Forty-Two Journeys and Levite Cities

אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃ וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָאֵיהֶֽם׃

These were the marches of the Israelites who started out from the land of Egypt, troop by troop, in the charge of Moses and Aaron. Moses recorded the starting points of their various marches as directed by GOD. Their marches, by starting points, were as follows:

וְאֵ֣ת הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אֵ֚ת שֵׁשׁ־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁ֣ר תִּתְּנ֔וּ לָנֻ֥ס שָׁ֖מָּה הָרֹצֵ֑חַ וַעֲלֵיהֶ֣ם תִּתְּנ֔וּ אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם עִֽיר׃ כׇּל־הֶעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה עִ֑יר אֶתְהֶ֖ן וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶֽן׃

The towns that you assign to the Levites shall comprise the six cities of refuge that you are to designate for a manslayer to flee to, to which you shall add forty-two towns. Thus the total of the towns that you assign to the Levites shall be forty-eight towns, with their pasture.

משנה: לְאֵיכָן גּוֹלִין לְעָרֵי מִקְלָט. לְשָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּלְשָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁנֶּאֱמַר אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְגוֹ׳. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת שֶׁנֶּאֱמַר שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. עַד שֶׁיִּהְיוּ שִׁשָּׁתָן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת: וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַֹּשְתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ. וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ וִידַבְּרוּ אֵלָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ: רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מִי שֶׁנִּתְחַיֵיב מִיתָה הֲרָגוּהוּ וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵיב מִיתָה פְּטָרוּהוּ וְשֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ. אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרוּבֶּה בִבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָיה וּכְסוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶן שֶׁיָּמוּתוּ. נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו וּלְאַחַר מִיכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי: נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לֹו וַאֲפִילּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וְכָל אָדָם אֵין חַיָיבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה בְתוֹךְ הַתְּחוּם הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר: כַּיּוֹצֵא בוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ יֹאמַר לָהֶם רוֹצֵחַ אָנִי. אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן יְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ. הלכה: לְאֵיכָן גּוֹלִין כול׳. שָׁלֹשׁ עַיָירוֹת הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן. וּמִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ. אֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁכִּיבְּישׁוּ וְחִילְּיקוּ. כֵּיוָן שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְחִילְּקוּ נִתְחַיְיבָה הָאָרֶץ בַּשְּׁמִיטִּין וּבַיּוֹבֵילוֹת וְהָיוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ קוֹלְטוֹת. שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁהִפְרִישׁוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֶל הָיוּ מְכוּוָּנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁהִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן כִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁלְּכֶרֶם. אֶת חֶבְרוֹן בִּיהוּדָה כְּנֶגֶד בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם כְּנֶגֶד רָאמוֹת בַּגִּלְעַד. אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל כְּנֶגֶד גּוֹלָן בַּבָּשָׁן. עַד שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם לֹא הָיְתָה קוֹלֶטֶת. הִפְרִישׁוּ קִרְיַת יְעָרִים תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁכִּיבְּשׁוּ אֶת שְׁכֶם. עַד שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל לֹא הָיְתָה קוֹלֶטֶת. הִפְרִישׁ גַּמְלָה תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁכִּיבְּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ.

MISHNAH: Where are they exiled to? To the cities of refuge. To the three in Transjordan and the three in the Land of Canaan, as it is said: Three cities you shall designate in Transjordan, etc. As long as those in the Land of Israel had not been selected, those in Transjordan were not receiving, as it is said, there shall be six cities of refuge, not until all six were receiving together. Roads were maintained from one to the other, as it is said: Maintain the road for yourselves, and divide the domain of your Land into three parts. One sends with them two scholars lest he kill him on the road, to argue with him. Rebbi Meïr says, he may argue for himself as it is said, this is the word of the homicide. Rebbi Yose ben Rebbi Jehudah says, at the start both the involuntary and the voluntary [homicide] go to the city of refuge; the court sends and brings them back from there. If one is found guilty by a death sentence, they execute him. If he is found not guilty in a capital case, he is freed. If he is found guilty to be exiled they return him to his place as it is said, the community shall return him to his city of refuge. Not only a [High Priest] anointed with the anointing oil, but also one wearing the many vestments, and one deposed from his office. Rebbi Jehudah says, also the one anointed for war returns the homicide. Therefore, the mothers of the [High] Priests support them with food and clothing, so they should not pray for the death of their sons. If sentence had been passed when the High Priest died, he is not exiled. If sentence had not yet been passed when the High Priest died, and sentence was passed after a successor had been appointed, he returns after the death of the second. If sentence was passed when there was no High Priest, or one who killed a High Priest, or a High Priest who killed, can never leave from there. He cannot leave from there, neither for a testimony of obligation, nor a testimony in a civil suit, nor a testimony in a criminal suit, not even if Israel needs him like Joab ben Ṣeruya, he cannot ever leave from there, as it is said there. There shall be his dwelling, there he shall die, there he shall be buried. Just as the city grants asylum, so does its domain grant asylum. If a murderer left the domain and was found by the avenger of the blood, Rebbi Yose the Galilean says, it is the obligation of the avenger of the blood and the right of everybody. Rebbi Aqiba says, it is the right of the avenger of the blood and nobody would be liable because of him. If a tree stands inside the domain but its crown is outside the domain, or the tree stands outside the domain but its crown is inside the domain, everything follows the crown. If somebody killed in one of these cities, he is exiled from quarter to quarter; but a Levite who killed is exiled from one city to another. Similarly, a homicide exiled to a city of refuge whom the citizens of the town wanted to honor, should say to them, I am a homicide. If they tell him, anyway, he should accept, for it is said, this is the word of a homicide. HALAKHAH: “Where are they exiled to,” etc. “Three cities did Moses designate in Transjordan. When they came to the Land they designated another three. Neither of them were giving asylum until after they conquered and divided. After they conquered and divided, the Land became obligated for Sabbaticals and Jubilees and these and those were giving asylum. The three cities which they designated in the Land of Israel were parallel to the three cities which Moses had designated in Transjordan like two rows in a vineyard. Hebron in Judea parallels Beṣer in the desert. Sichem on Mount Ephraim parallels Ramot Gilead. Qedesh in Galilee parallels Golan in Bashan. (Before) [even though] they had designated Sichem on Mount Ephraim it could not give asylum; they designated Qiryat-Yearim in its place until they conquered Sichem. (Before) [even though] they had designated Qedesh in Galilee it could not give asylum; they designated Gamla in its place until they conquered Qedesh.”

וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא כְּתִיב: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר״! אָמַר אַבָּיֵי: הַלָּלוּ, קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. הַלָּלוּ – לְדַעַת קוֹלְטוֹת, שֶׁלֹּא לְדַעַת אֵינָן קוֹלְטוֹת.

The Gemara asks: And are there no more cities of refuge beyond these six? But isn’t it written: “And the cities that you shall give to the Levites: The six cities of refuge you shall give for the murderer to flee there, and beyond them you shall give forty-two cities” (Numbers 35:6), indicating that the status of all the Levite cities is that of cities of refuge? Abaye said: With regard to these six cities designated specifically for this purpose, unintentional murderers in need of refuge are admitted there whether they entered the cities deliberately, aware that they are cities of refuge, or whether they entered inadvertently. By contrast, with regard to those forty-two Levite cities, unintentional murderers are admitted only if they entered the cities deliberately, but if they entered the cities inadvertently, they are not admitted to the cities.

וְכֵן מוֹשְׁחִין בֵּין כָּל עִיר וְעִיר מֵעָרֵי מִקְלָט בִּתְחִלַּת הַפְרָשָׁתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת בְּשָׁוֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ג) "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ":

לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת, צֵא מֵהֶם י"ד שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה

אֵלֶּה מַסְעֵי. רָצָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּכָּתְבוּ מַסְעֵי יִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ זְכוּתָם בְּלֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, בְּאֹפֶן שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ.

אלה מסעי, G’d wanted all the journeys to be recorded in order to compliment the Jewish people who had followed him blindly through the desert where nothing grew, so that as a reward for their faith they would deserve to enter and inherit the land of Israel.

וְנִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל הַקב״ה עִמָּהֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלָם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תַּחְשֹׁב שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם תָּמִיד וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, אֲבָל בְּכָל הַזְּמַן הַגָּדוֹל לֹא הָלְכוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם מַסָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב רַשִׁ״י מִדִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן.

אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת (זוהר חלק ב קנז.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיְתָה לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאָנַס אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַחוֹנֶה בַּמִּדְבָּר הַשָּׁמֵם, שֶׁשָּׁם קָנָה מְקוֹמוֹ מְקוֹם נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְדָרְכוּ שָׁם עֲדַת ה׳ לְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִפִּיו. וְהוּא הַטַּעַם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹנִים בְּמָקוֹם אֶחָד שָׁנָה וּבְמָקוֹם אַחֵר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, שֶׁהוּא כְּפִי מַה שֶׁצָּרִיךְ לְבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם בַּמָּקוֹם הַהוּא. וּבֵרוּר זֶה אֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל עֲשׂוֹתוֹ זוּלַת קְדֻשָּׁה הַשְּׁלֵמָה וּבְסוֹד שְׁלֵמוּת מַחְבֶּרֶת הַכְּלָלוּת וּמַחְבֶּרֶת הַפְּרָטוּת: קְדֻשָּׁה הַשְּׁלֵמָה הִיא הַשְּׁכִינָה וְיִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה, וּמַחְבֶּרֶת הַפְּרָטוּת הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, מַחְבֶּרֶת הַכְּלָלוּת הוּא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּסוֹד ״מֹשֶׁה עַמּוֹ״ (ישעיהו סג:יא), כִּי הוּא אִילָן שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצְצוּ נִשְׁמוֹת שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁהָיוּ שָׁם, וְנִסְתַּיְּעוּ בְּעֵזֶר אֱלֹהִי בִּשְׁכוּנַת שׁוֹכֵן הַבִּירָה, וְשִׁבְּרוּ מַלְתְּעוֹת עַוָּל וּבֵרְרוּ בֵּרוּר עָצוּם. וּכְפִי זֶה תַּכְלִית הַמַּעֲשֶׂה הוּא כְּשֶׁנּוֹסְעִים הָיוּ נוֹסְעִים עִמָּהֶם כָּל הַדּוֹמֶה לְמִין הַקֹּדֶשׁ, לֹא בִּזְמַן הַחֲנִיָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר אֵלֶּה מַסְעֵי – אֵלֶּה פָּסַל כָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁאֵין מַסָּע כָּזֶה שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עִמָּהֶם הוֹן קָדוֹשׁ וְיָקָר שֶׁאֵין עֲרוֹךְ אֵלָיו. וַהֲגַם שֶׁקָּדְמוּ הָאָבוֹת וְדָרְכוּ מְקוֹמוֹת וְעָשׂוּ חֶלְקָם בְּבֵרוּרֵי נִיצוֹצוֹת, לֹא הִגִּיעוּ לְגָדֵר זֶה. וְאָמַר הַכָּתוּב עַצְמוֹ טַעַם עִלּוּי מַסָּעוֹת אֵלֶּה לְפִי שֶׁהֵם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְנִצְרְפוּ בְּכוּר הַבַּרְזֶל שֶׁהִיא אֶרֶץ מִצְרַיִם כָּאָמוּר, וּבָזֶה הָיוּ נִשְׁמוֹתָם רְאוּיִים לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָבוֹאוּ שָׁמָּה. וְעוֹד לְצִבְאוֹתָם שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הַצָּבָא אֲשֶׁר תִּשְׁרֶה עָלָיו הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא מִסְפַּר שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּפָחוֹת מִמִּסְפָּר זֶה אֵינוֹ בְּגֶדֶר הַשְּׁלֵמוּת.

Our verse may be understood when we consider what the Zohar volume 2 page 157 has to say about the purpose of the Israelites' trek through the desert. It was meant to enable the Israelites to seek out isolated sparks of sanctity and to release them from captivity. These "sparks" had been taken captive by the spiritually negative forces who have their home in the desert. G'd made the Israelites travel through such places in order that their sanctity would act as a magnet and attract such "lost" sparks of sanctity. The only way this could be accomplished was by means of total sanctity, i.e. a combination of the sanctity of Israel, the Presence of G'd, שכינה and the holy Torah. It required the presence of 600,000 souls which originated in holy domains. Moses matched these 600,000 individually holy souls, as he is perceived of as the tree from which all these souls are branches (compare Isaiah 63,11). In a combined effort these forces of sanctity were able to overcome the forces of impurity which kept many of these lost sparks of sanctity captive. According to the Zohar then these "sparks" could be captured while the Israelites were actively journeying not while they were passsively encamped, and it is this the Torah has in mind when writing "these are the journeys." The word אלה is indeed in sharp contrast to any other journeys ever described anywhere as never before had there been a journey which was accompanied by so many elements of sanctity. While it is true that the patriarchs have also been described as journeying, and they too had rescued lost sparks of sanctity during their journeys, there is no comparison between what these individuals accomplished and what the Jewish nation as a whole accomplished in this regard. The Torah itself describes the superior nature of these journeys by stressing that they occurred as an aftermath of the Exodus from Egypt, i.e. after the Israelites had been refined in the iron crucible called Egypt. This enabled them to isolate sparks of sanctity wherever they would encounter them. Not only that, but the Torah describes these journeys as having taken place לצבאותם, when they were a complete unit, the Presence of G'd resting on these 600,000 holy souls. We have described repeatedly that the definition of שלמות, wholeness, completeness, is not applicable to fewer than 600,000 such souls.

אלה מסעי ארבעים ושתים מסעות. לא תמצא מ"ב מסעות ממש בפרשה הזאת, רק מ"א, רק דרש"י חשיב 'מסעות' המקומות שמשם נסעו, שהמקום שנסעו משם נקרא גם כן 'מסע'.

מסעי

ונראה, כי מודעת זאת שכל המסעות שנסעו בני ישראל במדבר הגדול והנורא מאת ה' היתה זאת לברר נצוצות הקדושים שנפלו שם בקליפות ולהוציא בלעו מפיו. ובזה היו מעלים כל הניצוצות שנפלו שם והעלו אותם לשרשן למקום הקדושה וזו היתה עיקר נסיעתם במדבר. ואלה מסעיהם, כלומר אלה המסעות שנסעו ישראל במדבר הודיע לנו הכתוב שעיקר נסיעתם היתה למוצאיהם, להוציא הנצוצות ולהעלותם למקור הקדושה ודו"ק:

שמעתי בשם אא"ז זללה"ה כי כל המסעות היו מ"ב, והם אצל כל אדם מיום הוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה, וכמו שזכרנו (בפ' בהעלותך) בפסוק על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כי הוא בחינת קטנות וגדלות, ע"ש בפירוש הפסוק הנ"ל: וגם שמעתי מאיש אחד מיוחד, שמ"ב מסעות הוא בחינת הספירה משם מ"ב, שמלילה ראשונה של פסח עד חג השבועות, שהוא השלימות בקבלת התורה, ואף על פי שהם מ"ט יום, כל שבוע הוא בחינה אחד הכוללת כידוע, ושרשם הם מ"ב, והם מרומזים נגד המ"ב מסעות הנכתבים פה: (דגל מחנה אפרים פ' מסעי). בשם הבעל שם טוב, שלשה ערי מקלט הוא הרמז מחשבה, דיבור, מעשה, שצריך האדם לברוח מפני גואל הדם, הוא הס"ם שרוצה לבטל אותם מעבדות הבורא, וצריך להתחזק בעצמו במחשבות קדושות, ודיבורים קדושים, ומעשים טובים, כי אף על פי שעדיין אינם כל כך בהירים וזכים, מכל מקום טוב יותר משב ואל תעשה, כי מכל מקום רעותיה דמריה עביד:

My grandfather (the Baal Shem Tov) explained that they exist in every the life of human being, from the moment of birth until the day of death. This can be understood as follows. I also heard from a certain individual that the forty-two journeys correspond to the forty-two letter name of G‑d, which is counted from the first night of Passover until the festival of Shavuos, and is completed with the receiving of the Torah. And when the ship sank and he became bitterly depressed, his teacher was surprised at him, and showed him their place at that moment in the supernal worlds, with the name Ekiyeh, and its letter-combinations.

והנה לפי שכל מדה כלולה מששה לכן המסעות הם במספר מ״ב כמו שם אנא בכח גדולת כו׳ שיש בו ז׳ פסוקים ובכל פסוק ששה תיבות והשם הנ״ל הוא בחי׳ עליה ממטה למעלה כמ״ש ובשתים יעופף כו׳. וזהו ברוך אתה הוי׳ שיהי׳ בבחי׳ התגלות ולא בבחי׳ הסתר. וזהו שארז״ל אל יעשה אדם תפלתו קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. מקום הוא בחי׳ יחו״ע הוא מקומו של עולם שיבקש רחמים שיהיה בחי׳ זו בגילוי דהיינו שיהיה התגלות אלקות כו׳. וכן כל פרטי המדות כלולים ג״כ במדת הגבורה כנ״ל וכן כל ז׳ מדות ופרטיותיהן יהפך לה׳ לבדו ליכלל וליבטל ביחודו ואחדותו יתברך. וזהו בחינת מ״ב מסעות ששה פעמים ז׳ הם מ״ב: והנה למסעות הנ״ל היה צריך ג״כ לבחי׳ אהרן כי אהרן אותיות נראה שהוא בחי׳ גילוי מן ההעלם והוא בחי׳ אהרן כמ״ש ובהעלות אהרן את הנרות ולא נאמר ובהדליק אהרן את הנרות כי הנרות הם נשמות ישראל כמ״ש נר הוי׳ נשמת אדם ואהרן הוא המעלה את הנרות אל מול פני המנורה פי׳ שהעלה אותם שיהיה בהם גילוי בחי׳ נר הוי׳ נשמת אדם (וזהו בחי׳ שושבינא דמטרוניתא ולכן נק׳ כל המסעות ע״ש אהרן שהוא אחד משבעה רועים המפרנסים לנשמות ישראל וגם הכה״ג אשר מבניו יש בו בחינה זו כו׳ שנק׳ שודמ״ט ועמ״ש בפ׳ מקץ בד״ה ענין חנוכה ובפ׳ בהעלותך ע״פ בהעלותך את הנרות). והנה כל מ״ב מסעות הם בחי׳ רצוא ממטה למעלה. וזהו ענין ק״ש אשר בפ׳ שמע יש שם מ״ב תיבין מואהבת עד ובשעריך וכמ״ש מזה בד״ה והנה מנורת זהב. ואח״כ ויחנו בחי׳ שוב והוא בחי׳ ש״ע שאחר ק״ש שאומרים ברוך אתה הוי׳ ברוך הוא מלשון בריכה שיוברך ויומשך להיות בבחי׳ גילוי בחי׳ אתה שהוא לנוכח. וזהו ובנוחה יאמר שובה כו׳.