Nail Polish and Mikvah Immersion

ומודה ר' יהודה שהוא מביא טיט ורוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל. מי כבשים ומי שלקות ומי זיתים מטבילין בהן ובלבד שאין בהן עקב שמן והתמד עד שלא החמיץ אין מטבילין בו.

קִלְקֵי הַלֵּב וְהַזָּקָן, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִשָּׁה, לִפְלוּף שֶׁחוּץ לָעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁחוּץ לַמַּכָּה, וְהָרְטִיָּה שֶׁעָלֶיהָ, וּשְׂרָף הַיָּבֵשׁ, וְגִלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, וְהַמִּלְמוּלִין, וְטִיט הַיָּוֵן, וְטִיט הַיּוֹצְרִים, וְגֵץ יְוֵנִי. אֵיזֶהוּ טִיט הַיָּוֵן, זֶה טִיט הַבּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ), וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן. טִיט הַיּוֹצְרִין, כְּמַשְׁמָעוֹ. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בְּשֶׁל יוֹצְרִין וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל מָרֵקָה. וְגֵץ יְוֵנִי, אֵלּוּ יִתְדוֹת הַדְּרָכִים, שֶׁאֵין טוֹבְלִין בָּהֶן וְלֹא מַטְבִּילִין אוֹתָן. וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט, מַטְבִּילִין בּוֹ כְּשֶׁהוּא לַח. וְלֹא יִטְבֹּל בָּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. לֹא יִטְבֹּל אֶת הַקֻּמְקְמוּס בַּפֶּחָמִין, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף:

The matted hair on the heart and on the beard and on a woman's hidden parts; pus outside the eye, hardened pus outside a wound and the plaster over it, dried-up juice, clots of excrement on the body, dough under the finger nails, sweat-crumbs, miry clay, potter's clay, and road-clay. What is meant by 'miry clay’? This means the clay in pits, for it is written: "He lifted me out of the miry pit, the slimy clay" (Psalms 40:3). "Potter's clay" according to its literal sense. Rabbi Yose declares potter's clay clean, but clay for putty unclean. And "road-clay." These become like road-side pegs in these [kinds of clay] one may not immerse oneself nor immerse [other things] with them; But in all other clay one may immerse when it is wet. One may not immerse oneself with dust [still] on one's feet. One may not immerse a kettle with soot [on it] unless he scraped it.

וְלֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרָהּ וּבֵין הַמַּיִם.

צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ ואפי' כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפי' אם אינה מקפדת עליו עתה או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני האדם להקפיד בכך חוצץ ואם הוא חופה רוב הגוף אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך חוצץ ואלו הדברים שחוצצין חוטי צמר ופשתן ורצועין שכורכין בהן השער בראש או אם הם בשאר מקום בגוף חוץ מהחוטין שסביב הצואר שאותן אינן חוצצין לפי שאינן מהודקין וקטלא שסביב הצואר חוצצת והא דחוטי צמר ופשתן חוצצין דוקא כשהן מעשה גדיל שהם מהודקין אבל אם ארוגים רפויין הם ואינם חוצצין ובלבד שלא יהו מוזהבין ולא יהו מטונפין והראב"ד אסר גם בארוגים ולא התיר אלא בחלולין עשוי מעשה רשת חוטין של שער אינן חוצצו' בד"א בזמן שהן כשני שערות קשורין ביחד או יותר אבל אם הם של אחת אחת מיהדק: רטייה שעל המכה חוצצת חץ או קוץ התחוב בבשר אם נראה מבחוץ חוצץ ואם אינו נראה אינו חוצץ ואם יש עליו קרום של בשר בכל ענין אינו חוצץ לכלוכי צואה שעל הבשר מחמת זיעה אינן חוצצין נגלד כגליד חוצץ מלמולין שעל הבשר חוצצין פירוש כשאדם לש עיסה או מגבל טיט ומשפשף ידיו זו בזו נופל מהן כמו חוטין אם נופלין על בשרו חוצצין טיט הבורות וטיט היוצרים וטיט של דרכים אם הם נדבקים בבשר והם יבשים חוצצין אבל שאר טיטין אפילו יבש אינו חוצץ הדיו החלב והדבש שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה הנוטפות מהאילן על הבשר יבשין חוצצין ולחין אינן חוצצין ולכאורה נראה דשרף שאר האילנות אפי' יבשין אינן חוצצין והרמב"ם כתב דאפילו לחין חוצצין צבע שצובעות הנשים על פניהם ושער ראשם אינו חוצץ וכן מי שאומנותו צבע וידיו צבועות אינו חוצץ צואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר חוצץ כנגד הבשר אינו חוצץ ובצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד בכך הילכך מי שאינו מקפיד אינו חוצץ ואיזהו שלא כנגד הבשר זה שהציפורן עודף על הבשר ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילתם ציפורן המדולדלת שפירשה מיעוטה חוצצת פירשה רובה אינה חוצצת אבר ובשר המדולדלים חוצצין רוב השער שנקשר נימא נימא לבדה חוצץ נקשר שתים שתים או יותר אינו חוצץ דלא מיהדק השירים והנזמים והטבעות והקטלאות שבה אם הם רפויים אינן חוצצין ואם הם מהודקין חוצצין וכן הדין באגד של המכה וקשקשין שעל גבי השבר צריכה לחוץ שיניה שלא יהא שום דבר דבוק בה שאם טבלה ונמצא שום דבר ביניהם לא עלתה לה טבילה נתנה שערה בפיה או קרצה שפתותיה או קפצה ידה בענין שלא באו להם המים לא עלתה לה טבילה נתנה מעות בפיה וטבלה עלתה לה טבילה לא תאחוז בה חבירתה בידיה בשעת טבילה לפי שאין המים באים במקום אחיזת ידיה ואם הדיחה ידיה במים תחילה שרי שמשקה טופח שעל ידיה חיבור למי המקוה ואם מרפה ידיה עד שבאים בה המים שרי והרמב"ם אסר ברפתה ידה דגזרו אטו לא רפתה והרשב"א מתיר והכי מסתבר:

אֶחָד הָאָדָם אוֹ הַכֵּלִים לֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם. וְאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּצֵק אוֹ טִיט מֻדְבָּק עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה וְלֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה. דְּבַר תּוֹרָה אִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהַעֲבִירוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר אֵינוֹ חוֹצֵץ וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה חוֹפֶה מִעוּטוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַל מִעוּטוֹ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ. וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאִם הָיָה עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי דָּבָר מִדְּבָרִים הַחוֹצְצִין כְּגוֹן בָּצֵק וְזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ טִפָּה כְּחַרְדָּל וְהוּא מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹפֶה רֹב הַכְּלִי אוֹ רֹב הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

When either a human or a k'li is immersed, there should not be any intervening substance between them and the water. If there is an any intervening substance between them and the water - for example, there was dough or mud clinging to the flesh of a person or the substance of a k'li - the person or the k'li is impure as it was originally and the immersion is invaild. According to Scriptural Law, if there is an intervening substance covering the larger portion of the person's body or the larger portion of the k'li, the immersion is invalid, provided he objects to the intervening substance and would like to remove it. If, however, he does not object to it and does not pay attention whether it would be removed or not, it is not considered an intervening substance, even if it covers the major portion of the person or the k'li. Similarly, if it covers less than half a person's body, it is not considered as an intervening substance even if he objects to it. According to Rabbinic decree, any intervening substance that one objects to invalidates an immersion even if it covers only the lesser portion of the person's body. This is a decree, lest such a substance cover the greater portion of the person's body. And any intervening substance that covers the larger portion of the person's body disqualifies the immersion even if he does not object to it. This is a decree, lest a substance that one objects to cover the greater portion of his body. Thus if even a drop the size of a mustard seed of an intervening substance, e.g., dough, tar, or the like, was on a person's flesh or on the substance of a k'li, and he objects to it, his immersion is disqualified. If he does not object to it, the immersion is acceptable unless the intervening substance covers the major portion of the k'li or the person, as explained.

וְדִינֵי חֲצִיצָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין ד ב) כִּי דְּבַר תּוֹרָה אִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי, לֹא עָלְתָה לָהֶם טְבִילָה, וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד הָאָדָם בַּדָּבָר, אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, וְאִם הַדָּבָר הַחוֹצֵץ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מִעוּטוֹ, אֲפִלּוּ מַקְפִּיד עָלְתָה לוֹ טְבִילָה דִּין תּוֹרָה, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא אִם מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, גְּזֵרָה מִעוּטוֹ מִשּׁוּם רֻבּוֹ שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כְּשֶׁמַּקְפִּיד, וְאִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה רֻבּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד, לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, גְּזֵרָה רֹב שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם רֹב הַמַּקְפִּיד שֶׁאָסוּר דְּבַר תּוֹרָה. נִמְצָא לְפִי זֶה שֶׁאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ עַל מִעוּטוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, דְּהַשְׁתָּא יֵשׁ בַּדָּבָר תַּרְתֵּי לְטֵיבוּתָא. וַחֲפִיפָה זוֹ צְרִיכָה סָמוּךְ לַטְּבִילָה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִּתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר בֵּינְתַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם אִם נִזְדַּמְּנָה לְאִשָּׁה טְבִילָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הִתִּירוּ אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה שֶׁתְּהֵא חוֹפֶפֶת בַּיּוֹם וְטוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה, וְכֵן מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבְּגוּפָה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה סז א), שֶׁצְּרִיכָה הָאִשָּׁה לַעֲמֹד בִּשְׁעַת טְבִילָה בְּעִנְיָן שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית כְּאוֹרֶגֶת וּכְמֵינֶקֶת אֶת בְּנָהּ שֶׁעוֹמֵד תַּחַת הַדַּד, וּצְרִיכָה לְהִזָּהֵר גַּם כֵּן בַּטַּבָּעוֹת שֶׁבְּיָדָהּ וְהַצְּמִידִים אִם הֵם מֵהַדַּקִּים לִטְּלָם מִיָּדֶיהָ בִּשְׁעַת טְבִילָה, וְכֵן הָרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ לְהַתִּירָן, וְתָדִיחַ אֶת פִּיהָ וְשִׁנֶּיהָ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּבֵית הַסְּתָרִים אֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם מַיִם, צְרִיכִין הֵם לִהְיוֹתָם רְאוּיִים לְבִיאַת מַיִם, וּמַעֲשֶׂה הָיָה (שם סו ב) בְּאִשָּׁה שֶׁטָּבְלָה וְנִמְצָא לָהּ עֶצֶם בֵּין שִׁנֶּיהָ וְהִצְרִיכוּהָ חֲכָמִים טְבִילָה אַחֶרֶת. טָבְלָה וְנִמְצָא עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ כְּגוֹן בָּצֵק אוֹ זֶפֶת אוֹ דָּם יָבֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים שֶׁחוֹצְצִין אֲפִילּוּ כְּטִפַּת חַרְדָּל, כָּל זְמַן שֶׁמַּקְפֶּדֶת עָלָיו וְדַרְכָּהּ לְהַעֲבִירוֹ, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַדָּבָר הַחוֹצֵץ תַּחַת הַצִּפֹּרֶן וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, מִכֵּיוָן שֶׁמַּקְפֶּדֶת, חוֹצֵץ. וּלְפִיכָךְ נָהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִטֹּל צִפָּרְנָן בִּשְׁעַת טְבִילָה. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ שֶׁל דִּינֵי חֲצִיצוֹת וְדִינֵי מִקְוָאוֹת וּטְבוּל יוֹם, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מִקְוָאוֹת וּבְמַסֶּכֶת טְבוּל יוֹם.

The laws of separations [from the water] that they, may their memory be blessed, said (Eruvin 4b) is that it is the word of the Torah if there was something separating, covering most of the person or the vessel, the immersion would not count for them — and that is when the person is concerned about the thing. But if he is not concerned, the immersion counts. But if the thing that separated was only on its lesser part, the immersion counts for him from Torah writ, even if he is concerned about it. But [rabbinically, with] anything — even the smallest amount — that separates that he is concerned about, his immersion does not count; [as a] decree of its lesser part, on account of its majority, which is forbidden from the Torah when he is concerned. And if the thing that separated covered most of him — even if he is not concerned — his immersion does not count; [as a] decree of the majority about which he is not concerned, on account of the majority about which he is concerned, which is forbidden from Torah writ. It comes out that if there was something on his lesser part and he is not concerned, the immersion counted for him — even rabbinically — as now there are two advantages to the thing. And this scrubbing needs to be proximate to her immersion — meaning to say that she not be involved in anything in between. And nonetheless if the immersion of a woman happened to be on Shabbat or a holiday, they permitted even from the outset that she scrub during the day and immerse at night. And likewise the Sages, may their memory be blessed, said (Niddah 67a) that on account of the concern that water should enter onto all parts of her body, a woman needs to stand at the time of the immersion in such a way that she appear like a weaver or one nursing her child standing under her breast. And she also needs to be careful about rings on her hand and bracelets — and if they are tight, she must take them off her hands at the time of immersion; and so [too,] to untie the bands on her hair, and to rinse her mouth and teeth. As even though water does not need to come into any of the hidden places, they need to be fit for the water to come in. And there was a case (Niddah 66b) of a woman who immersed and a bone was found between her teeth, and the Sages required her another immersion. If she immersed and then something else separating was found upon her, such as dough or tar or dry blood and what is similar to them from all of the things that the Sages enumerated as separating — even it if is as small as a mustard seed, so long as she is concerned about it and her way is to remove it — her immersion did not count for her. And even if the thing was under the fingernail, and even if it was [impressed on] the flesh — since she is concerned — it is [considered to be] separating. And therefore the daughters of Israel have been accustomed to cut their nails at the time of immersion. And the rest of its many details of the laws of separations and the laws of mikvaot and one who has immersed on that day are elucidated in Tractate Mikvaot and in Tractate Tevul Yom.

ומ"ש ואפי' כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ וכו' בפרק תינוקת (נדה סז.) ובריש עירובין (ד:) ובריש סוכה (ו.) אמר רבי יצחק דבר תורה רובו המקפיד עליו חוצץ רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ואע"ג דפירש"י רובו רוב שערו קשור אחד אחד ונראה מדבריו דבשערו דוקא הוא דמפלגינן בהכי אבל בבשרו אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ כבר כתבו התוספות שר"ת הקשה ע"ז מכמה דוכתי ומשמע בהו דרבי יצחק בבשרו נמי איתמר וכ"כ הרא"ש בפרק כל הבשר אע"פ שפי' רש"י דוקא בשער ולא בבשר א"א לומר כן כמו שהוכיח ר"ת וכן דעת הרמב"ם בפ"א מהל' מקואות וכן נראה שהוא דעת הרשב"א ודין חציצת שערו עד כמה פוסלת יתבאר לקמן אצל מה שכתב רבינו רוב השער שנקשר נימא נימא לבדה חוצץ: ומ"ש דאפי' אינה מקפדת עליו עתה בשעת טבילה כיון שדרך ב"א לפעמים להקפיד עליו חוצץ כ"כ הרא"ש בפרק תינוקת בשם הראב"ד וכ"כ הר"ן בפ"ב דשבועות בשמו: ומ"ש או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך ב"א להקפיד בכך חוצץ כלומר דבטלה דעתה אצל כל אדם דאל"כ נתת דבריך לשיעורין וכן פסק הרשב"א בת"ה שכל שרובן מקפידות חוצץ אפי' במי שאינה מקפדת ע"כ וכ"פ רבי' ירוחם ובסמוך אכתוב מה שיש לספק בסברת הרמב"ם בזה. והיכא דרובן אינן מקפידות וזו מקפדת מספקא לי ונראה דהוא פלוגתא דהרמב"ם והרשב"א שהרמב"ם כתב בפ"ב מהל' מקואות שערה א' שנקשרה חוצצת והוא שיהא מקפיד עליה ע"כ והדבר ידוע שאין דרך העולם להקפיד בקשירת שער אחת ואפ"ה כתב דאם זו מקפדת חוצץ וכ"נ שהוא דעת רבינו שכתב גבי צואה ובצק שתחת הציפורן ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד בכך הילכך מי שאינו מקפיד אינו חוצץ עכ"ל משמע מדבריו בהדיא שמי שמקפיד עליו חוצץ ואע"פ שדרך ב"א שלא להקפיד בכך אבל מדברי הרשב"א אינו נראה כן שכתב בת"ה היו שערות ראשה קשורות זו בזו אם הן קשורות אחת אל אחת ויש בה הרבה קשורים כן עד שדרך האשה להקפיד בכך הרי אלו חוצצין ע"כ. הרי שתלה הדבר בדרך האשה להקפיד ולא תלה הדבר בקפידתה של זו ובדברי הרמב"ם שכתבתי יש לדון דמשמע דלא תלה הדבר אלא בקפידתה של זו אבל אם אינה מקפדת אע"פ שדרך שאר נשים להקפיד לא חייץ דבתר דידה אזלינן בין להקל בין להחמיר ושלא כדברי הרשב"א ורבי' ירוחם שכתבתי בסמוך וצ"ע :

צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן אינו חוצץ וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות אינו חוצץ: הגה וכן מי שאומנותו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם אינו חוצץ שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים (ב"י בשם ר"י): צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר חוצץ כנגד הבשר אינו חוצץ ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ ואי זהו שלא כנגד הבשר זה שהצפורן עודף על הבשר ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילה:

בכללא דענייני חציצות יש שני דברים האחת דאע"ג שהיא חציצה גמורה ואין המים מתפשטים על הבשר שבמקום החציצה מ"מ אינו חוצץ אם הוא על מיעוט הגוף או על מיעוט הראש ואינו מקפיד בזה ויש דברים שאפילו אם הוא מקפיד מ"מ אם הדבר החוצץ אינו מהודק שפיר להבשר או להשיער באופן שהמים נכנסים תחת דבר החוצץ על הבשר או השיער ג"כ אין בזה משום חציצה דמה שייך חציצה אחרי שהמים נכנסים בהם או תחתם והמים מחוברים להבשר או להשיער שבמקום החציצה: