Secret Giving and the Giver's Inner Transformation

מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃

A gift in secret subdues anger, A present in private, fierce rage.

יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

Some give generously and end with more; Others stint on doing the right thing and incur a loss.

נוֹתְנָהּ – וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, נוֹטְלָהּ – וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ. נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ – לְאַפּוֹקֵי מִדְּמַר עוּקְבָא; נוֹטְלָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ – לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אַבָּא. וְאֶלָּא הֵיכִי לֶיעְבֵּיד? לִיתֵּיב לְאַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה.

It is the type in which one gives the charity without knowing to whom he gave it, and the other one takes it without knowing from whom he took it. The Gemara explains: One gives it without knowing to whom he gave it, this serves to exclude the practice of Mar Ukva, who would personally give charity to poor people without their knowing he was the donor. The other one takes it without knowing from whom he took it; this serves to exclude the practice of Rabbi Abba, who would render his money ownerless, so that poor people would come and take it without his knowing whom he helped, although they would know from whom the money came. The Gemara asks: Rather, how then should one act to conceal his own identity and also remain ignorant of the identities of the recipients? The Gemara answers: The best method is to put the money into the charity purse.

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:

Everything is foreseen yet freedom of choice is granted, And the world is judged with goodness; And everything is in accordance with the preponderance of works.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ – דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: ״כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״, וְאִילּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב: ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, [וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה]״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף כּוֹפֶה, חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״ – אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹחַד בַּחֵיק – חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד – מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם [שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֹׁחַד בַּחֵק וְגוֹ׳].

§ The Gemara resumes its discussion of the virtues of giving charity. Rabbi Elazar said: One who performs acts of charity in secret is greater than Moses, our teacher. Whereas with regard to Moses, our teacher, it is written: “For I was afraid of the anger and the wrath” (Deuteronomy 9:19), with regard to one who performs acts of charity it is written: “A gift in secret pacifies anger, and a present in the bosom fierce wrath” (Proverbs 21:14). The Gemara comments: And this statement disagrees with a statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A secret gift pacifies anger, but it does not pacify wrath, as it is stated: “And a present in the bosom fierce wrath,” meaning that although a present is in the bosom, i.e., even if one gives charity in secret, nevertheless fierce wrath can still harm him. There are those who say that Rabbi Yitzḥak says as follows: Any judge who accepts a bribe brings fierce wrath upon the world, as it is stated: “And a present in the bosom fierce wrath.”

מַתָּן בַּסֵּתֶר. צְדָקָה: וְשֹׁחַד בַּחֵק. אַף זוֹ צְדָקָה. יִכְפֶּה אַף, יִכְפֶּה חֵמָה עַזָּה:

A gift in secret Charity. and a bribe in the pocket This too refers to charity. It will appease even strong wrath.

פָּחוֹת מִזֶּה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְלֹא יָדַע לְמִי נָתַן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח. שֶׁהֲרֵי זוֹ מִצְוָה לִשְׁמָהּ.

A lower [level] than this is one who gives charity to the poor without knowing to whom he gave and without the poor person knowing from whom he received. For this is an observance of the mitzvah for its sake alone.

אלא הוו כעבדי' המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס. (אמר המעתיק לדעתי צ"ל כאן תיבות וקשה לגירסא זו) כי אין לאדם לעשות המצות על דעת שלא יהיה לו פרס עליהם אלא הגירסא שלא על מנת לקבל פרס שלא יעשה המצות בשביל הפרס אע"פ שיש לו לחשוב כי שכר יהיה לו חלף עבודתו. אבל נראה לי כי גירסת הספרים היא עיקר. שעבודה כזו מצינו בבני אדם כי העבד מקנת כספו חייב הוא לעבוד עבודה בשלא שיתן לו פרס. גם כן יש לאדם לעבוד את ה' על מנת שלא לקבל פרס אלא מפני חסד שגמלו כבר ומפני מעלת הרב שהוא ראוי לכך וזו היא עבודת הש"י ויתעלה מאהבה שנאמר (דברים ו' ה') ואהבת את ה' ואי זו היא עבודת שלימה בבני אדם. הרוצה לשמש אוהבו מפני אהבתו אותו מימים קדמונים ואף אם ידע שלא יתן לו פרס. ואהבה כזו יש לאדם לאהוב עבודת ה' ועל כן סמך זה לענין היראה ואמר: ויהא מורא שמים עליכם. לעבוד את ה' מיראה ומאהבה כעבד שעובד רבו מפני גדולתו ומעלה על דעתו שיכול לעונשו ונמצא משמשו מיראה לא מפני יראתו מן העונש אלא מפני גדולת הרב שיש בידו לענוש:

"Rather be as servants who are serving the master in order not to receive a reward": (Editor's note: In my opinion, here there should be the words, "And it is difficult according to this textual variant.") Since a person should not do the commandment with the understanding that he will not receive a reward for them. But rather the [correct] textual variant is "not in order to receive a reward" - that he should not do the commandments for the sake of the reward, even though he should think that there will be recompense for his service. However, it appears to me that the variant of the books is the main one [that we should follow]: As we find such service among people, such that a purchased slave is obligated to do service without receiving reward. So too, a man must serve God in order not to receive a reward, but rather because of the kindness that He has already performed for him. And also due to the greatness of the Master, that He is fitting for this, and this is the service of God - may He be blessed and elevated - from love, as it is stated (Deuteronomy 6:5), "And you shall love the Lord." And what is complete service among people? One who wants to serve his friend because of his love for him from earlier days, and even if he knows that he will not give him a reward. And [with] this type of love should a person love the service of God. And therefore, [the Mishnah] placed it adjacent to the matter of fear and stated, "and may the fear of Heaven be upon you": To serve God from fear and from love, like a servant that serves his master because of his greatness and [also] keeps in mind that he can punish him. And it comes out that he serves him from fear - not because of his fear from the punishment, but [rather] because of the greatness of the master, whereby he has the ability to punish.

פָּחוֹת מִזֶּה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְלֹא יָדַע לְמִי נָתַן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח. שֶׁהֲרֵי זוֹ מִצְוָה לִשְׁמָהּ. כְּגוֹן לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נוֹתְנִין בָּהּ בַּחֲשַׁאי וְהָעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִמֶּנָּה בַּחֲשַׁאי. וְקָרוֹב לָזֶה הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְמֻנֶּה נֶאֱמָן וְחָכָם וְיוֹדֵעַ לְהַנְהִיג כַּשּׁוּרָה כְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן: פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיֵּדַע הַנּוֹתֵן לְמִי יִתֵּן וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח. כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִין הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים. וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא אִם אֵין הַמְמֻנִּין בִּצְדָקָה נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה: פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיֵּדַע הֶעָנִי מִמִּי נָטַל וְלֹא יֵדַע הַנּוֹתֵן. כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים הַמָּעוֹת בִּסְדִינֵיהֶן וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן וּבָאִין הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן בּוּשָׁה:

A lower [level] than this is one who gives charity to the poor without knowing to whom he gave and without the poor person knowing from whom he received. For this is an observance of the mitzvah for its sake alone. This [type of giving was] exemplified by the secret chamber that existed in the Temple. The righteous would make donations there in secret and poor people of distinguished lineage would derive their livelihood from it in secret. A level close to this is giving to a charity fund. A person should not give to a charity fund unless he knows that the person managing it is faithful, wise, and capable of administering it in a proper manner as Rebbe Chananya ben Tradyon was. A lower level than that is an instance when the giver knows to whom he is giving, but the poor person does not know from whom he received. An example of this were the great Sages who would go in secret and throw money into the doorways of the poor. This is a worthy way of giving charity and it is a good quality [to express] if the trustees of the charitable fund are not conducting themselves appropriately. A lower level than that is an instance when the poor person knows from whom he took, but the donor does not know to whom he gave. An example of this were the great Sages who would bundle coins in a sheet and hang them over their shoulders and the poor would come and take them so that they would not be embarrassed.

שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל ועל זה נאמר והחזקת בו:

The following are eight grades of charity work, arranged in a descending scale. The noblest form is to strengthen the hand of an Israelite in need, to give him a gift or a loan, or to join him in partnership, or to find him work, that he may not become a public charge and beggar; and it is with reference to such a mode of charity that the Bible says, "… thou shalt uphold him."

ובאורו יש לומר, כי היצר מתגבר על האדם בשני דברים: אחד - על שכלו, שמטריד שכלו לכל ההבלים, ואחד - גם על איבריו החיצוניים, שמרגילם לכל הדברים, שהם נגד רצון השם יתברך. אבל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה שיצרו מסור בידו לכל זה. שעל ידי התורה, שהוא עסוק בדברי אלהים חיים, הקדיש את כח שכלו, ועל ידי מדת החסד הוא מקדש את איברי גופו, שעוסקים בעבודת מלכו של עולם.

הַחֲמִישִׁית - עֵינָיו לֹא יִסְתַּכֵּל בָּהֶן כְּלָל בְּשׁוּם דָּבָר מְגֻנֶּה. אָמְנָם תִּהְיֶינָה תָמִיד פְקֻחוֹת לְהַשְׁגִּיחַ וּלְרַחֵם עַל הָאֻמְלָלִים כְּפִי כֹחוֹ, וּכְשֶׁיִּרְאֶה בְּצָרַת עָנִי לֹא יַעֲצִים עֵינָיו כְּלָל, אֶלָּא יִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ עָלָיו כְּפִי כֹחוֹ וִיעוֹרֵר רַחֲמִים עָלָיו בִּפְנֵי שָׁמַיִם וּבִפְנֵי הַבְּרִיּוֹת. וְיִתְרַחֵק מִכָּל הַשְׁגָּחָה רָעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה פְּקוּחָה וּמִסְתַּכֶּלֶת מִיַּד אֶל הַטּוֹב:

The fifth: His eyes [should] not gaze at any disgraceful thing at all. Indeed, they [should] always be open to survey and have mercy upon all the despondent, according to his ability. And when he sees the distress of a poor person, he [should] not shut his eyes at all. Rather, he [should] contemplate about him in his mind - according to his ability - and arouse mercy upon him in front of the Heavens and in front of the creatures. And he [should] distance himself from all observation of evil, in the way that the Highest Eye is open and gazes immediately at the good.

ומ"מ חלוק יש שאין הצדקה המצלת ממיתה משונה והצדקה המצלת מדינה של גיהנם שוים, כי כל צדקה היא מצלת מדינה של גיהנם אבל אין כל צדקה מצלת ממיתה משונה רק הצדקה שהיא בסתר, שכיון שהוא נותן צדקה בסתר יש לו דבקות גמור בו יתב' במדריגה שהוא בסתר עליון ואז נאמר עליו יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. כי כל צדקה של סתר הוא חיים של סתר

And it is like they also said (Bava Batra 10b:4), "They asked Solomon, 'How far does the power of charity [extend]?' He said to them, 'See what my father explained, as it is written: He has distributed freely, he has given to the poor, his righteousness endures forever, his horn shall be exalted with honor (Psalms 112:9).'" Jerusalem will be redeemed through charity since the Jewish people elevates itself through charity. And hence, it also advances the redemption, amen!

וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה, כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, לְכָךְ הוּא מַזְהִיר עַל הֶעָנִי (שמות כב, כד):

From where do you derive that if a person repented, even if he has committed numerous iniquities, He transforms them into merits?

וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ מוּסָר אֶל הַטּוֹעִים, הַנּוֹתְנִים הַחֵלֶק הַמְבֻחָר מִן מָמוֹנָם לְצֹרֶךְ הַחוֹמֶר, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְיֶתֶר תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל הַמְּלָאכָה הַנְּמִבְזָה וְהַנִּמְאָס אוֹתָהּ יִתֵּן לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״ (משלי כ:כז), כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה קַיִן. אֲבָל יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הֶבֶל, שֶׁהֵבִיא מִנְחָה לַה׳ ״מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן״ (בראשית ד:ד). כָּךְ יִתֵּן רִאשׁוֹן לַמָּאוֹר, לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״, אֲשֶׁר אוֹרָהּ נִצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ (שמות כז:כ), וְהַשֵּׁנִי יִתֵּן לַמְּנָחוֹת, שֶׁהָיָה מַאֲכָל לַכֹּהֲנִים. וְדַי רֶמֶז בָּזֶה לַמְּבִינִים.

And there is in this portion a moral lesson for those who err, who give the choicest part of their wealth for material needs, for eating and drinking and other human pleasures, while all that is despised and rejected they give for the purpose of God’s lamp, the soul of man — as Cain did. Rather, one should follow the way of Abel, who brought an offering to God from the firstborn of his flock and from the fattest ones. Similarly, one should give first for illumination, for the purpose of God’s lamp, the soul of man, whose light is eternal, as it is written, to kindle a lamp continually. And the second, one should give for meal-offerings, which were food for the priests. And this hint is sufficient for those who understand.

אִינִי? וְהָתַנְיָא: כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ – רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר! לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּמָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא – דְּלָא מָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ.

The Gemara asks: Is that so? But isn’t it taught in a baraita: With regard to anyone who does not care about his Creator’s honor, it is fitting for him not to have come into the world. What is this? Who is considered to be one who does not care about his Creator’s honor? Rabba says: This is one who gazes at a rainbow, which is described as: “The likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). Rav Yosef says: This is one who transgresses in secret, which shows that he fears other people but does not care about the honor of his Creator. The Gemara answers: This is not difficult, as this source, which says that one who transgresses in secret does not care about his Creator’s honor, is referring to one who can overcome his evil inclination but nevertheless chooses to transgress in secret. And that source, which states that it is preferable for him to transgress in secret, is referring to one who cannot overcome his evil inclination.

א) לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מ"ע וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווים לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ניתן, ב) לי לשמי, שלא יערב ברוחו פניה חיצונית להתכבד או להתפאר בנדבתו או ע"מ לקבל פרס וכדומה רק לשם ה' בלבד, ג) שיקחו תרומה

ולא עוד אלא שאיכות הקדושה אשר חלה בכסף הלז הוא העומד לשמור לו כל יתר כספו כי מלת ממון חסר. וזה יאמר ונתת בכסף כו' לומר כי על ידי התפיס קדושת מעשר בכסף אתה נותן מתנה ויתרון באיכות הכסף ונתת בכסף שאתה נותן בכסף עצמו. ולא עוד אלא שע"י כך יתקיים לך כל כספך כי וצרת הכסף בידך שתהיה כצורר וקושר הכסף אשר לך בידך שהוא ברשותך שיהיה כל הכסף אשר בידך כצורר וקשור בידך ורשותך בל ימוט ממך.

וְהִנֵּה, עִיקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בַּלֵּב, כִּי עַל־יְדֵי הַחֲרָטָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא מְעוֹרֵר עוֹמֶק אוֹר הָעֶלְיוֹן הַזֶּה. אַךְ כְּדֵי לְהַמְשִׁיכוֹ לְהָאִיר בָּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים צָרִיךְ ״אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא״ מַמָּשׁ בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, דְּהַיְינוּ, מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה, דִּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם מַשְׁפִּיעַ רַב חֶסֶד, פֵּירוּשׁ חָ״ס דְּלֵי״ת, דְּהַיְינוּ לְדַל וְאֶבְיוֹן ״דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם״, וְאֵינוֹ נוֹתֵן גְּבוּל וּמִדָּה לִנְתִינָתוֹ וְהַשְׁפָּעָתוֹ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּיעַ אוֹרוֹ וְטוּבוֹ בִּבְחִינַת חֶסֶד עִילָּאָה, הַנִּקְרָא ״רַב חֶסֶד״, הַמֵּאִיר בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה תּוֹךְ הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁכּוּלָּם הֵם בִּבְחִינַת דְּלֵי״ת אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּלֵית לְהוֹן מִגַּרְמֵיהוֹן כְּלוּם, וְ״כוֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבֵי״, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְקְנוּ כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם הָאָדָם בַּעֲוֹנוֹתָיו לְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״, לְפִי שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת הֵן בִּבְחִינַת שִׁיעוּר וּמִדָּה וּגְבוּל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּצְדָקָה שֶׁיּוּכַל לְפַזֵּר בְּלִי גְבוּל לְתַקֵּן עֲוֹנוֹתָיו.

Now the essence of penitence (teshuvah) is in the heart, for through contrition from the depth of the heart one arouses the depth of this Supreme light. But in order to elicit (this light) so that it will radiate in the upper and lower worlds, it is essential that there be truly an arousal from below, in the mode of an action, i.e., an act of charity and kindness that is without limit and measure. For just as man diffuses rav chesed [i.e., ח”ס דלי”ת (he is concerned with him who has not)]—namely to the poor and destitute who has nothing of his own, without setting a limit and measure to his giving and diffusion, the Holy One, blessed is He, likewise diffuses His light and benignity in the mode of chesed ilaah, referred to as rav chesed, which radiates within the upper and lower worlds in a mode of infinitude, without limit and measure. For in relation to Him, blessed be He, all are in a state of דלי”ת, whereas they have nothing at all of their own, and all that are before Him are esteemed as naught. And all the blemishes that man caused above, in the upper and the lower worlds, through his iniquities, are rectified hereby. And this is the meaning of what is written: “to the L–rd, to exercise tzedakah and justice is preferable to sacrifice.” Because the sacrifices are in a mode of quantity, measure, and limit, while charity can be dispersed without limit for the purpose of rectifying one’s iniquities.

‎וזהו ביאור הכתוב כנ"ל, "ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו" פירוש הגם שיכה אותי במחנה אחת דהיינו במחשבה שיבלבל אותי ח"ו, "והיה המחנה הנשאר" ר"ל אזי עכ"פ ישאר לי מחנה אחת דהיינו הדיבור, ואז ע"י הדיבור אתחזק לחזור למחנתי הראשונה דהיינו לעולם המחשבה, וזהו "לפליטה" לשון דבר הנפלט מבליעתו, דהיינו ע"י הדיבור אוכל לפלוט המדריגה הראשונה.

Behold the work of the tzadik is to be clinging to the Blessed and Elevated One, to cling his soul under the Throne of Glory, the place of his root, and the tzadik purifies and cleanses himself from all external desires - and then his cleansed body too clings to the Blessed One.

וזו פירוש הפסוק בית אל מים והעי מקדם, רצה לומר שמקודם צריך להיות דבוק באין וזו בחינת עי מקדם הוא קדמונו של עולם ואחר כך כשהצדיק הביא השפעה לעולם בחינה זו נקרא בית אל מים ודוק. וזהו כוונת מלת שא"ה משם ע"ב מלשון שאיה ושממה, רצה לומר שהצדיק צריך להיות דבוק באין ולהיות בטל במציאות ואחר כך מביא כל הברכות לעולם. וזה שכתוב אחר כך ואברם כבד מאוד במקנה ובכסף ובזהב ודו"ק: ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב, ט). ביאורו כך, לשון נגבה הוא מלשון (יהושע טו, יט) כי ארץ הנגב נתתני דעכסה שפירושו מנוגב.

“(Gd) the ‎shield of Avraham.”‎ There are three attributes that G’d employs in His continuous ‎relations with the creatures in His universe; they are ‎אהבה‎, “love,” ‎גבורה‎, “power,” and ‎תפארת‎, “harmony, splendour.” When G’d ‎relates to His creatures with the attribute of ‎אהבה‎, “love,” all ‎parts of the universe are filled with all manner of “good” ‎‎(welcome) phenomena. When He has recourse to the attribute of ‎גבורה‎, “power,” the result is that the creatures affected will feel ‎the opposite of comfortable. When G’d employs the attribute of ‎תפארת‎ in relation to His creatures, the world will also feel an ‎abundance of goodness, as it is G’d’s purpose and desire to be able ‎to glorify in His choicest creation, man. When G’d is able to do ‎this, He inundates the universe with love.

עוד י"ל, על פי ביאר דהקשה מורי מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"ב) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת וכו'. תא חזי ארחא דאורייתא כך הוא, בקדמיתא ברמיזו, אחר כך קראת לי' דיקרב הכא, ואשתעי בהדי' בתר פרוכתא וכו', לבתר אתגליאת לגבי' ומלילת בהדי' כל רזין דילה וכו', יעו"ש. וכל זה לבחינת ישראל שעלו במחשבה (בר"ר א, ד), מה שאין כן לבחינת אנשי החומר אנשי מעשה יש הודעה בדיבור או במעשה, כמ"ש רבי משה אלשיך פרשת שמיני (ויקרא ט, א) מוסר השכל, לך ה' החסד וגו' (תהלים סב, יג).

Behold, if one inclines his ear to listen to the call and the announcement, it is possible for anybody to hear it – meaning in his thoughts. Indeed, if one is intelligent enough to understand that this thought is the voice of the announcement and the heavenly echo from God Himself, may He be blessed, by way of His extending Himself throughout the worlds, until it reaches the thought of this man; and he inclines his ear to hear properly 'to listen and to observe' – then God will continue to speak to him about how he is to behave in the ways of God.