Joseph's Tears at Revelation to His Brothers

כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם, אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ, מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶן וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת מִצְרָיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה, אָמַר לָהֶן, גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בִּכְיָה, כָּךְ כְּשֶׁיִּגְאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ בִּכְיָה הוּא גוֹאֲלָם, שֶׁנֶּאֱמַר:

וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת אַחַי, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹשֵׁב לוֹ אֵצֶל אָחִיו וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי, זוֹלְגִין עֵינַי דְמָעוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמֵי יוֹסֵף עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶם וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת, אֲנִי אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבוֹא אֶצְלְכֶם, וְהָיָה קוֹרֵא יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים. לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם:

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים AND JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD — He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he made himself known to them.

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ הַמִּצְרִיִּים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ה:א'). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהָיוּ שָׁם מִבֵּית פַּרְעֹה וּמִן הַמִּצְרִים אֲנָשִׁים רַבִּים יְחַלּוּ פָּנָיו לִמְחֹל לְבִנְיָמִין, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם עַל תַּחֲנוּנֵי יְהוּדָה, וְלֹא יָכוֹל יוֹסֵף לְהִתְחַזֵּק לְכֻלָּם, וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ נָכְרִי מֵעָלַי, כִּי אֲדַבֵּר עִמָּהֶם, וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו

בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל הִתְוַדְּעוּתוֹ אֶל אֶחָיו, פֵּרוּשׁ הַכָּרַת דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיַצְדִּיקוּ כִּי הוּא יוֹסֵף, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ לְהַזְכִּירָם בִּמְכִירָתוֹ, וְלֹא רָצָה לְזַלְזֵל בְּאֶחָיו שֶׁיַּחְזִיקוּ אוֹתָם בִּדְבַר נְבָלָה כָּזוֹ לִמְכּוֹר אֲחִיהֶם. וְאָמַר בְּסָמוּךְ: וַיִּתֵּן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וְכוּ׳, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי מַה שֶׁמָּנַע הַזּוּלַת בְּהִתְוַדְּעוֹ לְאֶחָיו לֹא לְצִדּוֹ, כִּי הוּא קָרָא בְּקוֹל וְשָׁמְעוּ כָּל הָעִיר אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא לְצַד בּוֹשֶׁת אֶחָיו הוּא שֶׁעָשָׂה מִטַּעַם הַנִּזְכָּר.

בהתודע יוסף, when Joseph revealed himself. The letter ב before התודע means "on account of" (his revealing himself). In order for the brothers to accept Joseph's claim that he was their brother, the matter of his sale had to be aired. Joseph wanted to spare his brothers the embarassment of becoming known as people who had sold their brother, hence he had to clear everyone out of the room. When the Torah mentions immediately afterwards that Joseph wept loudly when he revealed himself and all of Egypt heard about it, this is a clear indication that Joseph was not concerned that he could be overheard. He was only concerned that his brothers' part in all this should not be overheard.

הַעוֹד אָבִי חָי וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא חַי, כַּמּוּבָן מִכָּל דִּבְרֵי יְהוּדָה, מִכָּל מָקוֹם חָשַׁב יוֹסֵף: אוּלַי אָמְרוּ כֵן כְּדֵי שֶׁיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו עַל הַזָּקֵן וְלֹא יִגְרֹם לוֹ מִיתָה, כִּי נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. עַל כֵּן שְׁאָלָם שֵׁנִית ״הַעוֹד אָבִי חָי?״, וְלִבָּם לֹא כֵן יְדַמֶּה, וְחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִשְׁאוֹל אִם הוּא חַי אוֹ לֹא, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר עֲוֹנָם. עַל כֵּן אָמַר ״הַעוֹד אָבִי חָי״, לֹומַר שֶׁאָבִיו הוּא וְלֹא אֲבִיכֶם, כִּי לֹא חַסְתֶּם עַל צַעֲרוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ אֲבִיכֶם. עַל כֵּן נִבְהֲלוּ וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת דָּבָר. וְעוֹד טַעַם אַחֵר עַל בֶּהָלָה זוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר ״אֲנִי יוֹסֵף״ וְלֹא הִזְכִּיר ״אֲחִיכֶם״, עַל כֵּן נִבְהֲלוּ נֶחְפְּזוּ שָׁם רְעָדָה אֲחָזָתַם, כִּי אָמְרוּ פֶּן יְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם וְהִסִּיעַ אֶת עַצְמוֹ מִן הָאַחְוָה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הֵמָּה לוֹ שֶׁהִסִּיעוּ אֶת עַצְמָם מִן הָאַחְוָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״נָסְעוּ מִזֶּה״ (בראשית לז:יז). עַל כֵּן אָמַר לָהֶם שֵׁנִית ״אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה״, אַף עַל פִּי שֶׁלְפָחוֹת הָיָה לָכֶם לִמְכֹּר אוֹתִי לְאֵיזוֹ אֻמָּה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָן שְׁטוּפֵי זִמָּה כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם אֲחִיכֶם אָנִי, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה לְמִצְרַיִם, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים, כִּי רוֹאֶה אֲנִי שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁבָּאתִי בֵּין שְׁטוּפֵי זִמָּה וְקָרָה לִי מִקְרֶה בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי, וְעַל יְדֵי זֶה זָכִיתִי לִהְיוֹת רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל זָן וּמְפַרְנֵס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט:כד) ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וְגוֹ׳ מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִסְכִּימוּ לָזֶה, שֶׁאָמְרוּ (סוטה ד:) ״כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִיש לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכָּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא״ וְכוּ׳, וְאִלּוּ לֹא הָיִיתִי בֵּין שְׁטוּפֵי זִמָּה אוּלַי הָיָה נִבְחָר אִישׁ אַחֵר לְתִקּוּן שְׁנֵי הָרָעָב, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִי שֶׁנִּמְכַּרְתִּי לְעַם שְׁטוּפֵי זִמָּה, לֹא זָכָה שׁוּם אֶחָד מֵהֶן לְתַקֵּן הָרָעָב כִּי אִם אֲנִי. וְאִם כֵּן הַמְּכִירָה הֵנָּה לְמִצְרַיִם גָּרְמָה לִי כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.

Is my father still alive, etc. Even though they had already told him that he was alive, as is clear from all of Judah’s words, nevertheless, Joseph thought that perhaps they said this only to arouse his mercy for the old man and to prevent him from causing his death, since his soul was bound up with his [Benjamin’s] soul. Therefore, he asked them a second time Is my father still alive? But their hearts interpreted it differently — they thought that he wasn’t actually asking whether he was alive or not, but rather that he was reminding them of their sin. This is why he said my father is still alive, emphasizing that he was his father and not their father, as if to say they hadn’t shown concern for his anguish as though he wasn’t their father. Therefore, they were dismayed and could not answer him. And another reason for this panic: Because he said I am Joseph without mentioning “your brother,” they were therefore terrified and trembled, seized with fear. For they said perhaps he seeks to be an enemy and take revenge, having removed himself from brotherhood just as they had done to him when they removed themselves from brotherhood, as Rashi explained on the verse they have departed from here (Genesis 37:17). Therefore, he said to them a second time I am Joseph your brother, whom you sold to Egypt. Even though you could have at least sold me to some other nation that wasn’t so steeped in sexual immorality, nevertheless I am your brother and do not be distressed that you sold me here to Egypt, for God sent me here for sustenance. For I see that things were orchestrated such that I came among those steeped in sexual immorality, and the incident with Potiphar’s wife occurred where I conquered my inclination, and through this I merited to become Israel’s shepherd, providing and sustaining. As it is written His bow remained taut… from there he became a shepherd, a stone of Israel (Genesis 49:24). And our Sages agreed with this, saying (Sotah 4b) “Anyone who commits adultery will ultimately seek a loaf of bread and not find it.” And if I had not been among those steeped in sexual immorality, perhaps another person would have been chosen to remedy the years of famine. But since it happened that I was sold to a people steeped in sexual immorality, none of them merited to remedy the famine except me. Therefore, being sold here to Egypt caused that God sent me before you for sustenance.

אחר שבקש לבכות ולהתודע באשר נתייאש מקיום החלום של השתחואת השמש. אבל לא יכול מפני הנצבים עליו שהרי יהא מוכרח לומר אשר מכרתם אותי הנה. ולא יכול להתאפק עד שילכו מעצמם. ויתן את קלו. התיבות אני יוסף העוד אבי חי. אמר ברגש ובבכי עד ששמעו מצרים שסביב ביתו.

ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש. וזה עצה בכל שעה צר והסתרת פנים לכל איש ישראל. העצה להתבטל לרצון השי"ת ע"י שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות מרצון השי"ת. וזהו ויגש אליו להשי"ת. וגם כי זה נק' הגשה ליוסף כי יוסף הוא הנקודה פנימיות שיש מהשי"ת כמ"ש במ"א. ובאמת הי' אז צר מאוד ליהודה כמ"ש מה נאמר כו'. והי' עצתו על ידי הגשה זו לפנימיות הדבר. כי לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו להיות מיושרין אצלו ולקבל רצון השי"ת בשמחה. וע"י שמבררין שהוא מהשי"ת נתגלה הפנימיות. וכתיב ולא יכול יוסף שהוא הפנימיות להתאפק ונתגלה הפנימיות. וממילא הוציאו כל איש כו'. שההסתרות וחיצוניות שהם מסתירין הפנימיות נתבטלו. כמ"ש בשבת דמתיחדין ברזא דאחד ע"י הביטול להשי"ת ועי"ז מתעברין כו'. וז"ש בי אדוני וכ' האר"י ז"ל ה' באותיות יהודה. ובאמת כ' שם אד' וביהודה השם ידו"ד. אך כי ה' ושמו אחד ובבחי' השראת השכינה תוך האדם הוא באותיות אד' שהוא ע"ש האדנות שהכח והממשלה שלו. [כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים שהפי' שכל התנועות וחיות האדם שעושה כרצונו. גם בזה ע"י מלכות שמים רק שהאדם צריך לברר זה ומתגלה כנ"ל] ובמד' ערבת לרעך כו' רש"י פי' להשי"ת שנק' ריע ע"ש. והאדם עושה עניני עוה"ז ומתרחק והעצה לידע שגם בעוה"ז יש חיותו ית' ולהתבטל להשורש ועי"ז יוכל להנצל כנ"ל. וז"ש קבל אדנותו כו'. וז"ש במדרש אחד באחד יגשו כו'. כמ"ש כגוונא כו' רזא דה' אחד ושמו אחד. וזהו חורש בקוצר כי יהודה הוא למצוא הארה גם בתוך ההסתר ע"י אמונה [וזהו חורש שהוא ימי המעשה ועבודה רבה. ויוסף נזיר אחיו שמופרש להשי"ת למעלה מהטבע וזהו בקוצר שהוא גמר ועליית כל דבר לשורשו כנ"ל]. וז"ש ויגש שנמשך ע"י אמונה לבחי' יוסף כנ"ל. וזהו ג"כ שהבטיח השי"ת אנכי ארד עמך מצרימה כו' אעלך כו' ויוסף ישית ידו במד' על מנת שיוסף ישית כו'. פי' הבטחה שגם בכל מיצר שיש לבנ"י. ה' בתוך המיצר. וע"י הביטול להשורש שהוא בחי' יוסף כנ"ל מעוררין הגאולה [וז"ס סמיכת גאולה לתפלה שע"י ידיעה זו נתעורר הגאולה לבחי' תפלה]. גם לפי הפשוט אין פירוש לבקשת יהודה רק ע"י שסילק נגיעתו ודן לפני יוסף האיך יוכל לעשות כן מצד יושרו. וכן בהנ"ל בכל מיצר יוכל אדם לבקש מהשי"ת אף שיודע שעונותיו גרמו. עכ"ז כשמבטל עצמו להאמת ומבקש עזר להנצל נענה: במדרש אוי לנו מיום הדין כו'. מה שנבהלו השבטים נראה ע"י שנתגלה הארת יוסף הי' הבושה מה שטעו בקדושת יוסף ע"י ההסתר. וזה עצמו הבושה לעתיד לבוא שיתגלה שעניני עוה"ז עצמם הם מלא קדושה בפנימיות. וזהו עיקר הבושה שצריך להיות לאדם כשמברר לעצמו שבכל דבר יש חיות השי"ת ואיך נוכל לעשות בכח השי"ת היפוך רצונו. והכלל כי הפנימיות הוא בחי' יוסף שומר הברית הוא נקודה הפנימיות נק' ברית וביטול הערלה שהוא חיצוניות דחפיא ברית כנ"ל וז"ש נבהלו מפניו כנ"ל:

Yehuda approached Yosef. The name Yehuda is connected to the word 'Hoda’a,' meaning giving thanks, and this name is given to all Jews as 'Yehudim.' The Chidushei Harim explains that we are called 'Yehudim' because we give thanks to Hashem for everything, big or small, recognizing that all comes from Him. It is this attitude of gratitude that enables one to approach Hashem, especially in times of distress. In times of need, when Hashem seems hidden, the correct advice is to nullify one's will to Hashem's will, understanding that even in hiddenness, Hashem's life force is present. Yehuda's approach to Yosef exemplifies this, as he recognized and internalized Hashem's presence in the world. Yehuda approached Yosef, who symbolizes the internal point of holiness derived from Hashem. At that time, Yehuda was in great distress, as evident from his plea, but his approach was to connect to the internal truth behind the scenes. He didn't add anything new in his monologue with Yosef but reiterated the story to accept Hashem's will at every step. By clarifying that everything is from Hashem, the internal truth is revealed. As Yosef, representing the pnimius, could no longer hold himself back, the external interferences were nullified. This concept is also seen in Shabbos, where everything becomes unified through nullification to Hashem, removing harsh judgments. The Medrash interprets Yehuda's actions as aligning with Hashem's mastery, showing that even in mundane matters, Hashem's life force is present. When one nullifies their will to this source, they are saved. This concept is further illustrated when Yaakov was concerned about going down to Mitzrayim. Yosef, who connects the mundane to Hashem's source, reassured Yaakov by sending wagons, symbolizing that everything is connected to the singular source. This connection was essential for Yaakov to be transported spiritually by his sons, highlighting that the journey to Mitzrayim was part of Hashem's larger plan for redemption. The Midrash (Bereishis Rabbah 93:11) describes the brothers' shame when Yosef revealed himself, saying, “Woe to us on the day of judgment, woe to us on the day of rebuke.” Their embarrassment came from realizing they had misjudged Yosef's hidden holiness. This mirrors the future realization that mundane matters are filled with hidden holiness. This understanding should deter sinning. Recognizing that everything contains Hashem's life force makes it unthinkable to misuse it against His will. Yosef, representing the internal aspect (pnimius), guards the covenant (bris). The bris symbolizes inner holiness, and removing the foreskin represents shedding externalities. This is why the brothers feared Yosef upon recognizing his true nature.