Songs of Praise in the Messianic Era

וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃

then the ETERNAL your God will restore your fortunes and take you back in love. You will be brought together again from all the peoples where the ETERNAL your God has scattered you. Even if your outcasts are at the ends of the world, from there the ETERNAL your God will gather you—from there you will be fetched.

שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים׃ אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֢נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃

A song of ascents. When GOD restores the fortunes of Zion —we see it as in a dream— our mouths shall be filled with laughter, our tongues, with songs of joy. Then shall they say among the nations, “GOD has done great things for them!”

כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י מוֹשִׁ֛יעַ אֶת־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃ וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה׃ {פ} וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס} כֹּֽה־אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם׃ {פ}

Thus said GOD of Hosts: I will rescue My people from the lands of the east and from the lands of the west, and I will bring them home to dwell in Jerusalem. They shall be My people, and I will be their God—in truth and sincerity. The many peoples and the multitude of nations shall come to seek GOD of Hosts in Jerusalem and to entreat the favor of GOD. Thus said GOD of Hosts: In those days, ten people from nations of every tongue will take hold—they will take hold of every Jew by a corner of their cloak and say, “Let us go with you, for we have heard that God is with you.”

כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רׇנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהֹוָה֙ אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי־אָ֒רֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃ שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהֹוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃ וּבָ֘אוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהֹוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃

For thus said GOD: Cry out in joy for Jacob, Shout at the crossroads of the nations! Sing aloud in praise, and say: Save, O ETERNAL One, Your people, The remnant of Israel. I will bring them in from the northland, Gather them from the ends of the earth— The blind and the lame among them, Those with child and those in labor— In a vast throng they shall return here. Hear the word of GOD, O nations, And tell it in the isles afar. Say: The One who scattered Israel will gather them, And will guard them as a shepherd his flock. They shall come and shout on the heights of Zion, Radiant over GOD’s bounty— Over new grain and wine and oil, And over sheep and cattle. They shall fare like a watered garden, They shall never languish again.

וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכׇּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃ וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃

I will take you from among the nations and gather you from all the countries, and I will bring you back to your own land. And I will give you a new heart and put a new spirit into you: I will remove the heart of stone from your body and give you a heart of flesh;

וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֤י ׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם׃ וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

In that day, my Sovereign will apply the divine hand again to redeeming the other part of this people from Assyria—as also from Egypt, Pathros, Cush, Elam, Shinar, Hamath, and the coastlands. [God] will hold up a signal to the nations And assemble the banished of Israel, And gather the dispersed of Judah From the four corners of the earth.

בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלַ֣͏ִם יְהֹוָ֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס׃ שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלַ͏ִם אֶת־יְהֹוָ֑ה הַֽלְלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן׃

GOD rebuilds Jerusalem, gathering in the exiles of Israel— O Jerusalem, glorify GOD; praise your God, O Zion!

וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ, אָמַר רַבִּי אָבִין זֶה הַלֵּל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְשֶׁעָבַר וְיֵשׁ בּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא וְיֵשׁ בּוֹ לַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת גּוֹג וּמָגוֹג, (תהלים קיד, א): אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה', לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ, לֶעָתִיד לָבוֹא.

אמרו לו בני קרח אימתי תעביד כדין אני אומר לך שירין וזמירין. א"ר פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא לסיני ולתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשן שנאמר (ישעיה ב ב) נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שעתיד להיות מזמר והן עונין אחריו שירין וזמירין שנאמר (שם) ונשא מגבעות. א"ר יוסי בר סימון עתידין כל האומות להביא דורונות למלך המשיח שנאמר (שיר השירים ד ח) תשורי מראש אמנה. וכיון שהן באין אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו אותם לי שנאמר (תהלים צו ז) הבו לה' משפחות עמים.

וּמָה רָאוּ לוֹמַר קִיבּוּץ גָּלִיּוֹת לְאַחַר בִּרְכַּת הַשָּׁנִים? דִּכְתִיב: ״וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא״. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גָּלִיּוֹת — נַעֲשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרוֹף כַּבּוֹר סִיגָיִךְ״, וּכְתִיב: ״וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה״. וְכֵיוָן שֶׁנִּבְנֵית יְרוּשָׁלַיִם — בָּא דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר:

The Gemara asks: And why did they see fit to institute that one says the blessing of the ingathering of the exiles after the blessing of the years? As it is written: “And you, O mountains of Israel, you shall shoot forth your branches, and yield your fruit to My people Israel; for they will soon be coming” (Ezekiel 36:8), which indicates that the ingathering of the exiles will follow after Eretz Yisrael is blessed with bountiful produce. And once the exiles have been gathered, judgment will be meted out to the wicked, as it is stated: “And I will turn my hand against you and purge away your dross as with lye” (Isaiah 1:25), and immediately after it is written: “And I will restore your judges as at first” (Isaiah 1:26). For this reason the blessing of the restoration of judges comes after the blessing of the ingathering of the exiles. And once Jerusalem is rebuilt, the Messiah, scion of the house of David, will come, as it is stated:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁיר שֶׁבַּתּוֹרָה, מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם. וְהַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּקְּנוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין אוֹתוֹ עַל כׇּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, וְעַל כׇּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶן. וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין, אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאוּלָּתָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּיקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל כׇּל פֶּרֶק וּפֶרֶק וְעַל כׇּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶם לְיִשְׂרָאֵל. וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין, אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאוּלָּתָן.

Rav Yehuda said that Shmuel said: The song in the Torah, i.e., the Song at the Sea (Exodus 15:1–19), Moses and the Jewish people recited it when they ascended from the sea. The Gemara asks: And who said this hallel mentioned in the mishna, Psalms 113–118? The Gemara answers: The Prophets among them established this hallel for the Jewish people, that they should recite it on every appropriate occasion; and for every trouble, may it not come upon them, they recite the supplications included in hallel. When they are redeemed, they recite it over their redemption, as hallel includes expressions of gratitude for the redemption. And the Rabbis say that hallel was not established for any specific event, but the Prophets among them instituted that the Jewish people should recite it on every appropriate occasion, and for every trouble, may it not come upon the Jewish people. When they are redeemed, they recite it over their redemption.

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא, ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכוּיוֹת בִּלְבַד.

אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ – לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כׇּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר שִׁירָה לְפָנֶיךָ – תַּעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם. מִיָּד פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְפָנֶיךָ שִׁירָה תַּחַת צַדִּיק זֶה, וַעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ. פָּתְחָה וְאָמְרָה שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וְגוֹ׳״.

The attribute of justice said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, and if with regard to David, king of Israel, who recited several songs and praises before You, You did not designate him as the Messiah, then with regard to Hezekiah, for whom You performed all these miracles, delivering him from Sennacherib and healing his illness, and he did not recite praise before You, will You designate him as the Messiah? It is for that reason that the mem was closed, because there was an opportunity for redemption that was thwarted. Immediately, the earth began and stated before Him: Master of the Universe, I will recite song before You in place of that righteous person, i.e., Hezekiah, and designate him as the Messiah. The earth began and recited a song before Him, as it is stated: “From the uttermost part of the earth have we heard songs: Glory to the righteous. But I said, my secret is mine, my secret is mine, woe unto me. The treacherous deal treacherously; the treacherous deal very treacherously” (Isaiah 24:16).

מִכְּדִי יְשַׁעְיָה קָדֵים מִיִּרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, לַיקְדְּמֵיהּ לִישַׁעְיָה בְּרֵישָׁא! כֵּיוָן דִּמְלָכִים סוֹפֵיהּ חוּרְבָּנָא; וְיִרְמְיָה כּוּלֵּיהּ חוּרְבָּנָא; וִיחֶזְקֵאל רֵישֵׁיהּ חוּרְבָּנָא וְסֵיפֵיהּ נֶחָמְתָּא; וִישַׁעְיָה כּוּלֵּיהּ נֶחָמְתָּא – סָמְכִינַן חוּרְבָּנָא לְחוּרְבָּנָא, וְנֶחָמְתָּא לְנֶחָמְתָּא. סִידְרָן שֶׁל כְּתוּבִים: רוּת וְסֵפֶר תְּהִלִּים וְאִיּוֹב וּמִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים וְקִינוֹת, דָּנִיאֵל וּמְגִילַת אֶסְתֵּר, עֶזְרָא וְדִבְרֵי הַיָּמִים. וּלְמַאן דְּאָמַר: אִיּוֹב בִּימֵי מֹשֶׁה הָיָה, לַיקְדְּמֵיהּ לְאִיּוֹב בְּרֵישָׁא! אַתְחוֹלֵי בְּפוּרְעֲנוּתָא לָא מַתְחֲלִינַן. רוּת נָמֵי פּוּרְעָנוּת הִיא! פּוּרְעָנוּת דְּאִית לֵיהּ אַחֲרִית – דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת? שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִיוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת.

The Gemara further asks: Consider: Isaiah preceded Jeremiah and Ezekiel; let the book of Isaiah precede the books of those other prophets. The Gemara answers: Since the book of Kings ends with the destruction of the Temple, and the book of Jeremiah deals entirely with prophecies of the destruction, and the book of Ezekiel begins with the destruction of the Temple but ends with consolation and the rebuilding of the Temple, and Isaiah deals entirely with consolation, as most of his prophecies refer to the redemption, we juxtapose destruction to destruction and consolation to consolation. This accounts for the order: Jeremiah, Ezekiel, and Isaiah. The baraita continues: The order of the Writings is: Ruth and the book of Psalms, and Job and Proverbs; Ecclesiastes, Song of Songs, and Lamentations; Daniel and the Scroll of Esther; and Ezra and Chronicles. The Gemara asks: And according to the one who says that Job lived in the time of Moses, let the book of Job precede the others. The Gemara answers: We do not begin with suffering, i.e., it is inappropriate to start the Writings with a book that deals so extensively with suffering. The Gemara asks: But the book of Ruth, with which the Writings opens, is also about suffering, since it describes the tragedies that befell the family of Elimelech. The Gemara answers: This is suffering which has a future of hope and redemption. As Rabbi Yoḥanan says: Why was she named Ruth, spelled reish, vav, tav? Because there descended from her David who sated, a word with the root reish, vav, heh, the Holy One, Blessed be He, with songs and praises.

כָּל הַנְּבִיאִים, מְבַשְּׂרֵי יְשׁוּעָה, נִחֲמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְחִזְּקוּ אֶת יְדֵיהֶם הָרָפוֹת.

וְזֶה דָּבָר בָּרוּר כִּי עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יַבְטִיחַ, כִּי בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי לֹא הִרְנִינוּ גּוֹיִם עַמּוֹ רַק לָעֲגוּ עֲלֵיהֶם (נחמיה ג לד), מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים, וְהָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם עֲבָדִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְכֻלָּם מְשֻׁעְבָּדִים לוֹ, וּבַיָּמִים הָהֵם לֹא הֵשִׁיב נָקָם לְצָרָיו וְלֹא כִּפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. אִם כֵּן הַשִּׁירָה הַזֹּאת הַבְטָחָה מְבֹאֶרֶת בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל כָּרְחָן שֶׁל מִינִין.

נפעל עומד והקו"ף בצרי, ופירו' בתמיה והוא חסר ה"א התמה כאלו אמר הנקל למה אמרת כי לריק יגעת וכי נקל הוא מהיותך לי עבד לא די לך בזה אע"פ שלא ישמעו אליך אנשי דוריך די לך שעשית שליחותי, ועוד להקים את שבטי יעקב מנפילתם בגלות בין העמים ולא די לך שהתנבאת על הטובה שאני עתיד להביא עליהם: ונצורי ישראל להשיב. פירוש להשיב אותם לקדמותם, ונצורי פירוש חרבות כמו ובנצורים ילינו: פי' כי נבואותיך יהיו לעתיד לאור גוים שיראו שיתקיימו נבואותיך ישובו לדרך טוב ויאירו בך להיות ישועתי עד קצה הארץ, כי בתשועת ישראל יהיו נושעים גם כן הגוים אחר מלחמות גוג ומגוג, כמו שאמר יבאו כל בשר להשתחוות לפני, ואמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:

לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ בָּעַכּוּ"ם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים. וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם נוֹגֵשׂ וּמְבַטֵּל. כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה: וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

The Sages and the prophets did not yearn for the Messianic era in order to have dominion over the entire world, to rule over the gentiles, to be exalted by the nations, or to eat, drink, and celebrate. Rather, they desired to be free to involve themselves in Torah and wisdom without any pressures or disturbances, so that they would merit the world to come, as explained in Hilchot Teshuvah. In that era, there will be neither famine or war, envy or competition for good will flow in abundance and all the delights will be freely available as dust. The occupation of the entire world will be solely to know God. Therefore, the Jews will be great sages and know the hidden matters, grasping the knowledge of their Creator according to the full extent of human potential, as Isaiah 11:9 states: 'The world will be filled with the knowledge of God as the waters cover the ocean bed."

ראיה שבהשגת האמת יסתלקו הרעות 2 כבר הובטח על כך ונאמר: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ [וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.] וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה [יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.] וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק [עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה]" (ישעיהו יא,ו-ח). אחר כך הודיע את הסיבה לכך ואמר שהסיבה להסתלקות מעשי האיבה והיריבויות וההשתלטויות האלה, היא שאז ידעו בני האדם את מהותו האמיתית של האלוה, ואמר: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (שם,ט).

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ג) "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ" וְגוֹ' (דברים ל, ד) "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ' (דברים ל, ה) "וֶהֱבִיאֲךָ ה'". וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד, יז) "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" זֶה דָּוִד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח, ב) "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל" (במדבר כד, יז) "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (זכריה ט, י) "וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם". (במדבר כד, יח) "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" זֶה דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח, יד) "וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים" וְגוֹ'. (במדבר כד, יח) "וְהָיָה יְרֵשָׁה" וְגוֹ' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן" וְגוֹ': וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):

In the future, the Messianic king will arise and renew the Davidic dynasty, restoring it to its initial sovereignty. He will build the Temple and gather the dispersed of Israel. Then, in his days, the observance of all the statutes will return to their previous state. We will offer sacrifices, observe the Sabbatical and Jubilee years according to all their particulars as described by the Torah. Anyone who does not believe in him or does not await his coming, denies not only the statements of the other prophets, but those of the Torah and Moses, our teacher. The Torah testified to his coming, as Deuteronomy 30:3-5 states: God will bring back your captivity and have mercy upon you. He will again gather you from among the nations... Even if your Diaspora is at the ends of the heavens, God will gather you up from there... and bring you to the land.... These explicit words of the Torah include all the statements made by all the prophets. Reference to Mashiach is also made in the portion of Bilaam who prophesies about two anointed kings: the first anointed king, David, who saved Israel from her oppressors; and the final anointed king who will arise from his descendants and save Israel in the end of days. That passage Numbers 24:17-18 relates: 'I see it, but not now' - This refers to David; 'I perceive it, but not in the near future;" - This refers to the Messianic king; 'A star shall go forth from Jacob' - This refers to David; 'and a staff shall arise in Israel' - This refers to the Messianic king; 'crushing all of Moab's princes' - This refers to David as II Samuel 8:2 relates: 'He smote Moab and measured them with a line;' 'decimating all of Seth's descendants' - This refers to the Messianic king about whom Zechariah 9:10 prophesies: 'He will rule from sea to sea.' 'Edom will be demolished' - This refers to David as II Samuel 8:6 states 'Edom became the servants of David;' 'Seir will be destroyed' - this refers to the Messianic king as Ovadiah 1:21 prophesies: 'Saviors will ascend Mount Zion to judge the mountain of Esau....' If a king will arise from the House of David who diligently contemplates the Torah and observes its mitzvot as prescribed by the Written Law and the Oral Law as David, his ancestor, will compel all of Israel to walk in (the way of the Torah) and rectify the breaches in its observance, and fight the wars of God, we may, with assurance, consider him Mashiach. If he succeeds in the above, builds the Temple in its place, and gathers the dispersed of Israel, he is definitely the Mashiach. He will then improve the entire world, motivating all the nations to serve God together, as Tzephaniah 3:9 states: 'I will transform the peoples to a purer language that they all will call upon the name of God and serve Him with one purpose.'

במכילתא בו נגאלו ובו עתידין ליגאל דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר בו נגאלו ולעת"ל נגאלים בתשרי, וכ"א מדבר בבחינה אחרת שכבר אמרו זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי לא זכו עני ורוכב על החמור, שאם יזכו תהיה הגאולה נסיית באותות ומופתים ואם לא יזכו יהיה ע"י נסים נסתרים קרוב אל הטבע. ותברי מציין הסדר הזמני לפי הטבע והמערכת שבו נברא העולם והטבע ומציין הגאולה שתהיה בדרך הטבע, וניסן מציין ההנהגה הפלאיית כי בחדש זה הפליא נסים ופלאות והגאולה שתהיה בו הוא הגאולה ע"י אותות ומופתים, וזה יהיה אם יזכו, ואם לא יזכו תהיה הגאולה בתשרי בדרך קרוב אל הטבע ואין בין עה"ז לימות המשיח אלא ש"מ בלבד.

אין הטוב נאבד בגלות אלא נצבר לעתיד לבוא. ועל הסוד הגדול הזה נאמר "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" (תהלים צ, טו), כי כל הימים שהיו ישראל בגלות ואור לא נגה עליהם, אותו האור הראוי לאותם הימים לא אבד אלא כל האור ההוא היה הב"ה גונזו באלה האוצרות שאמרתי לך, וכשיהיה הזמן לפתוח אותם אז יצא כל האור ההוא כאחד ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתוקן העולם במנוחה והשקט ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל.

(א) תיקון הקלקול הראשון אשר מן הגלות, והוא הסתר הפנים וסטירת האור. ועל כן ירד הצדיק ויתחבר עם המלכות ושם תקבל ממנו כח ועצמה ותקום מן העפר.

זה הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקותם שיגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן. וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להגלות בעולם יפתחו כל האוצרות האלה ומהם יצאו כל מיני מחמדים וינתנו לישראל חלק עבודתם הקשה שעבדו בגלותם.

והנה כן הוא בגאולה העתידה שכן כתוב "עד ישקיף וירא ה' משמים", והבן מלת "משמים" כי היא רומזת הרבה, כי בגלות הוא 'על השמים' כי נתעלה אל המקום שנאמר בו "אתה אל מסתתר", וצריך שישוב אל 'מקום השמים', ומשם יראה וישקיף, וזהו "עד ישקיף וירא ה' משמים.

ותיקון העתיד יהיה שוה לכולם כמו שהיה שוה הקלקול. ונמצא שבעבור העליה הזאת תהיה השירה אשר ישירו כנוסי הגליות בהגיעם אל אמנה כי בשירה תהיה העליה הזאת.

"וקול התור נשמע בארצנו" כי לא יצא המלך מן הגן אלא הוא מתהלך בו, ובו שמחים כל הצדיקים וכל ישראל הנגאלים מגלותם. וזאת היא השמחה הגדולה שתהיה לישראל תמיד מזמן הגאולה והלאה, כי כאשר נתקן הראשון בתוך הגלות עצמו טרם שיצאו משם, מן הזמן ההוא והלאה ישאר הכל בחבור אחד תמיד והאורות מתרבים בכל עת ובכל שעה, ונמצא שהשמחה תגיע לשיעור שאי אפשר לפרשה.

והנה לעתיד לבא יגלה זה האור הגנוז כיון שאין עוד קליפה ולא רשעים. והוא שנאמר בו "קומי אורי כי בא אורך" ולכן ימשך האור הזה אל ישראל, ויהיה גופם זך מכח האור ההוא. ועל המשיחים כתוב "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" והם ב' המשיחים בסוד הנצח וההוד, "ומצדיקי הרבים" הם שאר השרים אשר יקומו לרעות את ישראל תחת המשיחים והם יהיו "ככוכבים" המקבלים אורם מן השמש.

ותדע שבהתברר הבירורים – כמו כן יצאו ישראל מן הגלות, וכאשר יגיעו לאמנה יאמרו שירה. ובזמן הגאולה תהיה עליה גדולה לכל המדריגות והמאורות. ובעלות הקדושה יעלו ישראל אחריה וגם המשרתים נמשכים והולכים אחר אדוניהם.

אר"ל (וכולן) [ו]עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר "ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברינה ושמתת עולם על ראשם", שמחה שמעולם על ראשם. אין ספק לפי זה שהתוכן הטבעי לנו אי אפשר שיאסף לעד, הוא רק נעלם מאתנו והמון הגלים אשר עוברים על ראשינו, הפגעים והתלאות, הלימודים מתולדות הזמנים והופעות ההרגשות בריבויין, כשיקבצו באחרית הימים, הם ישיבו לנו את טבעיותנו, יושיטו לנו את אור התשובה. ואל החסינות העליונה המוטבעה בנו שוב נשוב, ואורה [...] אשר עטרה אותנו בעת אשר הובע החפץ הנצחי שלנו בתעצומות עזו בעת הבטאתה של האמרה העולמית "נעשה ונשמע", היא תשוב אלינו.

אע"פ שבידו יתברך לשוב שבותינו ולקבצנו ולשכון כבוד בתוכנו, אבל יש שלשה דברים מעכבים השראת שכינתו יתברך בנו, עד שיתמלאו אלו חסרונות. ועוד שהשי"ת רוצה שתהי' הגאולה העתידה גאולה שלמה שאין אחריה שיעבוד, א"כ צריך להמתין עד שיעמוד הכל על בסיס נכון, שלא יתקלקל ח"ו, וזה אי אפשר כי אם ע"י תיקון גדול, מירוק הגליות ותשובה אמתית.