These sources explore how Maharal interprets biblical and mystical creatures—from sea monsters and serpents to demons and symbolic animals—as expressions of deeper spiritual realities and divine order. The discussions examine how such beings operate outside ordinary natural law and what their forms reveal about levels of creation and existence.
השדים יש בהם דברים מענין הבריות וגם יש בהם דברים מן העליונים
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The Leviathan stands apart from ordinary creatures because, as the Gur Aryeh (Bereishit 1:21) explains, beings of such surpassing elevation cannot be sustained by this world — had the male and female Leviathan mated and reproduced, the world could not have borne their existence.
The great sea-monsters (taninim) similarly receive a distinct act of divine creation because, according to the Gur Aryeh (Bereishit 1:24), something divine inheres in their form beyond what belongs to ordinary creatures, and that divine quality has no natural relation to earthly existence.
Demons occupy a boundary zone between the natural and the supernatural — the Gur Aryeh (Bamidbar 23:22) teaches that they share qualities with both earthly creatures and higher beings, and were therefore created at the liminal moment of twilight before the first Shabbat, outside the normal order of creation.
Ner Mitzvah (Volume I:19) extends the symbolic logic of mythic beasts into history, reading the leopard with four wings in Daniel 7:6 as an emblem of wisdom that spreads without limit in all four directions, the way wings signify expansion across all sides.
The Tanya's framework in Likkutei Amarim 1:15 touches adjacent ground by tracing the animal soul's negative traits — anger, pride, and the rest — to four evil elements within the kelipah, a structure that underlies the kabbalistic picture of spiritual forces embodied in these imagery-laden beasts.
גור אריה על שמות ז׳:י׳-י״ב
Gur Aryeh on Shemot 7:10-12
The confrontation with Pharaoh's magicians and their staffs turning into serpents gives Maharal a place to discuss the difference between apparent and genuine power, and the symbolic force of serpent imagery.
לאחר שנעשה מטה. דאם לא כן הוי למכתב 'ויבלע תנין אהרן תנינים', אלא אחר שנעשה מטה היה בולע את מטותם (רש"י שבת צז.):
גור אריה על בראשית א׳:כ״ד
Gur Aryeh on Bereishit 1:24
Maharal discusses the term for living creatures of the earth and the ordered distinctions among kinds of animals, useful for his broader taxonomy of created beings and their forms.
ולי נראה מפני שאצל שני נבראים אלו זכר הכתוב דבר חדוש; לומר "ויברא אלקים את התנינים הגדולים", זכר "גדולים". וכן באדם כתוב (פסוק כז) "ויברא אלקים את האדם בצלמו". והנה התנינים היו גדולים במראיהן ובצורתן ויש בהן ענין אלקי, וכן האדם נברא בצלם ובתואר אלקים, ואחר שהוא כן שפיר כתוב 'בריאה' אצל אותו דבר הגדול, כי ודאי ענין זה לא נברא ביום ראשון, שלא נברא על שלימתו רק כל אחד ואחד ביומו, ואחר שנתחדש בשני מינים אלו דבר נפלא – שפיר כתב "ויברא אלקים", כי דבר זה ענין אלקי שיש בהם יותר על שאר נבראים לא היה ביום ראשון, כי דבר אלקי זה אין שייך לו אל הארץ
גור אריה על בראשית א׳:כ״א
Gur Aryeh on Bereishit 1:21
On the creation of the great sea creatures, Maharal reads the verse as pointing to a special category of oversized, wondrous beings that symbolize the grandeur and distinctiveness of creation.
דאם לא כן למה הוציא התנינים מן הכלל של "כל נפש החיה הרומשת", אלא שהם בריות מיוחדים כמו לויתן ובן זוגו: והנה בא לומר שיש בריות נמצאו בעולם כי למעלתם ולגדולתם אין העולם הזה יכול לקבל אותם מחמת עילוי מדריגתם, ולפיכך אמר שהלויתן 'זכר ונקיבה בראם, ואלמלא מזדווגים זה לזה' כלומר שאם היה הזיווג להם – שבזה היה היצירה שלימה, לא היה אפשר לקיום העולם, כי לא יכול לסבול העולם הזה.
גור אריה על בראשית ג׳:א׳
Gur Aryeh on Bereishit 3:1
On the serpent, Maharal treats the primeval snake as more than a literal animal, using it to develop ideas about temptation, embodied force, and the symbolic meaning of reptilian imagery.
והשתא מה בכך דנכתב כסדר, מכל מקום אל "ויהיו שניהם ערומים" לא יתכן למסמך רק "ויעש אלקים כתנות עור וילבישם" (פסוק כא), אלא שבא ללמד מאיזה דבר קפץ עליהם הנחש: לפי ערמתו מפלתו. פירוש דאם בא ללמוד דבשביל שהיה ערום היה יכול להסית את האדם, דאם כן לא היה צריך לכתוב ש"היה ערום מכל", דאם היה ערום רק יותר מן האדם היה יכול להסיתו, אלא לכך כתב "ערום מכל" ללמד על מפלתו של נחש – שהיה ארור מכל, ומגיד לך שזה היה בשביל שהיה ערום מכל, ולכך היה מפלתו מכל:
גור אריה על במדבר כ״א:ו׳-ט׳
Gur Aryeh on Bamidbar 21:6-9
On the fiery serpents and the copper serpent, Maharal engages the paradox of a serpent becoming a channel for healing, making this a central source for serpent symbolism.
ונראה לפיכך היה מצוה הקדוש ברוך הוא לשום על נס, כדי שיביט למעלה, שאי אפשר מי שמביט למעלה שלא יהיה רואה ומכוון לבו לשמים. ומה שאמר לעשות נחש, כי כאשר רואה דבר שהזיקו בעיניו, הוא מכוון יותר בתפילה על דבר שהזיקו כאשר הוא נראה לעינים. שעל ידי שיהיה על נס – יביט למעלה, וכאשר יהיה רואה המזיק – מכוין יותר בתפלה, ויתרפא:
Ner Mitzvah, Volume I:19
The third kingdom is compared to a beast—a leopard with four wings—because wisdom spreads in all directions without limit, extending everywhere, and the four wings signify this spreading across all four directions.
ולכך אמר כי מלכות שלישית מתיחס אל חיה שהיא נמר שיש לה ד' כנפים (דניאל ז, ו), כי החכמה הוא מתפשט בכל צדדין לרוחב ולאורך, ואין לה גבול כלל, רק מתפשט בכל מקום. ולכך היה מדמה זה לנמר שיש לו ד' כנפים, שהכנפים מורים על התפשטות בכל ד' רוחות, וכבר בארנו זה במקום אחר, וזה מבואר בכל מקום.
Gur Aryeh on Bamidbar 23:22
The Sages identified demons as beings that partake of characteristics of created entities below while also possessing aspects of the higher realms, thereby extending from earth to heaven; demons are by nature outside the ordinary course of the world, which is why the Mishnah teaches that ten things were created between the sunsets (at twilight before Shabbat), and some say this includes harmful spirits.
ואמרו רז"ל אלו השדים. ויראה, מפני כי השדים יש בהם דברים מענין הבריות, וגם יש בהם דברים מן העליונים, הרי מגיעים מן הארץ עד הרקיע. ויראה, דענין השדים דבר חוץ לטבע ומנהגו של עולם, וזהו ששנינו (אבות פ"ה מ"ו) עשרה דברים נבראו בין השמשות, ויש אומרים אף המזיקים.
Gur Aryeh on Vayikra 11:1
Creeping creatures are very distant from worldly existence because humans are the primary reality of the world, animals are closer to existence, but creeping creatures are extremely far from existence, which is why they were difficult to perceive in prophetic visions—the menorah is hard to grasp because of its great level, whereas creeping creatures are difficult to grasp because of their distance from worldly existence.
וכן השרצים, מפני שהן רחוקים מן מציאות העולם, בעבור שהם שרצים – רחוקים מאוד מאוד ממציאות העולם, כי האדם הוא עיקר מציאות העולם, והבהמות קרובים אל המציאות, אבל השרצים הם רחוקים מאד מאד מן המציאות, ולכך היה קשה ההשגה במראות הנבואה. מנורה קשה להשיג מפני גודל מדריגתה, ואילו השרצים – השגתם גדול מפני ריחוק שלהם מן מציאות עולם:
Likkutei Sichos 5, Bereishis Noach
The Rebbe often reads the narratives of animals in Noach through the lens of human refinement, covenant, and the ordering of creation, offering a Chassidic counterpoint to Maharal's symbolic taxonomy.
Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים א׳ — ד"ה אַךְ בֵּיאוּר הָעִנְיָן
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 1:15
The opening chapter distinguishes between divine soul and animal soul, providing a Chassidic vocabulary for reading beastly imagery as a spiritual state or inner drive rather than merely zoological description.
אַךְ בֵּיאוּר הָעִנְיָן, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב חַיִּים וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשַׁעַר הַקְּדוּשָּׁה [וּבְעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳ פֶּרֶק ב׳], דִּלְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע, יֵשׁ שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת, דִכְתִיב: ״וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי״, שֶׁהֵן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת –נֶפֶשׁ אַחַת מִצַּד הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְהִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם לְהַחֲיוֹת הַגּוּף, וּכְדִכְתִיב: ״כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא״, וּמִמֶּנָּה בָּאוֹת כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים שֶׁבָּהּ, דְּהַיְינוּ: כַּעַס וְגַאֲוָה – מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁנִּגְבָּהּ לְמַעְלָה, וְתַאֲוַת הַתַּעֲנוּגִים – מִיסוֹד הַמַּיִם, כִּי הַמַּיִם מַצְמִיחִים כָּל מִינֵי תַּעֲנוּג, וְהוֹלֵלוּת וְלֵיצָנוּת וְהִתְפָּאֲרוּת וּדְבָרִים בְּטֵלִים – מִיסוֹד הָרוּחַ, וְעַצְלוּת וְעַצְבוּת – מִיסוֹד הֶעָפָר. וְגַם מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבְּטֶבַע כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹלְדוֹתָם, כְּמוֹ רַחֲמָנוּת וּגְמִילוּת חֲסָדִים – בָּאוֹת מִמֶּנָּה. כִּי בְּיִשְׂרָאֵל נֶפֶשׁ זוֹ דִּקְלִיפָּה, הִיא מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן טוֹב, וְהִיא מִסּוֹד ״עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע״:
The explanation [of the questions raised above] is to be found in the light of what Rabbi Chaim Vital wrote in Shaar HaKedushah [and in Etz Chaim, Portal 50, ch. 2] that in every Jew, whether righteous or wicked, are two souls, as it is written, “The neshamot (souls) which I have made,” [alluding to] two souls. There is one soul which originates in the kelipah and sitra achara, [and] which is clothed in the blood of a human being, giving life to the body, as is written, “For the life of the flesh is in the blood.” From it stem all the evil characteristics deriving from the four evil elements which are contained in it. These are: anger and pride, which emanate from the element of Fire, the nature of which is to rise upward; the appetite for pleasures—from the element of Water, for water makes to grow all kinds of enjoyment; frivolity and scoffing, boasting and idle talk from the element of Air; and sloth and melancholy—from the element of Earth. From this soul stems also the good characteristics which are to be found in the innate nature of all Israel, such as mercy and benevolence. For in the case of Israel, this soul of the kelipah is derived from kelipat nogah, which also contains good, as it originates in the esoteric “tree of Knowledge of Good and Evil.”