Mizmor Lesoda on Erev Pesach

תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו:

The daily afternoon offering is slaughtered at eight and a half hours of the day, which is two and a half hours after midday, and is sacrificed, i.e., its offering on the altar is completed, at nine and a half hours of the day. On the eves of Passover, when the Paschal lamb must be offered after the daily offering, the daily offering is sacrificed earlier; it is slaughtered at seven and a half hours and sacrificed at eight and a half hours, whether it occurs during the week or on Shabbat. If Passover eve occurs on Shabbat eve, when the Paschal lamb must be offered even earlier to ensure that it will be roasted before the onset of Shabbat, the daily offering is slaughtered at six and a half hours and sacrificed at seven and a half hours, and the Paschal lamb is offered thereafter.

אִי מִשּׁוּם עֶרֶב הַפֶּסַח — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, דְּהָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לוֹמַר ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עַמָּהּ מוּעָטִין. אֶלָּא: מַאי שַׁיַּיר דְּהַאי שַׁיַּיר? שַׁיַּיר עֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אַפֵּיק שֵׁית וְעַיֵּיל שֵׁית.

The Gemara rejects this answer. If it is due to the case of Passover eve, that is not an omission, as who is the tanna of this mishna? It is Rabbi Yehuda, who said: Although there were three shifts in the sacrifice of the Paschal lamb, never in the all the days of the third shift did it reach the point in hallel to recite: “I love that the Lord hears my voice” (Psalms 116:1), which is the second paragraph of hallel, because the people participating in the third shift were few. Therefore, when they reached that section of hallel they had already completed the slaughter of all the offerings, and consequently only one set of blasts was sounded during this shift, for a total of forty-two. But the question remains: What other case did he omit, that he omitted this case of Rosh HaShana as well? The Gemara answers: He omitted the case of Passover eve that occurs on Shabbat eve, in which case you eliminate six blasts of the third shift and incorporate six blasts sounded each Friday. The total is forty-eight blasts.

והכי איתא בפ"ק דמסכת סופרים טעות סופר יש כאן דלא בפ"ק הוא אלא בפירקא בתרא וז"ל מפסיקין לפורים כמנהג רבותינו שבמערב להתענות ימי צום מרדכי ואסתר פרודות ולאחר פורים שני וחמישי ושני ולמה אין מתענין אותן בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב יום יום לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה ביומו י"ט וכן לעתיד לבא עתיד בית המקדש להבנות בניסן לפיכך אין אומרים תחינות כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב פסח והצנועין בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה עכ"ל.

מצאתי כתוב מר"ח ניסן עד אחרי אסרו חג אין נופלין על פניהם לא ביום ולא בלילה ואין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת ואין מתענין ואין מספידין והכי איתא בפ"ק דמסכת סופרים מפני מה אין מתענין בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום וכל אחד עשה ביומו יו"ט ואין מתענין בו עד שיעבור ניסן והבכורות מתענין בערב פסח ותלמידים מתענין בו שני וחמישי ושני מפני חילול השם ג' ימים ונ"ל דהנך ג' ימים אחר הפסח קאמר כמו שרגילין באשכנז להתענות ג' ימים אחר הפסח וכן אחר הסוכות מפני שהם ימי משתה ושמחה ושמא מתוך כך באו לידי עבירה וסמכו אותם אקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו':

(יב) מזמור לתודה - שלחמי תודה היו חמץ ואפילו בער"פ אסור להקריבה שיבוא לידי נותר:

אין נופלים על פניהם בכל חדש ניסן ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה ואין מספידין בו ואין מתענין בו להזכיר בצבור והבכורות מתענים בו בערב פסח: הגה גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל אפי' יום שמת בו אביו או אמו אבל תענית חלום מתענין ואין אומרים מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח בערב פסח ולא ביום טוב (מנהגים) ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא אסרו חג: (גמ' ורש"י פ' לולב):

We do not say Tachanun through the entire month of Nissan, and we do not say "Your righteousness" on Shabbat at Minchah, and we do not deliver eulogies, and we do not fast for communal needs, and the first born fast on the eve of Passover. Rema: And we do not say [the funeral prayer of] Tziduk HaDin during the whole month of Nisan. And the custom is that there is no fasts at all, even on the day that a person's parent has died. But one does fast for a bad dream. And on the day before Passover we do not say Mizmor LeTodah (Ps. 100), nor Kel Erech Apayim, nor Lamenatzeach (Ps. 20). This is also the case on any Festival. And it is customary to eat and drink a little more on the day after the Festival, which is Isru Chag. Gemara and Rashi Perek Lulav