ לוֹ נְכָסִים לָאָב וְאִם לָאו יְחַזֵּר הַבֵּן אֲפִילּוּ עַל הַפְּתָחִים (עי' ירושלמי קידושין א ז) וְיַאֲכִיל אָבִיו, וְכִבּוּד אָב וְאֵם אֵי זֶה קוֹדֵם וְעַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב, וְאִם מָחַל עַל כְּבוֹדוֹ אִם יִהְיֶה מָחוּל. וְאִם יִרְאֶנּוּ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן יִמְנָעֵהוּ, וְאִם יְצַוֵּהוּ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁלֹּא יַאֲמִינֵהוּ בָּזֶה, וְכִי חַיָּב לְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, וְכֵיצַד הוּא הַכִּבּוּד בְּמוֹתוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּקִדּוּשִׁין וּקְצָת מֵהֶן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים מֵהַגְּמָרָא (יו"ד סימן ר"מ).

The commandment to honor father and mother: To honor father and mother, as it is stated (Exodus 20:12), “You shall honor your father and your mother.” And the explanation (Kiddushin 31b) comes to [define it], “What does it mean to ‘honor’? To feed, give drink, dress, bring in, and take out.” The laws of this commandment — for example, whose property should be spent on this honor, the child’s or the parent’s, and the ruling (Kiddushin 32a) is that it is out of the parent’s if the parent has assets, but if not, the child must even beg door to door (see Talmud Yerushalmi Kiddushin 1:7) in order to feed his parent; which takes priority, honoring the father or the mother; if [the parent] waives that honor [if it is effective]; if the child sees the parent violating the Torah’s words, with what words should he stop them; if his father commands him to violate the Torah’s words, that he should not believe him about it; that the child is obligated to honor [the parent] in life and in death, and how is the honor in death; and the rest of its details — are [all] elucidated in Tractate Kiddushin and in a few other places in the Gemara. (See Tur, Yoreh Deah 240.)

כִּי לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִקְדִּימָה בִּשְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת הָאָב לָאֵם, אִם יֹאמַר אָבִיו ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ אִם לְהַקְדִּים אָבִיו לָאֵם. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵם שָׁוִים, אֶלָּא לְצַד שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו, אִם נִתְגָּרְשָׁה שֶׁאֵין טַעַם זֶה, רָצָה יַקְדִּים לְאָבִיו רָצָה יַקְדִּים לְאִמּוֹ.

איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא ויתננו לו בסבר פנים יפות שאפי' מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו: הגה וכן להיפך אם מטחין אביו ברחיים וכוונתו לטובה כדי שינצל אביו מדבר קשה יותר מזה ומדבר פיוסים על לב אביו ומראה לו שכוונתו לטובה עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים נוחל עולם הבא (גמ' ורש"י פ"ק דקידושין וירושלמי) וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש רבו: זה שמאכילו ומשקהו משל אב ואם אם יש לו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו: הגה וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמחוייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין) ומ"מ אם ידו משגת תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ ובחידושי אגודה) ואם יש לו בנים רבים מחשבים לפי ממון שלהם ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף) : אבל חייב לכבדו בגופו אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים:

What is honor? He feeds him and gives him drink; dresses and covers him; and brings him in and takes him out - and he does so with a pleasant countenance. For even if he feeds him fattened fowl every day, yet does so with an angry face, he will be punished for it.Rema: And likewise the opposite: If one makes him grind with a millstone, but his intention is for the good - in order to save his father from something harder than this - and he speaks [with] appeasement to the heart of his father and shows him that his intention is for the good until his father agrees to grind with the millstone, he acquires the world to come (Gemara and Rashi, Chapter 1 of Kiddushin and Yerushalmi). And he serves him in other ways in which a servant serves his master. And that which he gives him food and he gives him drink - that is from [the resources of] the father and mother, if he has. However if the father does not have and the son does have, we force him and he sustains the father according to what he can [afford]. But if the son does not have, he is not obligated to [knock on] doors to feed his father. Rema: And some say that he is only obligated to give to him that which he is obligated to give to charity. (So wrote the Beit Yosef - that it appears to be so from the words of the Rif and the Rosh. And so too did the Ran write in the first chapter of Kiddushin.) But nevertheless if he has the wherewithal, a curse will come to one who supports his father with his charity monies (Hagahot Mordechai on Bava Batra; Hagahot on Bava Metzia; and Chiddushei Aggadah). And if he has several sons, they calculate [their obligation] according to their money. And if some of them are rich and some of them are poor, only the rich ones are obligated (Teshuvat Maimoni, Laws of Rebels, in the name of Mohoram [Maharam of Rothenberg] - and brought by the Beit Yosef). But he is obligated to honor him with his body, even though he [becomes] idle from his work through this, and [then] becomes required to [knock on] doors. And [that is] specifically when the son has sustenance that will sustain [himself] that day. But if he does not have [it], he is not obligated to be idle from his work and to [knock] on doors.

איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא ויתננו לו בסבר פנים יפות שאפי' מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו: הגה וכן להיפך אם מטחין אביו ברחיים וכוונתו לטובה כדי שינצל אביו מדבר קשה יותר מזה ומדבר פיוסים על לב אביו ומראה לו שכוונתו לטובה עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים נוחל עולם הבא (גמ' ורש"י פ"ק דקידושין וירושלמי) וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש רבו: זה שמאכילו ומשקהו משל אב ואם אם יש לו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו: הגה וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמחוייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין) ומ"מ אם ידו משגת תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ ובחידושי אגודה) ואם יש לו בנים רבים מחשבים לפי ממון שלהם ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף) : אבל חייב לכבדו בגופו אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים:

What is honor? He feeds him and gives him drink; dresses and covers him; and brings him in and takes him out - and he does so with a pleasant countenance. For even if he feeds him fattened fowl every day, yet does so with an angry face, he will be punished for it.Rema: And likewise the opposite: If one makes him grind with a millstone, but his intention is for the good - in order to save his father from something harder than this - and he speaks [with] appeasement to the heart of his father and shows him that his intention is for the good until his father agrees to grind with the millstone, he acquires the world to come (Gemara and Rashi, Chapter 1 of Kiddushin and Yerushalmi). And he serves him in other ways in which a servant serves his master. And that which he gives him food and he gives him drink - that is from [the resources of] the father and mother, if he has. However if the father does not have and the son does have, we force him and he sustains the father according to what he can [afford]. But if the son does not have, he is not obligated to [knock on] doors to feed his father. Rema: And some say that he is only obligated to give to him that which he is obligated to give to charity. (So wrote the Beit Yosef - that it appears to be so from the words of the Rif and the Rosh. And so too did the Ran write in the first chapter of Kiddushin.) But nevertheless if he has the wherewithal, a curse will come to one who supports his father with his charity monies (Hagahot Mordechai on Bava Batra; Hagahot on Bava Metzia; and Chiddushei Aggadah). And if he has several sons, they calculate [their obligation] according to their money. And if some of them are rich and some of them are poor, only the rich ones are obligated (Teshuvat Maimoni, Laws of Rebels, in the name of Mohoram [Maharam of Rothenberg] - and brought by the Beit Yosef). But he is obligated to honor him with his body, even though he [becomes] idle from his work through this, and [then] becomes required to [knock on] doors. And [that is] specifically when the son has sustenance that will sustain [himself] that day. But if he does not have [it], he is not obligated to be idle from his work and to [knock] on doors.

איזהו כיבוד? מאכילם ומשקם, מלביש ומנעיל, ומכסה כיסויים, ומכניס ומוציא. ויתנם להם בסבר פנים יפות. ואפילו האכילו בכל יום מאכלים טובים, והראה לו פנים זועפות – נענש עליו. ולהיפך: אפילו אם מטחינו בריחים אם כוונתו לטובה. ושני מעשיות הובא בתוספות (קידושין לא א) מירושלמי פיאה (ירושלמי פאה דף ג ב): מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני. אמר לו אביו: מאין לך כל אלה? אמר לו: סבא מה איכפת לך? טחון ואכול! כלומר: לעוס ואכול, כעין כלבים דמדשין ואוכלין. ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחים, ואב זקן היה לו. ואתא ציוי לטוחנין לבוא לעבודת השר. אמר לו בנו: טחון, ואני אלך תחתיך לעבודה. אם לבזיוני טב לך, ואם למלקי טב לך. עד כאן לשונו. וישמש לאביו בכל הדברים שהשמש משמש לרבו, וכן לאמו כדרך שהבן יכול לשמשה. וכתב רבינו הבית יוסף בסעיף ה דאם אין לבן – אינו חייב לחזור על הפתחים להאכיל את אביו. אבל חייב לכבדו בגופו, אף על פי שעל ידי כך בטל ממלאכתו, ויצטרך לחזור על הפתחים. ודווקא דאית לבן מזונות לאתזוני ההוא יומא, אבל אי לית ליה – לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים. עד כאן לשונו. ולכאורה הוי תרתי דסתרי: דכיון דחייב לכבדו בגופו, למה אינו חייב לחזור על הפתחים? הרי זהו רק טירחא דגופיה. אך העניין כן הוא: דדבר שהוא עצם הכיבוד – מחוייב בטירחא דגופו, אף שעל ידי כך יתבטל ממלאכתו, כגון לרוחצו לסוכו להלבישו, וכיוצא בזה שהאב צריך לו לשימוש גופו. אבל החזירה על הפתחים אינו מעצם הכיבוד אלא הכנה למזונותיו, ואינו מצווה בזה כשאין ידו משגת (ב"ח). ואף גם בשימוש גופו אינו אלא כשיש לו מזונות ליום זה, אף שעל ידי כך יצטרך מחר לחזור על הפתחים. אבל כשאין לו מזונות – גם ליום זה אין עליו חובה כלל. ופשוט הוא שאינו צריך הבן ליתן לאביו מזונות שלו, ושהוא יצטרך לחזור על הפתחים (ש"ך סעיף קטן ה). ומיהו נראה דאם יש לו לסעודתו לחם ובשר – לא יאכל בשר, ויקנה לחם גם בעד אביו. וכן כל כיוצא בזה. (באמו נראה לי דבשום אופן לא יניחה שתחזור על הפתחים, דזילותא דאשה גדולה מאוד, כדכתיב: "כל כבודה וגו'".)

במעשה כיצד חייב לכבדם בגופו ובממונו להאכילם להשקותם להלבישם ולעשות כל צרכיהם כדאיתא במכילתא כבד את אביך שומע אני בדברים ת"ל כבד את ה' מהונך והוקשה כבודם לכבוד המקום אמור מעתה מאכילם ומשקם מלבישם מכניסם ומוציאם וכל מה שיתן להם יהיה בסבר פנים יפות שאפילו מאכילם בכל יום פטומות והראה להם פנים זועפות נענש עליהם וכן להיפך אפי' מטחינם ברחיים וכונתו לטובה כדי שינצלו אבותיו מדבר קשה מזה ומדבר פיוסים על לבם ומראה להם שכונתו לטובה ושאי אפשר לו לפרנס' בענין אחר עד שיתרצה לטחון נוחל העולם הבא וחייב לשמשו כעבד המשמש לרבו (עיין בקידושין דף ל"א בתוס' ד"ה כבד וד"ה וטורדו):

In action, how is one obligated to honor them? With his body and with his wealth: to feed them, give them drink, clothe them, and attend to all their needs. As it states in the Mekhilta: "Honor your father" — I might think with words alone. Therefore it says, "Honor the Lord with your wealth" (Proverbs 3:9), thus equating their honor with the honor of the Omnipresent. Now we can conclude: feed them, give them drink, clothe them, bring them in and take them out. And whatever one gives them should be done with a cheerful countenance. For even if one feeds them fattened fowl every day but shows them a grim face, he is punished for it. And conversely, even if one makes them grind at a mill, yet his intention is for their benefit — to save his parents from something harder than this — and he speaks words of appeasement to their hearts, showing them that his intention is for their good and that he cannot provide for them in any other way, until they are appeased to grind, he inherits the World to Come. And one is obligated to serve them as a servant serves his master. (See Kiddushin 31b in Tosafot s.v. "Kabed" and s.v. "VeTordo")