Ramchal's System of Divine Providence

הפקודות הנתינות לבני אדם בעולם הזה: הנה כבר הקדמנו שענין העבודה שנמסרה לאדם תלוי במה שנבראו בעולם עניני טוב ועניני רע והושם האדם ביניהם לבחור לו את הטוב. ואולם פרטי עניני הטוב רבים הם וכן פרטי עניני הרע כי הלא כל מדה טובה מכלל הטוב והפך זה כל מדה רעה. ד״מ הגאוה א׳‎ מעניני הרע והענוה מעניני הטוב הרחמנות מעניני הטוב והפכה האכזריות הסתפקות והשמחה בחלקו מעניני הטוב והפכה מעניני הרע. וכן כל שאר פרטי המדות והנה שיערה החכמה העליונה כל פרטי הענינים מזה המין שראוים למצא וליפול אפשרותם בחק האנושיות לפי התכלית העיקרי שזכרנו במקומו והמציא אותם כל בחינותיהם סבותיהם ומסובביהם וכל המתלוה להם וחקק אפשרותם באדם כמ״ש ואמנם לשימצאו כל אלה הענינים הוצרכו מצבים שונים בבני האדם שכולם יהיו נסיון להם במה שיתנו מקום לכל פרטי בחי׳‎ הרע האלה ומקום לאדם להתחזק כנגדם ולתפוס בטובות. ד״מ אם לא היו עשירים ועניים לא היה מקום לשיהיה האדם מרחם ולא אכזרי אך עתה הנה ינוסה העשיר בעשרו אם יתאכזר על העני הצריך לו או אם ירחם עליו וכן ינוסה העני אם יסתפק במועט שבידו ויודה לאלקיו או להפך. עוד יהיה העושר לעשיר נסיון לראות אם ירום בו לבו או אם ימשך בו אחר הבלי העולם ויעזוב את עבודת בוראו ואם עם כל עשרו יהיה עניו ונכנע ומואס בהבלי העולם ובוחר בתורה ועבודה וכן כל כיוצא בזה. ואמנם חילקה החכמה העליונה את מיני הנסיון האלה בין אישי מין האנושי כמו שגזרה בעומק עצתה היותו ראויי ונאות ונמצא לכל איש ואיש מבני האדם חלק מיוחד בניסיון ובמלחמת היצר והוא פקודתו ומשאו בעה״ז וצריך לעמוד בו כפי מה שהוא ויודנו מעשיו במדת דינו ית׳‎ כפי המשא אשר ניתן לו באמת בכל בחינותיו בתכלית הדקדוק והנה זה כעבדי המלך שכולם עומדים למשמעתו ובין כלם צריך שתשתלם עבודת מלכותו והנה הוא מפלג לכל א׳‎ מהם חלק מה עד שבין כלם ישתלמו כל החלקים המצטרכים לו והנה כל א׳‎ מהם מוטל עליו השלמת החלק ההוא אשר נמסר לו וכפי פעולתו בפקודתו כן יגמלהו המלך אך מדת החילוק הזה ודרכיו נשגבים מאד מהשגתנו וא״א לנו לעמוד עליהם כ״א החכמה העליונה הנשגבה מכל שכל היא שיערתם והיא סידרתם באופן היותר שלם: והנה בהיות עניני העולם כלם נמשכים ונעתקים בהשתלשלות מענין לענין ממציאותם בנבדלים עד מציאותם בגשמים וכמש״ל בח״א פ״ה. הנה כל הענינים האלה פרטי נסיונו של האדם כמ״ש מתחיל שרש בחינותם בנבדלים לפי המציאות השייך בהם מתיקון וקלקול כמש״ל וכפי ענינם שם נידונין ונגזרים להמצא ולהתפשט עד הגשמיות באישים הראוים להם עד שבכלל דין החילוק הזה יכנסו כל פרטי המציאות למדריגותיהם ועל כלם השקיף החכמה העליונה וכפי אמתת מציאותן תגזור את היותר נאות והגון וזה ברור כפי העיקרים שהקדמנו: הצלחות העולם הזה וצרותיו כלם נסיונות: נמצא לפי השרש הזה שהצלחות העה״ז וצרותיו יהיו לשינוסה בם האדם בחלק מחלקי הנסיון ששיערה החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא:

The assignments given to people in this world: Behold we have already prefaced that the [divine] service given over to man is dependent on matters of good and evil having been created in the world and man being placed between them, for him to choose the good. Yet the matters of good are many, as are the matters of evil. For is not every good trait within the good, and the opposite for every bad trait? By way of example, pride is from the matters of evil and humility is from the matters of good; mercy is from the matters of good and cruelty is its opposite; contentment and happiness in one's portion are from the good matters and its opposite is from the evil matters. And likewise with all the other individual traits. And see that the Supreme Wisdom determined all of the specifics of this type that would be fitting to exist, and to allow for their possibility in human nature - according to the main purpose that we mentioned in its place. And [God] created them, all their aspects, their causes, their effects and all that accompanies them; and He implanted their possibility in man, as we have written. However for all of these matters to exist, it was necessary to have different states among people - such that they all be a test for them, in that there be room for all of these specific aspects of evil, and that there be room for man to strengthen himself against them and to seize the good. By way of example, if there were no rich people and poor people, there would be no chance for a person to have mercy and not be cruel. But now the rich person is tested with his wealth, whether he will be cruel to the poor person that needs him or have mercy upon him. And likewise the poor person will be tested, whether he will be contented with the little in his hand and be thankful to his God or the opposite. The wealth [itself] will also be a test to the rich person, whether his heart will become proud from it and whether he will be drawn through it to the vanities of the world and leave the service of his Creator; or if, with all of his wealth, he will [still] be humble and subdued and disgusted by the vanities of this world and nevertheless choose [to be involved with] the Torah and [with divine] service. And likewise anything that is similar to this. However the Supreme Wisdom divided all these types of tests among individuals of the human specie, as His deep counsel found to be fitting and proper. And it comes out that each and every individual of the human specie has their specific portion of testing and fight with the [evil] impulse, and that is his assignment and load in this world; and he must endure it according to that which it is. And his actions will [then] be judged by His trait of justice, may He be blessed, according to the load that he was truly given in all of its aspects with utmost exactitude. And behold this is like the servants of the king that all stand ready for his discipline; and among all of them, they must fulfill the work of his kingdom. And so he divides a certain portion to each one of them, such that all of the parts that are needed by him will be finished. And behold that each one takes upon himself to complete that portion that is given over to him, and the king will repay him according the performance of his assignment. Yet [when it comes to God,] the measure of this division and its ways are much too lofty for our grasp and it is impossible for us to fathom them. Rather only the Supreme Wisdom, that is more lofty than any intellect, is what measured it and arranged it in the most perfect way. See that the matters of the world all flow and move, by unfolding from one matter to the next; from their existence in the ethereal beings to their existence in the physical word, as I wrote in Part I, Chapter 5 (The Spiritual Realm 3). [Accordingly,] all of these things - the details of man's testing, as I mentioned - begin in the root of its aspect in the ethereal beings, according to the reality of improvement and corruption that is relevant to them, as I have written above. And they are meted out and determined to exist and to spread into physicality in the individuals that are fit for them; until all the details of existence are arranged according to this property of division [of the various tests] in their various levels. And the Supreme Wisdom looks over all of them and decrees what is most fitting according to their true existence. And this is clear according to the general principles with which we prefaced [this discussion]. The assignments given to man in this world: It comes out according to this root principle that the successes of this world and its troubles are in order for man to be tested by them with the types of tests that the Supreme Wisdom determined to be appropriate for this individual.

ענין רוח הקודש: הנה חקק הבי״ת בטבעו של האדם שיהיה מתלמד מבין ומשכיל בהשקיפו על הנמצאים ובחינותיהם וממה שמתגלה לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה עד שישיגהו ויעמוד עליו וזה הדרך ההשכלה הטבעית. אמנם עוד גזר שימצא לו השכלה מעולה מזו מאד והיא ההשכלה הנשפעת והיינו שיושפע לו שפע ממנו ית׳‎ ע״י איזה אמצעיים שהכין לזה ובהגיע השפע ההוא אל שכלו יוקבע בו ידיעת ענין מה בבירור בבלתי ספק ובבלתי טעות וידע הדבר בשלימות סבותיו ותולדותיו כל דבר במדריגתו וענין זה נקרא רה״ק: ענין הנבואה: ואמנם למעלה מכל זה יש מעלה אחרת והיא הנבואה וענינה שיגיע האדם ויתקשר בבורא ית״ש ויתדבק בו דביקות ממש באופן שירגיש התדבקות וישיג מה שהוא מתדבק בו דהיינו כבודו ית׳‎ על דרך שנבאר לפנים. ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל בדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו. והנה עיקר הנבואה הוא השיג הדביקות והקשר הזה עודו בחיים שזה שלימות גדול ודאי ואולם יתלוה לזה ידיעות והשכלות כי אמנם ישיג עי״ז ענינים אמיתים ונכבדים מאד מסתרי סודותיו ית׳‎ וישיגם בבירור כדרך ההשכלה הנשפעת שזכרנו וביותר כח מבעל רה״ק וכמ״ש עוד בס״ד:

Regarding holy spirit (divine inspiration): Behold that the Creator, may He be blessed, implanted into man's nature that he can learn, understand and be enlightened by observing [various] entities and their characteristics. And from what is revealed in front of him, he can contemplate and deduce that which is not revealed - until he grasps it and masters it. And this is the natural way of comprehension. However He also decreed that there be another type of comprehension that is much superior to this. And that is the comprehension that is [divinely] inspired: That is that an influence from Him, may He blessed, comes to one through certain means that He set up for this. And when this influence reaches his intellect, clear knowledge of a certain thing is implanted in it. So he will know the thing completely, [along] with its causes and its outcomes - everything according to its level. And this matter is called holy spirit. Regarding prophecy: Yet there is another level above all of this, and that is prophecy. And its content is that a man reaches to connect with the Creator, may His name be blessed, and truly cleave to Him in such a way that he feels the cleaving, and grasps that to which he is cleaving - meaning to His glory, may He be blessed - according to the way we shall explain below. And the thing is clear and perceived by him without any doubt, in the same way that he would have no doubts about something physical that he perceives with his senses. Note that the essence of prophecy is the attainment of this cleaving and connection while he is still alive, which is certainly a great perfection. However accompanying this is [also] information and understandings. For through this, he is truly able to grasp very great and true matters from His hidden secrets, may He be blessed. And he grasps them with clarity through the path of influenced understanding that we mentioned - with greater power than someone who is in possession of the holy spirit, as we will still discuss with God's help.

ידוע ומבואר הוא שכל הנבראים כלם שנבראו בין העליונים ובין התחתונים הנה נבראו לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללי של הבריאה. וכל חוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקו והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העליונה היותו נאות לפי הכוונה שכיונה בנברא ההוא. ואולם מאותו הטעם עצמו שנבראו ראוי ג״כ שיתקיימו כל זמן היות בם תועלת לכלל הבריאה כמ״ש וע״כ האדון ב״ה שברא כל הנבראים האלה לא ימנע ג״כ מלהשגיח עליהם לקיימם בואתו המצב שהוא רוצה אותם בו: השגחתו ית' על בל מדריגות הבריאה: ואולם כבר הקדמנו בח״א פ״ה שתחלת הנבראים כלם הם הכחות הנבדלים ומהם משתלשלים הגשמים והדברים בגשמים בכל פרטיהם הנה הם כפי מה שנעתק אליהם מן הכחות ההם בפרטי בחינותם ואין דבר קטון או גדול בגשמיים שלא יהיה לו סבה ושרש בכחות הנבדלים כפי בחינותיהם. והאדון ב״ה הנה הוא משגיח על כל אלה הענינים כפי מה שבראם דהיינו על הכחות הנבדלים בראשונה ועל כל השתלשלותם כפי מה שהוא באמת וכן הוא משגיח ג״כ על הפקידים שהפקיד על הנמצאות כמ״ש שם לקיים אותם ואת פקודתם ולהתמיד להם הכח שיפעלו פעולתם: השגחתו על המין האנושי: ואמנם בהיות שנשתנה המין האנושי מכל שאר המינים שניתנה לו הבחירה והיכולת במה שהוא לו קנית השלימות או חסרון ונמצא בבחינה זו פועל ומניע ולא נפעל גם ההשגחה עליו מוכרח שתשתנה מההשגחה על שאר המינים. הנה יצטרך להשגיח ולהשקיף על פרטי מעשיו להמציא לו כדרכיו וכפרי מעלליו ונמצא שיושגחו מעשיו כלם ותולדותיהם וישוב ויושגח עליו כפי הראוי לתולדות המעשים ההם בפרט ומדה כנגד מדה וכמ״ש לפנים וזה ממה שאין שייך בשאר המינים שאישיהם נפעלים ולא פועלים ואינם אלא כפי מה שראוי לתשלום המין ההוא כפי מה שהושרש בשרשו שהנה תהיה השגחה לקיים השורש ההוא וענפיו כפי מה שטבע וחק השרש נותן שיהיו. אבל המין האנושי שאישיו פועלים ומניעים כמ״ש הנה צריך שיושגחו בפרט כפי מה שיגרמו להם מעשיהם לא פחות ולא יותר ועוד נרחיב ביאור הדבר הזה לפנים בס״ד:

It is well-known and clear that all of the creatures that were created - both the higher ones and the lower ones - were surely created because the Supreme Wisdom saw a need and a function for them for the general purpose of the world. And all of their natural axioms and properties were set and embedded, according to what the Supreme Wisdom decreed to be appropriate, according to the intention that It intended for that creature. However for that very reason itself that they were created, it is also fit that they by preserved the whole time that they have that function for the general creation, as I have written. And therefore the Master, blessed be He, that created all of these creatures will also not stop from supervising over them, to preserve them in the state that He wants them to be. His providence, may He be blessed, over all levels of creation: However we have already prefaced in Part I, Chapter 5 (On the Spiritual Realm 3) that the beginning of all the creatures are the ethereal beings; and from them do the physical things unfold. And all the physical things in all of their components are according to that which is forwarded to them from those powers in their various aspects. And there is nothing big or small among the physical things that does not have a cause and root in the ethereal beings, according to their [various] aspects. And the Master, may He be blessed, is certainly overseeing over all of these matters according to [how] He created them - meaning, first upon the ethereal beings and upon all of their processes according to what they actually are. And likewise does He also oversee the appointees that He appointed, over those which [physically] exist - as we mentioned there - to preserve them and their missions and to continually give them the power to accomplish their deeds. His providence over the human specie: However since the human specie is differentiated from all the other species, in that he is given free choice and the ability to acquire that which is perfection or deficiency for himself - and in this regard, acts and impacts, and is not impacted upon - the oversight over him must also be differentiated from the oversight over the other species: Behold, it is necessary to oversee and observe the components of his actions and to furnish him [with conditions that] correspond to his ways and are like the fruit of his deeds. So it comes out that all of his actions and their outgrowths are overseen; and that, in return, he is supervised according to that which is appropriate for the outgrowths of these actions with specificity - measure for measure - and as we shall write further. And that is something not relevant with the other species that are acted upon and do not act (independently), so they are not fit for perfection except for that which is for that specie [as a whole], according to that source that it has as it source. For there is surely oversight to preserve that root and its extensions, according to that which its nature, its axiom and its root determine it should be. But the human specie, the individuals of which act and impact, as we have written, must certainly be overseen individually according to what their actions cause them - no more and no less. And we will still expand the explanation of this thing further, with God's help.

הנה עד הנה ביארנו משפטי ההשגחה עתה נדבר במה שבאופן ההשגחה וענין זה יתחלק לב׳‎ עיקרים הא׳‎ בהשקפתו ית׳‎ והב׳‎ בהשפעתו: ענין השפעתו: אך השפעתו היא מה שיוציא רצונו ית׳‎ לפועל באותו הסדר וההדרגה שהוא חפץ והנה בהיות שסידר בריותיו בסדר הדרגה והשתלשלות מפני שחפץ בסדר הזה הנה כמו שרצה בהשתלשלות זה בבחי׳‎ מציאות הנבראים כן רוצה בו בבחינת התמדתם ופעולותיהם בכל עניניהם ובסדר זה מקיימם בכל בחינותיהם ומשפיע בהם למה שרצה בענינם ויחסיהם. והנה הוא ית״ש ישפיע למלאך והמלאך למלאך שתחתיו במדריגה וכן מדריגה אחר מדרגה עד שהמלאך האחרון יפעל בגשמיות לקיים דבר או לחדש אותו כפי מה שיצאה גזירת רצונו ית׳‎. ואמנם קיום כל הוה בכל מדריגה שהוא אינו אלא ממנו ית׳‎ כי הוא ית״ש מקיים בכחו הנבראים והשתלשלותם כל א׳‎ כפי ענינו אבל הוצאת הפעולות לגשמיות כפי סדר הנמצאים ויחסיהם שזכרנו למעלה זה נעשה בהדרגה שזכרנו:

Behold that up until now we have explained the rules of providence. Now we will speak something about the ways of providence. And this matter is divided into two parts: The first is His oversight, may He be blessed; and the second is His influence. Regarding His influence: However His influence is that which He, may He be blessed, brings out His will to take effect in the order and calibration that He wants. It is [like] He surely ordered His creatures in an order, calibration and unfolding because He desired such an order. Just like He wanted that unfurling in the aspect of the creatures' existence, so too did He want it in the aspect of their permanence and their actions, in all of their functions. And He preserves them in all of their aspects in this order, and influences them for what He wants about their functions and interactions. And behold He, may His name be blessed, influences an angel, and that angel influences the angel beneath him in the chain; and so on, one level after another until the last angel acts upon the physical to preserve something or to institute it according to the transmission of the decree of His will, may He be blessed. Nevertheless the preservation of every existing thing, at all levels, is only from Him, may He be blessed. For it is He, with His power, that preserves the creatures and their unfoldings - every one according to its function. But carrying out the actions into physicality, according to the order of the existing things and their interactions that we mentioned above, is only done through the chain that we mentioned.

הנביא ישיג כל עניני ההנבא בלי ספק: הנה הנביא כשיגיע למדרגת הנבואה בשלימות ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלימה פי׳‎ כי אעפ״י שלפי ההדרגה שזכרנו בפ׳‎ הקודם יקדמו לו הדמיונות ואח״כ יגיע אל המחשבה כפי הדרכים שזכרנו. הנה בהגיעו אל בירור נבואתו ישיג היותו נביא באמת פי׳‎ היותו מתקשר בו ית׳‎ והיותו ית״ש מתגלה לו ופועל בו כל אותם הפעולות וישיג היות הדמיונות אשר יצטיירו בו דמיונות נבואיים נפעלים משפעו ית׳‎ השופע עליו והקבע בו ידיעת הענין אשר יקבע ע״י שפעו זה ולא ישאר לו שום ספק לא בנבואתו ולא בבחינותיה לא הקודמות ולא הנמשכות: ענין המתלמדים בנבואה: וממה שצריך שתדע שהנה לא יגיע הנביא אל המדריגה העליונה בפעם א׳‎ אבל יעלה מעלה אחר מעלה עד הגיעו אל הנבואה השלימה ויש בדבר התלמדות כמו כל שאר החכמות והמלאכות שיעלה האדם במדריגותיהם עד שיעמוד על בורין וזה ענין בני הנביאים שהיו עומדים לפני נביא להתלמד בדרכי הנבואה מה שהיה מצטרך לזה:

The prophet grasps all the matters that he prophesies without a doubt: Behold that when a prophet reaches the level of full prophecy, he grasps all that comes to him with clear perception and full knowledge. The explanation of this is that even though, according to the gradation that we mentioned in the previous chapter, visions come first and it [only] reaches his thought - in the ways we mentioned - afterwards; see that when his prophecy does come to him with clarity, he will grasp that he is a true prophet. The explanation of this is that when he is connected to Him, may He be blessed - in His, may be blessed, revealing Himself to him and being the Actor behind all these actions in him; and in his grasping that the visions that are being illustrated for him are prophetic visions orchestrated by His influence, may He be blessed, upon him; and in the knowledge that comes from this influence being implanted in him - no doubt remains with him, not about his prophecy nor about any of its aspects, neither the previous ones, nor the current ones. Regarding those learning prophecy: And among that which you need to know is that a prophet surely does not reach the highest level all at once. Rather he climbs level by level, until he reaches complete prophecy. And there is learning in this thing, like in all the other disciplines and crafts in which a man moves up in stages, until he masters it clearly. And this is the matter of the 'sons of the prophets' that would be found in front of prophets to learn what was necessary about the ways of prophecy.

ממה שיבחן מאד בהשגחתו ית׳‎ הוא היות יסוד כל סדרי ההשגחה ודרכיה יושר המשפט וקו הדין וכענין שנאמר שבט מישור שבט מלכותך וכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ. ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב״ה אלא להטיב והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו באחריתו וכענין שנאמר כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳‎ אלקיך מיסרך. ונמצא שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע ואין מוסרו של הקב״ה מכת אויב ומתנקם אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שזכרנו. ואולם משרש זה נולדים ב׳‎ ענינים הא׳‎ שהמוסר עצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי כי האהבה עמה תמזוג את הדין ברחמים. והב׳‎ שלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב״ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים וכענין שנא׳‎ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. והנה בהיות שרצה הקב״ה בבחירת האדם במעשיו וכיושר משפטו הגמול לשלם לאיש כמעשהו הנה כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם שלא ייטיב לו ולא ירע לו אלא כפי מעשיו אך באמת הנה האדון ב״ה אינו משועבד לשום חק ואינו צריך לזולתו ולא מתפעל משום דבר וע״כ כשרצה להשתמש מרוממותו הנה יפעל וינהג כפי רצונו בלי הכרח או עיכוב כלל ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו אך כשתגזור חכמתו היות נאות העברה על שורת הדין הנה ישתמש מרוממותו ויחוד שליטתו ויעבור על פשע ויתקן כל קלקול בעוצם כחו. נמצאו כאן ב׳‎ מיני השגחה השגחה הש״י והשגחת השליטה והיחוד ובב׳‎ הדרכים משגיח כבודו ית׳‎ תמיד על ברואיו כי הנה הוא משגיח בהשגחת המשפט לשפוט תמיד את כל המעשה ומשגיח בהשגחת השליטה לקיים בכחו ויכלתו את הבריאה ולא תחרב ברוע מעללי בני האדם: השפעה הערת פנים השפעה הסתר פנים: והנה כבר נתבאר בח״א פ״ד שאולם מצב של האדם בעה״ז הוא מצב שהחומריות והחשך שרשי בו וההארה נרכבת ומשתתפת בו שממנה הדעת והשכל. והנה בראשית תולדתו של האדם סכלותו רב ודעתו מועט וכפי התגדל הנער כך ירבה דעתו. ואמנם הסבה לכל המציאיות האלה היא השפעתו ית׳‎ כי כפי מה שיושפע על האדם כן ימצא בו מציאות וענין בכלל ובפרט ושרש הכל הוא ענין הארת פניו ית׳‎ והסתרם שביארנו למעלה בח״א פ״ד שהוא שרש מציאות הטוב והרע בכ״מ שהם. והנה השפעה נמשכת ע״פ הארת הפנים או הסתרם כפי מה שתגזור החכמה העליונה ומהשפעת ההארה יולד הריבוי הזכות והיקר ומהשפעת ההסתר יולד החסרון העביות והשפלות ובהיות שמציאות הנמצאים וההנהגה הראויה להם מורכבים מהענינים האלה הרכבה רבה כי בנמצא א׳‎ עצמו ובמה שראוי להמלא בו יהיו עניני חסרון בבחי׳‎ א׳‎ ועניני ריבוי בבחינה אחרת עניני עביות וענינו זכות עניני שפלות ועניני יקר ע״כ השפעה שתושפע להם לפי מה שראוי המצא בם צריך שיהיה בענינה הרכבות מן ההארה ומן ההסתר כפי מה שראוי שיולד במושפעים וכפי מה שישתרש בה וכפי הסדר שיוסדר וההדרגה שיושרשו הענינים בהשפעה כן תצא התולדה בכל בחינותיה וגבולותיה וזה כלל גדול לכל המציאיות והמקרים בכל מקום שהם:

From that which is very discernible about His providence, may He be blessed, is that the foundations of all of the arrangements of His providence are righteous law and precise justice. And [this] is like the matter that is stated (Psalms 45:7), "your royal scepter is a scepter of righteousness." And it is [likewise] written (Proverbs 29:4), "By justice a king sustains the land." However we know that the true desire of the Holy One, blessed be He, is only to do good. And note that He loves His creatures like a father loves his son. Yet by reason of the love itself, it is appropriate for a father to discipline his son in order to benefit him in the end - like the matter that is stated (Deuteronomy 8:5), "as like when a man disciplines his son, the Lord your God will discipline you." So it comes out that the judgement and the verdict itself flows from a place of love; such that the discipline of the Holy One, blessed be He, is not the blow of an enemy or one taking revenge, but rather the discipline of a father that wants the good for his son, as we wrote. Indeed, there are two matters that come out of this: The first is that the discipline itself is sweetened and not harsh or cruel. For the love that is with it mixes the judgement with mercy. And the second is that sometimes when the time requires it, the Master, blessed be He, will completely pass over the letter of the law, and act with mercy. And [this is] like the matter that is stated (Exodus 33:19), "and I will have grace upon whom I will have grace, and I will have mercy upon whom I will have mercy." But behold, since the Holy One, blessed be He, wanted the free choice of man in his actions; and, according to the righteousness of His law, the reward to be paid to a man according to his deeds - He surely, as it were, subjugates His direction to the deeds of man, such that He only cause good or bad according to [man's] deeds. However, in truth, the Master, blessed be He, is surely not subjugated to any law and does not require anyone else and is not acted upon by anything. Hence when He wants to use His preeminence, he surely acts and directs [the world] as He wants, without any compunction or hindrance at all. However regarding [His] normative direction, He directs [the world] according to the subjugation that we mentioned. Yet when His Wisdom decrees that it is appropriate to go beyond the letter of the law, He certainly uses His preeminence to pass over sin and rectify any damage with His great power. It comes out that there are two types of providence here: The providence of God, may He be blessed, and the providence of Dominion and Unity. For behold, He normally presides with normative providence, to judge all of his creation; whereas He [only occasionally] presides with the providence of Dominion to preserve the creation with His power and ability - so that it not be destroyed by the evil acts of people. The influence of the emanation of His countenance and the influence of the hiding of His countenance: Behold it has already been explained in Part I, Chapter 4 (On Human Responsibility 3) that the state of man in this world is indeed physical, that darkness is rooted within him, and that emanation - from which he gets intellect and spirit - is combined and associated with it. And note that at the beginning of man's formation, his foolishness is great and his intellect is meager. But as a youth grows, his intellect matures. However the cause of all of these realities is His influence, may He be blessed. For a man's existence and content will be according to what He influences - in general and specifically. And the root of all this is the matter of the emanation of His presence or its hiding that we explained above in Part I, Chapter 4 (On Human Responsibility 10) - which is the root of the existence of good and evil everywhere that they are. Behold that influence comes from the emanation of His presence or His hiding it, according to what the Supreme Wisdom decrees. From the influence of its emanation there comes bounty, clarity and preciousness. And from the influence of its hiding comes lack, heaviness and lowliness. And since the existence of things and their proper direction requires the combination of these things in strong association - for in one very item, and in that which is fitting to be in it, there are elements of lack in one aspect and elements of bounty in another aspect; elements of heaviness and elements of clarity; elements of lowliness and elements of preciousness - the influence that must therefore be imposed upon them must be a combination of emanation and hiding according to what is appropriate to come out in those influenced. And according to what is rooted in it, and according to the order that is arranged and the gradation in which the elements are rooted in their influence, so will its results come out in all of their aspects and demarcations. And this is a great principle about all of existence and occurrences in every place that they may be.

התכלית בבריאה: הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית׳‎ לזולתו והנה תראה כי הוא לבדו ית״ש השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות ואין שלימות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלימות שידומה חוץ משלימותו ית׳‎ הנה איננו שלימות אמיתי אלא יקרא שלימות בערך אל ענין חסר ממנו אך השלימות בהחלט אינו אלא שלימותו ית׳‎ וע״כ בהיות חפצו ית׳‎ להטיב לזולתו לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו ובהיותו הוא לבדו ית׳‎ הטוב האמיתי לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳‎ מצד עצמו שהוא הטוב השלם והאמיתי. והנה מצד אחר הטוב הזה א״א שימצא אלא בו ע״כ גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיותן מקום לברואים לשיתדבקו בו ית׳‎ באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו ואז נמצא שמה מצד עצמם א״א שיתוארו בשלימות כשלימותו ית׳‎ הנה מצד התדבקם בו יגיע להם באותו השיעור שאפשר ליתאר בשלימות ההוא ית׳‎ מצד היותם מתדבקים בו וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא בערך שאפשר להם ליהנות בה ונמצא היות כונתו ית״ש בבריאה שברא לברוא מי שיהיה נהנה בטובו ית׳‎ באותו הדרך שאפשר שיהנה בו: ענין השלימות והחסרונות וקנית השלימות: ואולם גזרה חכמתו שלהיות הטוב שלם ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא פי׳‎ מי שיקנה הטוב בעצמו ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה ותראה שזה נקרא קצת התדמות בשיעור שאפשר אל שלימותו ית׳‎ כי הנה הוא ית״ש שלם בעצמו ולא במקרה אלא מצד אמתת ענינו מוכרח בו השלימות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח ואולם זה א״א שימצא בזולתו שיהיה אמתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות אך להתדמות לזה במקצת צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו וע״כ גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימיות ותעדיר ממנה את החסרונות ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו: ואמנם מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה ית׳‎ מצד התדמותה לו הנה ע״י קנותה השלימות לה נמצאת מתדבקת והולכת בו עד שסוף קנותה השלימות והמצאה מתדבקת בו יהיה הכל ענין א׳‎ וזה כי בהיות מציאותו ית״ש השלימות האמיתי כמ״ש הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתיחס אלא לו כענף אל השורש כי אעפ״י שאינו מגיע אל השלימות השרשי הנה המשך ותולדה ממנו הוא והנה תראה כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו ית׳‎ וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית׳‎ והסתר פניו ונמצא שהארת פניו ית׳‎ וקרבתו תהיה השורש והסבה לכל שלימות שיהיה והסתר פניו השרש והסבה לכל חסרון אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו וע״כ הנברא הזה העומד בשיקול בין השלימיות והחסרונות שהם תולדות ההארה וההסתר בהתחזקו בשלימיות והקנותם אותם בעצמו הנה הוא אוחז בו ית׳‎ שהוא השרש והמקור להם וכפי מה שירבה בשלימיות כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו עד שבהגיעו אל תכלית קנית השלימות הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו ית׳‎ ונמצא מתדבק בו ית׳‎ ונהנה בטובו ומשתלם בו והוא עצמו בעל טובו ושלימותו:

The purpose of creation: See that the purpose of creation was to give from His goodness, may He be blessed, to another besides Him. And behold, see that His alone is true perfection, devoid of all deficiencies. And there is no other perfection like it at all. So it comes out that any perfection that resembles [it] - besides His perfection, may He be blessed - is not true perfection. Rather it is called perfection relative to something more deficient than it. But complete perfection is only His perfection, may He be blessed. And therefore since His desire, may He be blessed, was to do good to others, it would not be sufficient for Him to do a little good, but rather [only] in giving the full goodness that is possible for the creatures to receive. And in His alone, may He be blessed, being the true good, His good desire would only be satisfied by giving others that very good that is within Him, may He be blessed, from the angle of Himself - which is the truly perfect good. Yet surely from another angle, this good is impossible to be found anywhere but in Him. Therefore, His wisdom decreed that the nature of this true giving would be that a place be given to the creatures to cleave to Him, may He be blessed, according to the measure of what is possible for them to cleave. And so it comes out that what would be impossible from the angle of themselves - that they would be described by the same perfection as His perfection, may He be blessed - nevertheless surely comes to them according to the measure that it is possible for them to be described by His perfection, may He be blessed, from the angle of their cleaving to Him. And it comes out that they benefit from this true good, relative to that which is possible for them to benefit from it. [Likewise,] it comes out that His intention, may His name be blessed, in the creation that He created was to create someone that can benefit from His goodness, may He be blessed, in the manner that it is possible for him to benefit from it. The nature of perfection, deficiencies and the acquisition of perfection: However His wisdom decreed that in that this good is perfect, it is fitting that the one who benefits from it, own that good - [meaning] one that acquires the good himself and not one that has the good joined to him in a contingent way. And see that this is called a little resemblance - in the measure that it is possible - to His perfection, may He be blessed. For surely He, may His name be blessed, is perfect from Himself, and not contingently so. Rather from the angle of the truth of His nature, He is required to have that perfection. And He is necessarily devoid of deficiencies. However it is impossible that this be found in anyone besides Him - that His truth require Him to have this perfection and be devoid of deficiencies. Yet to resemble it a little, it is required that it at least acquire the perfection that the truth of its nature does not require and remove the deficiencies that were possible in it. Therefore He decreed and arranged that the matters of perfection and the matters of deficiency be created; and a creature be created that would have the equal possibility of both of these matters; and that mechanisms be given to this creature through which it could acquire the perfections for itself and remove the deficiencies from itself. And then it would happen that it would become similar to its Creator, in that which is possible for it; and it would be fitting to cleave to Him and to benefit from His goodness. However besides this creature that acquired perfection being fit to cleave to his Creator, may He be blessed, from the angle of its resembling Him - see, that by its acquisition of perfection for itself, it comes out that it increases its clinging to Him, until the end of its acquisition of perfection and its cleaving to Him all become one thing. For in that His existence, may He be blessed, is the true perfection, as we have written; anything that is perfect only relates to Him, like a branch to the root. As even if it does not reach the root perfection, it is a continuation and an outgrowth of it. And behold that any true perfection is surely His existence, may He be blessed; and any deficiency is only the absence of His goodness, may He be blessed, and the hiding of His face. So it comes out that the shining of His face, may He be blessed, and His closeness are the root and the cause of all perfection that will be; and the hiding of His face is the root and the cause of all the deficiency - such that according to the measure of the hiding, is the measure of the deficiency that results from it. Therefore when this creature - that stands evenly between the perfections and the deficiencies that are outgrowths of the shining and the hiding - strengthens itself with perfections and acquires them for itself on its own; behold, it attaches [itself] to Him, may He be blessed, who is their root and their source. And according to that which it increases perfection, so does it increase in attachment to Him; until when it reaches the end of the acquisition of perfection, behold it reaches the end of attachment and cleaving to Him, may He be blessed. So it benefits from His good and perfects itself in Him and becomes, itself, the owner of its good and its perfection.

מן הענינים העמוקים שבהנהגתו ית׳‎ הוא ענין ישראל ואומות העולם שמצד טבע האנושי נראה היותם שוים באמת ומצד עניני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי. והנה עתה נבאר בענין זה ביאור מספיק ונפרש מה שבו מתדמים זה לזה ומה שבו מתחלפים זה מזה.

From the deepest matters in His direction [of the world], may He be blessed, is that matter of Israel and the [other] nations of the world. For from the angle of man's nature they truly appear to be the same; but from the angle of the Torah, they are completely and greatly different - distinct like two completely differing species. And behold we will now give a sufficient explanation about this matter, and explain in what they are similar to one another and in what they are different from one another.

במצבו של האדם בעה״ז יבחנו ב׳‎ ענינים תכונת עצמו של האדם בחלקיו והרכבתם והמקום אשר הוא מושם בו בכל מה שמתלוה לו: הפעולות החומריות נעשות פעולות שלימות: ואולם מעומק עצת חכמתו ית׳‎ היה לסדר הדברים באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני השיג את השלימות והתעלות אל הזוך ואל המעלה ואדרבא השפלתו תהיה הגבהתו ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו בהיותו הופך את החשך לאור ואת הצלמות לנוגה יזרח. וזה כי שם ית״ש גבולות וסדרים לאדם בתשמיש שישתמש מהעולם ובריותיו ובכונה שיתכון בהם אשר בהשתמש מהם האדם באותם הגבולות ובאותם הסדרים ובאותה הכונה שצוה הבי״ת יהיה אותו הפועל הגופני וחמרי עצמו פועל שלימות ובו יתעצם באדם מציאות שלימות ומעלה רבה יתעלה בו ממצבו השפל ויתרומם ממנו ואולם השקיפה החכמה העליונה על כל כללי החסרונות המוטבעים בענינו של האדם ועל כל עניני המעלה והיקר האמיתי המצטרכים לו להיות ראוי לשיהיה מתדבק בו ית׳‎ ונהנה בטובו. וכנגד כל זה סידר לו סדרים והגביל לו גבולות שאשר בשמרו אותם יתעצם בו כל מה שצריך מן המעלה האמיתית שזכרנו וישולל מענינו כל מה שהוא הרחקה מן הדביקות העליון ואלו לא היתה הגזירה גזורה שימות כמו ש״ל ע״י המעשים האלה היתה הנשמה מתחזקת וחשך הגוף מתחלש באופן שהיה מזדכך על ידה זיכוך גמור ומתעלים שניהם אל הדביקות בו ית׳‎ ולפי שהגזירה גזורה אין הדבר נעשה בפעם א׳‎ אך עכ״פ מתחזקת הנשמה בעצמה והגוף מזדכך בכח אעפ״י שאינו נעשה בפועל וקונה האדם מצב שלימות בכח שיצא אח״כ לפועל בזמן הראוי לו:

Regarding the condition of man in this world, two matters will be examined: Man's own disposition in his parts and their combination; and the place in which he is put in all that concerns him. The material actions become perfect actions: However it was from the depths of the counsel of His wisdom, may He be blessed, to order the things in such a way that even with man being forcibly plunged into materiality, as we have written, he is able to - from within the materiality itself and from the physical occupation - reach perfection and elevation to purity and distinction. And on the contrary, his being demeaned becomes his being raised. And from there, he will acquire incomparable preciousness and honor - in his changing darkness to light, and gloom to shining brightness. And this is because He, may His name be blessed, placed limits and parameters for man in the use that he can make of the world and its creatures, and in the intention that he intends from them - such that when man uses them within those limits and within those parameters and with that intention that the Creator, may He be blessed, commanded, that physical and material act itself becomes an act of perfection. So through it, a reality of perfection is realized in man. And he is raised with a great distinction from his lowly condition and becomes elevated from it. [Moreover,] the Supreme Wisdom considered all of the deficiencies implanted in man's makeup and all of the matters of true distinction and preciousness required for him to be fit to cleave to Him, may He be blessed, and enjoy His goodness. And corresponding to all of this, He set up parameters for him and gave him limits; such that if he keeps to them, he will realize all that he needs of the true distinction that we mentioned, and will remove anything that distances him from cleaving to the Most High on account of his makeup. And were it not for the decree that he die, as we have written above, the soul would strengthen itself through these deeds; and the darkness of the body would weaken in such a way as to become completely purified by [the soul]; and they would both rise to cleave to Him, may He be blessed. But since the decree was decreed, the thing is not done at one time. Nevertheless, the soul is strengthened by itself, and the body is purified in [its] potential - even though it is not effected in actuality. So man acquires the condition of perfection in potential, which comes out later into actuality at the time that is appropriate for it.

ענין הבתי דינין של מעלה: סידר האדון ב״ה שהנהגת עולמו כלה בין מה שלמשפט המעשים של בני הבחירה ובין למה שראוי להתחדש בעולם ובריותיו יעשה כסדר כעין מלכות הארץ וכן אז״ל מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא והיינו בתי דינין וסנהדראות עם כל דרכיהם וחוקותיהם וזה כי הנה סידר בתי דינים שונים של נמצאים רוחניים במדריגות ידועות ובסדרים ידועים שלפניהם יערכו כל הענינים הראוים לישפט ובגזירתם יקומו כל הדברים וכמ״ש דניאל (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא וכו׳‎. הדין בבית דין שלמעלה: והנה הוא ית״ש מופיע בכל הסנהדראות האלה ומשפיע בם ומעמידם על תוכן הענין שבאמת שיצא המשפט לאמתו ויש מן הסנהדראת שהקב״ה שם לראש וכענין שנאמר ראיתי את ה׳‎ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ופירשו ז״ל אלו מיימינים לזכות ואלו משמאלים לחובה ואמר דניאל עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב ... דינא יתב וספרין פתיחו. ענין העדים בבית דין שלמעלה: ואמנם עיקר הדבר כך הוא הנה כבר ביארנו למעלה כמה מן הדקדוק נמצא בדינו של כל איש ואיש כי הנה בכלל איש מן האנשים ימצאו טענות רבות לפי סבות שונות להיות נידון האיש ההוא לדרכים רבים מדרכי המשפט ובפרט ג״כ בכל מעשה ומעשה ממנו הנה ימצאו בו בחינה לזכות ובחי׳‎ לחובה לכמה צדדין רבים כי כל עניני העולם מורכבים בהרכבות רבות באמת ונמשכים בדרכים שונים ואולם כל הבחינות האמיתיות האלה מתגלים בבתי דינין העליונים האלה לאמתם וכל א׳‎ מן הצבא הנמצא באותו הב״ד מתגלה לו לפי ענינו א׳‎ מן הבחי׳‎ עד שבין כלם מתגלות הבחי׳‎ כלם לא נכחד דבר ואז ישקל הענין לפי כל הבחינות האמיתיות ההם ותצא הגזירה כפי הנאות. ואולם הגמר הזה יעשהו מי שהוא ראש בב״ד ההוא ואם הוא מהבתי דינים שהאדון ב״ה רוצה ויושב שם לראש הנה אעפ״י שהכל צפוי לפניו יניח לכל המשרתים הצבא שלפניו שיטענו כפי המתגלה להם מבחי׳‎ הענין באמת ויגמור הדבר כפי הראוי וכמ״ש. נמצא לפי שרש זה שאין הקב״ה דן את העולם בבחי׳‎ ידיעתו אלא בבחינ׳‎ הסדרים שרצה וסידר לענין. וממה שסידר עוד בזה הוא שלא יבא לישפט ענין מהענינים בשום ב״ד מאלה עד שיובא לפניו מפקידים שהפקיד לענין זה והיינו שהנה הפקיד בחפצו ית׳‎ פקידים מן הסוג המלאכיי שישגיחו על כל הענינים ההוים בעולם ואלה יבואו לב״ד שלמעלה ויעידו על הדברים שהשיגו ונגלה להם ואז יבואו הענינים במשפט. וכבר זכרתי פעמים שאין הענינים האלה נמשכים אחר ידיעתו ית׳‎ כי לא היו שום אחד מהענינים האלה צריכים לו שהכל צפוי לפניו מעולם אלא שכן גזר וסידר בחכמתו הנפלאה. וע״פ אלה הסדרים מתנהג העולם באמת. ועל אלה הדרכים והענינים הוא שירמזו הכתובים במליצותיהם כענין שנא׳‎ וירד ה׳‎ לראות וכו׳‎ ויבאו בני האלקים להתיצב וכו׳‎ עיני ה׳‎ המה משוטטות בכל הארץ אלה אשר שלח ה׳‎ להתהלך בארץ ואחרים כאלה הכל נא׳‎ על דרכי ההנהגה הזאת כפי הסדרים שסידר ואותם המלאכים המופקדים להשגיח על עניני העולם ולהעיד עליהם יקראו עיני ה׳‎ ובהגלותו ית״ש על א׳‎ מהבתי דינים לשפוט ענין מהענינים כגון ענין בוני המגדל בזמנו נאמר וירד ה׳‎ לראות וכו׳‎ וכן כל כיוצא בזה ואולם צריך שתתבונן שאין הדמיון באלה הענינים עם מה שנעשה במלכות הארץ אלא בסדרים אך באופן העשות הדברים אין הדמיון אמיתי כי בגשמים נעשים כפי מה ששייך בהם בהשגתם ובכל עניניהם וברוחנים כפי מה ששייך בהם בהשגתם ובעניניהם:

Regarding the supernal courts: The Master, blessed be He, ordered that the direction of His entire world - whether that which is for the judgement of the actions of the ones with free choice or whether that which is fit to institute for the world and its creatures - would be done in an order like that of an earthly kingdom. Likewise, they, may their memory be blessed, said (Berakhot 58a), "The kingdom of the Heavens is like the kingdom of the earth." [This is to] mean courts and synods, with all of their ways and laws. And this is since He surely ordered different courts of spiritual beings of certain levels and certain orders; such that all the things that are fit to judge are placed in front of them. And according to their verdict do all the things stand, as it is written in Daniel (Daniel 4:14), "This sentence is decreed by the watchers, etc." Judgement in the supernal court: And behold He, may His name be blessed, appears in all of these synods, and influences them and guides them to the content of the matter in truth - such that the true judgment come out. And in some of these synods, the Holy One, blessed be He, is there at the head - like the matter that is stated (I Kings 22:19), "I saw the Lord seated upon His throne, with all the host of Heaven standing in attendance to the right and to the left of Him." And they, may their memory be blessed, explained (Yerushalmi Sanhedrin 1:1), "These are going to the right for merit and those are going to the left for guilt." And Daniel said, (Daniel 7:9-10) "While thrones were set in place, and the Ancient of Days took His seat... the court sat and the books were opened." Regarding the witnesses of the supernal court: However the essence of the matter is like this: We have already explained above how much precision is found in the judgement of each and every individual. For behold in general with every individual, many arguments will be found according to the different causes, such that the individual can be judged in many ways. And in the particulars also, each and every one of his actions is found to have an aspect of innocence and an aspect of guilt, in many different ways. For all the matters of the world are truly combined from many combinations and lead to different ways. Nevertheless, all of these true aspects are accurately revealed in these supernal courts. And each one of the host that is found in that court has one aspect revealed to him according to his [own] character, until - among all of them - every aspect is revealed; not one thing is withheld. And then the matter is weighed according to all of these true aspects, such that the decree comes out according to what is proper. However this conclusion is made by the one who is the head of that court. And if it is one of the courts that the Master, blessed be He, wants to sit at its head - note that even though everything is foreseen in front of Him, He lets all of the host of servants argue in front of Him, according to the aspect of the matter that is truly revealed to them. [Hence] the matter is concluded as it should. And it comes out according to this principle that the Holy One, blessed be He, does not judge the world from the aspect of His knowledge, but rather from the aspect of the order that He wanted to set up for the matter. And from what He further ordered is that no matter at all should be judged in any [supernal] court until appointees that He appointed for this are brought in front of Him. And this matter is that He appointed appointees of the angelic type to oversee all of the things that occur in the world. And these come to the supernal court and testify about the things that they grasped and were revealed to them, such that these matters are [all] brought to judgement. And I have already mentioned several times that these matters are not a result of His [lack of] knowledge, may He be blessed. For none of these matters are needed by Him, since everything is always foreseen by Him. Rather this is how He decreed and ordered it in His amazing wisdom. So the world truly functions according to these arrangements. And it is about these matters that Scripture hints at in its metaphors - like the matter that is stated (Genesis 11:5), "The Lord came down to look, etc."; "and the divine beings came to present themselves, etc." (Job 1:6); "the eyes of the Lord range over the whole earth" (Zechariah 4:10); "These were sent out by the Lord to roam the earth" (Zechariah 1:10); and others like them. It is all stated about the ways of [God's] direction according to the arrangements that He designed. And those angels appointed to oversee the affairs of the world and testify about them are called "the eyes of the Lord." And when He, may His name be blessed, reveals Himself to one of these courts to judge one of the matters - such as the builders of the Tower [of Babel] at its time, it is stated, "The Lord came down to look, etc." However you should reflect that the comparison in these matters to that which is done in earthly kingdoms is only about the arrangements. But in the manner that the things are done, the comparison is untrue. For the physical [judges] act in accordance with what is applicable to them, in terms of what they grasp and in all their other qualities; whereas the spiritual [judges act] in accordance with what is applicable to them, in terms of what they grasp and their qualities.