The Shelah on Torah and the Divine

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֵינָן חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ וְגוֹ׳״, תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ״, יָכוֹל לַכֹּל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״, בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, הָהוּא בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דִּכְתִיב. אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אַחֵר אֲנִי דּוֹרֵשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּיךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״, כׇּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה — אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ, וְכֹל שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה — אֵין אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ.

§ Rabbi Elazar said: The common, uneducated people will not come alive in the future, as it is stated: “The dead live not” (Isaiah 26:14). In other words, those who were already considered dead in their lifetimes will not come back to life afterward either. This idea is also taught in a baraita: “The dead live not”; one might have thought that this is referring to everyone, i.e., none of the dead will live again. Therefore, the verse states: “The shades [refa’im] rise not” (Isaiah 26:14). This teaches that the verse is speaking of one who weakens [merapeh] himself from matters of Torah. Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Elazar: Their master, i.e. God, is not pleased that you say this of ordinary Jews. Rather, that verse is written about one who weakens himself and succumbs to idol worship. Those who commit this great sin do not merit to be resurrected in the future. Rabbi Elazar said to him: I teach it from a different verse, as it is written: “For Your dew is as the dew of light, and the earth shall bring to life the shades” (Isaiah 26:19). Rabbi Elazar explains: Anyone who uses the light of Torah, which is called the dew of light, the light of Torah will revive him; and anyone who does not use the light of Torah, the light of Torah will not revive him.

וְהָאוֹמֵר: אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה וּמִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – זֶה הָאוֹמֵר: אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה אֶפִּיקוֹרוֹס. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וַאֲפִילּוּ אָמַר כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ – זֶהוּ ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. וַאֲפִילּוּ אָמַר כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל וָחוֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ – זֶה הוּא ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ – זֶה הוּא ״דְּבַר ה׳ בָּזָה״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כׇּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמִּשְׁנָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק.

§ The mishna teaches that those who have no share in the World-to-Come include: And one who says: The Torah did not originate from Heaven. The Sages taught in a baraita that with regard to the verse: “Because he has despised the word of the Lord and has breached His commandment; that soul shall be excised; his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31), this is a reference to one who says: The Torah did not originate from Heaven. Alternatively, one can explain: “Because he has despised the word of the Lord”; this is a reference to an epikoros, who treats the word of God with contempt. It is taught in another baraita: “Because he has despised the word of the Lord”; this is a reference to one who says the Torah did not originate from Heaven. And even if one says the entire Torah originated from Heaven except for this verse, i.e., any one verse, claiming that the Holy One, Blessed be He, did not say it but Moses himself said it on his own, this is included in the category of: “Because he has despised the word of the Lord.” And even if one says the entire Torah originated from Heaven except for this inference inferred by the Sages, or except for this a fortiori inference, or except for this verbal analogy, this is included in the category of: “Because he has despised the word of the Lord.” It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: With regard to one who studies Torah and does not teach it to others, this person is included in the category of: “He has despised the word of the Lord,” as his conduct indicates that he does not consider the word of God significant enough to teach others. Rabbi Natan says: Anyone who does not pay the requisite attention to the Mishna and does not consider it essential halakha is included in the category of: “Because he has despised the word of the Lord.” Rabbi Nehorai says: Anyone for whom it is possible to engage in Torah study and who nevertheless does not engage in its study is included in the category of: “Because he has despised the word of the Lord.”

לָא, מִשּׁוּם טוֹרַח שַׁבָּת. דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיהַב אוֹרְיָאן תְּלִיתַאי, לְעַם תְּלִיתַאי, עַל יְדֵי תְּלִיתַאי, בְּיוֹם תְּלִיתַאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי. כְּמַאן — כְּרַבָּנַן. ״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.

The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the threefold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third-born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day. The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.

אֶלָּא כָּךְ הוּא הֶכְרֵעַ כָּל הַדְּבָרִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ תּוֹרָה זוֹ עֵץ חַיִּים הִיא. וְכָל הָעוֹשֶׂה כָּל הַכָּתוּב בָּהּ וְיוֹדְעוֹ דֵּעָה גְּמוּרָה נְכוֹנָה זוֹכֶה בָּהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

Rather, the resolution of the matter is as follows: God gave us this Torah which is a tree of life. Whoever fulfills what is written within it and comprehends it with complete and proper knowledge will merit the life of the world to come. A person merits [a portion of the world to come] according to the magnitude of his deeds and the extent of his knowledge. [In addition,] we are promised by the Torah that if we fulfill it with joy and good spirit and meditate on its wisdom at all times, [God] will remove all the' obstacles which prevent us from fulfilling it, for example, sickness, war, famine, and the like.

וזה לשון הרמב"ן בפרשת כי תשא (ל, יג), הטעם אצלי במה שרבותינו קוראים לשון התורה לשון הקודש, שהוא כך מפני שדברי תורה והנבואה וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו, והנה הוא הלשון שהקב"ה יתברך שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, וכן נקרא בשמותיו הקדושים אל אלקים צבאות ושדי ויו"ד ה"א והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא, מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ושלמה וזולתם.

התורה תורת ה' תמימה (תהלים יט, ח), רצה לומר התורה תמימה בשלימות נארגת על ידו"ד, כי התורה כולה שמותיו, ונתנה בשם יהו"ה סוד תפארת כמו שכתוב (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. ומפורסם כי שמים וארץ סוד ד"ו פרצופין, והם תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, וכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, הוא סוד תפארת שם יהו"ה, ותורה שבע"פ ביאורה.

ובפרקי רבי אליעזר (ו, א) מיד אמר הקב"ה לתורה נעשה אדם וגו'. והכל לכוונה אחת עולה, רמזו לנו חכמי האמת כי לא נמלך בדבר שהוא חוץ ממנו.

ובזוהר איכה (עי' ח"א קצט, א) אמר ר' חנינא התורה למדה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דכתיב (איוב כח, כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם. והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו, עד שראה סמאל בשמים, וקנא לו וירד מן השמים כדמות צל על נחש.

והתוך היא התורה באמצעותה יתגלה אלהותו ית' ע"י קיום התורה והמצוה להאדם, והוא סוף תכלית הבריאה, וסוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' (קהלת יב, יג) ע"י כי זה כל האדם. וכן בענין התורה, אין הנגלה ענין בפני עצמו מהנסתר כמו שמבינים ההמוניים דרך הנסתר לחוד, ודרך הנגלה לחוד, זה אינו רק הנסתר נשתלשל ונתגלה.

ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור, ואין צריך לומר זה אפילו מי שלא יבין כלל מפני שאינו בקי בלשון בביאורו, אלא הוא מתעסק בקריאה לבד, גם יש לו שכר טוב בעמלו. ועל אלו וכיוצא בהן נאמר (תהלים א, ב) ובתורתו יהגה יומם ולילה, ודרשו ובתורה לא נאמר, אלא ובתורתו, פירוש כפי שיעור ידיעתו, כי גם מי שלא ידע לחבר התיבות, גם הוא אם יעסוק בו יומם ולילה שכרו אתו ופעולתו לפניו, ובתנאי שיוסיף לעולם, דאי לא תימא הכי הא אמרו במתני' (אבות א, יג) ודלא מוסיף יסיף וכו', עיין שם שהאריך: וכתב עוד (הפרדס) בפרק שני משער האותיות, שאין אותיות התורה הסכמיות אמנם הם ראשונות מתייחסות בצורת אל פנימיות נשמתה, וזהו שדקדקו רז"ל אפילו בעלי פשט בביאור מציאות צורת האותיות וקוציהן ותגיהן וזיוניהן, לפי שהם רומזים אל רוחניות ידוע וספירות ידוע וספירות עליונות. וכל אות ואות יש לה צורה רוחני

Indeed, we are fashioned and made in this model to teach that if one merits to purify one of his limbs and to perfect it through the commandments that depend upon it, that limb will be like a model of the chariot and [God’s] glorious throne concerning that supernal internal thing that is called by this name. If it is an eye, then eye; if it is a hand, then hand; if it is a foot, then foot, and likewise the other limbs.

וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁקִּיּוּם שָׁמַיִם וָאָרֶץ תָּלוּי בַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּצְרִיכִים לְאֶמְצָעִי הַמְצָרְפָם, וְהוּא הָאָדָם הַמֻּרְכָּב מִן חוֹמֶר וְצוּרָה, וְהַרְכָּבָה זוֹ הִיא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. כִּי זוּלַת הַתּוֹרָה הָיָה הָאָדָם נִמְשָׁל לַבְּהֵמָה וְלֹא הָיָה בּוֹ חֵלֶק מִן הָעֶלְיוֹנִים. לְפִיכָךְ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה, כִּי הָאֶמְצָעִי מְצָרְפָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״, כִּי כָל נִצּוֹק חִבּוּר, וּכְמוֹ הַמָּטָר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם עַד לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא מְחַבֵּר שָׁמַיִם לָאָרֶץ, כִּי כָל נִצּוֹק דּוֹמֶה לְחִבּוּר, כָּךְ ״לִקְחִי״, דְּהַיְינוּ הַתּוֹרָה הַלְּקוּחָה מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, הִיא מָקוֹם דְּנָשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעַ.

The reason for this matter, that the existence of heaven and earth depends on the Torah, is because the higher and lower realms are two opposites and require an intermediary to connect them. This intermediary is man, who is composed of matter and form, and this combination is by way of the Torah. For without the Torah, man would be compared to an animal and would have no part of the higher realms. Therefore, one who engages in Torah creates peace between the heavenly and earthly hosts so that they will not oppose each other, because the intermediary connects them. This is what is meant by My teaching shall drop as the rain (Deuteronomy 32:2), because every flow is a connection, like the rain that descends from heaven to earth, appearing as if it connects heaven and earth, for every flow resembles a connection. Similarly, My teaching, meaning the Torah that was taken from heaven to earth, is the place where earth and firmament kiss.

אשרי הם ישראל שהקב״ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, ומתוך האהבה שלהם נתן להם תורת אמת לדעת הדרך של מלך הקדוש. וכל מי שעוסק בתורה הוא כמו שמשתדל בהקב״ה, כי כל התורה כולה הוא שמו של הקב״ה. ומשום זה, מי שעוסק בתורה, עוסק בשמו, ומי שמתרחק מתורה, מתרחק מן הקב״ה.