Rav Kook on Redemption and the Hidden Light

כי רוחניות התורה נשמות ישראל כדפירשתי, וע"י הנשמות יקויים (שמות כה, ח) ושכנתי בתוכם ותהיה השכינה בישראל, דהיינו לעתיד לימי הגאולה. ועל גילוי השכינה שלעתיד נאמר (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו וגו', ודבר זה תלוי בענין ריבוי השתלשלות הנשמות, ועל דרך שפירש האר"י ז"ל פסוק (שם ס, כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום נאם ה' בעתה אחישנה, וכבר נודע מה שהקשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צח, א), אם בעתה דוקא, א"כ מה זה אחישנה. אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות, אז יהיה הגאולה והתחדשות אור הגנוז ויהיו נשמות חדשות.

והמיעוט הוא סיבת הריבוי, עד לזמן הגאולה העתידה יהיה יתרון אור מהחשך, כלומר כי אור חדש של עתיד יהיה גדול מהאור אשר היה ונגנז. ודבר זה צריך ביאור רחב, כי הוא מבואר למעלה בפרשת בלק בדרוש מה טובו אוהליך, כי החורבנות הם סיבת הבנין האחרון שיהיה גדול ונפלא, כי התפשטות זוהמת הנחש גורמת הגליות וגם המיעוטים, וכשתכלה הרשעה לגמרי אז אור גדול יאיר. ולעתיד מלאה הארץ דעה (ישעיה יא, ט), אף ארציות שהוא החומר יהיה הכל אור.

ועל כן התעוררות גאולה ותשובה תהיה בישראל. ומשם חזון למועד ונקדש קדש.

מעת הפקידה ילכו ויתגברו התיקונים והחיבורים בשמחה לאין קץ. והנה אמר "הניצנים נראו בארץ" והם התולדות הצומחות ובראשם המשיחים, ואז לא נפסק החבור חלילה אלא נתאמץ יותר ונתחזק מאד בתשוקה רבה ובאהבה עצומה, וזהו שאמר "עת הזמיר הגיע" שהשכינה מזמרת לבעלה. "וקול התור נשמע בארצנו" כי לא יצא המלך מן הגן אלא הוא מתהלך בו, ובו שמחים כל הצדיקים וכל ישראל הנגאלים מגלותם. וזאת היא השמחה הגדולה שתהיה לישראל תמיד מזמן הגאולה והלאה, כי כאשר נתקן הראשון בתוך הגלות עצמו טרם שיצאו משם, מן הזמן ההוא והלאה ישאר הכל בחבור אחד תמיד והאורות מתרבים בכל עת ובכל שעה, ונמצא שהשמחה תגיע לשיעור שאי אפשר לפרשה.

זה הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקותם שיגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן. וכאשר תתפשט החכמה בעולם אז יראו וידעו הכל כמה "הגדיל ה' לעשות עמנו" (תהלים קכו, ג), כי כאשר חשבו ישראל שהסתיר הב"ה את פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם טובה וברכה, כי אז היה מכין להם אוצרות גדולים אשר לרחבם אין קץ ולגדלתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן כל הון יקר ונעים וכל סגולת מלכים בכל עת ובכל שעה, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכולה לדבר ואזן לשמוע ואפילו לב להרהר. וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להגלות בעולם יפתחו כל האוצרות האלה ומהם יצאו כל מיני מחמדים וינתנו לישראל חלק עבודתם הקשה שעבדו בגלותם.

בתום הקליפה והרשעים, יתגלה האור הגנוז על ישראל. והנה לעתיד לבא יגלה זה האור הגנוז כיון שאין עוד קליפה ולא רשעים. והוא שנאמר בו "קומי אורי כי בא אורך" ולכן ימשך האור הזה אל ישראל, ויהיה גופם זך מכח האור ההוא.

והנה בזמן הגאולה במהרה בימנו – תשוב להתרחב על הארץ הקדושה שגם היא תהיה עוד רחבת ידים מאד ועל זה נאמר "הרחיבי מקום אהלך". אך ארץ ישראל עצמה נקראת 'כיבוש רבים' כי כל העשר המאורות העליונים מאירים הם שם...

ונודע לנו שלעתיד יהיה תקונה תקון גדול, ואורה רב מאד, וכחה שלא היה כמוהו. ועל כן גם ישראל יהיה במעלה יתירה מאד. ועל זה הענין נאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה" כי לא תהיה עוד פחות ממנו – אלא שקולה כמוהו ואז יהין שני המלכים משמשים בכתר אחד.

והבן שמזה נמשך רוב הטוב והשלום הגדול, כי בעלות המציאות יקבל מעלה גדולה וחוזק רב. ומזה נמשכה השלוה ופתיחת המאורות כי באמת כל השערים יפתחו, וכל מבואות הברכה, ועל כן רוחה גדולה תהיה לכל נברא אין חוסר ואין דלות.

אלה הם שלבי התנועה לצד ההשתלמות של הרעיון האלהי והתבררותו ומעוף ההתנשאות אל החיים המלאים, בלשד מקוריותם, בהוה ובנצח. בלכתה, ממעלה למטה וממטה למעלה, חוללה הכנה זו מכונות לאומיות שונות, מכוונות למצבה, בכל קבוץ אנושי ובכל מצב גיאוגרפי לפי ערכם.

האמוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבא רק מצד עמק שקועו בארץ ישראל, ומתקות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפית ישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה. ואז נמאסת הגלות לגמרי והרי היא מיותרת, והאורה הכללית חוזרת היא להיות נובעת מהמעין העצמי הפרטי בכל חילו, ואורו של משיח המקבץ נדחים מתחיל להופיע, וקול בכי תמרורים של רחל המבכה על בניה מתמתק על ידי שפעת תנחומים, של (ירמיהו ל״א:ט״ז): "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד' ושבו בנים לגבולם". ויצירת החיים המיוחדים בכל מאורם וחטיביותם המיוחדה, רוויה בטל העושר הכללי של האדם הגדול בענקים, ברכת אברהם, חוזרת היא דוקא ע"י שיבה זו להתגלות.

והאמת העליונה הזאת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים יקומו על ידה, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט ישובו וינהרו מזיוה, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תמונה סוררה, כל החשוכים על ידי כל סכלות וכל תעוב, - על-ידי אור עולמי אין קץ זה יביטו וינהרו. אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו.

האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה. וכשתביעת האורה באה עד הנקודה היותר גבוהה אז מתחלת היא לשאוב שפע אור גדול מהמאור הגנוז שיש בקרבה פנימה, ומתוך תוכה מתגלה לה שהכל שואב אור ממקור היותר עליון, ושהעולמים כולם וכל אשר בהם אינם כי אם גילויים שהם נדמים לנו כעין נצוצות פרטיים מהתגלות האורה העליונה, אבל כשהם לעצמם הם כולם חטיבה אחת, התגלות אחת, שבה כלול כל היפי, כל האור, כל האמת וכל הטוב. הגלויים הללו הולכים הם במהלכם ומתעלים, הולכים ומתבלטים לעיני כל שהם באמת הנם גלוים של כ ל - ה ט ו ב.

גבורת רעם זו היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת. ומזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו. זה הטוב הוא הסוד של הגאולה, המוכרחת לבא, הטוב מוכרח לנצח את הכל, והחפץ העמוק והמוטבע של הטוב, והשיקוק הפנימי לו בעצם תוכיות נשמת האומה, המתבלט בתפילת האומה הפנימית, מסמיך לה את הגאולה.

אף אנו נאמר בענין הדברים השכליים, הכל יודעים כי "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב כא), כל מה שתתרחב יותר דרישת התורה לכל צדדיה, יתכונן יותר רוח ישראל בקדושתו וטהרתו. על כן כל דבר ודבר מהתורה שמתחדש, הוא מוסיף עונג נפשי לנשמה הישראלית, והעונג הזה הוא מוסיף כח ועצמה לרוחניות האומה בכללה.

כראוי לדברי חכמים ז"ל אמרתי לתן עוד כונה שנייה במאמר זה, שרומז ג"כ על איחור הגלות. אע"פ שבידו יתברך לשוב שבותינו ולקבצנו ולשכון כבוד בתוכנו, אבל יש שלשה דברים מעכבים השראת שכינתו יתברך בנו, עד שיתמלאו אלו חסרונות. ועוד שהשי"ת רוצה שתהי' הגאולה העתידה גאולה שלמה שאין אחריה שיעבוד, א"כ צריך להמתין עד שיעמוד הכל על בסיס נכון, שלא יתקלקל ח"ו, וזה אי אפשר כי אם ע"י תיקון גדול, מירוק הגליות ותשובה אמתית.

אר"ל (וכולן) [ו]עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר "ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברינה ושמתת עולם על ראשם", שמחה שמעולם על ראשם. והנה העצמיות הטבעית הפנימית של ישראל הרי היא אור ד' אשר בנשמתם, שמחת עולמים, עדנת קודש הפנימית מאור חזיון קודש קדשים של זיו אור עליון, והופעת השלמות העליונה האלהית במעמקי יאוריה - היא היא תוכן חסנם וישעם. אין ספק לפי זה שהתוכן הטבעי לנו אי אפשר שיאסף לעד, הוא רק נעלם מאתנו והמון הגלים אשר עוברים על ראשינו, הפגעים והתלאות, הלימודים מתולדות הזמנים והופעות ההרגשות בריבויין, כשיקבצו באחרית הימים, הם ישיבו לנו את טבעיותנו, יושיטו לנו את אור התשובה.

המצב של המעבר מתקופת הקלקול והמהומה העולמית אשר המשטמה והרשעה שולטת והחרב עושה שמות ורעות רבות ע"י רשעים ורעי אדם, עד לתקופת האורה, שהש[לום] יכן וממשלת הצדק תשים משטרה במלא עולם, שהיא הופעת מלוכת ד' בתבל, שהיא עיקר המשיחיות ותכליתה, דהיינו שכבר ישוב הניגוד האנושי, שהיה לכתחילה עומד ביחס אל הגויים במעמד מקולקל והרוס מאד ולא בא אל תעודתו, שהוא תכלית שכלול העולם בהמון צבעיו להיות לכח אחד שכולו מקושר זה בזה בחטיבה של אחדות גמורה.

לעולם צריכה ההוראה החיצונה להתאים אל המבוקש הפנימי. ע"כ בהיות המגמה הפנימית אז להרים את קרן הדור שהושפל, ולעודדו עד אותו רום המצב שעמד בו לפחות בימי דור הקדום לפני ירידתו, שהיה דורו של בן זכאי, ע"כ התחיל להראות הדמיון במעשה, ונכון הדבר שההוראה המעשית על הדרישה של עילוי הדור בריבוי אור אלהי פנימי, עד שמסבתו יבא הדבר למעט בספיקות וטרחם, ולהתאים את אור התורה אל דרך הבירור והודאי. ואותו המעמד המלא אורה שהוא מחובר לא רק עם ההכרה ההגיונית הצמצומית בשכל המופשט לבדו, כ"א גם בכל הליכות החיים וכל הכחות של הגוף והנפש בעילויים המלא, עד כדי קרבת אלהים היותר שלמה ואפשרית בחק האדם, היא בעצמה היא נותנת עז וגבורה להפליא לעשות כל אשר יצא מפי צדיק, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.