Guarding Speech and Refining Character

נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃

נ Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.

מִֽי־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃ נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃

מ Which of you are eager for life and desire years of good fortune? נ Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.

שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃

One who watches over mouth and tongue Keeps out of trouble.

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

Shimon, his son, used to say: all my days I grew up among the sages, and I have found nothing better for a person than silence. Study is not the most important thing, but actions; whoever indulges in too many words brings about sin.

מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כִּי הֲוָה מְסַיֵּים צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכִי: ״אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְּלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וּבְמִצְוֹתֶיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי. וְתַצִּילֵנִי מִפֶּגַע רָע, מִיֵּצֶר הָרָע, וּמֵאִשָּׁה רָעָה, וּמִכָּל רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא בָּעוֹלָם. וְכָל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה׳ צוּרִי וְגוֹאֲלִי״. מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: ״גְּמוֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי, וְלִשְׁקוֹד עַל דַּלְתֵי תוֹרָתִי. נְצוֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ, וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי. שְׁמוֹר פִּיךְ מִכָּל חֵטְא, וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכָּל אַשְׁמָה וְעָוֹן. וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם״.

When Mar, son of Ravina, would conclude his prayer, he said the following: My God, guard my tongue from evil and my lips from speaking deceit. To those who curse me let my soul be silent and may my soul be like dust to all. Open my heart to Your Torah, and may my soul pursue your mitzvot. And save me from a bad mishap, from the evil inclination, from a bad woman, and from all evils that suddenly come upon the world. And all who plan evil against me, swiftly thwart their counsel, and frustrate their plans. May the words of my mouth and the meditation of my heart find favor before You, Lord, my Rock and my Redeemer. Rabbi Meir was wont to say the following idiom: Study with all your heart and with all your soul to know My ways and to be diligent at the doors of My Torah. Keep My Torah in your heart, and fear of Me should be before your eyes. Guard your mouth from all transgression, and purify and sanctify yourself from all fault and iniquity. And if you do so, I, God, will be with you everywhere.

אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מָה תַּקָּנָתוֹ שֶׁל מְסַפֵּרי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים״, וְאֵין לָשׁוֹן אֶלָּא לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, וְאֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר (רוח) [בְּרוּחַ]״. רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: סִיפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁכְּבָר כְּרָתוֹ דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַכְרֵת ה׳ כׇּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת״. אֶלָּא מָה תַּקָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר (רוח) [בְּרוּחַ]״.

Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina says: What is the remedy for those who speak malicious speech? If he is a Torah scholar, let him study Torah, as it is stated: “A soothing tongue is a tree of life, but its perverseness is a broken spirit” (Proverbs 15:4). And the word “tongue” means nothing other than malicious speech, as it is stated: “Their tongue is a sharpened arrow; it speaks deceit” (Jeremiah 9:7). And the word “tree” means nothing other than Torah, as it is stated: “It is a tree of life to them that lay hold of it” (Proverbs 3:18). And if he is an ignoramus, let him humble his mind, as it is stated: “Its perverseness is a broken spirit” (Proverbs 15:4). In other words, one who perverts his tongue with malicious speech should remedy his behavior by cultivating a broken and humble spirit. Rabbi Aḥa, son of Rabbi Ḥanina says: If one has already spoken malicious speech, he has no remedy, as King David, inspired by Divine Spirit, has already cut him off with the punishment of karet, as it is stated: “May the Lord cut off [yakhret] all flattering lips, the tongue that speaks great things” (Psalms 12:4). Rather, what is his remedy beforehand, so that he does not come to speak malicious speech? If he is a Torah scholar, let him study Torah; and if he is an ignoramus let him humble his mind, as it is stated: “A soothing tongue is a tree of life, but its perverseness is a broken spirit” (Proverbs 15:4). One who is humble will not come to speak badly about another.

(משנה אבות ג יג) "סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה". לְפִיכָךְ לֹא יְמַהֵר לְהָשִׁיב וְלֹא יַרְבֶּה לְדַבֵּר.

Silence is a safeguard for wisdom. Therefore, one should not hasten to answer, nor speak at length.

ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דרך עצלות. ישיב אמריו לו. וישים אל לבו. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי (וידעני) [יודעני]. כי מלא כל הארץ כבודו. לפניו כחשכה כאורה.

For even saying, "How beautiful is this tree," or "How beautiful is that field," in which there is a excellent thing such that one would recite, "Blessed is the One who has such in His world," over it, why, this one is liable for the death-penalty. (Avot, 3:7) How much the more so for profane chatter, upon which all words of sin hang. And one who chatters on them transgresses both a negative and a positive commandment. The positive commandment to "speak upon them," (Deut. 6:7) not of other things. He should not stay with people whispering together. Nor should he give evil reports about anyone, even his enemy. And let him not hate in his heart, except what the Omnipresent One hates.

וְלֹא יִגְרֹם אָדָם שֶׁאֲחֵרִים יְשַׁקְּרוּ בִּשְׁבִילוֹ. כֵּיצַד? כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים יַחַד דְּבַר סֵתֶר שֶׁבֵּינֵיהֶם, לֹא יֵלֵךְ אֵצֶל אֶחָד וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הָעִנְיָן, שֶׁמָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְסַלֵּק אוֹתוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים – נִמְצָא שֶׁמְּשַׁקֵּר. וְכָךְ יְדַקְדֵּק בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִגְרֹם שֶׁאֲחֵרִים יְשַׁקְּרוּ. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר לְשַׁקְרָנִים, וִימַעֵט דְּבָרָיו עִמָּם. וְצָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה לְהִנָּצֵל מִן הַשֶּׁקֶר, כִּי יֵצֶר הָרַע לְעוֹלָם הוּא אוֹרֵב לְאָדָם לְהַפִּילוֹ בְּרִשְׁתּוֹ.

No man should cause others to lie for his sake. What is meant by this? If a man sees two people speaking together about a secret matter, he should not go and ask one of them to reveal the matter to him. For he may not want to reveal it, and consequently he will put him off by telling him something else, the result being that he has lied (see Sefer Hasidim, 1201). Similarly he should be scrupulous in all of his affairs, not lying in business matters, and not causing others to lie. And he should be careful not to associate with a liar, and he should speak to such a one as little as possible. It requires great wisdom to avoid lying, for the evil inclination is always lying in ambush for a man, to cause him to fall into his net.

וְהַשֵּׁנִי – כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמֵּד לְשׁוֹנוֹ דַּבֶּר שֶׁקֶר. וּפִיו שָׁלַח בְּרָעָה. מֵרֹב הַהֶרְגֵּל אֵינֶנּוּ שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ. וּכְאִלּוּ לְשׁוֹנוֹ גּוֹרֵם הַמַּחְשָׁבָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ"ב:ד') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (קהלת י':י"ב) וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ וְנֶאֱמַר (משלי י"ח:ז') פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וּמְחִתָּה לְשׁוֹן יִרְאָה וּמָגוֹר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי הַכְּסִיל יִירָא וְיָגוּר מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ פֶּן יִוָּקֵשׁ בּוֹ. כַּאֲשֶׁר יִירָא מֵאוֹיְבוֹ. כִּי אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ. וְחַיָּב הָאָדָם לְהַסְתִּיר הַסּוֹד אֲשֶׁר יְגַלֶּה אֵלָיו חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ סֵתֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגִלּוּי הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת. כִּי יֵשׁ בְּגִלּוּי הַסּוֹד נֶזֶק לִבְעָלָיו וְסִבָּה לְהָפֵר מַחְשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט"ו:כ"ב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד. וְהַשֵּׁנִית כִּי מְגַלֶּה הַסּוֹד אַךְ יָצָא מִדֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת וְהִנֵּה הוּא מַעֲבִיר עַל דַּעַת בַּעַל הַסּוֹד. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ':י"ט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אִם תִּרְאֶה אִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ לִשְׁמוֹר לְשׁוֹנוֹ מִגִּלּוּי הַסּוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמַחְשׂוֹף הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לִהְיוֹת הוֹלֵךְ רָכִיל שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע כִּתּוֹת הָרָעוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ לְשָׁמְרָן. עוֹד אָמַר (משלי י"א:י"ג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַל תַּפְקִיד סוֹד לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ רָכִיל. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר שְׂפָתָיו מִן הָרְכִילוּת, אַל תִּבְטַח עָלָיו בְּהֶסְתֵּר סוֹדְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַרְתָּ דְּבָרֶיךָ בְּיָדוֹ דֶּרֶךְ סוֹד וְסֵתֶר. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְנֶאֱמַר (משלי כ"ט:י"ב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַמּוֹשֵׁל מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע וְדִבְרֵי רְכִילוּת יֵעָשׂוּ מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים וְהוֹלְכֵי רָכִיל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם. וְהִנֵּה לְאֵלֶּה שְׁלֹשָׁה הַחֲלָקִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ כִּוְּנוּ בְּזָכְרָם זַ"ל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.

The second is because the repentance of one involved in evil speech is difficult, since he has taught his tongue to speak falsehood, and sent his mouth to evil. From so much habit, he does not control his spirit, and it is as if his mouth causes the thought - like the matter that is stated (Psalms 52:4), “Your tongue devises mischief”; and it is stated (Ecclesiastes 10:12), “but a fool’s lips will swallow him up”; and it is stated.(Proverbs 18:7), “The fool’s speech is his ruin (mechitah).” And mechitah is an expression of fear and trepidation. It means to say that the fool is afraid and in trepidation from the rage of his tongue, lest he be ensnared - like he fears from his enemy - as his lips are not in his control. A man is obligated to hide a secret that is revealed to him confidentially by his fellow, even though there is no matter of talebearing involved in revealing that secret. For there is damage to the holder of the secret [simply] by its being revealed, and it [can cause him] to abort his plan - as it is stated (Proverbs 15:22), “Plans are aborted without a secret.” Secondly - because revealing a secret is even an aberration of the ways of modesty, as he surely violates the will of the holder of the secret. And King Solomon said (Proverbs 20:19), “He who gives away secrets is a talebearer.” He means to say, if you see a man who does not control his spirit, to guard his tongue from revealing a secret - even though there is no issue of talebearing between a man and his friend in revealing that secret - this trait will bring him to go talebearing, which is from the four bad groups, given that his lips are not in his control to guard. He also said (Proverbs 11:13), “A talebearer will reveal secrets.” He means to say, do not confide a secret to someone who goes talebearing. For since he does not guard his lips from talebearing, do not trust him to hide your secret, even though you have given your words over to him in private and in confidentiality. And we have been warned by the Torah not to accept evil speech, as it is stated, (Exodus 23:1), “Do not accept a vain report.” And it is stated (Proverbs 29:12), “A ruler who listens to lies, all his ministers will be evildoers.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that when a ruler accepts evil speech and words of talebearing, his ministers will become evildoers and talebearers to find favor in the eyes of their master. And behold it is these three groups that we mentioned that they, may their memory be blessed, had in mind when they referred to the group of slanderers.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי הַכַּוָּנָה וְהַתּוֹעֶלֶת בְּמִצְוֹת הַלְּבָבוֹת הֵם שֶׁיִּהְיוּ גְּלוּיֵנוּ וּצְפוּנֵינוּ שָׁוִים וּשְׁקוּלִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁתִּהְיֶה עֵדוּת הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן וְהָאֵבָרִים שָׁוָה וְיַצְדִּיק כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ וְיָעִיד לוֹ וְלֹא יַחְלֹק עָלָיו וְלֹא יִסְתֹּר דְּבָרָיו וְהוּא אֲשֶׁר יִקְרָאֵהוּ הַכָּתוּב תָּמִים בְּאָמְרוֹ (דברים יח) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְאָמַר (בראשית ו) תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו וְאָמַר (תהלים טו) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְאָמַר (שם קא) אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי. וְאָמַר בְּמִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ (מלכים א יא) וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה׳ אֱלֹהָיו וְאָמַר (תהלים עח) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְגוֹ׳. וּמִן הַיָּדוּעַ שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹלֵק קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ וּמַכְזִיב קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה אֵין מַאֲמִינִים בְּצִדְקוֹ וְאֵין הַנְּפָשׁוֹת מִתְיַשְּׁבוֹת עַל אֲמִתּוֹ וְכֵן אִם יַחְלֹק גְּלוּיֵנוּ עַל נִסְתָּרֵנוּ וְכַוָּנַת לְבָבֵנוּ עַל דִּבּוּרֵנוּ וּתְנוּעַת אֵבָרֵינוּ עַל מַצְפּוּנֵינוּ לֹא תִהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ לֵאלֹהֵינוּ שְׁלֵמָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עֲבוֹדָה מְזֻיֶּפֶת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה וְאָמַר (שם סא) כִּי אֲנִי ה׳ אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְאָמַר (מלאכי א) וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְגוֹ׳ וְאָמַר (שמואל א ט״ו:כ״ב) הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב וְגוֹ׳.

When my deliberation was complete, and I finally resolved to write it, I laid its foundations. I built it on a basis of ten principles, which cover all of the Duties of the Heart and accordingly divided the book into ten parts, each part designated for one principle, discussing its scope and divisions, the things it depends on, and the things detrimental to it. I propose to take the most direct (easiest) method of arousing, teaching, and instructing, using language clear, direct, and familiar, so that my words will be more easily understood. I will refrain from deep language, unusual terms, and the arguments in the way of "defeat" (nitzuach), which the logicians call in arabic "Algidal", and likewise for remote inquiries which cannot be resolved in this work, for I only brought such arguments as are satisfactory and convincing according to the methods proper to the science of theology. As the philosopher said "it is not proper to seek of every inquiry a conclusion in the way of mofet (irrefutable proof), since not every topic in rational inquiry can be demonstrated to this extent. Likewise, we should not be satisfied in the science of nature with the method of 'sufficient' (since a full "raya" proof can be achieved).

וְאוֹמֵר (משלי יא יג): ״הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד״ (סנהדרין כט א). הִזָּהֵר בְּנִי מְאוֹד מִלָּשׁוֹן הָרַע, כִּי בָּזֶה אַתָּה מְבַיֵּשׁ עַצְמְךָ. אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם: ״כַּמָּה מַסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ!״ אָמַר הֶחָכָם: ״כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ!״ הֶחָכָם הוֹכִיחַ לְאוֹתוֹ אָדָם וְאָמַר:

Because so many things depend upon the tongue, it is necessary to guard the tongue very much. And therefore David said, "Keep thy tongue from evil" (Ps. 34:14). And such a man should accustom himself severely to silence in order to develop the habit of opening his mouth very little, and he often should sit by himself in a room and occupy himself with Torah and he should join the company of the pious who speak only of the Torah and of reverence of God. And in this manner he should accustom himself to do for a long time and then he will find healing for his wound.

שלמה המלך ע"ה רצה לומר כי החיים והמות ביד הלשון, כי לפי קלות פעולת הלשון שאינו דומה לשאר איברים, לכך אין לומר על אחד מהם שהחיים והמות בידו, שאף אם רצה האדם להכות את חבירו, אם אין כאן כח המתעורר על זה אין היד פועלת דבר זה ואם כן אין הדבר בידו בלבד, אבל הלשון אין צריך לשום התעוררות כי תיכף ומיד שימצא לדבר מדבר ולכך החיים והמות הוא ביד הלשון. וזה שסמך אחר זה ואוהביה יאכלו פריה, כי מי שאוהב הדבור באין ספק שיאכל פריה אם לחיים לחיים ואם למות למות:

כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו מַעֲמִיקִים לוֹ גֵּיהִנֹּם. וְאָמְרוּ עוֹד (שם): הַכֹּל יוֹדְעִים כַּלָּה לָמָּה נִכְנֶסֶת לַחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו כוּ', אֲפִלּוּ גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, הוֹפְכִים לוֹ לְרָעָה. וְאָמְרוּ עוֹד (חגיגה ה): אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, מַגִּידִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין. וּבְעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה הָרָעָה הַזֹּאת גַּם כֵּן אָמְרוּ (שבת לג):

This demonstrates to you that all the senses must be be clean of lewdness and anything related to it. If a man will foolishly claim to you: "that which the sages said regarding obscene language is only in order to frighten and distance a person from sin, and it is meant only for those whose blood is boiling, namely, when he speaks of these things, he becomes aroused to lust. But one who just says it in a joking manner, it is not significant and of no concern." Answer him that his words are those of the evil inclination.

יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. וידמה בדעתו מה נעשה יקר וגדלה לאיש שפל אנשים. אשר המלך חפץ ביקרו ובחר בו לעמד לפניו לשרתו אף שהוא בשר ודם טפה סרוחה כמוהו, על אחת כמה וכמה כמה מעלות טובות למקום עלינו, עד מקום שאין יד שכלנו מגעת, גדל הטובות שגמל עמנו בוראנו, יוצרנו ועושנו:

Evil speech is the head root sprouting poison (alluding to Deuteronomy 29:17), for its severity corresponds to that of idolatry, sexual immorality, and murder [put together] (Arkahin 15b). And King David, peace be upon him, has already expunged it, as it is written: May the Lord expunge all flattering lips, every tongue that speaks arrogance (Psalms 12:4). And evil speech is when one speaks disparagingly about his fellow.

וּכְשֶׁהָאָדָם זָהִיר מִלַּעֲבֹר עַל הַלָּאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה, הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹר הַקְּדֻשָּׁה עַל גִּידֵי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁלֹּא יִזָּהֵר יִהְיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מְקֻּלְקָלִין, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּאֹרֶךְ בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי קְּדֻשָּׁה" פֶּרֶק א', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה יָד

It is written (Proverbs 21:23), "One who keeps an eye on his mouth and tongue protects his life from trouble." In order to comprehend chaperoning the mouth and tongue and preventing life trouble which the Scripture defines, even more than all other ideas, that the perfect man needs to watch during the days, look in the basic commentaries. And I too shall speak over my part which Hashem has granted me, and with this we shall also understand that which is written (Psalms 34:13), "Whoever is a man who desires life and covets [his] days in order to perceive benevolence, shield your tongue from evil" etc.

כמה גופי פעולות שהם עיקר ההנהגה: עוֹד, לִהְיוֹת הָאָדָם דּוֹמֶה לְקוֹנוֹ בְּסוֹד מִדַּת הַכֶּתֶר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בוֹ כַּמָּה גּוּפֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁהֵם עִיקָר הַהַנְהָגָה:

Chapter 2 - Some major activities that are the main governance: Further for a person to resemble his Creator from the secret of the trait of the Crown (Keter), he must [do] some major activities - which are the main governance.

וּבְעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה הָרָעָה הַזֹּאת גַּם כֵּן אָמְרוּ (שבת לג): אַף הַשּׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב:י"ד): זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם. הֲרֵי לְךָ שֶׁכָּל הַחוּשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּים מִן הַזְּנוּת וּמֵעִנְיָנוֹ. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר, שֶׁמָּה שֶׁאָמְרוּ עַל נִבּוּל פֶּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם וּלְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וּבְמִי שֶׁדָּמוֹ רוֹתֵחַ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמִּדֵּי דַּבְּרוֹ בָּא לִידֵי תַּאֲוָה, אֲבָל מִי שֶׁאֲמָרוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא, לָאו מִלְּתָא הוּא וְאֵין לָחוּשׁ עָלָיו, אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר הָרָע. כִּי מִקְרָא מָלֵא שֶׁהֱבִיאוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִרְאָיָתָם (ישעיה ט): עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְגוֹ' כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לֹא עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא חֲנֻפָּה וְלָשׁוֹן הָרַע וְנִבּוּל פֶּה, כֻּלָּם מֵחַטֹּאת הַפֶּה בְּדִבּוּר וַעֲלֵיהֶם יָצְאָה הַגְּזֵרָה, עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם. אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁנִּבּוּל פֶּה הוּא עֶרְוָתוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם זְנוּת הוּא שֶׁנֶּאֱסַר כְּכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַזְּנוּת, חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, אֲסוּרִים הֵם אִסּוּר עַצְמָם מִלְּבַד הֱיוֹתָם גַּם כֵּן גּוֹרְמִים וּמְבִיאִים אֶל הָאִסּוּר הָרָאשִׁיִּי עַצְמוֹ.

This demonstrates to you that all the senses must be be clean of lewdness and anything related to it. If a man will foolishly claim to you: "that which the sages said regarding obscene language is only in order to frighten and distance a person from sin, and it is meant only for those whose blood is boiling, namely, when he speaks of these things, he becomes aroused to lust. But one who just says it in a joking manner, it is not significant and of no concern." Answer him that his words are those of the evil inclination. For the Sages brought their proofs from an explicit verse in scripture: "As a punishment for obscenity, troubles multiply, cruel decrees are proclaimed afresh, the youths of Israel die... for every one is a flatterer and slanderer, and every mouth speaks obscenities" (Isaiah 9:16). This verse mentions neither idol worship nor illicit relations nor murder but flattery, slander, and obscene speech. All of which are sins of the mouth in speech.

לכך אין ספק כי הלשון הוא החיים, ובשביל כי הלשון הוא סם נבדל והוא על האדם לגמרי לכך הלשון הוא החיים, ונקרא האדם בשביל הלשון נפש חיה כדכתיב ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס והוה באנשא לרוח ממללא, וכל זה כי הלשון סם חיים, ומאחר שהלשון הוא החיים של אדם אם ישמור הלשון שהוא החיים בודאי שדבר זה חיים אליו, אבל אם האדם בעל לשון הרע ואין שומר מה שנקרא עליו האדם נפש חיה איך יהיה לו החיים ופירוש זה מורה מה שבארנו למעלה, כי הלשון הוא האדם וצריך לשמור שלא יקלקל האדם מה שנחשב בו נפש חיה כמו שהתבאר, מ"מ אין קונה בזה מעלה רק שהוא שומר את עצמו מן הרע ואין זה קנין מעלה עליונה. אבל עיקר קנין מעלה שהאדם קונה מדריגה ומעלה נבדלת היא על ידי הטוב והיא התורה, וזה שאמר סור מרע ועשה טוב כי הדבר הזה שהיא הנפש המדברת באדם הוא שיתקשר עם התורה השכלית, וזה שלימות האדם לגמרי כאשר תבין ואין להאריך:

And that is why it is fit that he be punished by the Holy One, blessed be He, as is fitting for the spirit which is of the heavens; and also through the ministering angel of Gehinnom, which is fit for those who have physical lowliness, which is the earth. And you should understand this well, because it is a clear thing. (Arakhin 15b-16a:) What is considered malicious speech? For example, if one says, "There is [always] fire at so-and-so’s home." Abbaye said, "That is merely revealing a matter. Rather, it is if he expressed this in a slanderous manner and said, 'Where else can one find fire except at so-and-so’s home, because there is meat there.'" This means to say that there is evil speech even in this way, even though he only intended to say that fire is found there, and that there is no disgrace of a sin; at the end of the day, something disparaging is [still] heard about him. Hence, it is included in evil speech.

דבר אחר בבוא דואג האדומי. זה שאמר הכתוב (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון. שהכל תלוי בלשון. אם יבקש אדם לומר לשון הרע אומר. ואם בקש לשון טוב אומר. לכן אל יאמר אדם הואיל וניתנה רשות ללשוני הריני מדבר מה שאני מבקש. כבר הזהירה התורה ואמרה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע. ואם תאמר שמא אתה מפסיד כלום. חס ושלום שאתה משתכר ורוח הקדש צווחת ואומרת (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו. דבר אחר מות וחיים ביד לשון. ראה כמה קשה לשון הרע שאין אדם מוציאו מתוך פיו עד שהוא כופר בעיקר. שנאמר (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ומי יעמוד כנגדם גיהנם. כביכול הקב"ה צווח מן בעלי הלשון ואומר (שם צד טז) מי יקום לי עם מרעים. ומי יכול לעמוד בהן גיהנם. ואף גיהנם חוזרת ואומרת לו איני יכולה. והקדוש ברוך הוא חוזר ואומר לה אני מלמעלה ואת מלמטה. שכן הוא אומר (שם קכ ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אמר הקב"ה לישראל אם רצונכם להנצל מגיהנם הרחיקו עצמכם מלשון הרע ואתם זוכים לחיי העולם הבא. שנאמר (שם לד יג) מי האיש החפץ חיים. אמרו רבותינו מעשה היה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות של צפוריא וכו'. דבר אחר מות וחיים ביד לשון. כלכלה של תאנים. אכל ולא בירך זה מות ביד לשון. אכל ובירך זה חיים ביד לשון. הכל תלוי בלשון. דבר אחר מות וחיים. אם זכה לתורה זכה לחיים לפי שהתורה נקרא עץ חיים. שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והתורה רפואה ללשון. שנאמר (שם טו ד) מרפא לשון עץ חיים. לכן מי שעוסק בלשון הרע מתחייב בנפשות. בא וראה כמה קשה לשון הרע מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. כי בשלש עבירות הללו כתיב גדול גדולה. ובלשון הרע כתיב גדולות. לשון מדברת גדולות וגו'. בעבודה זרה כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובגילוי עריות כתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ובשפיכות דמים כתיב (שם ד יג) גדול עוני מנשוא. בא להודיעך שקשה לשון הרע משלש העבירות הללו. דבר אחר שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת. והאומר לשון הרע הורג שלשה. המספרו והמקבלו והנאמר עליו. ומנין אתה למד זה מדואג שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול ונהרגו שלשתן. שאול שקבלו. ואחימלך שנאמר עליו. ודואג שאמרו. שאול שקבלו שנאמר (דברי הימים-א י יג) וימת שאול במעלו. ואחימלך שנאמר עליו שנאמר (שמואל-א כב טז) מות תמות אחימלך. ודואג שאמרו שנטרד מן העולם. שנאמר גם אל יתצך לנצח. מן חיי העולם. ומי גרם לו. לשון הרע. שנאמר בבוא דואג האדומי ויגד לשאול: דבר אחר חסד אל כל היום. זו התורה. שנאמר (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה. אדם שהוא עוסק בתורה כמותך יעסוק בדברים הללו ותעשה תורתך פלסתר. ברעה הגבור. דבר אחר מצווין הן ישראל לעשות חסד לכל מי שיבוא. חסד אל כל היום. אמר לו דוד לדואג אדם שעוסק בחסד אל כל היום עושה דבר קשה. כביכול שכל מי שהוא עוסק בתורה כאילו עושה חסד אל כל היום ואומר לשון הרע. ברעה הגבור. א"ר יוסי בן זימרא בא וראה כמה הוא קשה לשון הרע. כי כמה איברים יש באדם. יש מהן זקופין ויש מהן מוטין ויש מהן עומדין והלשון הזה בבית האסורין והלחיים מקיפות אותה וכמה מנגנאות יש עליו ואין אדם יכול לעמוד בו. ואילו היה זקוף ונראה על אחת כמה וכמה:

Another thing to consider is the matter of the redoubtable tongue. As it is written in Proverbs 18:21, "Death and life are in the power of the tongue," meaning that everything depends on the tongue. If a person seeks to speak evil, he should say nothing, and if he seeks to speak good, he should speak up. Therefore, one should not say, "Since I have the authority, I will speak whatever I want." The Torah has already warned us and said in Psalm 34:14, "Keep your tongue from evil." And if you say that you lose nothing by doing so, beware, for the Holy Spirit cries out and says in Proverbs 21:23, "He who guards his mouth and his tongue, guards his soul from troubles." Another point is that death and life are in the power of the tongue. See how difficult it is to remove evil speech from one's mouth, to the extent that a person denies it altogether, as it is said in Psalm 12:5, "Who said, 'With our tongue we will prevail; our lips are with us—who is master over us?'" And who can stand against them in Gehenna? As it were, the Almighty shouts out to those who speak evil and says in Psalm 94:16, "Who will rise up for me against the wicked?" And who can withstand them in Gehenna? And even Gehenna itself says to Him, "I am unable." And the Holy One, blessed be He, replies to her, "I am above and you are below," as it says in Psalm 120:4, "Sharp arrows of the mighty with coals of the broom tree." The Almighty said to Israel, "If you want to be saved from Gehenna, distance yourselves from evil speech, and you will merit the World to Come," as it is said in Psalm 34:13, "Who is the man who desires life?" Our Rabbis said that there was a story about a peddler who was traveling around the towns of Tzefuria, and so on. Another point is that death and life are in the power of the tongue. The livelihood of figs: if one eats without blessing, it is death in the power of the tongue; if one eats and blesses, it is life in the power of the tongue. Everything depends on the tongue. "If one merits the Torah, one merits life, as the Torah is called the Tree of Life. As it is written (Proverbs 3:18), 'She is a tree of life to those who grasp her.' And the Torah is a remedy for the tongue, as it is written (Proverbs 15:4), 'A soothing tongue is a tree of life.' Therefore, one who speaks negatively about others is endangering lives. Come and see how severe the sin of speaking negatively is, greater even than idol worship, sexual immorality, and murder. For it is written that with these three sins, it is written 'great' and in regards to speaking negatively it is written 'great transgressions.' The tongue speaks of great things, etc. Concerning idol worship, it is written (Exodus 32:31), 'Please, this people has committed a great sin.' Concerning sexual immorality, it is written (Genesis 39:9), 'How can I commit this great evil and sin against God?' Concerning murder, it is written (Genesis 4:13), 'My punishment is too great to bear.' I have come to inform you that speaking negatively is more difficult than these three sins. Another matter is that one who kills a person, only kills one soul. But one who speaks negatively kills three: the one who speaks, the one who is spoken about, and the one who listens. And where do we learn this? From the concern expressed by Doeg, who spoke negatively about Ahimelech before Saul, and three were killed: Saul, who accepted his words, Ahimelech, who was spoken about, and Doeg, who spoke. And how do we know this? From the verse that states concerning Saul, 'So Saul died for his unfaithfulness which he had committed against the Lord, because he did not keep the word of the Lord, and also because he consulted a medium for guidance' (1 Chronicles 10:13), and concerning Ahimelech, it is written (1 Samuel 22:16), 'Ahimelech died, and his father's household.' And concerning Doeg, it is stated that he was driven from the world, as it is written (Psalm 52:9), 'I will forever praise You for what You have done; in Your name I will put my trust, for Your faithful ones have sought refuge in You.' From the life of the world. And who caused this? Negative speech, as it is written concerning Doeg, who informed Saul." Another thing is kindness all day. This is the Torah, as it is said (Proverbs 31:26), "She opens her mouth with wisdom, and the Torah of kindness is on her tongue." A person who engages in Torah study like you should engage in these matters and make your Torah study a priority. In terms of doing good deeds, the children of Israel are commanded to do kindness to anyone who comes their way. Kindness all day. David said to Doeg, "A person who engages in kindness all day is doing something difficult." Similarly, anyone who studies Torah is as if they are doing kindness all day and speaking lashon hara (evil speech) is a transgression. In terms of evil, Rabbi Yosi ben Zimra said, "Come and see how difficult lashon hara is, for there are many organs in a person, some of them are erect, some of them are flaccid, some of them are standing, and this tongue is imprisoned in the mouth, surrounded by the cheeks, and there are many muscles attached to it that no one can stand against. If it were erect, and its difficulty were visible, how much more so would this be the case!

אָמַר רַב אַמֵּי: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכּוֹנוּ יַחְדָּיו עַל שְׂפָתֶיךָ״, אֵימָתַי דִּבְרֵי תוֹרָה נְעִימִים — בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ, וְאֵימָתַי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ — בִּזְמַן שֶׁיִּכּוֹנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ. רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא: ״שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב״, אֵימָתַי שִׂמְחָה לָאִישׁ — בִּזְמַן שֶׁמַּעֲנֶה בְּפִיו. לָשׁוֹן אַחֵר: אֵימָתַי שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו — בִּזְמַן שֶׁדָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״, אֵימָתַי קָרוֹב אֵלֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁבְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ.

The Gemara continues with praise for Torah study and knowledge. Rav Ami said: What is the meaning of that which is written: “For it is a pleasant thing if you keep them within you; let them be firmly attached together to your lips” (Proverbs 22:18)? When are words of Torah pleasant? When you keep them within you and know them. And when will you keep them within you? When they will be attached together to your lips, i.e., when you articulate them audibly and expound them. Rabbi Zeira said that this idea is derived from here: “A man has joy in the answer of his mouth; and a word in due season, how good it is” (Proverbs 15:23). When does a man have joy? When an answer related to Torah study is in his mouth. Another version: When does a man have joy in the answer of his mouth? When he experiences the fulfillment of: A word in due season, how good it is, i.e., when he knows when and how to address each issue. Rabbi Yitzḥak said that this idea is derived from here: “But the matter is very near to you, in your mouth and in your heart, that you may do it” (Deuteronomy 30:14). When is it very near to you? When it is in your mouth and in your heart, that you may do it, i.e., when you articulate your Torah study.

וראוי להבין דברים אלו, שהם דברים גדולים מאד, כי אי אפשר לכתוב יותר, ועם שהם* יותר עמוקים. אבל הדברים האלו אין ספק בהם למי שידע להבין דברי אמת ויושר.

עיקר העבודה בכלל: ואמנם עיקר כל הענינים האלה בדרך כלל נתבאר בח״א פ״ד שהוא הפניה אליו ית׳‎ ובקשת קרבתו כפי הדרכים אשר חקק לנו להיות מתקרבים לו ומתדבקים בו. והנה צריך שנשתדל להסיר כל מניעות הרע הדבק בחשך החומריות והעולם הזה ולהתאמץ בהתקרבות לו עד שנדבק בו ונשתלם בשלימותו שזה כל חפצו ית׳‎ וכל תכלית ברואו את הבריאה וכמ״ש: אך פרטי הענינים הם כפי מה שהוחקו חוקות האנושיות והעולם בכל בחינותיהם׳‎ והדרכים שניתנו לאדם להשתלם בשלימות ולהשלים עמו את הבריאה כלה כפי סדריה בכל מחלוקותיה בשרשיה ובענפיה. ונבאר עתה קצת מהם היותר שייכים ונוהגים בכל מקום ובכל זמן:

The essence of the service more generally: In truth, the more general essence of all of these matters was explained in Part I, Chapter 4 (On Human Responsibility 6) - that it is turning to Him, may He be blessed, and seeking His closeness, according to the ways He embedded for us to bring ourselves close, and to cleave, to Him. And see that one must make efforts to remove the barriers of evil clinging to the darkness of physicality and this world, and to strive to come close to Him until we cleave to Him and become perfected through His perfection. For this is His whole desire, may He be blessed, and all of the purpose of His creating the creation, as we have written (Part I, On Human Responsibility 4). However the details of these matters are according to the axioms embedded into mankind and into the world in all of their characteristics; and the ways given to man to perfect himself and to perfect all of the creation along with him - according to its arrangements in all of its divisions, roots and branches. And we will now explain some of those that are most relevant and practiced in every place and at all times.

אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִיפָּה, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמּוּתָּר בַּאֲכִילָה, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בְּעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם צַד אִיסּוּר, לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף מִשַּׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, רַק שֶׁאֵינָן לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֶלָּא רְצוֹן הַגּוּף וְחֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וַאֲפִילוּ הוּא צוֹרֶךְ הַגּוּף וְקִיּוּמוֹ וְחַיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּונָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת ה׳ בְּגוּפוֹ – לָא עֲדִיפֵי מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית בְּעַצְמָהּ, וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבִּקְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא קְלִיפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת ״קְלִיפַּת נוֹגַהּ״, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנִּקְרָא ״עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה״, רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ רָע, רַק מְעַט טוֹב מְעוֹרָב בְּתוֹכָהּ [שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל]. וְכֵן הָאוֹמֵר מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבָדְחֵי רַבָּנָן.

On the other hand, the vitalizing animal soul in the Jew, that which is derived from the aspect of the kelipah, which is clothed in the human blood, as stated above, and the “souls” of the animals, beasts, birds, and fish that are clean and fit for [Jewish] consumption, as also the existence and vitality of the entire inanimate and entire vegetable world which are permissible for consumption, as well as the existence and vitality of every act, utterance, and thought in mundane matters that contain no forbidden aspect—being neither root nor branch of the 365 prohibitive precepts and their offshoots, either on the explicit authority of the Torah or by Rabbinic enactment—yet are not performed for the sake of Heaven but only by the will, desire, and lust of the body; and even where it is a need of the body, or its very preservation and life, but his intention is not for the sake of Heaven, that is, to serve G–d thereby —all these acts, utterances, and thoughts are no better than the vitalizing animal soul itself; and everything in this totality of things flows and is drawn from the second gradation [to be found] in the kelipot and sitra achara, namely, a fourth kelipah, called kelipat nogah. In this world, called the “World of Asiyah (Action),” most, indeed almost all, of it [the kelipat nogah] is bad, and only a little good has been intermingled within it [from which come the good qualities contained in the animal soul of the Jew, as is explained above.] So, too, when a man utters a pleasantry in order to sharpen his wit and rejoice his heart in G–d, in His Torah and service, which should be practiced joyfully, as Rava was wont to do with his pupils, prefacing his discourse with some witty remark, to enliven the students thereby.

יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְכוּ'. כָּךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק לְכָל אֶחָד כְּפִי תְּפִיסָתוֹ: יֵשׁ אָדָם שֶׁנַּעֲשֶׂה לוֹ נְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִפּוּךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:

The principle is that before any Jewish soul has a revelation in Torah and Divine service, the soul is tested and refined in the exile of the seventy languages—i.e., in their desires. And so when she comes in contact with their traits in exile, she screams seventy screams.

ועל דרך הזה פרשתי "דברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב", פירוש לאותו לב עצמו שיצאו ממנו באמת, אותן הדברים חוזרים ונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה.

And "Avraham gave birth to Yitzchak" means that after Lovingkindness, Judgment is born.

יש לומר הרמז "תיבה" היינו המלה ותיבה שאדם מוציא מפיו, צריך לראות שהתיבה הזאת תאיר אור גדול כאבן טוב, "ואל אמה תכלנה מלמעלה", רמז 'אמה' הוא רמז על האחדות גמור, שהצדיק צריך לילך באחדות גמור בעולמות עליונים.

God sent the tzadik to the world. "The crow" is a symbol that there are people whom the Holy One of Blessing created who are good in dealing with buying and selling, and are honest, and feed their children and their children's children, and they are called "crows", as the gemara tells, about those people who would not support their children

צוואת הריב"ש ע"ה. להיות תמים בעבודתו יתברך עבודה תמה ועיקר שלא לשכוח הדברים. ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט. ולראות א"ע תמיד להדבק א"ע במדות טובות והנהגות ישרות ושלא יניח שום יום מעשיית מצוה הן קלה הן חמורה. וסימנך הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה פירש זהיר מלשון והמשכילים יזהירו. ר"ל הנשמה תזהיר ותאיר ממצוה קלה כבחמורה כי רחמנא ליבא בעי:

Rabbi Yisrael Baal Shem, peace be upon him, taught us to be wholehearted in our service of HaShem, blessed is He and to serve Him with simplicity. Of primary importance is not to forget the Commandments we received directly from HaShem at Chorev (Aseret HaDvarim-עשרת הדברים), and to study teachings of Mussar, that deal with developing good character traits and right conduct, on a daily basis, whether one studies a little or a lot. Make sure to always adhere to good character traits and right conduct and do not let a day go by without doing a mitzvah-commandment, be it a minor mitzvah or a major one. The mnemonic by which to remember this is the verse, “Be as radiant-Zahir-זהיר from a minor mitzvah as from a major one.” The word Zahir-זהיר, which is usually translated as “careful,” is related, in its root, to the terminology of the verse, “And they that are wise will be radiant-Yazhiru-יזהירו as the radiance-Zohar-זהר of the firmament.” This is to say that the soul should be as radiant and illuminated by the performance of a minor mitzvah as from a major one, for “the Merciful One desires the heart.”

שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מְאוּמָה בְּיָדוֹ. כָּךְ בְּעִנְיְנֵי הַנֶּצַח, יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָכֵן יֵשׁ לוֹ טֶבַע רַע שֶׁטִּבְעוֹ לְהַטִּיל דֹּפִי עַל הַבְּרִיוֹת. וּבְרוּחַ רָעה זוֹ תְּלוּיִים כַּמָּה מְעוֹרְרֵי דִּין אֲחֵרִים, שֶׁהֵם מְמֻנִּים לֶאֱחֹז בִּדִבּוּר רַע אוֹ דִּבּוּר טִנּוּף, שֶהוֹצִיא אָדָם מִפִּיו, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא מִלִּים קְדוֹשׁוֹת. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

so that when one is set against the other, he is seen to be left with nothing— so, in matters of eternity, it is possible for a man always to do mitzvoth and good deeds and yet to have an evil nature, which prompts him to slander his fellows. A man like this, when he comes to the higher world, will find that he has nothing, that all of the vines and plants that he planted in Gan Eden through his deeds have been covered with thorns and nettles, and the vines below are not visible, as it is written (Ibid. 24:31): "I passed by the field of a lazy man, and by the vineyard of a man lacking a heart, etc." That is And, King Solomon, may peace be upon him, said in a similar vein (Mishlei 13:3): "One who widens his lips— it is 'breaking' for him," which the GRA explains: "One who widens his lips [in lashon hara], though he has a good soul, and though he has done many mitzvoth and [built] many 'fences,' his mouth will break everything." Therefore, the man of heart, who wishes to amend his deeds, must first of all build a fence for his vineyard; that is, he must put an extra-strong guard upon his mouth and his tongue so that they not bring him to grief again.