The Laws of Muktzeh on Shabbat

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃ וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃

he said to them, “This is what GOD meant: Tomorrow is a day of rest, a holy sabbath of GOD. Bake what you would bake and boil what you would boil; and all that is left put aside to be kept until morning.” So they put it aside until morning, as Moses had ordered; and it did not turn foul, and there were no maggots in it.

כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְשַׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן: נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְקֻרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה. מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג, לָתֵת עָלָיו לְקָטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר, לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד, לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים, לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת:

All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat. Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it. Likewise, one may move an axe, a tool generally used to chop wood, to cut a cake of figs with it. So too, one may move a saw to cut cheese with it. Similarly, one may move a spade to scoop dried figs with it. One may also move a winnowing shovel and a pitchfork, both of which are designated for use with crops in a barn, to place food on it for a child. One is likewise permitted to take a reed or a shuttle from a spindle, ordinarily used for weaving, in order to insert it into food like a fork. One is permitted to move an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it, and one may move a sack maker’s needle to open the door with it.

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים דְּלֵיכָּא דְּבַשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְאוֹתָן שְׁתֵּי חַלּוֹת. וְהָא מוּקְצוֹת נִינְהוּ! — דְּחַשֵּׁיב עֲלַיְיהוּ. הָא לָא חַשֵּׁיב עֲלַיְיהוּ מַאי — אָסוּר?

The Gemara asks: Aren’t these honeycombs set aside for the bees alone? The Gemara responds: This is a case where one thought of them before Shabbat and, in his mind, prepared them to be eaten. The Gemara asks: By inference, if one did not think about them, what would be the ruling? It would be prohibited to cover the beehive.

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יוֹחָנָן, הָהוּא — כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה מַתְנֵי לַהּ. תָּא שְׁמַע: מַתְחִילִין בַּעֲרֵימַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בָּעֵצִים שֶׁבַּמּוּקְצֶה! הָתָם בְּאַרְזֵי וְאַשּׁוּחֵי, דְּמוּקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, לְבַר מִמּוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס, וּמַאי נִיהוּ? — נֵר יָשָׁן. וְחַד אָמַר: בְּמוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס נָמֵי הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, לְבַר מִמּוּקְצֶה מֵחֲמַת אִיסּוּר, וּמַאי נִיהוּ? — נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, אֲבָל מוּקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. דִּתְנַן: כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, חוּץ מִמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.

One may chop wood neither from beams set aside for building nor from a beam that broke on a Festival. Apparently, this unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan answered: That mishna is actually in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, which is an individual opinion. Come and hear: One may start a fire on a Festival with a pile of straw but not with wood that is from the wood storage behind one’s house, because that wood is set aside for other uses. Apparently, this is an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the prohibition of set-aside. The Gemara answers: There, the mishna is referring to wood from cedar and fir trees that are set aside due to monetary loss. Even Rabbi Shimon concedes that the prohibition of set-aside is in effect in that case. Rav Aḥa and Ravina disputed this matter. One said: In all of the halakhot of Shabbat in which there is a tannaitic dispute involving Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, except for the case of an item set aside due to repulsiveness. And what is that case? It is the case of an old oil lamp, which may not be moved on Shabbat, contrary to Rabbi Shimon’s opinion. And one said: In the case of an item set aside due to repulsiveness, the halakha is also in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon except for the case of set aside due to prohibition. And what is that case? It is the case of moving an oil lamp that one kindled for that very Shabbat. However, with regard to an item set aside due to monetary loss, even Rabbi Shimon concedes that it is prohibited to move that item, as we learned in a mishna according to his position: All vessels may be moved on Shabbat except for a large saw and the blade of a plow, both of which are prohibited. Due to their significance, their owners make certain that they will not be damaged.

יֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר וְהוּא הַכְּלִי שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּחל. כְּגוֹן כּוֹס לִשְׁתּוֹת בּוֹ וּקְעָרָה לֶאֱכל בָּהּ וְסַכִּין לַחְתוֹך בּוֹ בָּשָׂר וּפַת וְקֻרְנָס לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: וְיֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר וְהוּא הַכְּלִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ. כְּגוֹן מַכְתֶּשֶׁת וְרֵיחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאָסוּר לִכְתּשׁ וְלִטְחֹן בְּשַׁבָּת: כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. בֵּין בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. וְכָל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָנִים אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֲבָל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי אָסוּר: כֵּיצַד. מְטַלְטֵל הוּא אֶת הַקְּעָרָה שֶׁל עֵץ לֶאֱכל בָּהּ אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמָהּ. אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב. וְזֶה הוּא בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ. וְכֵן אִם טִלְטֵל אוֹתָהּ מִן הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ וְתִשָּׁבֵר אוֹ מִן הַגְּשָׁמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְפַּח וְתִפָּסֵד הֲרֵי זֶה מְטַלְטֵל בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ וּמֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּהּ לְהֶתֵּר:

There are utensils that are used for permitted purposes - i.e., a utensil that may be used on the Sabbath for the same purpose for which it is used during the week - e.g., a cup to drink from, a bowl to eat from, a knife to cut meat or bread, a hatchet to crack open nuts, and the like. There are utensils that are used for forbidden purposes - i.e., a utensil that is forbidden to be used on the Sabbath for the same purpose that it is [ordinarily] used - e.g., a grinder, a mill, and the like - for it is forbidden to crush or grind on the Sabbath. All utensils used for purposes that are permitted may be carried on the Sabbath, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal. [They may be moved] for the sake of the utensil, for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted]. All utensils used for purposes that are forbidden, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal may be moved [with certain restrictions]. [Such a utensil may be moved] for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted]. It is, however, forbidden [to move it] for its own sake. What is implied? One may move a wooden bowl to eat from it, to sit in the place [where it is located], or so that it will not be stolen. The latter is [what is meant by the expression] "for the sake of [the utensil] itself." Similarly, [a utensil] may be taken out of the sun so that it will not become parched and break. It may also be removed from the rain so that it will not become saturated with water and deteriorate. These are considered "for the sake of [the utensil] itself" and are permitted, since the tasks performed with this utensil are permitted.

(דף קיח.) תנו רבנן קערות שאכלו בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים בצהרים מדיחן לאכול בהם במנחה מן המנחה ולמעלה שוב אינו מדיח אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיחם והולך כל היום כולו לפי שאין קבע לשתיה:

ובו נב סעיפים: כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמסים כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו: הגה ואפילו תחובים בנדן עם שאר סכינים אסור לטלטלו (מהרי"ל) וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא ילכלך: הגה וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם. יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפי' מחמה לצל ע"י ככר או תינוק: כל הכלים שנשברו אפילו בשבת מותר לטלטל שבריהם ובלבד שיהו ראוים לשום מלאכה כגון שברי עריבה לכסו' בה החבית ושברי זכוכי' לכסות בה פי הפך אבל אם אינם ראויים לשום מלאכה לא: הגה ואם נשברו במקום שיכולין להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנות' שלא יזוקו בהם: (כל בו והגהות מרדכו וב"י בשם אורחות חיים):

Objects that may or may not be carried on Shabbat All implements are carried on Shabbat except for implements that are muktze [=set aside] because of monetary loss. For example, a knife used for the ritual slaughter of an animal; for the performance of a ritual circumcision; hairdressers’ scissors; or the knife used by scribes to sharpen their quills. Since one shows great care not to use those for any other purpose, it is forbidden to move them on Shabbat, even for the "purpose of its place" (=its place is needed), or for the "purpose of the object itself". It is permitted to move a Keli she’melachto l’issur, (if it was used during twilight for a prohibition, for example a lamp that was lit, see above Siman 279), either in order to use the Keili, for example to use a goldsmith’s or blacksmith’s hammer to crack open nuts or an axe to cut dates, or to use its place, i.e. one needs to use the place the Keili is occupying. One is permitted to remove it and place it wherever one wants. However from sun to shade, i.e. if he is only moving it to prevent it from getting broken or from getting stolen, it is forbidden to move.

טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת. ובו ה סעיפים: נוטל אדם את בנו והאבן בידו ולא חשיב מטלטל לאבן והוא שיש לו געגועין [פי' בן שיש לו עצבון כשאינו עם אביו] עליו שאם לא יטלנו יחלה אבל אם אין לו געגועין עליו לא ואפי' כשיש לו געגועין עליו לא התירו אלא באבן אבל אם דינר בידו אפי' לאחוז התינוק בידו והוא מהלך ברגליו אסור דחיישינן דלמא נפיל ואתי אבוה לאתויי וי"א שלא אסרו אלא כשהוא נושא התינוק עם דינר בידו אבל לאחוז התינוק בידו אע"פ שדינר ביד התינוק אין בכך כלום: כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן מותר לטלטלה שהרי נעשה כדופנה וכן דלעת שתולין בה אבן כדי להכביד למלאת בה מים אם הוא קשור יפה שאינו נופל מותר למלאות בה שהוא כמו הדלעת עצמה שהוא בטל אגבה ואם לאו אסור: כלכלה מליאה פירות ואבן בתוכה אם הם פירות רטובים כגון תאנים וענבים יטול אותה כמו שהיא שאם ינער הפירו' מתוכה יפסדו אבל אם הם פירות שאינם נפסדים ינערם וינער גם האבן עמהם ולא יטלנה עמהם וה"מ כשאינו צריך אלא לפירות או לכלכלה אבל אם היה צריך למקום הכלכלה מטלטלה כמות שהיא: שכח אבן על פי חבית או מעות על הכר מטה חבית על צדה והאבן נופלת ומנער הכר והמעות נופלים ואם היתה החבית בין החביות בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה יכול להגביהה כמו שהיא עם האבן למקום אחר להטותה שם כדי שיפול מעליה ואם הניחם עליה מדעתו על דעת שישארו שם בכניסת שבת אסור להטות ולנער וי"א דאפילו הניחם שם על דעת שישארו שם בכניסת השבת כדי שיטלם בשבת מותר להטות ולנער בשבת ולא אסרו אלא במניחם על דעת שישארו שם כל השבת: הגה ואז אפי' נטל האיסור משם אסור לטלטל הכלי דמאחר שנעשה בסיס לדבר האסור למקצת השבת אסור כל השבת כולה וכן בכל מוקצה וכן לקמן סי' ש"י אם אדם הניח דבר מוקצה על של חבירו לא אמרינן דנעשה בסיס לדבר האיסור דאין אדם אוסר של חבירו שלא מדעתו [א"ז]: הא דלא שרי אלא להטות ולנער דוקא בצריך לגוף החבית והכר אבל אם צריך למקום החבית והכר ולא תספיק לו הטייה והניעור יכול לטלטלם עם האבן ועם המעות שעליהם לפנות מקומן [וכן הוא לקמן סימן ש"י ס"ז]:

1. One may lift one’s child who is holding a stone and it is not as if the parent is handling the stone. This is on condition that the child is yearning for his father, and if he does not pick him up he will become ill. This was permitted only when the child is holding a stone, but if the child is holding a Dinar (a type of coin), even holding the child’s hand when the child is walking on his own is forbidden, lest the Dinar drops and the father picks it up. Some say that Chazal only prohibited carrying a child holding the Dinar, but holding the child’s hand, even when the Dinar is in his hand is not an issue. 2. A basket with a hole that is plugged with a stone, may be carried, because the stone becomes part of the basket. The same applies to a pumpkin used for drawing water that has a rock tied to it to weigh it down; it may be carried if the rock is tied securely and will not fall, because it becomes one with the pumpkin. If it is not (securely tied), then it may not (be carried). 3. A basket containing fruit and a stone: if the fruits are soft fruits, such as figs and grapes, one may carry the basket as is, because if one were to spill the fruit they would get ruined. If the fruits are not the type to ruin, he must spill them out together with the stone, and not carry the stone with them. This is true when one only needs the fruits or the bowl, but if one needs the place of the bowl, it may be carried as is. 4. If one forgot a rock on the mouth of a barrel or money on a pillow, he may tilt the barrel onto its side so that the rock will slide off, and shake the pillow so that the money will fall off. If however, the barrel is situated amongst other barrels in such a way that he cannot tilt the barrel, he may lift it as is – with the rock, take it to another location and tilt it there so that the rock will slide off. If they were placed there with his consent, with the intention that they remain there for the onset of Shabbos, it is forbidden to tilt or shake it. Some authorities hold that even though they were placed there with the intention that they remain there for the onset of Shabbos, if one intends to remove them during Shabbos it is permitted to tilt or shake them on Shabbos. They only prohibit it when the intention is that they remain there for the entire Shabbos. RAMA: In such an event, even if the Muktze was subsequently removed from there, it is forbidden to handle the Keili, because once it has become a Basis le’davar ha’assur for part of the Shabbos, it remains Muktze for the remainder of the Shabbos, as it says in Siman 310. If someone placed Muktze onto someone else’s item, we do not say that it becomes a Basis le’davar ha’assur, because one cannot make someone else’s Keili forbidden without his knowledge. 5. That which we say that one is only permitted to tilt and shake is when one needs the actual barrel and pillow, but if one needs the space of the barrel and pillow and the tilting and shaking will obstruct one, they may be carried away together with the rock and with the money on them in order to vacate the space. [RAMA: It is likewise in Siman 310.]

אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה? אָמְרוּ: מָה אִם הִזְהִירוּ נְבִיאִים וְצִוּוּ שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ בְּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בְּחֹל, וְלֹא שִׂיחַת הַשַּׁבָּת כְּשִׂיחַת הַחֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְדַבֵּר דָּבָר" — קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יְהֵא הַטִּלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְּיוֹם חֹל בְּעֵינָיו וְיָבֹא לְהַגְבִּיהַּ וּלְתַקֵּן כֵּלִים מִפִּנָּה לְפִנָּה אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת וּמִפְּנֵי זֶה נָגְעוּ בְּאִסּוּר הַטִּלְטוּל, וְאָסְרוּ שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל אָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא כֵּלִים שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

אסור לטלטלו. פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דה"א הואיל ותחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ"ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל דהא נעשה בסיס לאיסור ולהיתר עססי' ש"י:

וידוע כי המן שירד משמים היה רוחני וביורדו למטה לעולם הזה נעשה בגוון גשמי קצת הוא השפעה מלמעלה למטה דהוא אור הישר גלל כן לא ירד בשבת, כי שבת הוא היפך דבשבת הוא אור החוזר כנ"ל, מה שאין כן תבואה גדילה בשבת. איתא במדרש כי לא בחפזון תצאו, דבמצרים הלכו בלילה ולעתיד ביום. ולכאורה יפלא מאד דהא מקרא מלא כתיב דיצאו ביום דכתיב בעצם היום הזה כו'.

Negation of self, of ego, results in one’s ‎becoming privy to the hidden insights, ‎פלא‎.‎ The author sees in Exodus 31,14, ‎‏ ושמרתם את השבת כי ‏קודש היא לכם‎, “you shall “observe” the Sabbath for it is ‎holy for you,” an allusion to our “viewing” the concept ‎of the Sabbath as our looking at its holy origin. In the case of “observing” the Sabbath, we are ‎privy to receiving “images” from the ‎אין‎, from a ‎dimension of the universe, the celestial dimension, ‎that is devoid of a body and its attendant limitations. A ‎Sabbath properly “observed,” is a day in which we ‎distance ourselves from most of our physical needs, ‎‎[except, of course, fulfilling the ‎commandments that are prescribed and make our ‎bodies participants in this holy experience. ‎Ed.].‎

חלק אחד מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב' דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובע"ח וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דלא חזי ומקרי מוקצה מחמת גופו. חלק ג' כלי שמלאכתו לאיסור בסעיף ג'. חלק ד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא [ויש עוד ב' חלקים מוקצה אחד דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה וזה יתבאר בהלכות יו"ט. שנית מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה ויתבאר אי"ה בהלכות סוכה] וביאור דינים אלו מכאן עד סוף סימן שי"ב כ"כ הב"י ולכן המעיין בסימנים אלו יבין כל דין איזה חלק מוקצה הוא:

This is their approach: The Sages forbade the moving of certain items on Shabbat as you would during the weekday. For what reason did they create this restriction? They said that just as the Prophets said our journeys on Shabbat should not be like the weekday, and our conversations on Shabbat should not be like those on the weekday, as it says, "daber davar." How much more so should our use of utensils on Shabbat not be like we use them during the week, so that Shabbat be a distinct day for us, so that we won't organize our pots and pans nor will we carry them from home to home.