Is the Ketubah a Torah or Rabbinic Obligation?

וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}

and they shall fine him a hundred [shekels of] silver and give it to the young woman’s father; for [that man] has defamed a virgin in Israel. Moreover, she shall remain his wife; he shall never have the right to divorce her.

אָמַר רַבָּה: מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ כָּאן. קָסָבַר כְּתוּבָּה דְּרַבָּנַן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא. קָסָבַר כְּתוּבָּה דְּאוֹרָיְיתָא.

Rabba said: The Sages taught here one of the leniencies that apply to a marriage contract. The leniency is that the husband pays with the less valuable currency of Eretz Yisrael in both cases, whether the wedding or the divorce occurred there. This is because the tanna of this mishna holds that a marriage contract applies by rabbinic law. § The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel says that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he pays her the marriage contract in the currency of Cappadocia. The Gemara explains that Rabban Shimon ben Gamliel holds that a marriage contract applies by Torah law, which means that its debt must be paid according to its highest possible value. Consequently, one follows the place in which the obligation was formed, which is the halakha for all deeds and contracts, and there is no room for leniency in this matter.

תָּנָא: הוֹאִיל וּקְנַס חֲכָמִים הוּא — לֹא תִּגְבֶּה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית. קְנָסָא? מַאי קְנָסָא?! אֶלָּא אֵימָא: הוֹאִיל וְתַקָּנַת חֲכָמִים הוּא — לֹא תִּגְבֶּה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִן הַתּוֹרָה. וּמִי אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָכִי? וְהָתַנְיָא: ״כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת״: שֶׁיְּהֵא זֶה, כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת, וּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת כָּזֶה. מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִן הַתּוֹרָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּתוּבַּת אִשָּׁה אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים!

§ A Sage taught in a baraita: Since payment of the marriage contract is a penalty instituted by the Sages, she may collect only from the husband’s land of the most inferior quality. The Gemara asks: A penalty? What penalty is there in a marriage contract? Rather, emend the baraita and say: Since it is a rabbinic ordinance and not a Torah obligation, she may collect only from the husband’s land of the most inferior quality. Rabban Shimon ben Gamliel says: The marriage contract of a woman is an obligation by Torah law. The Gemara asks: And did Rabban Shimon ben Gamliel say that? But isn’t it taught in a baraita that it is written with regard to a seducer: “He shall pay money according to the dowry of virgins” (Exodus 22:16)? The Torah establishes that this fine will be like the dowry of a virgin, and that the dowry of a virgin will be like this fine, i.e., fifty silver sela, or two hundred dinars. From here the Sages based their determination that a woman’s marriage contract is an obligation by Torah law. Rabban Shimon ben Gamliel says: The marriage contract of a woman is not an obligation by Torah law, but is by rabbinic law.

וְצָרִיךְ לִכְתֹּב כְּתֻבָּה קֹדֶם כְּנִיסָה לַחֻפָּה וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ וְהֶחָתָן נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר. וְכַמָּה הוּא כּוֹתֵב לָהּ. אִם הָיְתָה בְּתוּלָה אֵין כּוֹתְבִין לָהּ פָּחוֹת מִמָּאתַיִם דִּינָרִים וְאִם בְּעוּלָה אֵין כּוֹתְבִין לָהּ פָּחוֹת מִמֵּאָה דִּינָרִים [ד.] וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא עִקַּר כְּתֻבָּה. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף לָהּ אֲפִלּוּ כִּכַּר זָהָב מוֹסִיף. וְדִין הַתּוֹסֶפֶת וְדִין הָעִקָּר אֶחָד הוּא לְרֹב הַדְּבָרִים. לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כְּתֻבָּה סְתָם הוּא הָעִקָּר וְהַתּוֹסֶפֶת כְּאֶחָד. וַחֲכָמִים הֵם שֶׁתִּקְּנוּ כְּתֻבָּה לָאִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ:

[A man] must write a marriage contract (a ketubah) [for his wife] before their entry into the chuppah; only afterwards is he permitted to live with his wife. The groom pays the scribe's fee. How much does [the marriage contract require him to promise to have paid to her in the event of his death or his divorcing her]? If the bride is a virgin, no less than 200 dinarim. If she is not a virgin, no less than 100 dinarim. This amount is called the fundamental requirement of the ketubah. If the groom desires to add to this amount he may, [promising any sum,] even a talent of gold. The laws pertaining to this addition and to the fundamental requirement of the ketubah are the same with regard to most matters. Therefore, every time the term ketubah is used without any additional explanation, it should be understood to include the fundamental requirement of the ketubah together with the additional amount [promised by the groom]. It was our Sages who ordained the requirement of [writing] a ketubah for a woman. [They instituted this obligation] so that it would not be a casual matter for [her husband] to divorce her.

וכל הפוחת משיעור הכתובה בעילתו בעילת זנות לא מיבעיא אם כתבה לו אח"כ התקבלתי ממך הכתובה או מקצתה דאז אין לה כתובה כיון שמחלה דפשיטא דהויא בעילת זנות אלא אפי' התנה בשעת קדושין שלא יהא לה כתובה או שפיחת משיעורה אע"פ שתנאו בטל ויש לה כתובה משלם אפ"ה בעילתו בעילת זנות היא כיון שהיא סבורה שאין לה ולא סמכה דעתה כתב ר"ת דכתובת בתולה מן התורה ומשערין אותה בכסף צורי והוא נ' סלעים שכל סלע ד' דינרין ורבי' מאיר וכל הגאוני' כתבו שהוא דרבנן ומשערין אותה בכסף מדינה שהיא ו' סלעים ורביע וכ"כ הרמב"ם ז"ל שהיא כ"ה דינרי כסף ומשקל כל דינר צ"ו שעורים וא"א הרא"ש ז"ל כתב ודאי כתובה דרבנן אלא שתקנו חכמי' נ' סלעים של צורי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואסמכוה אקרא כמוהר הבתולות ומשום הכי יש מקומות שנוהגין לכתוב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא שלא יטעה אדם לומר כיון שהיא דרבנן לא תגבה אלא נ' סלעים דרבנן והכותב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי לא הפסיד ע"כ ואם יש משפחה שנוהגין לכתוב בכתובתה יותר משיעור חכמים אין למחות בידם ולא עוד אלא אפילו אחד מבני המשפחה ההיא שלא כתב כתובה לאשתו מגבינן לה בתנאי ב"ד לפי מה שרגילים לכתוב לפיכך אשה שאבדה כתובתה ידקדקו בכתובות קרובותיה כפי שנהגו לכתוב בני המשפחה כותבין לה ואם כתובות נשי משפחתו יתרות מכתובות בני משפחתה עולה עמו ואינה יורדת עמו אם האשה מכנסת לו מעות או בגדים ומקבלן עליו וכתב אותם בכתובה דינן כשאר הכתובה ונגבית עמה וזה נקרא נדוניא ויש מקומות שנוהגין כשכותבין סכום הנדוניא שמכנסת לו אם מכנסת לו מטבע היוצא בהוצאה או מיני סחורות שרגילין לסחור בהן שמוסיפין שליש על מה שהכניסה כגון אם מכנסת לו אלף כותבין עליו אלף וחמש מאות ואם מכנסת לו בגדים הנשומים מקבלם בחומש פחות ממה ששמו אותם לפי שרגילים להוסיף החומש בשומתן ויש מקומות שרגילין לכתוב כתובה יותר ממה שמכנסת לו שאם מכנסת לו אלף כותבין אלף ות"ק לפיכך לעולם תגבה אותה כפי המנהג אם ידוע שמוסיפין וכותבין אלף ות"ק כשמכנסת אלף לא תגבה אלא אלף ואם ידוע שפוחתין וכותבין אלף כשמכנסת לו אלף ות"ק תגבה אלף ות"ק ואם אין מנהג להוסיף בשומת הבגדים תגבה כפי מה ששמו אותם ל' הרמב"ם הנושא סתם כותב לפי המנהג וכן היא שפסקה להכניס נותנת כפי מנהג המדינה וכשבאת לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובתה לפי מנהג המדינה ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן מנהג המדינה עיקר ועל פיו דנין והוא שיהיה אותו המנהג פשוט בכל המדינה ע"כ ועכשיו נוהגין לכתוב בכל הכתובות בשוה תוספת ונדוניא אפילו לא הכניסה כלום ומגבין אותה לפי תקנת הנישואין:

וְלִקּוּחִין אֵלּוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה הֵם. וּבְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הָאִשָּׁה נִקְנֵית. בְּכֶסֶף. אוֹ בִּשְׁטָר. אוֹ בְּבִיאָה. בְּבִיאָה וּבִשְׁטָר מֵהַתּוֹרָה. וּבְכֶסֶף מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְלִקּוּחִין אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין קִדּוּשִׁין אוֹ אֵרוּסִין בְּכָל מָקוֹם. וְאִשָּׁה שֶׁנִּקְנֵית בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הִיא הַנִּקְרֵאת מְקֻדֶּשֶׁת אוֹ מְאֹרֶסֶת:

This process of acquisition fulfills [one of] the Torah's positive commandments. The process of acquiring a wife is formalized in three ways: through [the transfer of] money, through [the transfer of a] formal document and through sexual relations. [The effectiveness of] sexual relations and [the transfer of a] formal document have their origin in the Torah [itself], while [the effectiveness of transfer of] money is Rabbinic in origin. This process of acquisition is universally referred to as erusin ("betrothal") or kiddushin ("consecration"). And a woman who is acquired in any of these three ways is referred to as mekudeshet or me'ureset.

אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה פשוט בפ"ק דכתובות (דף ז) בההוא עובדא דרבי אמי שרא למיבעל לכתחלה בשבת א"ל והא לא כתיבא כתובה א"ל אתפסוה מטלטלי כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ו שכתבת שנהגו במקומך לארס נשים ולהתייחד עמהן ולדור ביחד בלא חופה ובלא ברכה מנהג רע הוא זה וחייבים הקהל לבטלו כי ארז"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ועוד ידעתי כי הם בועלי נדות דאורייתא כי הן בושות לטבול כל זמן שלא הכניסה לחופה וחטאת הקהל הוא אם לא יבטלו הרעה הגדולה הזאת עד כאן לשונו ודינים לענין ירושה נתבאר בסימן נ"ו וכתב הר"ן בריש כתובות כתב בעל העיטור שאין מכניסים אותה לחופה עד שיכתוב כתובה שקודם לכן אסורה לבעלה וכן דעת הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות והא ודאי לא נהירא מדאמרינן לקמן רב אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת וכו' א"ל אתפסוה מטלטלי ובודאי ביום רביעי כנסה דלא עבר אתקנתא דרבנן אלמא שרי לכנסה בלא כתובה וכן בדין שלא מצינו שתהא אסורה להתיחד בלא כתובה וטעמא דמילתא משום דאיסורא דביאה בלא כתובה מדרבנן בעלמא הוא ועוד מפני שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה ועוד דלא מיתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה שהרי מתנאי ב"ד יש לה עכ"ל.