These sources address the halakhic status of a woman after childbirth, explaining why she is treated as ritually impure (like one with niddah status) and forbidden to her husband until she completes the required waiting periods, seven clean days, and ritual immersion. The sources trace both biblical foundations and practical rabbinic developments governing this observance.
עֲדַיִן הִיא בְּכָרֵת עַד שֶׁתִּטְבּל
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
By Torah law, a woman who gives birth would become permitted to her husband already within the standard seven or fourteen days followed by the days of purity (טהר), even while still bleeding — as the Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 194:1-12) states explicitly that the blood during those days is "dam tohar" and she is permitted to her husband even if she never stopped seeing blood from day seven after a male birth or day fourteen after a female birth.
The departure from that biblical framework stems from the rule that in our time all women who give birth are treated as having given birth during a flow (yoledet b'zov), obligating them to count seven clean days — a rule stated both by the Mishneh Torah (Issurei Biah 11:5) and codified in the Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 194:1-5), which specifies that a woman who delivers a male sits seven days for the birth plus seven clean days for the flow, and one who delivers a female sits fourteen days plus seven clean days.
The Talmudic basis for requiring seven clean days of a yoledet b'zov is derived from the pasuk "her menstrual sickness she shall be impure" (Niddah 35b), which the Gemara reads as extending the seven clean-day count to a woman who gave birth during a flow.
Furthermore, the Mishneh Torah (Issurei Biah 11:5) records the widespread practice in the major Jewish communities — Shinar, Eretz HaTzvi, Sefarad, and the Maghreb — that even if a woman saw blood within the days of her purification after having already completed seven clean days and immersed, she must count another seven clean days once the bleeding stops, and the days of purity afford her no relief at all.
The Sefer HaChinukh (Sefer HaChinukh 166:3) offers a rationale for these restrictions, explaining that God distanced His people from the woman who has given birth, the menstruant, and the zavah for a set number of days until they are cleansed of an excess that is harmful and infectious — situating the post-birth prohibitions within the same protective logic as other bodily restrictions.
משנה נדה א׳:ז׳
Mishnah Niddah 1:7
The Mishnah discusses the postpartum status of a woman as a yoledet and the laws of impurity connected with childbirth. It helps define the halakhic framework for the postpartum periods described in the Torah.
וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים, חוּץ מִיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים.
נדה ל״ה ב — ד"ה תָּא שְׁמַע
Niddah 35b:27
The Gemara analyzes the laws of a yoledet and the distinction between days of impurity and days of blood purity. This sugya is central to understanding the biblical postpartum periods and later halakhic application.
תָּא שְׁמַע: ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ. ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת הַלֵּילוֹת, ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת הַיּוֹלֶדֶת בְּזוֹב שֶׁצְּרִיכָה שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. בִּשְׁלָמָא לְרַב דְּאָמַר מַעְיָן אֶחָד הוּא, מִשּׁוּם הָכִי בָּעֲיָא שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים,
The Gemara suggests: Come and hear a baraita, which addresses the verse: “If a woman be delivered, and bear a male, then she shall be impure seven days; as in the days of her menstrual sickness she shall be impure” (Leviticus 12:2). The superfluous phrase “her menstrual sickness she shall be impure” serves to include a man who engages in intercourse with her, teaching that he is rendered impure like a menstruating woman and imparts impurity like her. Furthermore, the phrase “Her menstrual sickness she shall be impure” serves to include the nights; although the verse states: “As in the days,” she is impure during the night as well. Finally, “her menstrual sickness she shall be impure” serves to include a woman who gives birth as a zava, teaching that she must observe seven clean days. The Gemara analyzes this baraita: Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason that a woman who gives birth as a zava requires seven clean days.
Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 10:20
A woman who gives birth to a female is forbidden to her husband for fourteen days—the first seven days certainly and the latter seven days in doubt—and she is not given pure days except until the fortieth day, as with one who births a male.
תִּהְיֶה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ י"ד יוֹם כְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה. שִׁבְעָה הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי. וְהַשִּׁבְעָה הָאַחֲרוֹנִים סָפֵק. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר אֶלָּא עַד אַרְבָּעִים יוֹם כְּיוֹלֶדֶת זָכָר.
Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 11:18
During the counting days, one conducts himself toward her as during niddah days since she remains subject to kareit until she immerses, as has been explained.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יִנְהֹג עִמָּהּ בִּימֵי סְפִירָה כְּמוֹ שֶׁיִּנְהֹג בִּימֵי נִדָּה שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּכָרֵת עַד שֶׁתִּטְבּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Yalkut Shimoni on Torah 569:2
A father praises his daughter for observing seven clean days after all her days of bleeding before resuming relations with her husband, explaining that the Sages taught regarding those with zav, zava, and women after childbirth that they become pure after seven days, as stated in the pasuk about counting seven days after the zava becomes pure.
בִּתִּי בִּשְׁעַת נִדּוּתַיִךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ, אָמְרָה לִי: רַבִּי, חַס וְחָלִילָה אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי, וְאַחַר כָּל אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁרָאִיתִי בָּהֶן דָּם יָשַׁבְתִּי שִׁבְעָה נְקִיִּים שֶׁלֹּא אָבוֹא לִידֵי סָפֵק. בִּתִּי, יָפֶה אָמַר לָךְ בַּעֲלֵךְ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים בַּזָּבִין וּבַזָּבוֹת וּבַיּוֹלְדוֹת שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעָה הֵן טְהוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר".
Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 11:5
A postpartum woman is considered as one with zov (abnormal bleeding) and requires seven clean days; the custom in Babylonia, Eretz Yisrael, Sefard, and the West is that if she sees blood within the days of completion (even after counting seven clean days and immersing), she counts seven clean days again from when the bleeding ceases, and she is not given any days of purity at all.
וְכֵן כָּל הַיּוֹלֶדֶת בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי הִיא כְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב וּצְרִיכָה שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב שֶׁאִם רָאֲתָה דָּם בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה אַחַר שֶׁסָּפְרָה שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים וְטָבְלָה הֲרֵי זוֹ סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אַחַר שֶׁיִּפְסֹק הַדָּם וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר כְּלָל.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״א:י״א-י״ד
Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 11:11-14
Rambam codifies the laws of a yoledet and explains how postpartum bleeding and impurity are treated for purposes of marital relations and ritual purity. The halakhah is framed within the laws of niddah and forbidden intercourse.
זֶה שֶׁתִּמְצָא בְּמִקְצָת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהַנִּדָּה יוֹשֶׁבֶת שִׁבְעַת יָמִים בְּנִדָּתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם אֶלָּא יוֹם אֶחָד וְאַחַר הַשִּׁבְעָה תֵּשֵׁב שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵין זֶה מִנְהָג אֶלָּא טָעוּת הוּא מִמִּי שֶׁהוֹרָה לָהֶם כָּךְ וְאֵין רָאוּי לִפְנוֹת לְדָבָר זֶה כְּלָל אֶלָּא אִם רָאֲתָה יוֹם אֶחָד סוֹפֶרֶת אַחֲרָיו שִׁבְעָה (נְקִיִּים) וְטוֹבֶלֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁהוּא לַיִל שֵׁנִי שֶׁלְּאַחַר נִדָּתָהּ וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ:
In certain places, the practice is that a woman must consider herself a niddah for seven days even though her bleeding lasted only one day. [Then] after these seven, she must count seven "spotless" days. This is not a [proper] custom. Instead, it is an error on the part of the one who ruled in this manner and is not worthy of being given any consideration. Instead, [the law is that if a woman experiences] one day of menstrual bleeding, she should count seven "spotless" days afterwards and immerse on the night [following] the eighth day, which is the second day after her ["days of] niddah." She is [then] permitted to her husband.
טור, יורה דעה קצ״ד
Tur, Yoreh De'ah 194
A woman after childbirth is impure as a niddah even without seeing blood, whether the child was alive or dead; for a male child she is impure seven days and immerses on the night of the eighth, and is permitted to her husband for all thirty-three days following the seven even if she sees blood, but after thirty-three days she is forbidden and must separate from her husband on the night of the forty-first even without seeing blood; for a female child she is impure fourteen days and immerses on the night of the fifteenth, permitted for all sixty-six days even if bleeding continues, but after sixty-six days she is forbidden and must separate on the night of the eighty-first even without seeing blood. Nowadays all women who give birth are considered to have the status of a zav (one with abnormal flow) and require seven clean days from blood, and the passage records a machlokes between rishonim regarding whether blood seen during the period of permitted days interrupts the count, and various poskim
יולדת טמאה כנדה אפילו לא ראתה דם בין יולדת חי או מת אפילו נפל וכמה הן ימי טומאתה יולדת זכר טמאה ז' ובליל ח' טובלת אפי' אם שופעת מתוך ז' לאחר ז' וכל ל"ג ימים שאחר השבעה מותרת לשמש אע"פ שרואה בהן ולאחר ל"ג אסורה אפילו אם שופעת מתוך ל"ג לאחר ל"ג וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א אפילו אם אינה רואה והיולדת נקבה טמאה י"ד ובליל ט"ו טובלת ומותרת כל ס"ו אפי' היא שופעת מתוך י"ד לאחר י"ד ולאחר ס"ו אסורה אפי' היא שופעת מתוך ס"ו לאחר ס"ו וצריכה לפרוש מבעלה ליל פ"א אפי' אם אינה רואה והיולדת בימי זיבתה אם רואה דם בלידתה צריכה ז' נקיים מדם וימי טוהר שרואה בהן אין עולין לה לספירה אע"פ שהן טהורין והאידנא כל היולדות חשובות יולדת בזוב דקיימא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם הלכך צריכות ז' נקיים ואם אינה רואה בתוך ז' של ימי הלידה עולין לספירת ז' נקיים אפילו ילדה נקבה ולא ראתה בז' ימים הראשונים ועלו לה לספירת זיבה וראתה בז' ימים השניים אינה סותרת וטובלת לאחר י"ד אפילו לא פסקה והרמב"ן כתב שסותרת וצריכה שבעה נקיים משתפסוק וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה כתב הרמב"ן אף ע"פ שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר כל הרואה טיפת דם אפי' בתוך ימי הטוהר תשב שבעה נקיים והרי הוא בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אע"פ שבמקצת מקומות נוהגין קולא בדם טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחרימו על מי שיעשה כן ובעל הלכות כתב שאף בזמן הזה נוהגין בדם טוהר על דין תורה וכן כתב הרמב"ם שתלוי במנהג ובאשכנז ובצרפת נוהגין בו היתר אין האשה טמאה לידה עד שיגמר צורת הולד ואין צורתו נגמרת בפחות ממ"א לזכר ופ"א לנקבה לפיכך אם יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה טהורה מטומאת לידה וזהו דעת הרמב"ן אבל מתוך הגמרא יראה דל"ש זכר ול"ש נקבה שוין למ' יום המפלת כמין דגים ושרצים מן התורה אינה טמאה לידה ואפילו כמין בהמה חיה ועוף אינה טמאה לידה עד שיהא חצי צורת פניו דומה לאדם כגון המצח ועין אחד ולסת אחד וגבת הזקן וכשחצי הפרצוף דומה לאדם טמאה לידה אפי' כל שאר הגוף דומה לבהמה לפי מה שהוא אם זכר זכר אם נקבה נקבה והאידנא שאין אנו בקיאין בצורת הולד בכולן חוששת לולד וטמאות לידה מספק אם ודאי זכר טמאה שבעה ואם נקבה או ספק נקבה טמאה י"ד וכן המפלת חתיכה בין לבנה בין שאר מראות ויש בה עצם או יד או רגל או סנדל או ולד שושטו אטום או בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות בכולן יש לה ימי טומאה של נקבה וצריכה שבעה נקיים בשביל הזיבה:
ספר החינוך קס״ו — ד"ה וּכְבָר אָמַרְנוּ בְּאַזְהָרַת טְרֵפָה
Sefer HaChinukh 166:3
The Sefer HaChinukh explains the commandment and meaning of the laws of a woman after childbirth, emphasizing the moral and ritual purposes behind the Torah's timing. It provides a mitzvah-oriented explanation of the postpartum laws.
וּכְבָר אָמַרְנוּ בְּאַזְהָרַת טְרֵפָה (מצוה עג) וְאִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת (מצוה קמז קמח) כִּי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא רִחֵק עַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר מִכָּל הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים אֶת הַגּוּף בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ כְּלִי לַנֶּפֶשׁ הַיּוֹדַעַת יוֹצְרָהּ. וּכְמוֹ כֵן מִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה הִרְחִיקָנוּ מִן הַיּוֹלֶדֶת וּמִן הַנִּדָּה וְהַזָּבָה יָמִים מִסְפָּר עַד שֶׁיִּתְנַקּוּ מֵאוֹתוֹ הַמּוֹתָר שֶׁבָּהֶן שֶׁהוּא דָּבָר רַע וּמַחְלִיא, וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ כִּי כָּל מוֹתַר מִשֹּׁרֶשׁ מַחֲלָה הוּא. עַל כֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש"י ויקרא שם), שֶׁאֵין אִשָּׁה רוֹאָה דָם שֶׁלֹּא יְהוּ רֹאשָׁהּ וְאֵבָרֶיהָ כְּבֵדִים עָלֶיהָ, וְאֵין סָפֵק כִּי בְּאוֹתוֹ הַמּוֹתָר מַחֲלָה לָהֶן וּלְכָל הַקָּרֵב בָּהֶן שׁוּם קִרְבָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה שֶׁהוּא תַּכְלִית הַקִּרְבָה הַחָמְרִית, וְגַם הַוָּלָד הַנּוֹלָד בְּעוֹד שֶׁאוֹתוֹ הַמּוֹתָר מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ מְעֻתָּד לָחֳלָאִים רָעִים. וּמִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ מִצַּד הַמּוֹתָר, צִוְּתָה הַתּוֹרָה לִהְיוֹת טְמֵאָה מִן הַזָּכָר שִׁבְעָה, וּמִן הַנְּקֵבָה שְׁבוּעַיִם, שֶׁאֵין סָפֵק כִּי מוֹתְרֵי הַיּוֹלֶדֶת נְקֵבָה גְּדוֹלִים מִן הַיּוֹלֶדֶת זָכָר, לְפִי שֶׁהֵרָיוֹן הַזָּכָר יוֹרֶה חֹם בַּנְּקֵבָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה כה ב) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר, וְיָדוּעַ כִּי הַחֹם מוֹתָרָיו הֵם מְעַטִּים וִימַהֵר פְּעֻלָּתוֹ לְעוֹלָם, דָּבָר מֻשְׂכָּל הוּא, וְעַל כֵּן יַסְפִּיק לָנוּ בְּהֶרְיוֹן הַזָּכָר נִקָּיוֹן שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים. וְעַל זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לה ב), כִּי מַעְיָן אֶחָד הוּא וְהַתּוֹרָה טִמְּאַתּוּ וְהַתּוֹרָה טִהֲרַתּוּ. כְּלוֹמַר שֶׁדְּמֵי הַלֵּדָה שֶׁטִּמְּאָה הַתּוֹרָה וּדְמֵי הַטֹּהַר שֶׁטִּהֲרָה הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם אֶחָד הוּא וְהוּא מִן הַמָּקוֹר, שֶׁהוּא מָקוֹם טֻמְאָה יוֹצְאוֹת שְׁנֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה תִּתְלֶה הָעִנְיָן בַּזְּמַן, וּתְטַמֵּא הַדָּם הַיֹּצֵא מִמֶּנָּה בִּזְמַן אֶחָד וּתְטַהֵר בַּזְּמַן הַשֵּׁנִי, וּבָרוּךְ הַיּוֹדֵעַ כָּל הַחָכְמָה כִּי הַכֹּל עָשָׂה בְּטַעַם נָכוֹן וּמְחֻיָּב, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן, הַדָּמִים מַזִּיקִין וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לֹא יַזִּיקוּ. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגָדְרוּ עַצְמָן לִנְהֹג טֻמְאָה בִּדְמֵי טֹהַר כְּמוֹ בִּדְמֵי טֻמְאָה. וּכְלַל הָעִנְיָן שֶׁאֵין הָאִשָּׁה עַכְשָׁו עוֹלָה מִטֻּמְאָתָהּ לְעוֹלָם עַד שֶׁתַּעֲמֹד שִׁבְעָה יָמִים שְׁלֵמִים נְקִיִּים מִכָּל דָּם וְתַתְחִיל לִמְנוֹתָן מִבָּעֶרֶב, זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל וְעַד הַיּוֹם נוֹהֲגִים כֵּן בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, וּבָזֶה נִצַּלְנוּ מִכַּמָּה סְפֵקוֹת. וְדִינֵי הַסְּפֵקוֹת הַמִּתְחַדְּשׁוֹת לִפְעָמִים עַל הַיּוֹלֶדֶת, כְּגוֹן אִם תִּתְחַיֵּב לֵשֵׁב עַל טֻמְאַת זָכָר אוֹ עַל טֻמְאַת נְקֵבָה, שֶׁפְּעָמִים תִּצְטָרֵךְ מִתּוֹךְ הַסָּפֵק לֵשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וְגַם לְנִדָּה. וְדִין הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף מָה דִּינָהּ, וְאִם פָּנִים כִּפְנֵי אָדָם אוֹ אֵין פְּנֵיהֶם כִּפְנֵי אָדָם מָה דִּינָהּ וְהַמַּפֶּלֶת כְּמִין יַבְחוּשִׁין, כְּמִין שְׂעָרוֹת. וְהַמַּפֶּלֶת דְּמוּת אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם שֶׁל בָּשָׂר, וְכֵן הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת אָדָם בְּעַיִן אַחַת וְיָרֵךְ אַחַת. וְהַמַּפֶּלֶת זָכָר וְסַנְדָּל עִמּוֹ, וְהִיא הַבְּרִיָּה שֶׁאֵינָהּ נִכֶּרֶת אִם זָכָר אוֹ נְקֵבָה. וְדִין הָאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית וְהִיא טוֹעָה בְּחֶשְׁבּוֹנָהּ. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ בְּעִנְיְנֵי טֻמְאָתָהּ, הַכֹּל בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (י"ד סי' קצ"א). וְעִנְיַן דִּינֵי קָרְבָּנוֹת, מְפֻזָּרִין בְּהַרְבֵּה מַסֶּכְתּוֹת. וּמֵהֶן הַרְבֵּה בִּזְבָחִים וַעֲרָכִין וּכְרֵיתוֹת וְקִנִּין וּנְגָעִים (י"ד ס' קכג).
And we have already said in the warning of the “torn” animal (Sefer HaChinukh 73) and in the prohibitions of foods (Sefer HaChinukh 147, 148) that God, blessed be He, distanced His people that He chose from all the things that hurt the body, in that it is a vessel for the soul that knows its Creator. And so too from this root did He distance us from the woman who has given birth, from the menstruant and from the zavah (a woman with an irregular discharge) for a few days, until they become cleansed from that excess that they have, which is a bad and infectious thing. Therefore they, may their memory be blessed, said (Rashi on Leviticus 12:2) that a woman never [experiences] blood unless her head and limbs are heavy upon her. And there is no doubt that this excess makes them, and anyone who comes close to them at all, sick. And all the more so with sexual relations, which is the epitome of physical closeness. And also the offspring that is born [from a union] while that excess overpowers her is destined for bad illnesses. And from this root that we said from the angle of excess, the Torah commanded that she be impure from the male seven [days] and two weeks from the female. As there is no doubt that the excesses of the woman that gives birth to a female are greater than one who gives birth to a male — since conception of a male indicates heat in the female. And [it is] like they, may their memory be blessed, said (Berakhot 60a), “‘If a woman conceives (literally, gives seed) and gives birth to a male — [if] a woman gives seed first, she gives birth to a male.” And it is well-known that the excesses of heat are few and its action is always quick — it is a logical thing. And therefore seven days of cleansing suffices with the pregnancy of a male. And about this they, may their memory be blessed, said (Niddah 35b) that there is one “wellspring” and the Torah made it impure, and the Torah [also] made it pure. [This is] meaning to say that the blood of birth that the Torah made impure and the blood of purification that the Torah made pure are from one place; and that is [that] both of them come out from the source (the uterus), which is a place of impurity. However the Torah made the matter depend on time and made impure the blood that comes from her at one time and made [it] pure at a second time. And blessed is the One that knows all wisdom, as He did every thing for a correct and necessary reason. And He, blessed be He, knows that up to a certain time, the blood is damaging; and [that] from then on, it is not damaging. But now all of Israel has girded itself and has become accustomed to treat the blood of purification like the blood of impurity. And the general principle of the matter is that a woman today does not ever emerge from her impurity until she undergoes seven full days clean from all blood. And she begins counting them from the evening. And this is a great principle and it is practiced until this day in all the places of the proper Israelites. And through this, we are saved from several doubts. And the laws of the doubts that sometimes arise upon the woman giving birth — for example, if she is obligated to sit [out] for the impurity of a male or the impurity of a female, as sometimes she must sit [out] for a male and a female and for [being] a menstruant from the doubt; the law of what is the law of one who has a miscarriage of a type of beast or bird; what is the law if their faces are like the faces of people or if their faces are not like the faces of people; what is the law of one who has a miscarriage of types of gnats [or] types of hairs; one who has a miscarriage of the image of a man that has wings of flesh; likewise one who has a miscarriage of the image of a man with one eye and one thigh; one who has a miscarriage of a male together with a sandal, and that is a creature that is not recognizable whether it is male or female; the law of a woman that goes out full and comes back empty and errs in her calculation — and the rest of its many details regarding her impurity are all in Tractate Niddah. (See Tur, Yoreh Deah 191.) And the matter of the laws of sacrifices are scattered in many tractates, and many of them are in Zevachim, Arakhin, Keritot and Negaim.
שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ד:א׳-ה׳
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:1-5
The Shulchan Arukh codifies the laws of a woman after childbirth, including the distinction between the biblical post-delivery periods and the practical rules governing purity and marital relations. This is the governing code for the topic.
דיני יולדת ומפלת. ובו י"ד סעיפים: יולדת אפילו לא ראתה דם טמאה כנדה בין ילדה חי בין ילדה מת ואפילו נפל וכמה הם ימי טומאתה עכשיו בזמן הזה כל היולדות חשובות יולדות בזוב וצריכות לספור שבעה נקיים נמצאת אומר שיולדת זכר יושבת ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה והיולדת נקבה יושבת שבועים ללידה וז' נקיים לזיבה ימי לידה שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה אם לא ראתה בהן עולים לספירת זיבתה ואם שלמו ז' נקיים בתוך י"ד לנקבה הרי זו אסורה עד ליל ט"ו ואם טבלה קודם לכן לא עלתה לה טבילה: הגה ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה מותרת לבעלה מיד מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה מיהו יש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ושמונים לנקבה (בית יוסף בשם מהרי"ק שהביא התניא ובאגודה פרק ע"פ ובמהרי"ל) ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר (ריב"ש) אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר כלל רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה וספרה ז' נקיים מותרת לבעלה (ת"ה סימן רנ"ה) אבל אם חזרה וראתה אפילו טפת דם כחרדל טמאה אע"ג דמדאורייתא דם טהור הוא כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טהור (ב"י ואגור וטור ופוסקים בשם הגאונים) ודינו כשאר דם לכל דבר:
A woman giving birth: even if she has not seen blood, is ritually impure as though she were a menstruating woman; whether she delivered a live child, or whether she delivered a stillborn child and even if she miscarried. And how many are the days of her ritual impurity? Now, in this time, all of the childbearers are considered as those delivering in a flow and require to count seven clean days; it follows to say that one who delivers a male sits seven for the birth and seven clean (day)s for the blood-flow, and one who delivers a female sits two weeks for the birth and seven clean (day)s for the blood flow. The days of birth, which are 7 for a male and 14 for a female, if she did not see (any blood) on them, they count for the accounting of her blood-flow; and if seven clean days are completed within the 14 for a female child, such a woman is forbidden until the night of the 15th (day); and if she had immersed prior to that, the immersion does not count for her. Rema: And after 7 for a male and 14 for a female, she is permitted to her husband immediately, on account of the fact that she had counted seven clean (day)s and she did not further see (blood-flow). Nevertheless, there are places where the custom is that they do not immerse within 40 (days) for a male and 80 for a female (Beit Yosef citing the Mahari"k, who brought the tanya, and in the Agudah ch. A"P (Arvei Pesachim?) and in the Mahari"l), and one ought not be lenient in a place where they were accustomed to be stringent (Riv"sh); but in a place where there were no set custom, one ought not be strict at all - just as soon as she has not seen blood after the seven for a male and fourteen for a female, and has counted seven clean days, she is permitted to her husband (T"H - Torat haAdam? - section 255). But if she has once again seen, even a drop of blood the size of a mustard seed, she is ritually impure - even though according to biblical ruling it is pure blood - the custom has already spread throughout all of Israel that we do not engage in sexual relations over pure blood (Beit Yosef, and Agur, and Tur, and decisors citing the geonim), and its ruling is like the other cases of blood in every way.
ערוך השולחן, יורה דעה קצ״ד:א׳-י״ב
Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 194:1-12
Arukh HaShulchan explains the laws of yoledet and how the practical observance of postpartum purity works in halakhic life. It is useful for understanding why the later custom follows the rules of niddah until immersion.
מדין תורה, דכשילדה בימי נדתה היא טהורה תיכף לאחר שבעה וטובלת ומותרת לבעלה ל"ג ימים אח"כ כמפורש בתורה, דאפילו היא רואה דם הוי דם טוהר, ובנקבה הוי ס"ו ימים ימי טוהר, ורק לעניין אכילת קדשים דינה כטובלת יום; אבל לבעלה טהורה ואפילו לא פסקה מלראות דם מן ז' ללאחר ז' בזכר ומן י"ד ללאחר י"ד בנקבה.