Honoring Sacred Books: Kavod Sefarim

לא יתננו על גבי הכסא ויהא תלוי וקורא כשם שקורין בשטרות שאין נוהגין בזיון בספרים אלא אוחז בידיו באימה וקורא בו אין זורקין ספרים ממקום למקום ואין נוהגין בהן דרך בזיון:

רַב אַחַאי אִיעַסַּק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא, עַיְּילֵיהּ לְחוּפָּה, וְלָא הֲוָה מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא. אֲזַל בָּתְרֵיהּ לְעַיּוֹנֵי, חֲזָא סֵפֶר תּוֹרָה דְּמַנְּחָא. אֲמַר לְהוּ: אֵיכוּ הַשְׁתָּא לָא אֲתַאי סַכֵּנְתּוּן לִבְרִי. דְּתַנְיָא: בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִילִּין אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּטָּה עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי.

The Gemara relates: Rav Aḥai arranged for his son to marry into the family of Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta. He led him to enter the wedding canopy for the wedding ceremony, but he was unsuccessful in his attempts to consummate the marriage. Rav Aḥai followed him to examine possible causes of the problem and he saw a Torah scroll placed there. He said to them: Had I not come now, you would have endangered the life of my son. As it was taught in a baraita: In a room in which there is a Torah scroll or phylacteries, it is forbidden to engage in conjugal relations until he takes them out of the room or places them in a vessel inside a second vessel.

תָּנוּ רַבָּנַן: תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה — נִזְרָקִין. תַּשְׁמִישֵׁי קְדוּשָּׁה — נִגְנָזִין. וְאֵלּוּ הֵן תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה: סוּכָּה, לוּלָב, שׁוֹפָר, צִיצִית. וְאֵלּוּ הֵן תַּשְׁמִישֵׁי קְדוּשָּׁה: דְּלוֹסְקְמֵי סְפָרִים, תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת, וְתִיק שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנַרְתִּיק שֶׁל תְּפִילִּין וּרְצוּעוֹתֵיהֶן. וְאָמַר רָבָא: הָנֵי זְבִילֵי דְחוּמָּשֵׁי וְקַמְטְרֵי דְסִפְרֵי — תַּשְׁמִישׁ קְדוּשָּׁה נִינְהוּ, וְנִגְנָזִין. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי לָאו לְכָבוֹד עֲבִידָן, לְנַטּוֹרֵי בְּעָלְמָא עֲבִידִי, קָא מַשְׁמַע לַן.

§ The Sages taught in a baraita: Articles used in the performance of a mitzva may be thrown out after use. Although these items were used in the performance of a mitzva, they are not thereby sanctified. However, articles associated with the sanctity of God’s name, i.e. articles on which God’s name is written, and articles that serve an article that has God’s name written on it, even after they are no longer used, must be interred in a respectful manner. And these items are considered articles of a mitzva: A sukka; a lulav; a shofar; and ritual fringes. And these items are considered articles of sanctity: Cases of scrolls, i.e. of Torah scrolls; phylacteries; and mezuzot; and a container for a Torah scroll; and a cover for phylacteries; and their straps. And Rava also said: With regard to these cases for storing scrolls of one of the five books of the Torah and sacks for storing Torah scrolls, they are classified as articles of sanctity. Therefore, they are to be interred when they are no longer in use. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: Lest you say that since these items are not made for the honor of the scrolls but rather are made merely to provide protection, they should not be classified as articles of sanctity, Rava therefore teaches us that although they are indeed made to protect the scrolls, they also provide honor and are therefore to be classified as articles of sanctity.

וְסֵפֶר — מַאי טַעְמָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן טוּמְאָה? — אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ מַצְנִיעִין (אֶת) אוֹכָלִין דִּתְרוּמָה אֵצֶל סֵפֶר תּוֹרָה, וַאֲמַרוּ: הַאי קֹדֶשׁ וְהַאי קֹדֶשׁ. כֵּיוָן דְּקָחָזוּ דְּקָאָתוּ לִידֵי פְסֵידָא, גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן טוּמְאָה. וְהַיָּדַיִם — מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן. תָּנָא, אַף יָדַיִם הַבָּאוֹת מֵחֲמַת סֵפֶר פּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִשּׁוּם דְּרַבִּי פַּרְנָךְ — דְּאָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרוֹם, נִקְבָּר עָרוֹם. עָרוֹם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: עָרוֹם בְּלֹא מִצְוֹת. בְּלֹא מִצְוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: עָרוֹם בְּלֹא אוֹתָהּ מִצְוָה.

The Gemara explains the next case in the mishna: And a Torah scroll; what is the reason the Sages decreed impurity upon it? Rav Mesharshiya said: Since at first, ignorant priests would conceal teruma foods alongside the Torah scroll, and they said in explaining that method of storage: This is sacred and that is sacred, and it is appropriate that they be stored together. Since the Sages saw that they were coming to ruin, as the mice who were attracted to the teruma foods would also gnaw at the Torah scrolls, the Sages decreed impurity upon it. Once they issued the decree of impurity on the Torah scroll, the priests no longer placed teruma near it. The Gemara explains the next case in the mishna: And the hands; the reason that the Sages decreed impurity upon them is because hands are busy. A person’s hands tend to touch dirty or impure objects. Since one does not always pay attention to what his hands touch, and it is inappropriate for holy food to be touched by dirty hands, the Sages decreed impurity. It was taught in a baraita: Even hands that come to be impure due to contact with a Torah scroll disqualify the teruma. The reason for this decree is because of the statement of Rabbi Parnakh, as Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan said: One who holds a Torah scroll in a manner that the scroll is exposed without a covering; his punishment is that he is buried naked. The Gemara wonders: Does it enter your mind to say that he will actually be buried naked? Why should he suffer such ignominy for this sin? Rather, Rabbi Zeira said: He is buried naked, i.e., without mitzvot. And the Gemara wonders further: Does it enter your mind to say that he should be buried naked in the sense of without mitzvot? Will he be stripped of all his merit due to that sin? Rather, say he is buried naked, i.e., without that mitzva. If he touches an uncovered Torah scroll, even for the purpose of performing a mitzva, he is not credited with that mitzva because he performed it inappropriately.

חייב אדם להזהר מאד בכבוד הספרים ואם חילל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות:

וכתב בעל ספר אורחות חיים בסוף ספרו ונראה שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים כתבו הגה"מ החדשות בסוף הלכות ס"ת תניא במ"ס (פ"ג) לא יתן אדם ס"ת ע"ג ארכבותיו וב' אצילי ידיו וכו':

חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת ומצוה לייחד לו מקום ולכבד אותו המקום ולהדרו כיותר ולא ירוק כנגד ס"ת ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשוט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשוי ולא יחזיר אחוריו לס"ת אא"כ גבוה ממנו י' טפחים אלא ישחה לפניו בכובד ראש ובאימה וביראה ובפחד שהוא העד הנאמן על כל באי עולם שנאמר (דברים לא) והיה שם בך לעד ויכבדנו לפי כחו הרואה אותו כשהוא מהלך חייב לעמוד לפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעבור זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם דברים שבלוחות הברית הן הן שבס"ת לכך צריך לכבדו היה הולך ממקום למקום וס"ת עמו לא יניחנו בשק ויניחנו ע"ג חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור ואם היה מפחד מפני חגנבים מותר אפי' לרכוב עליו וי"א דאפי' בלא פחד הגנבים מותר להפשילו לאחוריו ע"ג החמור ולזה נוטה א"א הרא"ש ז"ל ומ"מ הביא במסקנת דבריו דברי רב אלפס שאוסר אא"כ לפניו ובחיקו לכן טוב להחמיר אמרו חכמים כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות ולא יאחוז אדם ס"ת ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות אע"פ שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו ולא יקרא בו עד שירחיק ד' אמות מחמת או מבית הקברות או מבית הכסא ולא יאחוז ס"ת ערום פי' בלא מטפחת אסור לישב על המטה שס"ת עליה בית שבו ס"ת לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו ואם אין לו מקום להוציאו יעשה לפניו מחיצה גבוה י' טפחים וכתב הרמב"ם דשרי אם מניהו בכלי בתוך כלי והוא שאינן כליו המיוחדים לו אבל אם הם כליו אפי' י' כחד מנא דמי ואם פירש טליתו על הארגז שמונה בו חשוב ככלי בתוך כלי וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא שרי בס"ת ככלי בתוך כלי אלא בתפילין ושאר ספרי הקדש אבל בס"ת לא שרי אלא במחיצה ומיהו בכל ספרי הקדש אפי' בחומשים שרי בכלי בתוך כלי: כל הטמאים אפי' נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהו ידיהן מטונפות או מלוכלכות אלא ירחצו ידיהן ואח"כ יקראו בו ס"ת שבלה או נפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל ת"ח וזו היא גניזתו כל תשמישי הספר שיש בהן קדושה אסור לנהוג בהן בזיון לפיכך מטפחת ספרים שבלו עושים מהן תכריכין למת מצוה תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחת והארון והמגדל שמניחים בו ס"ת אע"פ שאין מניחין בו ס"ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ס"ת והונחה עליו ס"ת כולן תשמישי קדושה הן ואסורים ולאחר שיבלו או ישברו נגנזין תיבה שנשברה מותר לעשות ממנה אחרת קטנה אבל אסור לעשות ממנה כסא לס"ת וכסא שנשבר מותר לעשות ממנה כסא קטן ואסור לעשות ממנה שרפרף לכסא אבל הבימות שעומד עליהן האוחז הספר אין בהן קדושה וכל מה שעושה לס"ת אם עשאו על תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אם רצה מועיל בו התנאי כתב הרמב"ם תפוחי זהב שעושין לס"ת לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחולין אם לא לקנות בדמיהן ס"ת או חומש ע"כ ומיהו בפרק בני העיר (מגילה כו.) קאמר על כל הנך דקתני בהן שאסור לשנותם לקדושה קלה אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרוהו שבעה טובי העיר כמעמד אנשי העיר אבל מכרוהו שבעה טובי העיר במעמר אנשי העיר שרי אפילו למשתי ביה שיכרא וכתב א"א הרא"ש ז"ל הלכך יחיד שמכר ס"ת שלו מותר להשתמש בדמיו דדמי למכרוהו ז' טובי העיר ולפ"ז התפוחים יכולין בעליהם למוכרן והלוקח יכול לעשות בו כל מה שירצה מותר להניח ס"ת ע"ג ס"ת ואצ"ל ע"ג חומש ומניחים חומשים ע"ג נביאים וכתובים אבל אין מניחין נביאים וכתובים ע"ג חומשים ולא חומשים ע"ג ספר תורה:

בכלל כבוד התורה לכבד את הספרים ואת דפי ספרים שנתקלקלו, וכך כתוב בהגהו"ת אשר"י בפרק רבי עקיבא וזה לשונו, משמע דכל דבר הבא מקדושה אף על פי שנתקלקל ולא חזי למילתא, טעון גניזה.

אסור לישב על המטה שספר תורה עליה: הגה וכל שכן שאסור להניחה ע"ג קרקע והוא הדין שאר ספרים (ב"י בשם הר"ר מנוח ובשם א"ח וכל בו) ואפילו על המדרגות שעושין לפני ארון הקודש אסור להניח ספרים (הגמי"י) ולא יניח אדם ס"ת על ברכיו וב' אצילי ידיו עליו (מהרי"ל) ונ"ל דהוא הדין שאר ספרים:

It is prohibited to sit on a bed that has a Sefer Torah upon it. Rema: And how much more so is it prohibited to place it on the earth, and this rule is the same for other Sefarim (B"Y citing R"R Manoach and AC and Kol Bo) and even on the stairs built in front of the Holy Ark it is prohibited to place Sefarim. And one should not place a Sefer Torah on their knees and lean their two elbows on it (Mahari"l) and it seems to me that this rule would be the same for other Sefarim.

(ו) תשמישי קדושה וכו' - והיינו דאף דבתשמישי מצוה קי"ל בסימן כ"א דלאחר שעבר מצותן מותר לזורקן בתשמישי קדושה אינו כן אלא אף לאחר שנתבלו ואין ראויין עוד לתשמישן מ"מ יש בהן קדושה וצריך לגנזן וגם אסור להשתמש בהן שום תשמיש ודוקא תשמיש קדושה עצמה אבל דבר המשמש להתשמיש קדושה והוא הנקרא תשמיש דתשמיש אין בו קדושה ומותר להשתמש בהן אף בעודן קיימין [פמ"ג]: (ז) תיק של ספרים - היינו תורה נביאים וכתובים שהם קדושה והתיק הוי תשמיש לקדושה וה"ה לשאר ספרי קודש ומש"כ ורצועות תפילין ה"ה לתיק שלהן וכל זה בין בשל יד ובין בשל ראש: