Divine Omnipotence and Its Limits

(ידעת) [יָ֭דַעְתִּי] כִּי־כֹ֣ל תּוּכָ֑ל וְלֹֽא־יִבָּצֵ֖ר מִמְּךָ֣ מְזִמָּֽה׃

I know that You can do everything, That nothing You propose is impossible for You.

הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃

Is anything too wondrous for GOD? I will return to you at the same season next year, and Sarah shall have a son.”

אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כׇּל־דָּבָֽר׃

וֵאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֖ל אֲשֶׁר־חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה׃

when our God is in heaven and whatever [God] wants is accomplished.

כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהֹוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכׇל־תְּהֹמֽוֹת׃

Whatever GOD desires is done in heaven and earth, in the seas and all the depths.

כי הנמנעות מצד הטבע כקריעת ים סוף והתהפך המטה לנחש ושאר האותות והמופתים שבאו בתורה או נזכרו בדברי הנביאים, אחר שאפשר לשכל לצייר מציאותם כבר תבא האמונה בהם בשיש יכלת ביד האל להמציאם ולחדשם, אבל מה שאי אפשר לשכל לצייר מציאותו, כהיות הדבר נמצא ובלתי נמצא יחד בבת אחת, או היות הגשם האחד בשני מקומות מתחלפים בעת אחד, והיות המספר האחד בעצמו זוג ונפרד יחד כל זה וכיוצא בו ממה שאי אפשר לשכל לצייר מציאותו אי אפשר שתבא האמונה בו ולא יתואר האל ביכולת עליו, כמו שלא יתואר האל בשהוא יכול לברוא אחר כמוהו מכל צד, ולא להמציא מרובע שיהיה קטרו שוה לצלעו, ושמה שכבר עבר לא עבר, כי זה אחר שאין השכל יכול לצייר מציאותו לא יתואר האל ביכלת עליו לפי שהוא נמנע בעצמו, ועל כן אי אפשר שתבא האמונה בו כי אין האמונה בנמנעות ממה שיתן שלמות בנפש

הָאֱלֹהִים חָפֵץ, כִּי כָל הַבָּא מִמֶּנּוּ בְּאֶפְשָׁר שֶׁיָבֹא הֶפְכּוֹ אוֹ הֶעְדֵּרוֹ, אוֹ קֹדֶם הָעֵת אֲשֶׁר בּוֹ בָא אוֹ אֲחַרָיו, וִיכָלְתּוֹ עַל שְׁנֵי הָעִנְיָנִים שָׁוָה, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹא יִהְיֶה חֵפֶץ יָשִׁיב הַיְכֹלֶת אֶל אֶחָד מֵהֶם מִבִּלְתִּי הָאַחֵר. וְיֵשׁ לְאוֹמֵר לוֹמַר כִּי מַדָּעוֹ מַסְפִּיק מִשֶּׁיִּצְטָרֵךְ אֶל יְכֹלֶת וָחֵפֶץ, כִּי מַדָּעוֹ מְיֻחָד לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הָעִתִּים וּלְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַהֲפָכִים, וּמַדָּעוֹ הַקַּדְמוֹן הוּא הַסִּבָּה בְכָל חָדָשׁ כַּאֲשֶׁר הוּא, וְזֶה מַסְכִּים לְדַעַת הַפִּילוֹסוֹפִים.

סיכום 27 הבן את דעתי עד תומה, כי איני מאמין שמשהו נעלם ממנו יתעלה ואיני מייחס לו אין אונים, אלא אני מאמין שההשגחה הולכת אחר השכל ודבֵקה בו. משום שההשגחה אינה אלא ממשכיל, וכזה שהוא שׂכל בתכלית השלמות שאין שלמות אחריה. ואם כן כל מי שיגיע אליו משהו מאותו שפע – לפי מידת השכל שהגיע אליו, תגיע אליו ההשגחה. זוהי הדעה התואמת לדעתי את המושכל ואת לשונות התורה. 28 ואילו באותן דעות הנזכרות לעיל יש הפרזה וגירעון. הפרזה) או הפרזה המביאה לבלבול גמור ולהכחשת המושכל ולהתעקשות נגד המוחש; גירעון) או גירעון גדול המחייב האמנות רעות מאוד לגבי האלוה, וקלקול סדר מציאות האדם, ומחיית כל מעלות האדם, המידותיות והשכליות. כוונתי לדעה של מי שהסיר את ההשגחה מפרטי האדם והשווה בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים.

Understand thoroughly my theory, that I do not ascribe to God ignorance of anything or any kind of weakness; I hold that Divine Providence is related and closely connected with the intellect, because Providence can only proceed from an intelligent being, from a being that is itself the most perfect Intellect. Those creatures, therefore, which receive part of that intellectual influence. will become subject to the action of Providence in the same proportion as they are acted upon by the Intellect. This theory is in accordance with reason and with the teaching of Scripture, whilst the other theories previously mentioned either exaggerate Divine Providence or detract from it. In the former case they lead to confusion and entire nonsense, and cause us to deny reason and to contradict that which is perceived with the senses. The latter case, viz., the theory that Divine Providence does not extend to man, and that there is no difference between man and other animals, implies very bad notions about God; it disturbs all social order, removes and destroys all the moral and intellectual virtues of man.

ואין בכל זה שינוי כלל בו ית', כי אפילו באדם המתחפש אין שינוי וכמו שביארנו כל שכן בו ית' שהוא כל יכול, ויכול לעשות בלי שום גבול מה שאי אפשר לשום נברא שיעשהו אלא בגבולים מיוחדים. והנה לפי מה שנבין בהנהגתו ית' נבאר יחסים בספירות בדרכים שונים, ונדרש בם דרושים גופנים על העקר הזה שבארתי וזכר זה מאד.

ולא עוד, אלא שכל המראות הללו יראם לו בבת אחת, אם ירצה להודיע לו כל הענינים שזכרנו ותולדותיהם כולם כאחד, ואף על פי שהם מתנגדות זו לזו, וכענין (ירושלמי נדרים פ"ג, ה"ב), "ערות אשת אחיך" ו"יבמה יבא עליה", "זכור" ו"שמור", שזכרנו למעלה הנאמרים בדיבור אחד; כי מה שהוא למעלה מן הטבע אינו מוגבל בחוקות הטבע. וכבר בחלום, שהוא גם כן ממין הנבואה, וכמאמרם ז"ל (ברכות נז ע"ב), "חלום אחד מששים בנבואה", יקרה קצת מזה - שיתדמו ענינים שאינם לפי הראיה שבעת היקיצה, ויתחלפו הנושאים לחולם ברגע אחד מבלי שיבחין דרך התחלפם. ויראה איש אחד בחלומו, יחשוב שהוא ראובן, וברגע אחר יחשוב שאותו שהוא רואה הוא בית אחד או אבן אחת. סוף דבר, יתרכבו הרכבות שאינם לפי דרך הראיה כלל. כל שכן הנבואה שהיא ממש חוץ לטבע, שהקב"ה ידמה ביד הנביאים מה שהוא רוצה, וכמו שביארנו למעלה כבר:

Bundan da öte, eğer daha önce andığımız bütün meseleleri ve onların bütün sonuçlarını bir arada bildirmek isterse, bütün bu görünümleri ona bir anda gösterir; birbirlerine zıt olsalar bile. Bu, yukarıda andığımız gibi “kardeşinin karısının çıplaklığı” ve “kayınbiraderi ona gelsin”, “hatırla” ve “koru” ifadelerinin tek sözde söylenmesine benzer. Çünkü doğanın üstünde olan şey, doğa yasalarıyla sınırlı değildir. Peygamberlik türünden olan rüyada bile — hahamlarımız z”l’in “Rüya peygamberliğin altmışta biridir” sözünde olduğu gibi — bunun bir kısmı gerçekleşir: Uyanıklık anındaki görmeye uygun olmayan meseleler benzetimli olarak görünür; konular rüya gören kişi için bir anda değişir, o da değişimin yolunu ayırt etmez. Bir kimse rüyasında bir adam görür, onun Reuven olduğunu düşünür; bir an sonra gördüğü şeyin bir ev veya bir taş olduğunu düşünür. Kısacası, görmenin olağan yoluna hiç uymayan birleşimler meydana gelir. Peygamberlik ise doğrudan doğanın dışındadır; HaKadoş Baruh Hu peygamberlerin eliyle dilediğini benzetimli olarak gösterir. Bunu yukarıda zaten açıkladık.

אמר השכל – כן, ודאי הוא שזהו הענין בכלל. אבל עדיין דבר זה צריך לפנים. והוא ממש מה שאמר הכתוב (דברים ד, לח), "אתה הראת לדעת וגו' אין עוד מלבדו", שפירשוהו ז"ל (סנהדרין סז ע"ב), "אפילו לדבר כשפים". והיינו, כי הנה כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו, דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד, שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא; ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה. והוא הענין מה שנתבאר בכתוב (דברים לב, לט), "ראו עתה כי אני וגו' אני אמית ואחיה וגו' ואין מידי מציל"; וכן נאמר (איוב כג, יג), "והוא באחד ומי ישיבנו" וגו'; וכן אנו מעידים לפניו (איוב ט, יב), "מי יאמר אליו מה תעשה". ותדעי שזה יסוד גדול לאמונתנו הודאית, וכמו שנכתוב עוד לפנים בס"ד: ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו, צריך שיאמין שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל. לא מבעיא שאין רשות נגדו ח"ו, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע, כענין הכתוב (ישעיה מה, ז), "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה"; שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה. ולא עוד, אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק - כולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל. הנה כשרוצה - משעבד רצונו, כביכול, למעשי בני האדם, כענין ששנינו (אבות פ"ג, טו), "והכל לפי רוב המעשה"; וכשהוא רוצה - אינו חושש לכל המעשים, ומטיב בטובו למי שרוצה, וכמו שאמר למשה רבנו ע"ה (ברכות ז ע"א), "וחנותי את אשר אחון - אע"פ שאינו הגון". וכבר נאמר (איוב לה, ו), "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו"; ואז נאמר (ירמיהו נ, כ), "יבוקש את עון ישראל ואיננו וגו' כי אסלח לאשר אשאיר"; וכן נאמר (ישעיה מח, יא), "למעני למעני אעשה לי ואיך יחל"; (שם מג, כה), "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור". וכן נאמר (זכריה ג, ט), "ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד". זאת נחמתנו בעניינו, כי לא על מעשינו יפקוד, ולא לזכותנו ימתין, או מחסרון מעשים יחליפינו ח"ו, אלא מפני השבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת. הנה אפילו אם לא יהיה זכות בישראל - כשיגיע עת מועד, יום נסתם בלבו, הנה על כל פנים יושיענו ודאי, כי אדון כל הוא, ויכול לעשות כן כשהוא רוצה: וממה שצריך להאמין, הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, והיינו שבהיות שהוא ית"ש אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא ית' חקק, כי הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; והיינו (סנהדרין סז ע"ב), "אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים", שזכרנו למעלה. שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב"ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה (סנהדרין שם), הנה כשהוא רוצה - מושל בכוחו ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח"ו. הרי ראו כי שקר נסכם, לא לעזר ולא להועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו:

Said the Intellect - Yes, Certainly this is the matter in generality. But this think needs deeper examination. This this is exactly what is said in the text (Deuteronomy 4:38), "You have been shown to know [that HaShem is the G-d] there is none other than He alone", that in explanation [the Rabbis] may their memory be blessed (Sanhedrin 67:), "Even for a matter of sorcery". And this is the same as when we say that the Holy One blessed is he is one, it is not sufficient to understand the he is singular in his existence, which is the same as saying that there is no required existence other than He, and there is no Creator other than He, but we need to understand more, that there is no leader or ruler other than he; and there is no guide to his world or to any creation in his world other than He; And there is nothing that holds back his hand, or prevents his will, and this is that his rule is singular and complete. And this is the matter that is explained in the text (Deuteronomy 32:39), "See now that I, [I am He and there is no G-d with me], I bring death and give life, [I wound and I heal] and none can be saved from my hand"; and similarly it says (Job 23:13) "And he is Singular and who can turn him back [that which he wants he does]; and similarly we testify before him (Job 9:12) "[When He suddenly takes away, who can turn him back] who would say to him what shall He do". And know that his is a great fundamental principle for our certain faith, like we will write further inside with the help of heaven: And indeed the believer in singularity and understander of its subject, need to believe that the Holy One blessed is he is one solitary and unique, who has no one who prevents or withholds him at all in any aspect or side, rather he alone rules over all. Needless to say there is no domain that opposes him G-d forbid, rather he himself created good and negative forces, as it says (Isaiah 45:7), "The maker of light and creator of darkness, maker of peace and creator of negative, I am haShem them maker of all these"; that there is no other beneath him who will have control in the world, meaning that there is no officer or second power, like the idol worshipers thought. And not only this, rather that he alone is the supervisor of all his creations with individual supervision, and nothing is born into the world except from his will and from his hand, and not through happenstance, and not through nature, and not through luck; rather he is the Judge of all the earth and all that is upon it, and decrees all that shall be done in the high places and below, until the end of all the levels throughout all of creation. And from the the greatness of his singular rulership, it is that he has nothing that compels or forces him at all and all the laws that he decreed - they are all dependent on his will, and it is not that he is compelled in them at all. Behold if he wanted - he can subjugate his will, as if that were possible, to the actions of man, as in the matter we learned (Avot 3:15), "And all is according to the majority of the action..."; And when he wants - he isn't concerned about all the actions, and gives his goodness to whom he wishes, and like he said to Moshe our teacher may he rest in peace (Brachot 7a) "And I give grace to whom I give grace - even though they are not deserving". And it has also been said (Job 35:6), "If you sin what action does it have on him, and if your transgressions multiply what does it do to him"; and then it says (Jeremiah 50:20), "...the sin of Israel shall be sought and there will be none and the sins of Judah and they will not be found for I will forgive those whom I permit to remain."; and similarly it says (Isaiah 48:11), "For myself for myself I shall do for me, for how shall it be profaned.."; (Isaiah 43:25) "It is I, It is I who erases your transgressions for my own sake and your sins shall I not remember". And similarly it says (Zechariah 3:9), "...and I will remove the sin of this land in one day". This is our comfort in our subject, for he will not count our actions, nor for our merits will he wait, nor due to our deficient actions exchange us [for another people], rather because of the oath that he swore to our forefathers and the covenant which he made. Behold even if there were no merit in Israel - When them set time arrives, the day blocked in his heart, behold in any event he will certainly save us, for he is the master of all and can do so if he wants: And that which one needs to believe, is close to that which we mentioned now, which is that while He may his name be blessed is not forced in his actions, therefore no creation can be strengthened and act against him, even if he uses the rules and orders themselves which He may he be blessed established, because He made them, and He can change them and nullify them according to his will; as in (Sanhedrin 67b), "There is nothing other than Him - even in regard to sorcery" that we mentioned above. That even though according to the order of the array of the heavens that the Holy One blessed is he wanted and arranged, behold sorcerers contradict the entourage of the heavens (Sanhedrin 67b), behold when he wants - he rules with his power and nullifies them, and they are as if they never existed, and not as the naive thought, that ye could use His utensils themselves against Him G-d forbid. They see that their inspiration is falsehood, which will not help or be useful to them, He is the master of all, and there is none other than Him:

אם כי הקב"ה וב"ש אין כל דבר נעלם ממנו אך זה יותר פלא מהכל שהוא כל יכול והידיעה וההשגחה בידו וברשותו כשחפץ לסלק השגחתו וידיעתו כן הוא מה שאין בשכל אדם להשיג איך שלא לראות את הנראה.

וּלְבָאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר תְּחִלָּה בִּקְצָרָה עִנְיָן וּמַהוּת אַחְדּוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּקְרָא ״יָחִיד וּמְיוּחָד״, ״וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא״, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא כוּ׳״, פֵּירוּשׁ – ״הוּא״ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״. כִּי, עוֹלָם הַזֶּה וְכֵן כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – אֵינָם פּוֹעֲלִים שׁוּם שִׁינּוּי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּהִבָּרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ. שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד קוֹדֶם הִבָּרְאָם, כֵּן הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד אַחַר שֶׁבְּרָאָם, מִשּׁוּם דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ.

In order to elucidate this matter clearly, we must first briefly refer to the subject and essence of the Unity of the Holy One, blessed is He, Who is called One and Unique, and “all believe that He is All Alone,” exactly as He was before the world was created, when there was naught besides Him, as is written, “You were [the same] before the world was created; You are [the same] since the world has been created….” This means exactly the same without any change, as it is written, “For I, the L–rd, have not changed,” inasmuch as this world and likewise all supernal worlds do not effect any change in His Unity, blessed be He, by their having been created ex nihilo. For just as He was All Alone, Single and Unique, before they were created, so is He One and Alone, Single and Unique after they were created, since, beside Him, everything is as nothing, verily as null and void.

יש מניעת היכולת מפני חק היושר והגזירה שמצד החכמה, כענין שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך" , וזאת המניעה אינה דבקה בעצם בעלי היכולת מצד אי אפשרותה, אבל המניעה שמצד אפיסת הכח היא מניעה דבקה בעצם בעל הכח. והנה מה שמחייבת החכמה העליונה האלהית ראוי לומר שלא יצויר יכולת שלא לעשות ככה, אבל אין זה הכרח כלל, כ"א מפני שלא תתן החכמה העליונה מציאות לצייר שיהי' בחפץ עליון ית' דבר שלא כפי היושר האמיתי.

ומהי סיבת הדבר? כי הפתרון של המציאות לא יוכל היות כ"א בהבנה שלמה של כל כללה, כיון שהיא כולה דבר אחד גדול, וזהו נעלה ממחשבת כל הוגה וכל חושב.

הדעה הכוזבת שיש גבול ליכולת העליון ית' תאבד את כל תורת המוסר, שהיסוד המוסרי צריך שיבנה ע"י מה שיבינו בנ"א שאין דרך להתקומם נגד יכולתו ית' שהוא השלימות האמיתי, והרשע שהוא נגד התכונה האלהית מוכרח שיהי' כלה כעשן. אבל כשיטעו לומר שיש ליכולת עליון קצבה, יטעו לומר שאם יחגרו כחות ואומץ רב להתגבר ברשע, גם הוא יעלה בידם.

וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. כי אמתת המציאות והיש הגמור של הכל היא רק בהיות הכל בא מצד ההופעה האלהית, מצד הסתעפות חיים וישות ממקור החיים והיש.