Bitachon: Trust in God Through Hardship

בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּיהֹוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהֹוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ׃ וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ ׀ שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שׇׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֤א (ירא) [יִרְאֶה֙] כִּי־יָ֣בֹא חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי׃

Blessed is the man who trusts in GOD, Whose trust is GOD alone. He shall be like a tree planted by waters, Sending forth its roots by a stream: It does not sense the coming of heat, Its leaves are ever fresh; It has no care in a year of drought, It does not cease to yield fruit.

לְדָוִ֨ד ׀ יְהֹוָ֤ה ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהֹוָ֥ה מָעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃

GOD is the stronghold of my life, whom should I dread?

אֱלֹהִ֣ים לָ֭נוּ מַחֲסֶ֣ה וָעֹ֑ז עֶזְרָ֥ה בְ֝צָר֗וֹת נִמְצָ֥א מְאֹֽד׃

God is our refuge and stronghold, a help in trouble, very near.

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, אָמַר: מוּבְטָח אֲנִי שֶׁאֵין זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳״. אָמַר רָבָא: כׇּל הֵיכִי דְּדָרְשַׁתְּ לְהַאי קְרָא מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ — מִדְּרִישׁ, מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ — מִדְּרִישׁ: מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְּרִישׁ — ״מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא״, מַה טַּעַם? — ״נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳״. מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְּרִישׁ — ״נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳, מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא״. הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה קָא אָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשׁוּקָא דְצִיּוֹן. חַזְיֵיהּ דְּקָא מְפַחֵיד. אֲמַר לֵיהּ: חַטָּאָה אַתְּ, דִּכְתִיב: ״פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חֲטָאִים״. אֲמַר לֵיהּ: וְהָכְתִיב ״אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד״! אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב.

The Sages taught: There was an incident involving Hillel the Elder, who was coming on the road when he heard a scream in the city. He said: I am certain that the scream is not coming from my house. And of him, the verse says: “He shall not be afraid of evil tidings; his heart is steadfast, trusting in the Lord” (Psalms 112:7). Rava said: Any way that you interpret this verse, its meaning is clear. It can be interpreted from beginning to end or it can be interpreted from end to beginning. The Gemara explains: It can be interpreted from beginning to end: Why is it that: He shall not be afraid of evil tidings? Because his heart is steadfast, trusting in the Lord. The Gemara continues: And it can be interpreted from end to beginning: One whose heart is steadfast, trusting in the Lord is a person who shall not be afraid of evil tidings. The Gemara relates: This student was once walking after Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, in the marketplace of Zion. Rabbi Yishmael saw that the student was afraid. He said to him: You are a sinner, as it is written: “The transgressors in Zion are afraid, trembling has seized the ungodly” (Isaiah 33:14). The student replied: And is it not written: “Happy is the man that fears always” (Proverbs 28:14)? Rabbi Yishmael said to him: That verse is written with regard to matters of Torah, that one should be afraid lest he forget them. For everything else, one must trust in God.

וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם לְהוֹחִיל בִּמְעוּף צוּקָתוֹ כִּי יִהְיֶה הַחֹשֶׁךְ סִבַּת הָאוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז':ח') אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלְמָלֵא נָפַלְתִּי לֹא קַמְתִּי אִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ לֹא הָיָה אוֹר לִי.

And one who trusts God should hold on during the vision of his distress; for the darkness will be the cause for the light - as it is written (Micah 7:8), "Do not rejoice over me, O my enemy; since I have fallen, I rise again; since I sit in darkness, the Lord is my light." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 22), "If I had not fallen I would not have risen; If I had not sat in darkness, the Lord would not have been my light." And every single person on the day of his trouble should put into his heart to understand and afflict himself, [together] with the repentance and prayer - just like the community is obligated to fast and afflict themselves at the time of their trouble, as the Sages, may their memory be blessed, ordained.

וְתוֹעֲלוֹתָיו בּוֹ בְּתוֹרָתוֹ: כִּי הַסִּבּוֹת אֵינָן נִבְצָרוֹת מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִדְּבַר אֵלִיָּהוּ עִם הָעוֹרְבִים וְעִם הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה וְעֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת הַמַּיִם וּדְבַר עֹבַדְיָהוּ עִם הַנְּבִיאִים שֶׁאָמַר (מלכים א׳ יח יג) וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי ה׳ מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם וְאָמַר (תהלים לד יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה׳ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, וְאָמַר (תהלים לד י) יְראוּ אֶת ה׳ קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.

Among them, peace of mind, and trusting in G-d as a servant must trust in his master, because if one does not place his trust in G-d, he will place his trust in something else, and whoever trusts in something other than G-d, the Al-mighty will remove His providence from such a person, and leave him in the hands of the one he trusted Another benefit: The trust in G-d will lead one to empty his mind from the distractions of the world, and to focus his heart to matters of service of G-d. And he will be similar in his peace of mind, tranquility of heart, and few financial worries to the alchemist, one who knows how to transform silver to gold and copper or tin to silver through skill and procedures.

יש לך לדעת כי אצל הבטחון כתיב בטחו בו עדי עד, ור"ל כי אע"ג כי לפעמים אין האדם ראוי לדבר טוב מצד רוע מזל שלו, וע"ז אמר שעכ"פ יש לבטוח בו ית' וזהו בטחו בו עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. כלומר כי העוה"ז ועוה"ב נברא בשם י"ה ולכך יש לבטוח בו ית' עדי עד שיכול להשפיע אליו מעולם העליון שהוא כולו טוב אף אם יש לו מזל רע בעוה"ז. לכך מי ששם בטחונו בו ית' מגיע דבר זה עד עולם העליון הוא עוה"ב ולכך הש"י ג"כ מחסה עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

כָּאן כָּלַל כָּל חֶלְקֵי שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה הַנִּרְצֵית לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם: הַיִּרְאָה, הַהֲלִיכָה בִּדְרָכָיו, הָאַהֲבָה, שְׁלֵמוּת הַלֵּב, וּשְׁמִירַת כָּל הַמִּצְוֹת.

And how can we ever save ourselves from the worldly vanities which causes our heart to be forgetful of it?! Will it not be forgotten and go away even though we recognize its necessity!

ובזה יובן, ויהי בשלח פרעה את העם, ששילח היצר הרע חפשי את איברי האדם שהיו ברשותו של היצר הרע שנקרא הערף, ולא נחם דרך הקרוב - שיתקרב מיד אליו ית' על ידי מדריגה עליונה, שלא יהי' זה סיבת נפילתם בראותם מלחמת היצר הרע, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נב.), ועל ידי זה ושבו מצרימה, לכך ויסב אלדים דרך המדבר ים סוף, שהוא דרך הטבע גימטריא אלדים והקושיא מפורסמת מה ענין זה לזה. ועצה היעוצה שיתפלל להש"י ויפטר מהצער, וז"ש מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה (תהלים קיח, ה) ודפח"ח.

And it seems to me that it is known what the rabbis said (Sotah 31a) "in all their troubles He is troubled" (Isaiah 63:9) is written and the reading is with an alef [making in all their troubles He was not troubled." And a sage and smart person will pay attention and understand that suffering for a human being is a suffering for the Shechinah, as it is written (Sanhedrin 6:5) "My head hurts My arm hurts", and so the person will pray over the distress of the Shechinah, and immediately the distress of the human will pass, and this is what [I say] if a person understands that in all their sufferings God suffers, then there is no suffering. This is what the verse says "Isn't it because Ad-nai is not in me that all these evils befell me?" (Deut. 31:17)- if I had paid attention that this is suffering for the Shechinah then Ad-nai would be in me, and then those evils would not have befallen me.

ונראה לפרש דהנה באמת אברהם ויצחק ידעו שלא היה דעת הקב"ה לשוחטו, ואברהם שהיה מדתו מדת חסד, הלך בבטחונו שישובו שניהם, כמ"ש "ונשתחוה ונשובה אליכם", רק שאעפ"כ היו הולכים במסירת נפשם כאילו לשחוט אותו באמת, וזהו "וירא את המקום מרחוק", פירוש 'המקום' רמז הגם שהיה רואה שיצא ממנו יעקב שנאמר בו 'ויפגע במקום', אעפ"כ היה מרחיק מלבו המחשבה זאת, מחמת שהיה הולך בשלימותו כנ"ל.

And he said that this is the explanation for what our sages said 'as if it were possible / KeBeYaCHoL' - meaning, through 22 K"B letters YaCHoL it was possible for the Holy One of Blessing to exist in this world, and the tzadik that engages in Torah for its own sake, that tzadik continues the [presence of the] Blessed Creator and raises inside the letters of the Torah

הָאָדָם חָפְשִׁי בְּדִמְיוֹנוֹ, וְאָסוּר בְּמֻשְׂכָּלוֹ. דִּמְיוֹנוֹ מוֹלִיכוֹ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לֵב רְצוֹנוֹ, בַּל יֵחַת מֵהֶעָתִיד הַוַּדַּאי, עֵת יִפְקֹד ה' עַל כָּל מִפְעָלָיו, וּבִשְׁפָטִים קָשִׁים יִוָּסֵר, בַּל יִלָּכֵד זָר בִּגְלָלוֹ, הוּא לְבַדּוֹ יִשָּׂא פְּרִי חֶטְאוֹ, אֶחָד הוּא, עוֹשֶׂה הָעֲבֵרוֹת וְהַנֶּעֱנָשׁ.

He acts without fear of the inevitable future, when God will hold him accountable for all his activities, and he will be chastised with harsh judgments. No one else will be held accountable in his stead. He alone will bear the fruit of his sin.