Rav Levi Yitzchak of Berditchev teaches that the priestly blessing is needed because the people must be awakened from below (itaruta dile'tata) to receive divine blessing; the kohein's love-filled blessing opens the people's hearts to receive God's abundance.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו, כב-כג). והכלל הוא כך, דהנה הבעל שם טוב היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק (תהלים קכא, ה) ה' צלך, דהיינו כמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ברוך הוא כביכול עושה מה שאדם עושה. ולכך צריך האדם לעשות מצות וליתן צדקה ולרחם על העניים כדי שיעשה הבורא ברוך הוא גם כן עמו טובות. והנה המדה הזאת נקרא כה, כי פירוש המלה של כה הוא כך, פירוש כמו שהוא עושה גם כן הבורא ברוך הוא עושה. וזה ידוע שהבורא ברוך הוא רוצה להטיב לעמו ישראל, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק פרה רוצה להניק. וצריך האדם כשעומד להתפלל לפני הבורא ברוך הוא כל תפילת י"ח או שאר דברי תחנונים צריך להתפלל רק שיהיה להבורא ברוך הוא תענוג מזה כמו שאמרו במשנה (אבות ב, ט) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, פירוש שיהיה המעשה של אדם רק כדי שיהיה להבורא תענוג מזה. וזה ידוע כשאדם מתפלל בשבילו אזי נקרא מקבל וכשאדם רוצה לקבל דבר אוחז הגב יד לארץ והתוך יד למעלה. אבל כשאדם מתפלל רק שיהיה לבורא ברוך הוא תענוג מזה אזי נקרא משפיע שהוא משפיע כביכול בהבורא ברוך הוא והמשפיע אוחז גב יד למעלה ותוך היד למטה. והנה ברכת כהנים הוא בנשיאות כפים, דהיינו שאוחזים גב ידיהם כנגד פניהם כמו מי שירצה להשפיע. וזה פירוש הפסוק כה תברכו את בני ישראל, דהיינו שיברכו את ישראל כדי שיהיה להבורא ברוך הוא תענוג מזה ותהיו אתם משפיעים כביכול בהבורא ברוך הוא ואחר כך הבורא ברוך הוא ישפיע לכם כל טובות וברכות על ישראל כמו שאמרנו שזה המדה נקרא כ"ה כמו שישראל עושים כביכול הבורא ברוך הוא גם כן עושה ומשפיע לעמו ישראל טובות וברכות חיים ושלום אמן: או יבואר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם כו' ושמו את שמי על בני ישראל. הכלל, לכך צריכין הכהנים לברך את ישראל בקול שישמעו ישראל בכדי שאלו אותיות שישמעו ישראל מהכהנים יעשו רושם בישראל ויאירו מול פניהם ובזה הם מתברכין. וזהו כה תברכו כו' אמור להם, דוקא לומר להם האותיות ולא די שיבקש במחשבה על ברכת ישראל, רק לאמר להם האותיות מן הברכה. וזהו ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, וקאי על ישראל:
Numbers 6,23. “the Lord spoke to Moses, saying speak to Aaron and his sons saying: thus you shall bless the Children of Israel saying to them.” The Baal Shem Tov used the above verse repeatedly to tell his listeners that psalms 121,5 in which the psalmist describes the Lord as being our protective angel and likening Him to a shadow, i.e. ה' צלך על יד ימינך, “Hashem your shadow on your right side.” A shadow always follows precisely what the owner of the shadow is doing. Similarly, what G’d does reflects exactly what man had done before. Seeing that this is so, it is imperative that man donates to charity, displays compassion with the ones less fortunate than he by performing kind deeds for them, as G’d, seeing this will reciprocate in kind with people who do this. The attribute of G’d that we described as “shadow,” and which David called צל, is known as כה, usually translated as “thus.” It is well known that the Creator, blessed be His name, is most concerned with doing “good” for His people Israel, as our sages said: “the mother cow is more concerned with giving milk to feed her calf than the calf is desirous of suckling at her teats.” When man stands in prayer he must recite 18 benedictions, not because otherwise G’d would not grant him his requests, but we must do so in order for G’d to experience joy and satisfaction from us, His creatures. We must always remember what the sages taught in Avot 2,8 that even if we think that we have studied a great amount of Torah we should not compliment ourselves for this, for all we did was what we have been created to do. Man’s deeds have one purpose and one purpose only, to provide satisfaction for the Creator who gave him life. When man prays (utters requests), he thereby turns himself into a “recipient.” When someone wishes to receive something he extends his hand heavenwards and the back of his hand earthward. When he prays intending to provide his Creator with satisfaction, instead of being a petitioner he turns himself into a “donor.” The major symbol of the priestly blessings consists of their raising their hands with the backs of their hands facing their faces like someone about to dispense gifts, heavenwards, and the palms of their hands open, pointed earthwards, suggesting that they are about to dispense largesse. The real interpretation of the verse: כה תברכו את בני ישראל, is: “thus you shall bless the Children of Israel in order that the Creator shall have pleasure from them and in order that thereby you will become dispenser of pleasure instead of remaining petitioners waiting for a Divine handout.” As a consequence of this, the Creator will feel encouraged to dispense all manner of blessings on Israel. This is the meaning of the attribute described here as כה, i.e. just as Israel does something for the pleasure of G’d, so He, in turn, will reciprocate by doing things for Israel, His people. Another way of looking at the line: כה תברכו את בני ישראל אמור להם. Basically, the rule expressed here is that not only do the priests have to bless the Jewish people, but they have to do so loudly, so that the recipients of the blessing can hear them say these words (and no others). The Torah teaches that only this combination of words will make the proper impact on the listeners, the Children of Israel. They will make their faces light up so that they will feel that they have received a blessing. It is not enough to bless the Jewish people with one’s mind, but the words have to be enunciated. We have to read the line כה תברכו, “thus you shall bless,” in conjunction with the closing words of the paragraph, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, “thus they (the priests) shall link My name with the people of Israel and I will bless them.” (in order for the priests’ blessing to be effective this has to be the precise procedure).