Celebrating Purim During the Omer Period

כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃

the same days on which the Jews enjoyed relief from their foes and the same month that had been transformed for them from one of grief and mourning to one of festive joy. They were to observe them as days of feasting and merrymaking, and as an occasion for sending gifts to one another and presents to the poor.

מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה: כֵּיצַד. חָל לִהְיוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בָּחֲמִישִׁי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם. חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר:

The Megilla is read on the eleventh, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth of the month of Adar, not earlier and not later. The mishna explains the circumstances when the Megilla is read on each of these days. Cities [kerakin] that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar, whereas villages and large towns that have not been walled since the days of Joshua, son of Nun, read it on the fourteenth. However, the Sages instituted that the villages may advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday or Thursday, when the rabbinical courts are in session and the Torah is read publicly, and the villagers therefore come to the larger towns. How so? If the fourteenth of Adar occurs on Monday, the villages and large towns read it on that day, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Tuesday or Wednesday, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday, the twelfth or thirteenth of Adar; the large towns read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Thursday, the villages and large towns read it on that day, the fourteenth, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Shabbat eve, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the thirteenth of Adar; and the large towns and the walled cities read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar. Even the walled cities read the Megilla on the fourteenth rather than on the fifteenth, as they do not read it on Shabbat. If the fourteenth occurs on Shabbat, both the villages and large towns advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the twelfth of Adar; and the walled cities read it on the day after Purim, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Sunday, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the eleventh of Adar; and the large towns read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar; and the walled cities read it on the next day, the fifteenth.

מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן, אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן, אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

The Gemara raises an objection based upon the following baraita. Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh to the fifteenth of Adar? One may read on these dates at a time when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their own land. However, nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time, so as not to cause confusion with regard to the date of Passover, which is exactly one month from the day after Purim. The Gemara comments: This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh to the fifteenth of Adar? At a time when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their own land. However, nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time. According to this version, Rabbi Yehuda’s statement is consistent with the opinion of the Sages, as cited by Rabbi Yoḥanan.

הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע.

Do not say something that cannot be understood [trusting] that in the end it will be understood.

ואמר כי ליועצי שלום ראוי אליהם השמחה כאשר השלום הוא השלימות, וכמו שיתבאר עוד איך השלום הוא שלימות הכל והוא נותן המציאות אל הכל, ומפני כך ראוי אל רודפי השלום השמחה כי השמחה הוא כאשר נמצא דבר בשלימות כמו שהאבל על הפסד וחסרון, וזה בעצמו מה שנקרא שלום שהוא מלשון שלימות כי השלום משלים המציאות עד שנמצא הדבר בשלימות בלי חסרון ודבר זה יתבאר עוד ולכך ראוי אל יועצי שלום הרודפים שלום בין איש ובין אחיו שמחה כאשר השמחה היא על השלימות כמו האבל שהוא כאשר יש הפסד והעדר.

דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד סעיפים: נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים): נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

It is customary not to get married between Pesach and Shavuot, until Lag BaOmer (the 33rd day), because during that time, the students of Rabbi Akiva died. However, to do "erusin" and "kiddushin" (engagement and betrothal) is OK. And even for "nisuin" (marriage), if someone did so, we do not punish him. Rema: however, from Lag Ba'Omer onwards, all this is permitted (Abudraham, Beit Yosef & Minhagim). It is customary not to cut one's hair until Lag BaOmer, since it is said that that is when they stopped dying. One should not cut one's hair until the 34th day, in the morning, unless the 33rd day falls on Friday, in which case one may cut one's hair then, in honor of the Sabbath ("kavod Shabbat"). Rema: But in these countries, we do not follow the custom he advocates; rather, we cut our hair on the 33rd day, and we rejoice a bit, and we do not say Tachanun (Maharil and Minhagim). And one should only cut one's hair on the 33rd day itself, but not on its evening. However, if it falls on Sunday, our custom is to cut our hair on Friday in honor of the Sabbath (Maharil). Someone who is performing a brit milah (i.e., the sandak, mohel and the infant's father), or circumcizing his son, is allowed to cut his hair during sefirah in honor of the circumcision (Hagahot Minhagim).

ואע"ג דלענין תפלת המנחה ותפלת הערב דעבד כמר עבד וכו' כתבו הראשונים שלעולם צריך לנהוג כחד מיניהו ובאותו היום שהתפלל מנחה בעוד יום גדול מ"מ לא יתפלל ערבית עד הלילה כיון שכבר פ"א התפלל מנחה סמוך לשקיעה כמבואר בטור וב"י סי' רל"ג ומה שנוהגין להקל עכשיו היינו לענין תפלה מקלינן וסומכין על שיטת ר"ת אבל בשארי מילי לא מ"מ הא נראה היינו לענין למיעבד חד גברא תרי קולי דסתרי אהדדי אבל הכא הרי זה הנושא אשה בג' ימי הגבלה לא סתר עצמו שמעולם לא נשא אשה בר"ח אייר רק משום לא תתגודדו דפלג מורין וכו' וזה לא שייך שהרי השתא הכא ליכ' מי שהורה כך ולא סתרי כלל ולא שינוי מפני המחלוק' כן היה נ"ל לכאורה אלא לפי זה לא יהיה המסדר קידושין או א' מבני החופה מאותן שהי' בחופה אחרת בזה השנה ביום ר"ח אייר או ל"ג בעומר אפי' בעיר אחרת דהוי תרתי דסתרי אהדדי כל זה כתבתי לפמ"ש פר"מ נ"י שבנה ספיקו על איסור הגאון מהו' משולם זצ"ל ושם לא הזכיר רק שסותרי' אהדדי בנישואין כנ"ל ומשם יש ללמוד דתספורת ונישואין אין סתירה זה לזה דאל"ה בטלו כל דבריו דהרי עכ"פ בכל גלילותינו נוהגין היתר תספורת ביום ר"ח אייר ול"ג בעומר ונוהגין אי' בג' ימי הגבלה א"כ הנושא אשה בג' ימי הגבלה ה"ל כחתן בין האבלי' שהרי נהגו כ"ע שלא להסתפר אך מלשון הגאון זצ"ל נראה דמהתספורת לא הוה ק' לי' מידי ואפשר משום דנישואין הוה מצוה ולפעמי' הזמן דחוק כמו בעובדא דלפנינו ואע"ג דמלשון הטור משמע דחומר מנהג איסור נישואין פשטה טפי בכל העולם יותר ממנהג תספורת מ"מ לא פשטה אלא עד ל"ג ומנהג אשכנזי' מל"ג ואילך איננו מנהג קבוע כ"כ והואיל והוא מצוה אפשר שלא החמירו והרי קמן דעד הגאון הקילו פה בנישואין אפי' בתרתי דסתרי אהדדי וכן בכמה ורוב מקומות ובתספורת החמירו ע"כ הי' נראה דמתספורת לנישואין ליכא משום לא תתגודדו רק משום סתירה דנישואין עצמן א"כ שפיר י"ל כיון שבאותו השנה לא היה נישואין בעיר באותו הזמן אפשר להקל:

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' (י, א). וכבר הקשה הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ח) שאם ניטלה ממנו הבחירה כמו שאמר כי אני הכבדתי וגו', אם כן התראה זו למה. ואגב קשה, מאי בא, לך אל פרעה הוה לי' למימר.

(ב) מפני שבאותו זמן וכו' - ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך:

2. Because at that time—it's not appropriate to increase joy. Nevertheless, if something requiring Shehecheyanu arises, one may recite it.

והוא מצוה מד"ס כקריאת המגילה וימים אלו הן הנקראים חנוכה ר"ל חנו כ"ה שביום כ"ה חנו מאויביהם. ומפני שהן ימי שמחה והלל לכך אסור בהן ההספד והתענית נוהגין העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ויש טעם לזה: