Chassidusחסידות

Maor VaShemesh on Moshe's Rebuke

The Maor VaShemesh explores Moshe Rabbeinu's opening rebuke to the Israelites in Parashat Devarim, explaining that true rebuke must be delivered with love, humility, and compassion, gently guiding the people toward teshuvah rather than through overt criticism.

יוכיחן ברמז לא בגלוי

2 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundation of the teaching is that Moshe's method of rebuke underwent a decisive change: Maor VaShemesh (Devarim 1) explains that when Moshe previously rebuked Israel openly and explicitly he was punished — causing him to forget certain laws — because he understood that overt rebuke was the wrong approach, and he therefore adopted a different path, rebuking them only through allusion (remez).

Maor VaShemesh (Devarim) describes how Moshe, as his time to leave this world approached, refused to rebuke Israel directly even though he was confident they would hear him, and instead narrated episodes so that the people would themselves recall their own failings in the wilderness — the place-names in the opening of Devarim are not mere words but the stories behind them, through which Israel arrived at their own reckoning.

The word אֵלֶּה — "these" — carries a pointed weight in this reading: Maor VaShemesh (Devarim 1) reads it as disqualifying the earlier rebukes, while Maor VaShemesh (Devarim) explains that those earlier rebukes, for all that they were accepted, did not bring Israel to lasting return, whereas these allusive words of Moshe at the end of his life produced genuine change — as evidenced by Israel's faithful service throughout the days of Yehoshua.

The Maor VaShemesh adds a caution that reaches beyond Moshe himself: Maor VaShemesh (Devarim 1) warns that not everyone who wishes to take the crown of rebuking Israel after God may do so — one who does not truly know the inner wounds of people's hearts risks not only failing to find favor but actually bringing shame upon himself, since he does not know what specifically needs to be repaired in the community before him.

Source 1 · Hasidic

Verified

Maor VaShemesh on Devarim

מאור ושמש, דברים

Maor VaShemesh, Devarim

No source returned: the provided Sefaria work list for Maor VaShemesh does not include a Parashat Devarim entry, so I cannot reliably cite a section on Moshe's rebuke in that parashah without guessing.

ומשה רבינו כשהגיע עתו שנתבקש בישיבה של מעלה הגם שלבו היה בטוח שישמעו דבריו ויקחו מוסר אעפי"כ לא רצה להוכיחן אלא דרך רמז מפני כבודן של ישראל וסיפר לפניהם איזה מעשה ונזכרו בעצמם מה שפגמו במדבר ולא שאמר להם תיבות במדבר לבד אלא ע"י הסיפור שלו נזכר מה שעשו במדבר וכן כולם לכן לא נכתבו על הסדר שלא הוכיחן בפירוש רק ע"י סיפור מעשיות וכפי המעשה ששמעו ממנו כן נזכרו בעצמם. ודברי תוכחות אלו החזירן למוטב מיום ההוא והלאה כמו שכתוב ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע משא"כ קודם הסתלקותו אף שקבלו דבריו לא החזירן למוטב כמו דברים אלו לכך נאמר אלה שפוסל את הראשונים שלא באו לתכלית האמיתי כמו עתה.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Hasidic

Verified

Maor VaShemesh, Parashat Devarim

מאור ושמש, דברים א׳

Maor VaShemesh, Devarim 1

The parashah teaching centers on Moshe Rabbeinu's opening rebuke in Devarim and explains that true tochachah must be given with love, humility, and for the sake of helping Israel draw near to Hashem. It frames Moshe's rebuke as an act of compassion that prepares the people for teshuvah and renewal.

ויקצוף משה על פקודי החיל עי"ז נענש שנעלם ממנו הלכות געולי עכו"ם ועל זה נענש מפני שהוכיחן בגלוי והבין שטעה במה שהוכיחן בגלוי ולקח לעצמו דרך אחר היינו שיוכיחן ברמז לכן קיבל שכר על תוכחה זו כמו שאיתא במדרש על שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה נאמר עליו מוכיח אדם אחרי חן ימצא וכך כתיב כאן אלה שפוסל דברי תוכחת הראשונים שעל הראשונים נענש ועל אלה הדברים קיבל שכר ויש עוד לאלקי מילין דהנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול עטרה לעצמו שהוא יוכיח את ישראל אחרי הקב"ה וחן ימצא אדרבה לא די שלא ימצא חן אלא גם מתבזה כי הוא אינו יודע נגעי לבבות בני אדם מה שחסר להם לתקן ויוכל להיות שיבוא לאיזה קהילה וידרוש לפניהם שצריכין לתקן למשל ענין נדיבות או ביטול תורה והן לא פגמו בענינים אלו כלל שהם נדיבי לב ועוסקים בתורה יומם ולילה אזי דבריו לא יכנסו בלבם כלל. גם יחשב בעיניהם כאחד מן השוטים שאומר דברים שאינם ולהוכיח את ישראל אחר הקב"ה לזה צריך קדוש וטהור אשר יודע נגעי לבבות בני אדם מה שחסר להם לתקן ורוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו מהענין שצריכים לתקן מוכיח כזה חן ימצא ודבריו נכנסים לאוזן השומעים דבריו ומביאין לידי תשובה אך הצדיק ההוא אינו רוצה להוכיח לשום אדם בגלוי לפרוש לו מה שעיוות וקילקל חדא שלא לביישו כמו שאיתא בזו"הק הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא וכו' הוא ז"ל שלא לפרוש לו החטא שלא לביישוהו. ומשה רבינו כשהגיע עתו שנתבקש בישיבה של מעלה הגם שלבו היה בטוח שישמעו דבריו ויקחו מוסר אעפי"כ לא רצה להוכיחן אלא דרך רמז מפני כבודן של ישראל וסיפר לפניהם איזה מעשה ונזכרו בעצמם מה שפגמו במדבר ולא שאמר להם תיבות במדבר לבד אלא ע"י הסיפור שלו נזכר מה שעשו במדבר וכן כולם לכן לא נכתבו על הסדר שלא הוכיחן בפירוש רק ע"י סיפור מעשיות וכפי המעשה ששמעו ממנו כן נזכרו בעצמם.

Full text on Sefaria ↗

Find sources for your own idea