The Kabbalistic Structure of Divine Emanation

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

And God said, “Let us make humankind in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.” And God created humankind in the divine image, creating it in the image of God— creating them male and female.

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

The ETERNAL passed before him and proclaimed: “GOD! GOD! a Deity compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin—yet not remitting all punishment, but visiting the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.”

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, שֶׁרוֹאוֹת, וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה רוֹאוֹת. עוֹמְדוֹת, וְאֵין יוֹדְעוֹת עַל מָה הֵן עוֹמְדוֹת. הָאָרֶץ עַל מָה עוֹמֶדֶת — עַל הָעַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן״. עַמּוּדִים, עַל הַמַּיִם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. מַיִם, עַל הֶהָרִים — שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם״. הָרִים, בְּרוּחַ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ״. רוּחַ, בִּסְעָרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ״. סְעָרָה, תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן — אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית, וּמְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנּוֹטֶה כַדּוֹק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת״. רָקִיעַ — שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם״. שְׁחָקִים — שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכוֹל וְגוֹ׳״.

§ It is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Woe to them, the creations, who see and know not what they see; who stand and know not upon what they stand. He clarifies: Upon what does the earth stand? Upon pillars, as it is stated: “Who shakes the earth out of its place, and its pillars tremble” (Job 9:6). These pillars are positioned upon water, as it is stated: “To Him Who spread forth the earth over the waters” (Psalms 136:6). These waters stand upon mountains, as it is stated: “The waters stood above the mountains” (Psalms 104:6). The mountains are upon the wind, as it is stated: “For behold He forms the mountains and creates the wind” (Amos 4:13). The wind is upon a storm, as it is stated: “Stormy wind, fulfilling His word” (Psalms 148:8). The storm hangs upon the arm of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), which demonstrates that the entire world rests upon the arms of the Holy One, Blessed be He. Reish Lakish said: There are seven firmaments, and they are as follows: Vilon, Rakia, Sheḥakim, Zevul, Ma’on, Makhon, and Aravot. The Gemara proceeds to explain the role of each firmament: Vilon, curtain, is the firmament that does not contain anything, but enters at morning and departs in the evening, and renews the act of Creation daily, as it is stated: “Who stretches out the heavens as a curtain [Vilon], and spreads them out as a tent to dwell in” (Isaiah 40:22). Rakia, firmament, is the one in which the sun, moon, stars, and zodiac signs are fixed, as it is stated: “And God set them in the firmament [Rakia] of the heaven” (Genesis 1:17). Sheḥakim, heights, is the one in which mills stand and grind manna for the righteous, as it is stated: “And He commanded the heights [Sheḥakim] above, and opened the doors of heaven; and He caused manna to rain upon them for food, and gave them of the corn of heaven” (Psalms 78:23–24).

שמא דעתיקא אינו מתגלה בתורה והוא סתום מן הכל כי כך הוא מרומם מן הידיעה אע"פ שהוא המנהיג כי הנהגתו אינו אלא לפי התלבשותו בתוך הז"א כ"א בעקידה שם נגלה גילוי ממש, כי העקידה כבר שמעת ענינה איך הקו עוקב הרשימו תחתיו ונכנס בו ושם נגלה לאברהם למטה ענין יחוד זה שא"א וז"א הכל ענין א', וס"ז בי נשבעתי נאום ה'. וכבר ידעת כי כל הנשבע [נשבע] במי שגדול ממנו ונתפרש לך זה בענין נשבע ה' בנפשו שה' הוא אצילות הנשבע בעולם הנקודים שלמעלה ממנו וגם כאן בשנשבע נשבע במי שגדול [ממנו] והיינו עתיקא ואומר עליו בי נשבעתי, והוא כי כאן נגלה ס"ז שאמרתי שע"ק הוא עצמו ז"א ונמצא שזהו ידיעה אמתית בענין ע"ק מה שלא נודע בשום מקום אחר כי תמיד נעלם ממנו ולא ידענוהו, וכאן נתפרש באמת כי הוא פנימית השם ב"ה ולכן אמר [שמא דעתיקא]

ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך דע כי האצבעות ממש סוד עשר אותיות של השם ב"ה יו"ד ה"י מצד א' וי"ו ה"י מצד ב' והיינו ה"י כנגד ה"י וזה נקרא עשיית השם בסוד אלה ואודיעך בזה סוד גדול מאד.

וכללות הענין כי מה שיהי' אח"כ ז"א כבר נשרש בח"ס משתלשל דרך המדרגות בכח או"א עד הגיעו למקומו ושם נקבע בבחינתו ומדריגתו כראוי כי הלא סוד כל האילן אינו אלא הדרגות השתלשלות האור ונמצא שאו"א אינם אלא גילוי ח"ס לבא עד מדריגת ז"א והנה בתהלה נעשה או"א ושניהם ביחד נק' חכמה והם היו"ד שבשם והיא הנקודה שא' שנעשי' מחשבה בסוד חכמה ובה צייר כל ציורין באבא וחקיק כל גילופין באמא ואח"כ נעשו ישראל סבא ותבונה ושניהם ביחד נק' בינה ולכן אמר בהם ואגליף גו בוצינא והיא הה' שבשם וזה נקרא ממש מ"י והרי זו הדרגה שניה ומדרגה זו יש לה להתלבש במדרגה הג' שהיא ז"א ממש הנק' אל"ה והנה הז"א עצמו ה"ס האדם וגוף שלו והתלבשות בינה בו הוא הנשמה בסוד מ"י ובחבור אלה הב' נמצא מציאות כח א' והוא השם ליקרא בשם שם אלהים ומכאן נמשך השם גם באדם ובכל שאר הנבראים שהוא כח א' נמצא בחיבור הפנימית בתוך החיצונות ותראה שהפנימית בעצמו לא סליק בשמא אלא בהתחברו עם החיצונית אז ניתן לו שם בבחינת התחברות יחד ונחזור אל הענין כי מה שנשרש בח"ס הוא המתגלה בז"א אך זה המתגלה הוא בבחינת אל"ה ומה שהוא מבחינת השרש הנמשך מח"ס הוא סוד המ"י שבשם ולהיותו דבר שהוא קיימא ולא קיימא לכן עומד תמיד לשאלה מ"י, והנה ע"ז הבחינה התלוי' במ"י הזה נאמר כאן מי כמוכה כי זה הוא המתעלה על הכל וכל אילנות וכל השמות תלוין באלה למטה ורם האלים המוזכ' בפ' אך בסוד מ"י אל"ה בסוד השורש הזה על הכל, ואמר קרא לר"א בריה ואותביה קמיה כו'

ותדע שבסדר זה נסדר המציאות של הספירות מתחלת המצאם שהוא בזמן הצמצום והבן מאד ענין הזה כי נשאר הרשימו בתוך החלל וממנו נעשו הכלים ואח"כ בא הקו בתוכו וממנו נעשו העצמות כי זה ההפרש שבין העצמות והכלים שהכלים הם מבחינת הצמצום והעצמות הוא סוד הא"ס ב"ה הנכנס בתוך חלל הצמצום ודבר זה היה צריך באור גדול מאד כי הוא ענין עמוק אבל אין כאן מקומו ועתה די לך לדעת איך סדר כל המציאות הוא פנימיות וחיצוניות כי כל עליון חיצוניותו היא פנימיות התחתון עד שנמצאים כל המאורות פנימיות וכל הנמצאים מהם חיצוניות להם והם עצמם מתחלקים בסוד פנימיות וחיצוניות כי האדם הוא פנימיות ושאר כל העולם הוא חיצוניות אליו וכן באדם עצמו יש הנשמה והגוף.

הראשון שהוא היותם ז' ספירות ולא נגלה בהם החיבור העריך בהם מה לזה מפני הטעמים שפי' למעלה, והנה באמת מן הבחי' הזאת ראוי שתצא הס"א ולא מבחי' מתוקנת, והנה בתחלה נעשו הי' כלים והם תולדה מן הצמצום ומן הרשימו של החלל ואח"כ בתוכם הי' צריך להתפשט העצמות בסוד האורות. וצריך שתדע כי הנה בכלי נמצא שורש שיוצא הס"א פי' כי כאשר חידש המאציל חידוש העולם בסור הצמצום והניח הרשימו שממנו נעשו הכלים הנה הרשימו ההוא הי' לפי המציאות שרצה שימצא העולם וכיון שרצה שתהי' בעולם הס"א הנה ודאי שצריך שהבנת הרשימו תהי' נותנת זה אך זה צריך שתבין כי הענפי' שהן הבריות אינם יוצאין מן השורש שהם הספירות אלא כשיעמדו הספירות בערך אליהם פי' שהיו באותו הכח הראוי להוציא הבריות ההם כי בהיות הספי' בבחי' אצילות הנה לא יוציאו מלאכים כי רב הוא האור בהם ממה שצריך שיהי' להוציא המלאך וכן בהיותם בבחי' בריאה לא יוציאו של יצירה כי הם בעלי כח ואור יותר ממה שצריך לערך המלאכים ההם והנה ע"כ אע"פ שנאמר שחרשימו הוא הנותן שתהי' הס"א בעולם אבל זה פשוט שלא יהי' שורש ראוי להוציא אותה אלא לאחר שירד האור ירידות רבות שהוא עד סוף מדריגת הקדושה שאז מגיע להוצאת הס"א.

ואתחיל מענין הצמצום, ובתחילה אודיעך סוד גדול, והוא בענין תפלת אליהו ז"ל, שאמר וז"ל אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא, כי אין לנו שום ידיעה כלל בא"ס ב"ה והוא במופלא ממנו מבלי לדרוש בו, וזה כי טרם התחדשות המציאות לא הי' אלא המאציל ב"ה אור פשוט בלתי תכלית וע"ז המחשבה בלתי רשאה להקיר איך ומה כי אין לנו שום ידיעה ותפיסה בזה רק בשרצה המאציל ב"ה להאיר הארה א' שתהי' מושגת לנו והיא הארת הספירות, מאו והלאה נוכל להשיג איזה השנה קטנה כטפה מן הים הגדול, והנה הספירות האלו אשר חידש המאציל ודאי כבר היו בכחו להמציאם, רק מה שהוא בכחו קודם הוציאו לגילוי הוא נעלם מהשגתנו לגמרי, וע"כ איננו יכולים לומר אפי' חשב לעשות כן או רצה לעשות כן, כי הלא המלות האלו המה מורים באמת על פעולות מפעולות הספירות המגבילות המציאות כלו עתה אחר החידוש

אמר ר' נחוניא בן הקנה: כתוב אחד אומר (איוב ל"ז כא) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, וכתוב אחד אומר (תהלים י"ח י"ב) ישת חושך סתרו ואומר (תהלים צ"ז ב) ענן וערפל סביביו קשיא, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (שם קל"ט יב) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה: ומפני מה התחיל התורה בבי"ת כמה דאתחיל ברכה ומנלן דהתורה נקראת ברכה, שנאמר (דברים ל"ג כ"ג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ואין ים אלא תורה שנאמר (איוב י"א ט) ורחבה מני ים, מאי ומלא ברכת ה' אלא כל מקום שנאמר בי"ת הוא לשון ברכה כדאמרינן בראשית, ואין ראשית אלא חכמה שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', ואין חכמה אלא ברכה שנאמר ויברך אלהים את שלמה וכתיב (מלכים א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה, משל למלך שהשיא את בתו לבנו ונתנה לו בחתונה ואמר לו עשה בה כרצונך:

Rabbi Nechunia ben Hakana said, "One verse states, 'And now men see not the light which is bright in the skies,' (Job 37:21). Another verse states, 'He made darkness His hiding-place' (Psalms 18:12). And it says, 'Clouds and darkness surround Him' (Psalms 97:2). This is a difficulty. A third scripture reconciles them: 'Even the darkness is not too dark for You, But the night shines as the day; the darkness is as the light' (Psalms 139:12)." [Rabbi Berechiah continued,] "And why does the Torah begin with [the letter] Bet? To start with a blessing [b'racha]. From this, we learn that the Torah is called a blessing, as it is said, 'Full [with the] blessing of YHVH, possess the sea and the south' (Deuteronomy 33:23). There is no sea other than Torah, as it is said, 'And broader than the sea' (Job 11:9). And what is 'Full with the blessing of God'? It means that every place that [the letter] Bet is said is the language of blessing. As we say, 'b'reishit'. And there is no beginning [ראשית] except wisdom, as it is said, 'The beginning [ראשית] of wisdom is the fear of YHVH' (Psalms 111:10). And there is no wisdom except [as the result of a] blessing, as it is said, 'And Elohim blessed Solomon,' and it is written, 'YHVH gave wisdom to Solomon' (1 Kings 5:26). This is comparable to a king that marries his daughter to his son and says to him [the son] at the wedding, 'Do with her as you will.'"

היכל א מן שבעה היכלות, והוא היכל אדם קדמון, ובהיכל זה יש שבעה שערים: בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נבאר עתה ב' חקירות שנתעסקו בהם המקובלים. החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה סיבה היתה ונמנו וגמרו וגזרו אומר כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול נקרא שלם לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו כי הנה השם הגדול שהוא בן ד' אותיות הוי"ה נקרא כן על הוראות הוויותו הנצחית וקיומו לעד היה הוה ויהיה טרם הבריאה ובזמן קיום הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה. ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם לא יוכל ליראות אמיתת הוראת הויוותו יתברך הנצחית בעבר והוה ועתיד ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל. וכן שם אדנו"ת נקרא כן על הוראת אדנות היות לו עבדים והוא אדון עליהם ואם לא היה לו נבראים לא יוכל ליקרא בשם אדון ועד"ז בשאר שמות כולם וכן בענין הכנויים כגון רחום וחנון ארך אפים לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכינוים כולם. אמנם בהיות העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכחותיו וגם יהיה שלם בכל השמות וכינוים בלתי שום חסרון כלל ח"ו. וענין טעם זה נתבאר היטב בס"ה פ' פנחס דרנ"ז ע"ב וז"ל פקודא תליסר וכו' דא ק"ש ואית למנדע דאיהו אקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו' אלא קודם דברא עלמא אתקרי בכל אילין דרגין ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות דאי לאו הויין בריין בעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא ע"ש בריין דעתידין וכו' ובפ' בא דמ"ב וז"ל דאי לא אתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו:

The first palace of seven palaces is the hall of Adam Kadmon, and in this palace there are seven gates: 4. The purpose and intention behind the creation of the worlds is now explained in two inquiries that have been dealt with by scholars throughout history. The first inquiry is what early and later scholars have explored in order to understand the reason for the creation of the worlds, to what end it was made. They concluded that the reason for this was because it was necessary for God, may He be blessed, to be complete in all His actions, powers, and names of greatness and glory. If His actions and powers were not actualized through action and deed, He would not be considered complete in His actions, powers, and names, so to speak. The great Name that He is called, the four-letter name of YHVH , is thus named because it expresses His eternal existence and existence before creation, during the existence of creation, and after it was transformed into what it is. If the worlds and all that is in them had not been created, the true nature of His eternal existence would not be seen, in the past, present, and future, and He would not be called by the name of YHVH as mentioned above. Likewise, the name ADNO”T is called upon the fact of Him having servants and He being their Lord. If He did not have creations, He could not be called Lord, and likewise with all His other names and titles, including the nicknames such as “merciful” and “gracious”. He could not be called by these names except for when there are creations in the world that call Him by those names, and the same applies to all other nicknames. However, once the worlds were created, His actions and powers came into being and were attributed to Him, and He can be called complete in all of His actions and powers, as well as in all His names and titles, without any deficiency, God forbid. The meaning of this is explained in great detail in Sefer HaChinuch, Parshat Pinchas, #187 and other places. It is known that He is called wise in all types of wisdom and understanding in all types of intellect. However, before the creation of the world, He was called by all these names and titles, in reference to all the ranks and levels that were destined to be created. For if they had not existed, why would He be called merciful, for example, except in reference to the creations that would be made? This is also discussed in Parshat Bo, #42 and elsewhere, that if His radiance had not spread over all the creations, how would they be aware of Him and how would His glory fill the entire earth?

ידוע ומפורסם כי בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל. והנה זהו אחד מן הדברים אשר בהם נכרת ברית בחכמת הספירות והנה אתנו ספר יצירה המכונה לאברהם אבינו ע"ה. ויש מכנים אותו לר"ע ואינה מוסכמת. והנה דברי הספר הזה עמקו שגבו ויסתרו מעיני שכל מבט המעיינים ואף אם רבו בו פירושים שונים עכ"ז עדיין בכל חלקיו צריכים אנו למודעי. ועכ"ז נפרש דבריו בכל האפשר לקוצר שכלנו הדל. וז"ל עשר ספירות בלי מה מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע במלת לשון ובמלת מעור עכ"ל.

It is well-known and eminent that all those who engage in this hidden wisdom unanimously consent that the number of the Sefirot is ten, and there is no disagreement at all in this matter. And see, this is one of the matters on which a covenant was made with the wisdom of the Sefirot, and see, among us is the Book of Formation (Sefer Yetzirah) which is attributed to Abraham our father, peace be upon him. But there are some who attribute it to Rabbi Akiva, yet this is not agreed upon. And see, the words of this book are profound and lofty, and they are hidden from the eyes of the intellect, [from] the glance of those who look carefully. And although there are many different interpretations of it, we still, in all of its parts, need those who explain. And nevertheless we will explain its matters with all that is within the possibility of the limitations of our meagre intellect. And this is what it says: “Ten Sefirot without what(-ness), the number of ten fingers, five opposite five, and the single covenant standing in the middle, in the word of the tongue and in the circumcision of the genitals.” [Sefer Yetzirah 1:3] Until here the citation.

ואולם גזרה חכמתו שלהיות הטוב שלם ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא פי׳‎ מי שיקנה הטוב בעצמו ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה ותראה שזה נקרא קצת התדמות בשיעור שאפשר אל שלימותו ית׳‎ כי הנה הוא ית״ש שלם בעצמו ולא במקרה אלא מצד אמתת ענינו מוכרח בו השלימות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח ואולם זה א״א שימצא בזולתו שיהיה אמתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות אך להתדמות לזה במקצת צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו וע״כ גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימיות ותעדיר ממנה את החסרונות ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו:

ואלו הב' בחי' הנ"ל שמצדו יתברך ומצדנו הן הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל. ואשר מבואר שם שמצד הצמצום לא יצדק בו שום שינוי וחילוק מקום מעלה ומטה פנים ואחור. רק השואה גמורה אמתית. וכל עניני השינוים וחילוק המקומות וכל השמות וכנויים כולם נאמרים רק מצד בחי' הקו וע' בריש ס' אוצרות חיים ומודעת שכל דברי האריז"ל בנסתרות משל הם ופנימיות ענין הצמצום וה"ו. הכוונה על אלו הב' בחי' הנ"ל שהן בעצם בחי' א' וענין א' לגמרי. כי באור מלת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי ח"ו אלא כענין שאמרו בב"ר ס"פ מ"ה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך. ובאיכה רבתי בריש א"ב דאני הגבר הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי (עיין בערוך ערך צמצם). כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכסוי. והכוונה שאחדותו ית"ש בבחי' עצמותו הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו וכענין אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מ. ה).

And these two contexts mentioned above, from His (blessed be He) perspective and from ours, they [emphatic] themselves are the matter of the tzimtzoom and the kahv mentioned in the Ariza”l’s writings. And it is explained there that from the perspective of the Constraining there’s no justification for asserting any variation or difference in place, above and below, front and back, only an absolutely genuine uniformity. All the matters of the variations and differences between places, and all the names and appellations, are all applied solely from the perspective of the Channel. Refer to the beginning of the book O-tz’rote Chayyim [for more detail]. Know that everything that the Ariza”l wrote regarding these recondite topics are only metaphors, and the inner meaning of the matter of the Constraining and the Channel, the intention regarding these two contexts as mentioned above, is that they are, in essence, completely one context and one matter. For the definition of the word “Constraining” here, is not a way of referring to leaving a space, or transporting from place to place, to cause Himself to enter and to cause Himself to connect to Himself (so to speak), to actualize a vacant space (heaven forefend). Rather the matter is as stated in Bereshit Rabba, at the end of parsha 45: “She constrained her presence and she did not perceive the King”. And in Eikha Rabbatee at the beginning of the alphabetic section “ah-nee ha-gevver”: “She went and constrained her presence behind the column”, whose explanation there is: using the language of being hidden and covered (refer to the Ahrookh in the entry for Tz-M-Tz-M). So too here [is found] the word Constraining, namely, being hidden and covered. And the intention is that His unity (blessed be His name), in the aspect of His essence that permeates all the worlds with absolute uniformity, is what we refer to as “Constraint” as a result of His unity that permeates all the worlds being constrained and hidden from our perception, per the context of: “Indeed, you are a God-Ei”l who conceals Himself” (Yeshayahu 45:15).

מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים בְּטֵלִים אֶצְלוֹ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּבִיטּוּל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְהַמַּחֲשָׁבָה בִּמְקוֹרָן וְשָׁרְשָׁן, הוּא מַהוּת הַנֶּפֶשׁ וְעַצְמוּתָהּ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כוּ׳, שֶׁאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה [כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְרָקִים כ׳ וְכ״א בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּין שָׁם]. וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר גַּם כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מָשָׁל גַּשְׁמִי לָזֶה, מֵעִנְיַן בִּיטּוּל זִיו וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ, הוּא גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁגַּם שָׁם מֵאִיר וּמִתְפַּשֵּׁט וַדַּאי זִיווֹ וְאוֹרוֹ, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת מֵהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהֶאָרָתוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁשָּׁם הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת בִּמְקוֹרוֹ וּכְאִילּוּ אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת כְּלָל: וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, הוּא בִּיטּוּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקורוֹ שֶׁהוּא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת.

as He was One Alone before the six days of Creation and also in the space wherein this world was created, the heavens and earth, and all their host—He alone filled this space; and now also this is so, being One Alone without any change whatsoever. For all things created are nullified besides Him in their very existence, as are nullified the letters of speech and thought within their source and root, namely, the essence and substance of the soul, which are its ten faculties, chochmah, binah, daat, and so on wherein the element of letters is not yet found prior to their embodiment in the garment of thought [as has been explained at length in chs. 20 and 21, note there], and as is explained elsewhere by means of an illustration from nature, namely, the nullification of the sun’s radiation and light at their source, the orb of the sun in the sky. For surely its radiance and light glow and spread forth there, too, and even more strongly than in the space of the universe, but there [in the sun] the light is nullified within its source, as though it were nonextant at all.

בצד ימין שהוא דרום, בו הוא, סוד העליון הקדוש של האמונה, סוד עולם הזכר שהוא ז"א, וסוד עולם הנקבה, שהוא הנוקבא דז"א. וכל קודש הקדשים, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים וכל החירות וכל הטוב וכל האורות מכאן הם.

אמנם התשובה הרוממה, מאור פני מלך עולמים, באה, כי אתם יצורי מעלה, הפועלים, שתכונתכם היא המפעל, ההופעה, ההזרחה וההרשמה, אינכם מוכשרים לקבל תורה, להרשם בעומק הוייתכם מכל מה שממעל לכם ומחוץ לכם. במעלתכם הנכם נצבים, בתחומכם אתם קשורים, במלא חוגכם אתם שואבים חיי עדן וחיי קודש, חיי יופי וחיי חכמה, חיי פאר וחיי כבוד, - אבל כמה פליאי פליאות מלא הוא המילוי הנשגב מלא כל, והאוזן הפתוחה לספג כל, הלא היא רוח הכשרון לקבל, להתפעל, אשר בילוד האשה, אשר עם כשרון אזנו הנטויה לספגאל תוכו, להשפע ולקבל, הנה הוא עולה רומי רוממות, מתנשא מכל חוגים מוקצבים, ונושא עליו משא קודש קדשים, הבעת חפץ אל שדי

שהם כנגד חמשים שערים של עולם הבא, שהיא בינה. שהן חמש ספירות כח"ב תו"מ שכל אחת כלולה מעשר.

פירושו, טל ההוא העליון המאיר מכל צדדים הנסתרים, שהם מעשי ידיו, של ז"א, ותקון שלו שמתתקן בו, ביום הזה, מכל שאר הימים. פירוש, החסדים המכונים טל, נגלו ע"י העלאת מ"ן ממסך דחירק, שהעלה ז"א וע"כ נקרא הטל, מעשי ידיו.

ואחדותם יובן לנו במספר השבע, בשבעת ימי בראשית יובנו ששת ימי המעשה הגשמיים והשבת הרוחנית, שהיא מטרתם והשלמתם. וכד'י מהר"ל מפראג ז"ל יחש שש קצוות הגשמיות, שהם תנאי כל חומר והצורה השכלית הכוללתם, כלומר מידי אדון כל החפץ בצדקת בריותיו והצלחתם יתכוננו כל הסבות הגשמיות והרוחניות בחוברת, אשר מצד ההשקפה השלימה הזאת אין דבר שמתפרד מאחדות הכללית.

ההתגלות האלהית הופעה כפי מה שיש יכולת בידי (בנ"א) [] להשכיל בכחו בשכלו ובאורח מדעו וחושיו. לא את סוד האחדות העליונה מלמעלה למטה יש ביכולת בן אדם להשיג. רק אחר אשר קוי אורה יופיעו עלי תבל ארצה בשלשת הארחות (המוכרחות) [] להחלק לפי הכרתנו התמידית, החסד, המשפט והשורה הממצעת בינותם, הכללות והפרטות והצדדים המחברים אותם זה לזה, וכאלה בכל פינות המציאות, הננו מכירים איך הקוים הנם שבים למקום אחד, לצורה תכליתית אחת, החובקת בתמותה את כל רוחב המציאות (כולו) [].

בוא וראה משה צוה ובצלאל עשה, כדי שיהיה הכל בסוד הגוף, שה"ס משה שהוא ת"ת, וסיום הגוף שהוא אות ברית קדש, דהיינו בצלאל, כדי להרבות אהבה וקשר היחוד במשכן, שהוא המלכות, והכל נעשה בסוד הימין. דהיינו שנמנה בחשבון, שה"ס הארת חכמה, ולא כתוב בו כסף התנופה, משום שכסף הזה בא מצד ימין, שהוא חסד, ועל כן נתמנה הכל במספר. שה"ס התכללות בקו שמאל, ועכ"ז מושפע ממעלה למטה.

וכך הוא בתורה, שיש כמה מדרגות, פשטים שה״ס עשיה, ראיות, שה״ס יצירה, דרשות, שה״ס בריאה, סודות דסתרי תורה, שה״ס אצילות, ולמעלה מאצילות, סתרי סתרים לה׳.

כי שני אדם כתובים במקרא הזה, אחד, הוא סוד אדם שלמעלה, ואחד ה"ס אדם שלמטה. אדם שהוא בסוד שלמעלה, שהוא ז"א, הוא בגניזה שגנז הכתוב בזכר ונקבה בסוד אחד, שכתוב, זה ספר, שהוא כלל זכר ונקבה ביחד, כנ"ל.

אמר ר' שמעון בשעה שהבקר מאיר, שה"ס אור החסדים דז"א, והאילה, שהיא המלכות, עומדת בקיומה. מתמלאת הצד שלה, כי השמאל, שהוא הצד שלה, מתלבש אז בחסדים, ומתמלאה הארתה. ונכנסת במאתים היכלות של המלך, שה"ס קו ימין, שאין בו אלא כתר וחכמה, שכל אחד במס' מאה והם מאתיים. והמלכות אחר שנשלמה ונתמלאה, מקו שמאל, היא נכללת כולה בימין, שה"ס ר' היכלות.

בצלאל היה מצרף אלו האותיות, של השם מ"ב, ובסוד כל צרוף וצרוף היה עושה המלאכה. וכן בכל עבודות המשכן, וכל אלו החלקים והתקונים שבמשכן הכל היה בצרוף האותיות של השם הקדוש מ"ב.

ודאי שז"א נקרא גדול, וז"ס ויעש אלקים את שני המארת הגדולים. שאפילו המלכות הנקראת לבנה, היתה ג"כ גדולה כז"א, הנקרא שמש. שז"א עצמו הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, ורק בעת הזווג עם המלכות מופיעה בו החכמה, כדי להשפיע אל המלכות. ואין גדול אלא באור החכמה, נמצא שז"א נבחן לגדול, רק בעיר אלקינו, דהיינו בעת הזווג עם המלכות.

כי אדם הירא מרבונו ומכוון לבו ורצונו בתפלה, הוא מתקן תקון העליון, כמו שהעמדנו. בתחלה בשירות ותשבחות שאומרים מלאכים העליונים למעלה, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, המלכות מקשטת עצמה, ומתתקנת בתקוניה, כאשה המתקשטת לבעלה.