Tzimtzum: Divine Contraction and Creation

וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כׇל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃

And one would call to the other, “Holy, holy, holy! GOD of Hosts— Whose presence fills all the earth!”

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃

When God began to create heaven and earth—

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃

Thus said GOD: The heaven is My throne And the earth is My footstool: Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode?

כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּ֠ה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃

“But will God really dwell on earth? Even the heavens to their uttermost reaches cannot contain You, how much less this House that I have built!

(נ"א בראשית בחכמתא דמלכא גליף וכו) הוּרְמְנוּתָא דְמַלְכָּא, גָּלִיף גְּלוּפֵי (נ"א גליפו) בִּטְהִירוּ עִלָּאָה בּוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא, וְנָפִיק גּוֹ סָתִים דִּסְתִימוּ מֵרִישָׁא (נ"א מרזא) דְּאֵי"ן סוֹ"ף קוּטְרָא (פירוש עשן) בְּגוּלְמָא, נָעִיץ בְּעִזְקָא לָא חִוָּור וְלָא אוּכָם וְלָא סוּמָק וְלָא יָרוֹק ולָא גּוָֹון כְּלָל, כַּד (נ"א הדר) מָדִיד מְשִׁיחָא עָבִיד גּוָֹונִין לְאַנְהָרָא, לְגוֹ בְּגוֹ בּוֹצִינָא נָפִיק (נ"א ונפיק) חַד נְבִיעוּ דְּמִנֵּיהּ אִצְטַבְּעוּ גּוָֹונִין לְתַתָּא. סָתִים גּוֹ סְתִימִין דְרָזָא דְּאֵי"ן סוֹ"ף בָּקַע וְלָא בָּקַע אֲוִירָא דִּילֵיהּ לָא אִתְיְידַע כְּלָל, עַד דְּמִגּוֹ דְּחִיקוּ דִּבְקִיעוּתֵיהּ נָהִיר (כ' א) נְקוּדָה חָדָא סְתִימָא עִלָּאָה, בָּתַר הַהִיא נְקוּדָה לָא אִתְיְידַע כְּלָל, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי רֵאשִׁית מַאֲמַר קַדְמָאָה דְּכֹלָּא:

With the beginning of the manifestation of the King's will, that is, when the King desired to emanate and create the world, a hard spark made an engraving upon the supernal light. This hard spark, which emanated from the most concealed of all concealed things from the secret of the Endlessness Light took a shapeless form. The spark was then inserted into the center of a circle that was neither white nor black nor red nor green, nor any color at all. When it began its measurements, it created colors that shone into the empty space and the engraving. From within the spark - This hard spark - a fountain spouted, from which the shades down below received their colors. From the most concealed of all concealed things, from the secret of the Endlessness Light, emanated two faces: One cleaved and the other did not cleave. Its atmosphere was unknown until forceful blows split Atik, and a concealed supernal point shone. Beyond this point, nothing is knowable and, because of this, it is called by the name Beginning, which means the first of the sayings.

נאמר:

The incorporeality of the Divine Being, and His unity, in the true sense of the word—for there is no real unity without incorporeality—will be fully proved in the course of the present treatise. (Part II., ch. i.) In this chapter it is our sole intention to explain the meaning of the words ẓelem and demut.

(מ"ב ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינין כדי לתת מדת הדין אח"כ בעולמות וכח ההוא נקרא בוצינא דקרדינותא כמו חטי קרדינותא):

3. (This concept of contraction is meant to reveal the root of judgment in order to give the measure of judgment afterwards in the worlds, and that force is called the "spark of contraction" like the "thread of contraction".)

וכן עד"ז הוא ענין מלת צלם. כי המה דומים במשמעם בצד מה:

And so this is what is meant by tzellem: that the one resembles the other in some fashion.

אך מצאתי להר"ם מינץ באופן אחר והוא סוד ז' מקיפין אל מל' ממטה למעלה האחד מקיף שלה ב' מקיף דיסוד ג' מקיף בינה. אח"כ פניי ומקיף דחכמה ופניי ומקיף של כתר הרי ז' מקיפין.

Know that "God is a sun and a shield" — and just as the sun is a great supernal light that cannot be looked at directly except through diminishment, through a window, through a screen, through distance, or through a small aperture, so too in the world of Atzilut the light comes without any screen at all. However, when the light of Ein Sof enters Keter, Keter cannot bear it except through distance.

ושתי תולדות טובות יוצאות מן השורש הזה, א - שהמוסר עצמו, אפילו בזמן שהוא נעשה, לא יעשה באכזריות חימה, אלא במיתוק גדול, מפני האהבה המסותרת שאינה מנחת לכעס למשול ולהתאכזר; והשנית - שכיון שאפילו בשעה שהקב"ה מביא במשפט יצוריו, הנה כוונתו המסותרת אינה אלא לרחם ולהטיב, לפעמים אם יראה שאין כח בנשפטים לסבול המשפט - יפנה אליהם ברחמים, ויניח ידו מן המשפט לגמרי, והוא ענין (ע"ז ג ע"ב), "עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים".

וכשעלה ברצונו להאציל ולברוא וכו' צמצם א"ע באמצע האור שלו בנקודת המרכז ונעשה חלל עגול שהוא המקום לכל העולמות אשר עשה, ופי' שלהוציא את העולמות שהם בעלי גבול ותכלית ומתקוממים במקום מאת הבלתי בע"ת והא"ס מוכרח ששער א"ע בדרך מוגבל ושער את כל העולמות שיהיו בעלי גבול ושיתקוממו במקום, כי בהיותו בלתי בע"ת ונמצאו בכחו כל האפשריות עד בלי תכלית ימצא בו ג"כ האפשריות להמציא עולמות שהם בעלי גבול ותכלית. ולהמציא ממאות זה עזב דרכו הבלתי בע"ת שזה ימליץ שצמצם א"ע וסלק אורו ממקום זה היינו שסלק את אורו הבלתי בע"ת ונעשה חלל ומקום שיתקוממו שם ברואים בעלי גבול שצריכים מקום המגביל אותם, ובכ"ז גם צמצום זה נמצא בכחו הבלתי בע"ת שעז"א הנה מקום אתי, שכפי מה שהוא א"ס ובלתי בע"ת בהכרח נמצא בכחו גם אפשריות הצמצום, ומקום הזה היה המרכז שבו יעמדו כל היצור, ועז"א ונצבת על הצור

This is represented as contracting Himself and removing His light from that place. And that place was the center in which all of the creation stood.

אמנם מתוך המיתוק, שהמלכות עלתה ונתמתקה בהבינה, נאחז האדם גם בבינה, ונמצא משום זה, שהאדם כולל ג' מדרגות, שהם בינה ת"ת ומלכות, שאור הבינה נקרא נשמה, ואור הת"ת נקרא רוח, ואור המלכות נקרא נפש.

סָבְרִי, דִּילְמָא אָתֵי לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר. אִי הָכִי, שָׁמַיִם נָמֵי לָא נֵימְרוּ לֵיהּ?! מֵעִיקָּרָא סְבוּר אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא שָׁיֵיל, כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָהָדַר שָׁאֵיל, סָבְרִי לָא נֵימָא לֵיהּ, דִּילְמָא אָתֵי לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר.

The Gemara answers that the Elders maintained: We must not answer this question, lest he come to ask questions about Creation that may not be discussed, i.e., what is above the firmament and what is below the earth, what was before Creation, and what will be after the end of the world (see Ḥagiga 11b). The Gemara asks: If so, if the Elders were concerned about such proscribed questions, then with regard to the creation of heaven as well, they should not have said anything to him. Why did they answer the question about heaven, but not the one about darkness? The Gemara answers that initially they assumed: It is merely incidental that he is asking about the creation of the universe, and therefore there is no need for caution. But once they saw that he again asked about the same general matter, they maintained: Let us not tell him an answer, lest he come to ask: What is above the firmament and what is below the earth, what was before Creation, and what will be after the end of the world?

כי החשך והמות והרע הם רק שלילות האור והחיים והטוב, ואינם דברים נוספים בגוף עצמו, רק העדרי הקנינים ממנו, ואנחנו מיחסים לה' אך פעולת הטוב והמציאות, כי הוא מצד עצמו אך טוב, אמנם אחר שראה בחכמתו הנעלמת לברוא את העולם הזה הגשמי, אשר לא יצוייר בה הויה רק בהעדר, והחומריים לא יפעלו ויתפעלו רק ע"י שהם תמיד ממירים צורותיהם ע"י כח ההעדר המוסד בם, ימצא בעולם גם חשך ורע מות ועורון ודומיהם מהרעות ואלה לא יתיחסו לפעולות ה' רק מזה הצד שלא ברא את החומר בענין שלא יהיה ההפסד וההעדר כרוך בעקבו, רק גבל פעולתו, עד שעת המציא ההויה מן ההעדר לא השמיד את ההעדר מכל וכל, כי נשאר מעצמו בכח החומר מזה הצד שבעת תכלה כח ההויה אשר היא מוגבלת ישוב ההעדר היסודי ויתגלה כבתחלה, למשל בכלות הכח הטבעיי המיוסד בגוף האדם לקיומו, יסיר מר המות וההעדר הכרוך בו, וה' לא בראו רק שהשאירו כמו שהיה במה שלא חלק להחומר כח בלתי בעל תכלית, בלתי משתנה, אבל הלא אז לא היה חומר, אז לא היה האדם או יתר הנמצאים החומריים, אדם או נמצאים חומריים, רק נמצאים קיימים באיש בלתי משתנים, וכן עת יצר האור שהוא מגרש את ההעדר שהוא החשך, לא עשאו בכח בלתי מוגבל בלתי משתנה, רק הגבילו בתנאים מיוחדים, שעת לא ימצאו התנאים האלה לא יהיה האור, ויבא ההעדר שהוא החשך לרגליו, ויתיחס מצד זה גם החושך לבריאת ה'

והרמז שבעולם החדש כבר יזרח להם אור הדעת והאמונה ע"י יחידי סגולה ויהיו חלוני שקופים אטומים כמו שהיו במקדש שהי' משקוף על החלון, לרמז שאור ה' תבא בצמצום לפי המקבלים.

אָמְרִי, חֲלָלָהּ הוּא דְּנִבְרָא קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֶלָּא: חֲלָלָהּ — קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידֵיהּ — בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת. וְאוּר דִּידַן — בְּמַחְשָׁבָה עָלָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁנֵי דְבָרִים עָלוּ בְּמַחְשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרְאוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֵּיעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, וְהֵבִיא שְׁנֵי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בָּזוֹ, וְיָצָא מֵהֶן אוּר, וְהֵבִיא שְׁתֵּי בְהֵמוֹת וְהִרְכִּיב זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: פֶּרֶד בִּימֵי עֲנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר״.

They say in answer: The void of Gehenna was created before the world, but its fire was created on Shabbat eve. Rather, the void of Gehenna was created before the world was created, and its fire was created only on the second day of the week. And the thought arose in God’s mind to create our fire on Shabbat eve; however, it was not actually created until the conclusion of Shabbat, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The thoughts of two phenomena arose in God’s mind on Shabbat eve, but were not actually created until the conclusion of Shabbat. At the conclusion of Shabbat, the Holy One, Blessed be He, granted Adam, the first man, creative knowledge similar to divine knowledge, and he brought two rocks and rubbed them against each other, and the first fire emerged from them. Adam also brought two animals, a female horse and a male donkey, and mated them with each other, and the resultant offspring that emerged from them was a mule. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says that the first mule was in the days of Anah, as it is stated: “And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah; this is Anah who found the mules in the wilderness, as he fed the donkeys of Zibeon his father” (Genesis 36:24).

דהיינו ע"ד מארז"ל במקום שאתה מוצא גדולתו כו' שם אתה מוצא ענותנותו שהוא ית' משפיל א"ע להיות מתלבש בעשר כלים דאצילות שהן בחי' חו"ג כו'. וג"ר חב"ד ואז שייך לקרותו בתוארים שנק' חכם מצד התלבשותו בחכמה וכמאמר אליהו אנת חכים פי' שמספר בענותנותו שמשפיל א"ע להתלבש בבחי' כלי החכמה עם היות שהחכמה אין ערוך אליו כלל כנ"ל. וכן משפיל א"ע להתלבש בבחי' חסד ונק' אז הגדול או חסיד וזהו שהגדולה היא ענותנותו שע"י ענוה והשפלה שהשפיל א"ע להתלבש במדת חסד אז דייקא שייך לקרותו גדול משא"כ מהו"ע מרומם מגדר זה כנ"ל.

(בראשית א, א) הכלל שהבורא ברוך הוא ברא הכל והוא הכל והשפעתו אינו נפסק מעולם כי בכל רגע משפיע שפע לברואיו ולכל העולמות ולכל ההיכלות ולכל המלאכים ולכל חיות הקודש. ולכן אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך. ולא יצר אור וברא חושך רק יוצר בלשון הוה, כי בכל רגע הוא יוצר שבכל רגע הוא משפיע חיות לכל חי והכל מאתו יתברך והוא שלם.

We pay tribute to this in ‎our daily prayers when we say ‎יוצר אור ובורא חושך‎, “He creates and fashions (present tense) light, ‎and He creates darkness.” When speaking of any accomplishments of G’d’s creatures however, we ‎speak of them in the past tense, i.e.‎יצר כסא‎, “he shaped a chair,” or ‎עשה מזרון‎, “he made a ‎mattress.” G’d’s creative activity is never completed as the Torah testified in Genesis 2,3 ‎אשר ברא ‏אלוקים לעשות‎, “which the Lord has created in order to complete it.” This means that G’d is part of ‎every creature He ever created, and once man realizes that he is nothing without G’d Who has ‎created him and Who provides him with all the strength and creative stimuli that he possesses he ‎will be able to relate to Hashem as an ongoing creative Force in His universe. This is ‎reflected every morning when we get up [after having used the washroom] and we refer to G’d ‎with the words ‎אשר יצר את האדם בחכמה‎, “Who has fashioned man with ‎חכמה‎,” the word ‎חכמה‎ ‎meaning the opposite of ‎אין‎, “nothing.” It is appropriate therefore that in that prayer we refer to ‎the creation of man in the past tense, as opposed to the line we quoted earlier seeing that we ‎refer to something or somebody who already exists, i.e. ‎יש‎.

כִּי הִנֵּה, סִיבַּת וְטַעַם הַצִּמְצוּם וְהַהֶסְתֵּר הַזֶּה, שֶׁהִסְתִּיר וְהֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַחַיּוּת שֶׁל הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם נִרְאֶה דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הִנֵּה הוּא יָדוּעַ לַכֹּל, כִּי תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּ״אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם״, פֵּירוּשׁ ״עָם״ – מִלְּשׁוֹן ״עוֹמְמוֹת״, שֶׁהֵם דְּבָרִים נִפְרָדִים וְזָרִים וּרְחוֹקִים מִמַּעֲלַת הַמֶּלֶךְ, כִּי אִילּוּ אֲפִילוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים רַבִּים מְאֹד – לֹא שַׁיָּיךְ שֵׁם ״מְלוּכָה״ עֲלֵיהֶם, וְכֵן אֲפִילוּ עַל שָׂרִים לְבַדָּם, רַק ״בְּרוֹב עָם״ – דַּוְוקָא – ״הַדְרַת מֶלֶךְ״. וְהִנֵּה, מִכָּאן יֵשׁ לְהָבִין שִׁגְגַת מִקְצָת חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, ה׳ יְכַפֵּר בַּעֲדָם, שֶׁשָּׁגוּ וְטָעוּ בְּעִיּוּנָם בְּכִתְבֵי הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהֵבִינוּ עִנְיַן הַצִּמְצוּם הַמּוּזְכָּר שָׁם כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סִילֵּק עַצְמוֹ וּמַהוּתוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵעוֹלָם הַזֶּה, רַק שֶׁמַּשְׁגִּיחַ מִלְמַעְלָה בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית עַל כָּל הַיְצוּרִים כּוּלָּם, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. וְהִנֵּה, מִלְּבַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לוֹמַר עִנְיַן הַצִּמְצוּם כִּפְשׁוּטוֹ – שֶׁהוּא מִמִּקְרֵי הַגּוּף – עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הַנִּבְדָּל מֵהֶם רִיבּוֹא רִבְבוֹת הַבְדָּלוֹת עַד אֵין קֵץ; אַף גַּם זֹאת, לֹא בְדַעַת יְדַבֵּרוּ, מֵאַחַר שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹדֵעַ כָּל הַיְצוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל וּמַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵין יְדִיעָתוֹ אוֹתָם מוֹסִיפָה בּוֹ רִיבּוּי וְחִידּוּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹדֵעַ הַכֹּל בִּידִיעַת עַצְמוֹ, הֲרֵי כִּבְיָכוֹל – מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ וְדַעְתּוֹ הַכֹּל אֶחָד.

The cause and reason for this tzimtzum and concealment that the Holy One, blessed is He, obscured and hid the life-force of the world to make the world appear as an independently existing entity [is as follows]: It is known to all that the purpose of the creation of the world is for the sake of the revelation of His kingdom, blessed be He, for “there is no King without a nation.” The word am (nation) is related etymologically to the word ommemot (concealed, dimmed), for they are separate entities, distinct and distant from the level of the king. For, even if the king had very many sons, the name kingdom would not apply to them, nor even to nobles alone. Only “In a multitude of people is the glory of the king.” In the light of what has been said above it is possible to understand the error of some, scholars in their own eyes, may G–d forgive them, who erred and misinterpreted in their study of the writings of the Arizal, and understood the doctrine of tzimtzum, which is mentioned therein literally—that the Holy One, blessed is He, removed Himself and His Essence, G–d forbid, from this world, and only guides from above, with individual providence, all the created beings which are in the heavens above and on the earth below. Now, aside from the fact that it is altogether impossible to interpret the doctrine of tzimtzum literally, [for then it] is a phenomenon of corporeality, concerning the Holy One, blessed is He, who is set apart from them [i.e., from the phenomena of corporeality], many myriads of separations ad infinitum, they also did not speak wisely, since they are “believers, the sons of believers” that the Holy One, blessed is He, knows all the created beings in this lower world and exercises Providence over them, and perforce His knowledge of them does not add plurality and innovation to Him, for He knows all by knowing Himself. Thus, as it were, His Essence and Being and His Knowledge are all one.

ועד״מ האב מכה בנו ומייסרו בשבט אנשים הרי הוא מחמת אהבה בשביל שישוב לה׳ ובתורתו יהגה ואעפ״כ ההכאות הם יסורים ממש וה״ז גבורה שבחסד ועד״ז נאמר את אשר יאהב ה׳ יוכיח. ולהיפך חסד שבגבורה היינו האם שמשפעת לבנה כל טוב ומניקתו הרבה כו׳ ואין זה טובתו כלל. והנה ביחוד וזיווג האב משפיע מבחי׳ הגבורה שבו והאם שהיא מגבורה משפעת מבחי׳ החסד שבה ולכן יכולים להתחבר יחד אבל אילו היה האב משפיע מחסד שבחסד והנקבה מגבורה שבגבורה באמת לא היו מתחברים כלל. ומעתה יובן ג״כ ענין הנ״ל דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו׳ שהרי השפעתה הוא מבחי׳ חסד דוקא לכן יולדת זכר שהוא מחסד משא״כ איש מזריע תחלה הרי השפעתו מבחי׳ גבורה לכן יולדת נקבה. וא״כ יהי׳ לשון הפסוק ניחא כפשוטו שאשה כי תזריע תלד היא עי״ז ממש זכר ולא כפי׳ הפלסופים מחמת שזרע הזכר בא לבסוף כו׳ שאין זה במשמע לשון הפסוק כלל.

If so, it is understood that specifically from the seed of the woman the male is born (and this is enough for the wise). (And so it is in Midrash Rabbah on Tazria, end of chapter 14: 'the male is from the woman,' etc., see there).The explanation of the matter is that the 'Male' is the aspect of Chesed (Kindness) as it is written: 'He remembered (Zachar) His kindness (Chasdo)'; and the 'Female' is the aspect of Gevurah (Severity), [as in the phrase] 'The law of the kingdom is law' (Dina d’Malchuta Dina).And as our Sages said regarding our mother Sarah: at the moment the angels brought her the news that she was destined to give birth to a male son, she 'became a Niddah' (menstruated) which is the aspect of Gevurot (Severities).

ולמה גילה להם מעשה בראשית מפני שאמרו נעשה ונשמע ע"ד שארז"ל ישראל עלו במחשבה קדימת הרצון היה בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור ודור צמצם הש"י כביכול את בהירותו כדמיון אב המצמצם את שכלו ומדבר דברי קטנות בשביל בנו הקטן. וגם כל מדות מעשה נערות נולדים בהאב שאוהב את מעשה נערות כדי שיהיה להבן תענוג ומפואר אצלו ובהקב"ה העבר והעתיד הם שוים אצלו והיה הקב"ה מתענג ממעשה הצדיקים וצמצם את עצמו צמצם נקרא חכמה כי החכמה הוא מאין תמצא ע"ד החכמה מאין תמצא והצמצום היה בשביל ישראל וגם האהבה גרמה את הצמצום.

Because they said, "We will do and we will hear." According to our Sages, Israel ascended in thought before the will, in order that Israel should be righteous in every generation. The Almighty metaphorically contracted His clarity as a father who contracts his intelligence and speaks small matters for his small son. Also, all the attributes of action are born from the love of actions so that there will be pleasure and glory for him.

וּכְמוֹ שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת שׁוּם שֵׂכֶל נִבְרָא לְהַשִּׂיג מִדַּת גְּדוּלָּתוֹ, שֶׁהִיא הַיְכוֹלֶת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וּלְהַחֲיוֹתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״ – כָּךְ מַמָּשׁ אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהַשִּׂיג מִדַּת גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהִיא מִדַּת הַצִּמְצוּם וּמְנִיעַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת מִגְּדוּלָּתוֹ, מִלֵּירֵד וּלְהִתְגַּלּוֹת עַל הַנִּבְרָאִים לְהַחֲיוֹתָם וּלְקַיְּימָם בְּגִילּוּי, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, שֶׁהַחַיּוּת מִסְתַּתֵּר בְּגוּף הַנִּבְרָא, וּכְאִילּוּ גּוּף הַנִּבְרָא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת כְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַזִּיו וְהָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַף שֶׁבֶּאֱמֶת, אֵינוֹ דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר כֹּל יָכוֹל, לְצַמְצֵם הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת הַנִּשְׁפָּע מֵרוּחַ פִּיו וּלְהַסְתִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִבָּטֵל גּוּף הַנִּבְרָא בִּמְצִיאוּת. וְזֶה, אֵין בְּשֵׂכֶל שׁוּם נִבְרָא לְהַשִּׂיג מַהוּת הַצִּמְצוּם וְהַהֶסְתֵּר, וְשֶׁיִּהְיֶה אַף־עַל־פִּי־כֵן גּוּף הַנִּבְרָא – נִבְרָא מֵאַיִן לְיֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאֵין יְכוֹלֶת בְּשֵׂכֶל שׁוּם נִבְרָא, לְהַשִּׂיג מַהוּת הַבְּרִיאָה מֵאַיִן לְיֵשׁ.

And just as it is impossible for any creature’s mind to apprehend His attribute of gedulah, which is the ability to create a being out of nothing and give it life, as it is written, “The world is built by kindness,” exactly so it is not possible for him to apprehend the Divine attribute of gevurah (might, restraint), which is the quality of tzimtzum (condensation, contraction, concentration) and restraint of the spreading forth of the life-force from His [attribute of] gedulah preventing it from descending upon and manifesting itself to the creatures, to give them life and existence in a revealed manner, but rather with His Countenance concealed. For the life-force conceals itself in the body of the created being and [it appears] as though the body of the created being has independent existence and is not [merely] a spreading forth of the life-force and spirituality—as the diffusion of the radiation and light from the sun—but an independently existing entity. Although, in reality, it has no independent existence, and is only like the diffusion of the light from the sun, nevertheless, this [concealment] is the very restraining power of the Holy One, blessed is He, Who is Omnipotent, to condense the life-force and spirituality which issues from the “breath of His mouth” and to conceal it, so that the body of the created being shall not become nullified. And it is not within the scope of the intellect of any creature to comprehend the essential nature of the tzimtzum and concealment [of the life-force] and that nonetheless the body of the creature be created ex nihilo—just as it is not within the capacity of any creature’s intellect to comprehend the essential nature of the creation of being out of nothing.