Abraham's Wealth as Divine Blessing

וַיהֹוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃

“GOD has greatly blessed my master, who has become rich—giving him sheep and cattle, silver and gold, male and female slaves, camels and donkeys.

וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ, בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בִשְׁעָתוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

And when he came back to his father and reported what he had done, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob.

הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן חָכְמַת הַיְּצִירוֹת שֶׁקּוֹרִין לָהּ בִּלְשׁוֹן עֲרָב ״אַלְעִלְם אַלְטִבְּעִי״ וְהִיא חָכְמַת טִבְעֵי הַגּוּפוֹת וּמִקְרֵיהֶן. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הִיא חָכְמַת הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁקּוֹרִין לָהּ בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי ״אַלְעִלְם רִיָצִ׳י״.

All these divisions of wisdom, and their respective branches, are gates which the Creator has opened for men through which they may attain [a comprehension] of religion and of the world. Only that some sciences are more needed for religious matters while others are more needed for secular interests.

יבאר ענייני גמילות חסדים והכנסת אורחים ובקור חולים והלוויית המת ושמחת חתן וכלה:

אעפ"י שישב בארציות מגורי אביו פי' לשון אוגר בקיץ מאסף הקב"ה לתוכה. או יאמר מגורי אביו דכל מחשבה הוא עולם שלם והם ניצוצות הקדושה ואסף אותן אל השורש. וזהו מגורי אביו פי' שאסף את אביו כביכול.

In other words, the entire world of angels is under his dominion. When he merits, he is granted a soul from the world of the Throne, meaning that through his thoughts and intentions, he creates a throne for the Holy One, blessed be He. For example, when he contemplates with love, he forms a throne of love for the Creator.

דכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות דיעות (ה"א) וז"ל: דרך האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר חביריו ואנשי מדינתו, לכך צריך להתחבר לצדיקים ולהתרחק מן הרשעים, ואם אנשי מדינתו רעים ילך למדינה (שאנשים) [שאנשיה] צדיקים, ואם כל המדינות וכו' או שאינו יכול ללכת וכו', ישב לבדו, ואם אינם מניחין אותו וכו' ילך למדבר, כמ"ש מי יתנני במדבר מלון אורחים (ירמיה ט, א).

ויאמר ה' אל אברם לך לך כו'. נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדריגות זו אחר זו, דהיינו [א] מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה, ועל ידי זה הוא משבר כח 'אלקים אחרים' ד'אלקים' גימטריה 'הטבע', ואחר שמשבר כח אלקים אחרים, זוכה לבוא למדריגת יראה שהוא אלקים חיים,

God said to Avram: 'Go forth from your land etc' (Gen. 12:1) ~ it seems to me that behold, a person needs to serve the Blessed Creator in three levels, one after the other, which are (1) at the outset one needs to break the strength of desire, the natural desire found in a human due to the nature of humans. Examples are eating and drinking, and such, so that one's eating will be in holiness and purity, through that one breaks the strength of "other gods" (elohim acherim) since "gods" has the same gematria as "the nature" (hateva), and one the forces of "other gods" are broken, one merits to come to the level "living God" (E-lohim chayim".