Physical Exertion and the Body in Jewish Tradition

״צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כׇּל בֹּגְדֵי בָגֶד. נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי״. מַאי אַהְדַּרוּ לֵיהּ? ״כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן״. מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר: יָכוֹל אֲנִי לָרוּץ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת לִפְנֵי הַסּוּסִים בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רַגְלִי אֶחָד, רָץ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה מִילִין בַּיַּבָּשָׁה וְנִלְאָה. אָמְרוּ לוֹ: וּמָה לִפְנֵי רַגְלִי כָּךְ, לִפְנֵי הַסּוּסִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמָה שְׁלֹשֶׁת מִילִין כָּךְ, שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמָה בַּיַּבָּשָׁה כָּךְ, בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

The verse states: “Right would you be, Lord, were I to contend with You; yet will I reason with You: Why does the path of the wicked prosper; why are all who deal treacherously secure? You have planted them, they have also taken root; they grow, they also bring forth fruit” (Jeremiah 12:1–2). What did they respond to Jeremiah from heaven? “If you have run with the pedestrians, and they have wearied you, how can you contend with horses? And though in a land of peace you feel secure, how will you do in the wild country of the Jordan?” (Jeremiah 12:5). The Gemara interprets the verse according to its straightforward meaning. This is a parable of a person who said: I can run three parasangs before the horses in the swamplands. He encountered a pedestrian and ran before him for three mil on dry land and wearied. The people said to him: And if running before a pedestrian you grew so weary, then if you were to run before horses, all the more so would you become weary. And if after running three mil you grew so weary, then if you were to run three parasangs, four times that distance, all the more so would you become weary. And if after running on dry land you grew so weary, then if you were to run in the swamplands, all the more so would you become weary.

בְּטַשָׁה בֵּיהּ, אֲמַרָה לֵיהּ: לֹא כָּךְ כָּתוּב ״עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה״, אִם עֲרוּכָה בִּרְמַ״ח אֵבָרִים שֶׁלְּךָ — מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְאִם לָאו — אֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת. תָּנָא: תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה בְּלַחַשׁ, לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, פְּתַח פּוּמָּיךְ קְרִי, פְּתַח פּוּמָּיךְ תְּנִי, כִּי הֵיכִי דְּתִתְקַיַּים בָּיךְ וְתוֹרִיךְ חַיֵּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכׇל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא״, אַל תִּקְרֵי ״לְמֹצְאֵיהֶם״ אֶלָּא ״לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה״.

She kicked him and said to him: Isn’t it written as follows: “Ordered in all things and secure” (ii Samuel 23:5), which indicates that if the Torah is ordered in your 248 limbs, i.e., if you exert your entire body in studying it, it will be secure, and if not, it will not be secure. The Gemara relates that it was similarly taught in a baraita: Rabbi Eliezer had a student who would study quietly, and after three years he forgot his studies. The Gemara cites instructions issued by Shmuel that are similar to those of Berurya. Shmuel said to Rav Yehuda: Keen scholar [shinnana], open your mouth and read from the Torah, open your mouth and study the Talmud, in order that your studies should endure in you and that you should live a long life, as it is stated: “For they are life to those who find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22). Do not read: “To those who find them [lemotzeihem],” but rather “to those who express them [lemotzi’eihem],” with their mouth.

בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:

Ben He He said: According to the labor is the reward.

ורץ כצבי. ור"ל ירוצו ולא ייגעו. שאר בני אדם כשהם רצים נלאים אבל לדבר מצוה לא ילאו וכן לדבר מצוה ילכו ולא ייעפו כי שאר בני אדם כשהולך ביום יותר ממהלכו הוא עיף ויגע:

swift like the deer: He wants to say, "They shall run and not grow weary." Other people get worn out when they run, but they do not get worn for the matter of a commandment. And so [too], towards the matter of a commandment, "they shall march and not grow faint." As [with] other people, when one walks more than what he [generally] walks during the day, he is faint and grows weary.

לא בצקה. מגזרת ויאפו את הבצק כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט:

NEITHER…SWELL. The word batzekah (swell) is related to the word batzek (dough) in And they baked…the dough (Ex. 12:39). It is usual for the feet of a wayfarer who walks great distances to swell. It is possible that God gave the Israelites strength or that he led them slowly.

ויד ה' היתה אל אליהו. ר"ל שכבר בא אליו דבר ה' שיעשה זה ר"ל לשנס מתניו ולרוץ לפני אחאב עד שבא אחאב ליזרעאל והנה שנוס מתניו הוא שחגר מתניו בדרך שיתכן לו לרוץ בזולת נזק באבריו הפנימיים מפני חוזק התנועה:

לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף. וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין וְהַמַּחֲלִימִים.

וְדֵי הַסִּפּוּק הוּא מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לַעֲמֹד בִּלְעָדָיו בְּתַקָּנַת גּוּפוֹ וְהַנְהָגַת עִנְיָנָיו כְּמוֹ הַמָּזוֹן בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְהַמַּלְבּוּשׁ וְהַמִּכְסֶה וְהַדִּבּוּר מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ אֵלָיו בְּסֵדֶר עִנְיָנָיו וּפְעֻלּוֹתָיו וּסְחוֹרוֹתָיו וְהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בְּכָל מִינֵי תְּנוּעוֹתָיו וְשֶׁיִּקַּח מֵהֶם כְּדֵי הַסִּפּוּק וְהַנְּכוֹנָה אֲשֶׁר בָּהֶם יִכּוֹן עִנְיָנוֹ כמ״ש הַכָּתוּב (תהלים קיב) טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט.

כָּל הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרִינוּ אֲנִי עָרֵב לוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי כָּל יָמָיו עַד שֶׁיַּזְקִין הַרְבֵּה וְיָמוּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְרוֹפֵא. וְיִהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם וְעוֹמֵד עַל בֻּרְיוֹ כָּל יָמָיו.

עדיפות וקדימות בשתי השלמויות 2 דע שמבין שתי המטרות האלה – אחת מהן קודמת במעלה ללא ספק, והיא תיקון הנפש, כלומר הקניית דעות נכונות; ואילו השנייה, כלומר תיקון הגוף, קודמת בטבע ובזמן, והיא הנהגת המדינה ותיקון מצבי כל יושביה במידת האפשר. זו השנייה היא המחייבת יותר, והיא שהופלג לדקדק בה ובכל פרטיה, כי אין להשיג את הכוונה הראשונה (=המטרה) אלא לאחר השגת זו השנייה. תהליכי התיקון מיועדים להשגת שתי השלמויות 3 זאת, כי הוכח שיש לאדם שתי שלמויות: שלמות ראשונה שהיא שלמות הגוף, ושלמות אחרונה שהיא שלמות הנפש. 4 שלמותו הראשונה היא שיהיה בריא, במצבו הגופני הטוב ביותר, ודבר זה לא יתממש אלא אם ימצא את צרכיו כל אימת שיבקש אותם; כלומר את מזונותיו ושאר צורכי הנהגת גופו כגון מגורים ומרחץ וכיוצא בזה. אדם בודד אינו יכול להשיג זאת בשום אופן, ואף אחד אינו יכול להשיג את השיעור הזה אלא על ידי חברה מדינית, כי האדם מדיני בטבעו, כידוע. ברור גם שאי אפשר להשיג את השלמות האחרונה הנכבדה הזאת אלא אחרי השגת השלמות הראשונה, כי האדם אינו יכול לתפוס מושכל, אפילו הסבירו לו אותו, וכל שכן אם יתעורר לכך מעצמו, כאשר הוא כאוב או ברעב או צמא עז, או בחום או בקור עזים. אלא רק לאחר השגת השלמות הראשונה תיתכן השגת השלמות האחרונה, שהיא בלי ספק נכבדה יותר, והיא ולא אחרת סיבת הקיום המתמיד.

Of these two objects, the one, the well-being of the soul, or the communication of correct opinions, comes undoubtedly first in rank, but the other, the well-being of the body, the government of the state, and the establishment of the best possible relations among men, is anterior in nature and time. The latter object is required first; it is also treated [in the Law] most carefully and most minutely, because the well-being of the soul can only be obtained after that of the body has been secured. For it has already been found that man has a double perfection: the first perfection is that of the body, and the second perfection is that of the soul. The first consists in the most healthy condition of his material relations, and this is only possible when man has all his wants supplied, as they arise; if he has his food, and other things needful for his body, e.g., shelter, bath, and the like. But one man alone cannot procure all this; it is impossible for a single man to obtain this comfort; it is only possible in society, since man, as is well known, is by nature social. It is clear that the second and superior kind of perfection can only be attained when the first perfection has been acquired; for a person that is suffering from great hunger, thirst, heat, or cold, cannot grasp an idea even if communicated by others, much less can he arrive at it by his own reasoning. But when a person is in possession of the first perfection, then he may possibly acquire the second perfection, which is undoubtedly of a superior kind, and is alone the source of eternal life.

עוד פירוש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא המוחין והדעת שבאדם שהם רבים מהלבוש שהוא גוף האדם. וביאור הדברים עפ"י מ"ש חז"ל הוי רץ כצבי. פי' עפ"י מ"ש ע"פ צבי היא לכל הארצות מה צבי עורו אינו מחזיק בשרו כו'. כן הוא באדם אשר השי"ת נפח בו רוח חיים והנפש והגוף הם מצמצמים הרוח שלא יוכל להתפשט. כי אם לא כן הי' עולה לשרשו מרוב תשוקת עלול להעילת כל העילות. אמנם אמת הדבר שעי"ז המאסר שהגוף אין מניח להרוח להתפשט כראוי עי"ז עוד נתוסף כח להתשוקה עד שבכחו להמשיך מעט מעט גם את הלבוש עד שבסוף עולה לשרשו ומסתלק הצדיק בתשלום מעשיו. וזה רץ כצבי שע"י שעורו אינו מחזיק לכן רץ בכח יותר למרחוק. ולכן יסוד עבודת האדם הוא התשוקה כמ"ש חכמים עבודה שבלב זו תפלה היינו השתוקקת התלהבות הלב תמיד להתדבק בו ית' הוא עיקר העבודה. כי לעולם אין מנוחה להצדיק כאשר מתקן מעט הגוף אז הדעת מתרבה ביותר ולכן יש תמיד התשוקה לקרב הלבוש להפנימיות וזה קטנתי כו' שהגוף. המלבוש. קטן מהכיל את המוחין. החסדים והאמת. שעשית את עבדך כו'. ולכן הצילני נא. כי בודאי כשגם הגוף יהי' ניתקן כראוי כמו שיהי' לעתיד אז אין יראה מסט"א כלל. רק עי"ז שבעוה"ז הגוף צריך תיקון עי"ז הצילני נא והבן:

Another interpretation of "קטנתי מכל החסדים - I have become small because of all the kindness and truth that You have done with Your servant" is that the mind's thoughts are far more numerous than the body's capacity. As our Sages teach (Avot 5:20), "Run like a deer," meaning that just as a deer's skin cannot contain its flesh, the human body limits the soul's expansion. Without the body, the soul would immediately return to its source due to its immense longing for the Creator. Yet, this limitation also fuels the soul’s yearning to reconnect to its source, gradually uplifting the body as well. This is the essence of "run like a deer"—because the deer's skin cannot contain its flesh, it runs even further. Therefore, the foundation of one’s service to Hashem is this longing. Our Sages explain that prayer is termed "service of the heart," emphasizing that the heart's constant yearning to reconnect with Hashem is the core of divine service. The righteous find no rest in this world; as they perfect their bodies, their minds expand, driving them to integrate external actions with internal truth. Yaakov's statement, "I have become small," refers to his body being too limited to contain all the divine kindness and truth bestowed upon him. Thus, Yaakov prays for protection from Eisav, representing negative forces. In the future, when the body is perfected, there will be no fear of negative influences. However, in this physical world, the body requires special protection and elevation, which was the focus of Yaakov's prayer.

בכל עסק תמידי שהאדם שם בו מעיינו ישנם שלשה מצבים. המצב הרגיל, הוא העסק התמידי שאינו מיגע את האדם כ"א הוא מתעסק בהתמדתו במלאכתו או בעיונו לפי כחו, וכל אחד יפה לו הקב"ה אומנותו בפניוי שמקבל קורת רוח מהעסק עצמו בדרך המיצוע, שהישיבה הבטלה אינה מטבע האדם ומביאתו לידי שיעמום. אמנם בכל ענין מזדמן ג"כ צורך לעמול פעמים יותר מכחו התמידי.