Muktzeh: Categories and Household Object Handling

כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְשַׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן: נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְקֻרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה. מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג, לָתֵת עָלָיו לְקָטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר, לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד, לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים, לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת:

All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat. Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it. Likewise, one may move an axe, a tool generally used to chop wood, to cut a cake of figs with it. So too, one may move a saw to cut cheese with it. Similarly, one may move a spade to scoop dried figs with it. One may also move a winnowing shovel and a pitchfork, both of which are designated for use with crops in a barn, to place food on it for a child. One is likewise permitted to take a reed or a shuttle from a spindle, ordinarily used for weaving, in order to insert it into food like a fork. One is permitted to move an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it, and one may move a sack maker’s needle to open the door with it.

דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ — מוּתָּר. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: מְדוֹכָה, אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם — מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ, וְאִם לָאו — אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. אֵיתִיבֵיהּ: (בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.) וְשָׁוִין שֶׁאִם קִצֵּב עָלָיו בָּשָׂר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ!

Using an object whose primary function is for a prohibited use, for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, is permitted. Abaye raised an objection to the opinion of Rabba from the Tosefta: A mortar, if it still has garlic in it, one may move it on Shabbat, and if not, one may not move it. Apparently, under no circumstances may a mortar be used, even for an action that is generally permitted on Shabbat, because the mortar’s primary function is prohibited. Abaye raised another objection to Rabba’s opinion. We learned in a mishna that Beit Shammai say: One may not take a large pestle from a mortar, which is typically used for a prohibited action, in order to cut meat on it for the purpose of a Festival. And Beit Hillel permit doing so due to the mitzva of rejoicing on the Festival. And everyone agrees that if one cut meat on it for the purpose of the Festival, that it is then prohibited to move it because there is no further need for it on the Festival. Apparently, it is prohibited to use an object whose primary function is for a prohibited use, even to perform a permitted action.

מַתְנִי׳ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין לְצוֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רַבָּה: ״לְצוֹרֶךְ״ — דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ. ״שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ״ — דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, וְדָבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר, לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ — אִין, לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — לָא. וַאֲתָא רַבִּי נְחֶמְיָה לְמֵימַר וַאֲפִילּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר, לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ — אִין, לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — לָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, ״שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ״ קָרֵית לֵיהּ?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״לְצוֹרֶךְ״ — דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר, בֵּין לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ בֵּין לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ. ״שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ״ — וַאֲפִילּוּ מֵחַמָּה לַצֵּל. וְדָבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר, לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — אִין, מֵחַמָּה לַצֵּל — לָא. וַאֲתָא רַבִּי נְחֶמְיָה לְמֵימַר: וַאֲפִילּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר, לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — אִין, מֵחַמָּה לַצֵּל — לָא.

MISHNA: All vessels may be moved for a specific purpose and not for a specific purpose. Rabbi Neḥemya says: Vessels may only be moved for a specific purpose. Rabba said: For a specific purpose means: Moving an object whose primary function is for a permitted use for the purpose of utilizing the object itself. Not for a specific purpose means: Moving an object whose primary function is for a permitted use for the purpose of utilizing its place. And an object whose primary function is for a prohibited use, for the purpose of utilizing the object itself, yes, it is permitted; for the purpose of utilizing its place, no, it is prohibited. And Rabbi Neḥemya came to say: And even an object whose primary function is for a permitted use, moving it for the purpose of utilizing the object itself, yes; for the purpose of utilizing its place, no. Rava said to him: Do you call for the purpose of utilizing its place, not for a specific purpose? It is for a purpose. Rather, Rava said: For a specific purpose means: Moving an object whose primary function is for a permitted use both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place. Not for a specific purpose means: Moving it even from the sun to the shade. And an object whose primary function is for a prohibited use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place, yes, it is permitted; moving it from the sun to the shade, no, it is prohibited. And Rabbi Neḥemya came to say: Even an object whose primary function is for a permitted use, moving it for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place, yes, it is permitted; moving it from the sun to the shade, no, it is prohibited.

דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן אֶפְשָׁר שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְלָלָן מְלָאכָה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה. אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה וְכִסֵּא וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַחְפֹּר חָרִיץ בַּקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּרִירָתָן.

אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה. אָמְרוּ וּמָה אִם הִזְהִירוּ נְבִיאִים וְצִוּוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הִלּוּכְךָ בְּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בְּחֹל וְלֹא שִׂיחַת הַשַּׁבָּת כְּשִׂיחַת החֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) "וְדַבֵּר דָּבָר" קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יִהְיֶה טִלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּיוֹם חֹל בְּעֵינָיו וְיָבוֹא לְהַגְבִּיהַּ וּלְתַקֵּן כֵּלִים מִפִּנָּה לְפִנָּה אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת אוֹ לְהַצְנִיעַ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הוּא בָּטֵל וְיוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וִיבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת וּבִטֵּל הַטַּעַם שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוֹרָה (שמות כב יב) (דברים ה יג) "לְמַעַן יָנוּחַ": וְעוֹד כְּשֶׁיְּבַקֵּר וִיטַלְטֵל כֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְאִסּוּר אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶן מְעַט וְיָבֹא לִידֵי מְלָאכָה. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצָת הָעָם אֵינָם בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת אֶלָּא בְּטֵלִין כָּל יְמֵיהֶן כְּגוֹן הַטַּיָּלִין וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שֶׁכָּל יְמֵיהֶן הֵן שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה וְאִם יִהְיֶה מֻתָּר לְהַלֵּךְ וּלְדַבֵּר וּלְטַלְטֵל כִּשְׁאָר הַיָּמִים נִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת שְׁבִיתָה הַנִּכֶּרֶת. לְפִיכָךְ שְׁבִיתָה מִדְּבָרִים אֵלּוּ הִיא שְׁבִיתָה הַשָּׁוָה בְּכָל אָדָם. וּמִפְּנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ נָגְעוּ בְּאִסּוּר הַטִּלְטוּל. וְאָסְרוּ שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל אָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא כֵּלִים הַצָּרִיךְ לָהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

The Sages forbade the carrying of certain objects on the Sabbath in the same manner as [one carries] during the week. Why was this prohibition instituted? [Our Sages] said: If the prophets warned that the manner in which a person walks on the Sabbath should not resemble the manner in which he walks during the week, and similarly, one's conversation on the Sabbath should not resemble one's conversation during the week, as it is written, "[refraining from]... speaking about [mundane] matters," surely the manner in which one carries on the Sabbath should not resemble the manner in which one carries during the week. In this manner, no one will regard [the Sabbath] as an ordinary weekday and lift up and repair articles, [carrying them] from room to room, or from house to house, or set aside stones and the like. [These restrictions are necessary] for since the person is idle and sitting at home, [it is likely that] he will seek something with which to occupy himself. Thus, he will not have ceased activity and will have negated the motivating principle for the Torah's commandment [Deuteronomy 5:14], "Thus... will rest." Furthermore, when one searches for and carries articles that are used for a forbidden activity, it is possible that one will use them and thus be motivated to perform a [forbidden] labor. [Another reason for this prohibition is] that there are some people who are not craftsmen and are always idle - e.g., tourists and those that stand on the street corners. These individuals never perform labor. Were they to be allowed to walk, talk, and carry as they do during the week, the result would be that their cessation of activity on [the Sabbath] would not be discernible. For this reason, [our Sages instituted] refraining from such activities, for the cessation of such activities is universally applicable. These are the reasons for the restrictions against carrying [objects]. The Sages forbade a person from carrying on the Sabbath, with the exception of articles that he requires, as will be explained.

דיני מוקצה בשבת. ובו ט סעיפים: עץ שתולים בו דגים אע"פ שהוא מאוס מותר לטלטלו דקי"ל במוקצה מחמת מיאוס כרבי שמעון דשרי: אין שום אוכל תלוש דראוי לאכילה מוקצ' לשבת דתמרים ושקדים ושאר פירות העומדים לסחורה מותר לאכול מהם בשבת ואפי' חטים שזרעם בקרקע ועדיין לא השרישו ובצים שתחת התרנגולת מותר לטלטלם וכן תמרים הלקוטים קודם בישולם וכונסים אותם בסלים והם מתבשלים מאליהם מותר לאכול מהם קודם בישולן אבל גרוגרות וצמוקים שמניחין אותם במוקצה לייבשן אסורין בשבת משום מוקצה שהן מסריחו' קודם שיתייבשו דכיון שיודע שיסריחו הסיח דעתו מהם וכיון דאיכא תרתי דחינהו בידים ולא חזו הוי מוקצה: הגה ויש אומרים דאין הכנה שייך בשל כותי ואפילו גרוגרות וצמוקים שבידו מותרים [כל בו סי' נ"ה וכן משמע בהר"ן סוף פכ"ב וירושלמי]:

1. The Laws of Muktze on Shabbos, containing 9 Seifim The stick used for hanging fish, even though it is extremely foul, is not Muktze, because we rule in accordance with R’ Shimon who holds that Muktze machmas mi’us is permitted. 2. No food item which is edible and picked (from a tree before Shabbos) is Muktze on Shabbos, because figs, nuts and other fruits that are for sale may be eaten on Shabbos. Even planted wheat seeds that have not yet taken root and eggs beneath a hen may be handled. Also figs picked when not yet ripe and placed within baskets to ripen may be eaten before ripening. However, figs and raisins placed in a room to dry are Muktze on Shabbos, because they reek before becoming dry, and because one knows they will spoil, one has removed one’s mind from them, and when there are two factors: physically put aside and unfit, they are Muktze. RAMA: Some say that there is no such thing as preparing what belongs to a gentile, and therefore even figs and raisins belonging to him are permitted. [Kol Bo, Seif 55; such is found in the R"an, end of Chapter 22; Yerushalmi]

הנה קודם שנבאר סימן זה אקדים פתיחה קטנה. הנה איסור טלטול מוקצה שגדרו חז"ל כתב הרמב"ם בס"פ כ"ד וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ"ל. והראב"ד נתן טעם שהוא גדר להוצאה שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא עי"ז גם להוציא מרה"י לר"ה. ודע דמכאן עד ס"ס שי"ב נתבאר ד' חלקים של מוקצה. חלק אחד מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב' דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובע"ח וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דלא חזי ומקרי מוקצה מחמת גופו. חלק ג' כלי שמלאכתו לאיסור בסעיף ג'. חלק ד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא [ויש עוד ב' חלקים מוקצה אחד דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה וזה יתבאר בהלכות יו"ט. שנית מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה ויתבאר אי"ה בהלכות סוכה] וביאור דינים אלו מכאן עד סוף סימן שי"ב כ"כ הב"י ולכן המעיין בסימנים אלו יבין כל דין איזה חלק מוקצה הוא: (י) שמלאכתו לאיסור - כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת ואפילו אם רק רוב מלאכתו לאיסור הוא ג"כ בכלל זה:

דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת. ובו נב סעיפים: כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמסים כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו: הגה ואפילו תחובים בנדן עם שאר סכינים אסור לטלטלו (מהרי"ל) וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא ילכלך: הגה וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם. [ב"י בשם מיי' פ' ה' והמגיד פכ"ז]: כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו [ואם נשתמש לאיסור בבין השמשות כגון נר שהודלק ע"ל סי' רע"ט] בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים קורדום לחתוך בו דבילה בין לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם אסור: הגה כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו או בתנור שדולק בו אש וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה [מרדכי פרק כל הכלים וריש ביצה ורבי ירוחם חי"ג והמגיד פרק כ"ה ות"ה סי' ס"ו וכל בו סוף דיני שבת] וכן מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י נפוח דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מקרי טלטול [תשובת מהרי"ו סי' רכ"ו]: כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שלא ישבר או יגנב אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו: וכתבי הקדש ואוכלים מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל: הגה ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך (תרומת הדשן ועיין בב"י) ושופר אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו או מקומו (הגהות אשירי סוף פרק במה מדליקין):

Objects that may or may not be carried on Shabbat All implements are carried on Shabbat except for implements that are muktze [=set aside] because of monetary loss. For example, a knife used for the ritual slaughter of an animal; for the performance of a ritual circumcision; hairdressers’ scissors; or the knife used by scribes to sharpen their quills. Since one shows great care not to use those for any other purpose, it is forbidden to move them on Shabbat, even for the "purpose of its place" (=its place is needed), or for the "purpose of the object itself". RAMA: And even those [special knives] stuck in with a sheath with other knives, it is forbidden to move it (Maharil). This too is the law regarding hammers used for herbs and spices, since one shows great care not to soil it. RAMA: And this is the law regarding implements set aside for merchandise, where one is strict regarding their use (Beit Yosef in the name of Maimonides ch. 5). 3. It is permitted to move a Keli she’melachto l’issur, (if it was used during twilight for a prohibition, for example a lamp that was lit, see above Siman 279), either in order to use the Keili, for example to use a goldsmith’s or blacksmith’s hammer to crack open nuts or an axe to cut dates, or to use its place, i.e. one needs to use the place the Keili is occupying. One is permitted to remove it and place it wherever one wants. However from sun to shade, i.e. if he is only moving it to prevent it from getting broken or from getting stolen, it is forbidden to move. RAMA: It is only forbidden to move Muktze, but touching without moving is permitted. Therefore it is permitted to touch the candleholders in Shul on which candles are placed, or the (portable) stove with fire within, and it is permitted to remove a non-Muktze item placed on top of Muktze [Mordechai, Perek Kol HaKeilim; Rish; Rabbeinu Yerucham; the Maggid]. It is also permitted to move a Muktze through blowing, as it is only moving the Muktze kil’achar yad (backhandedly) and is therefore not called moving. [Teshuvos Mahariv, Seif 226] 4. It is permissible to move a Keli she’melachto le’heter (a Keili generally used for a heter) even if one is only moving it to prevent it from getting broken or stolen, but to move it for no purpose at all is forbidden. It is permissible to move holy writings and food for no purpose at all. RAMA: Tefillin should only be moved when necessary. (Terumat HaDeshen and see in the Beis Yosef). It is forbidden to move a Shofar unless for the sake of using it or for using its place. (Ha'gahot Ashiri, end of Perek Bameh Madlikin

(א) ככר או תינוק - וה"ה שאר חפץ שמותר לטלטל והטעם שהצריכו לכל זה ולא התירו לטלטלו להדיא כמו שמסיים לבסוף משום דכל מה שאפשר למעבד בקצת היתר טפי עדיף: (ב) על ידיהם - והיינו שמניח עליו או אצלו ומטלטלו עמו ולא מינכר כ"כ טלטול המוקצה אף שגם המת הוא מוקצה מפני שמטלטל שניהם כאחד ולא התירו ע"י עצה זו דככר או תינוק אלא למת בלבד מפני בזיון המת אבל לא בשאר דבר מוקצה כאבן וכיו"ב וכמ"ש לקמן בס"ה: (ח) אלא ע"י ככר - דהוצאה דא"א לתקוני שרי אבל טלטול דאפשר לתקוני ע"י ככר מתקינים:

טלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר הלכך צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולים ולא השריש וגם לא נתכוין לזריעה נוטלו אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו ואע"פ שהוסיף מחמת לחות הקרקע מותר: הגה ואפי' הניחו שם מבע"י להיות שם כל השבת דאין באוכלין משום בסיס לדבר האסור (כל בו) וטלטול בגופו אפי' לצורך דבר האסור מותר הילכך קש שעל המטה דסתמו מוקצה להסקה מנענעו בגופו ואם הניח עליו מבעוד יום כר או כסת מנענעו אפי' בידו שהרי הכינו מבעוד יום לשכוב עליו (וכן אם חשב לשכוב עליו) (ר"ן ס"פ במה טומנין): פירות הטמונין בתבן או בקש המוקצים יכול לתחוב בהם מחט או כוש ונוטלם והקש ננער מאליו: הגה ואם טמונים בחול ובעפר ע"ל סי' ש"ח סעיף ל"ח:

8. Indirect handling of an object for a permitted purpose is permitted. Therefore, a radish deposited in the ground with its leaves partially exposed, which has not yet taken root, which was deposited in the ground without intending to plant it, may be pulled out even though soil will move as a result, even though it grew from the ground’s moisture. RAMA: Even if it was placed there before Shabbos for the entire Shabbos, because food cannot become a Basis ledavar ha’assur. (Kol Bo) Moving Muktze with one’s body is permitted even when moved for the sake of the Muktze. Therefore, straw spread out on a bed, which is usually used as fuel for fire, may be moved with one’s body. If pillows or sheets were placed above the straw before Shabbos it may be handled directly, because it was prepared before Shabbos for lying on. RAMA: The same applies if one had in mind to lie on it. 9. Fruit stored within straw and chaff that are Muktze may be extracted by inserting a needle or spit into them, while the straw is shaken off by itself. RAMA: If stored in sand and earth, see above Siman 308 se’if 38.

(ב) אין שום אוכל וכו' - דבדבר שאינו אוכל אף לר"ש יש מוקצה לפעמים כגון מוקצה מחמת חסרון כיס וכמ"ש בסימן ש"ח ס"א וכן בדבר שאינו כלי כגון מעות וצרורות ואבנים וכיו"ב: (ג) תלוש - דבדבר שהיה מחובר מבע"י ג"כ לכו"ע הוי מוקצה שאין דעתו עליו מאתמול ועיין בב"י: