Authenticity and Authority of the Zohar

2 הסיבה הראשונה היא שהמחבר אסף אמירות של אנשים בעלי דעות שונות, והשמיט את שם האומר ולא ייחס כל אמירה לאומרהּ. בחיבור זה יימצאו סתירה או ניגוד כאשר משפט אחד הוא שיטתו של אדם אחד והמשפט האחר הוא שיטתו של אחר. הסתירות בחיבורים 9 אשר לסתירות הנמצאות במשנה ובבָּרַיְתּוֹת – הרי הן לפי הסיבה הראשונה. כמו שתמצא שהם (=חז"ל בתלמוד) אומרים תמיד (על משניות וברייתות): "קשיא רישא אסופא!" (=תחילתו סותרת את סופו!), ותהיה התשובה: "רישא ר' פלוני וסופא ר' פלוני" (=תחילת המקור כשיטת תנא אחד והסוף כשיטת תנא אחר). וכיוצא בזה תמצא שהם אומרים: "ראה רבי דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה וראה דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה" (=רבי יהודה הנשיא הסכים עם תנא מסוים במקום אחד והסכים עם תנא אחר במקום אחר, וניסח את דבריהם במשנה כ"סתם", בלי לייחסם למי שאמר אותם). ותמצא שהם אומרים פעמים רבות: "סתמא מני? ר' פלוני היא"; "מתניתין מני? ר' פלוני היא" (=קטע זה, המופיע ללא ייחוס אומרו, הוא כשיטתו של תנא מסוים; המשנה הזו היא כשיטתו של תנא מסוים). וזאת רבות מספור.

The first cause arises from the fact that the author collects the opinions of various men, each differing from the other, but neglects to mention the name of the author of any particular opinion. In such a work contradictions or inconsistencies must occur, since any two statements may belong to two different authors. Inconsistencies occurring in the Mishnah and Boraitot are traceable to the first cause. You meet frequently in the Gemara with passages like the following:—“Does not the beginning of the passage contradict the end? No: the beginning is the dictum of a certain Rabbi: the end that of an other”; or “Rabbi (Jehudah ha-Nasi) approved of the opinion of a certain rabbi in one case and gave it therefore anonymously, and having accepted that of another rabbi in the other case he introduced that view without naming the authority”; or “Who is the author of this anonymous dictum? Rabbi A.” “Who is the author of that paragraph in the Mishnah? Rabbi B.” Instances of this kind are innumerable.

אלא כד עבדו האי חבורא אסתכמו עליה לעילא וקראו ליה ספר הזהר. כככבים לעולם ועד דלא אתחשיך נהורא דלהון לעלם ולעלמי עלמין.

But when they made this composition, it was agreed to on high, and they called it The Book of Radiance. At that time, when this composition was composed, permission was granted to Elijah to acquiesce with them in it, and to all the Masters of the Academy above and below, and all the forces of the higher angels, and higher souls, to be with them in agreement and friendship as one.

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, כְּתִיב, (שיר השירים ב׳:ב׳) (פנחס רלג, ופ' תשא קפט) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים.

Rabbi Hizkiah opened his discourse with the text: As a lily among thorns, etc. (S.S. 2, 2). ‘What’, he said, ‘does the lily symbolise?

החלק ראשון:

Part One

וידעתי כי יקשה המעיין ויאמר הלא ראיתם המשוגע הזה, שדמה בשכלו כי בני דורנו ישיגו המעלות הרמות האלה, אין זה כי אם גובה לב. אשיבהו, אחי, כי אין כונתינו ח״ו להדמות אליהם אפילו בצפרני חמורו של רבי פנחס, אבל גם נעריך כי אין מעלת עסק לימוד התורה על דרך הפשט כמעלתם אז, ובזולת זה נדמה אליהם דמיון רחוק כאור הכוכב החשוך לפני החמה, ויתעלה עסקנו בחכמה הזאת מעסקנו בפשט,

I realize that the reader will question [this exposition] and say, “Have you seen this madman who imagines that the people of our generation can attain this lofty eminence! This is only pride of heart.” I would answer him, “Brother, it is not our intention, God forbid, to liken [ourselves] to them [or] even to the hooves of Rabbi Pinḥas’ ass. However, we must also consider that the level of exoteric Torah study is not what it was then. Moreover, even if we compare to them from afar, like the light of a darkened star before [the light of] the sun, our pursuit of this science [is still superior] to our pursuit of the exoteric meaning [of Torah].”