Protective Phrases Against the Evil Eye

בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃

Joseph is a wild ass, A wild ass by a spring —Wild colts on a hillside.

מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

Who can count the dust of Jacob, Number the dust-cloud of Israel? May I die the death of the upright, May my fate be like theirs!

״וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כׇּל חֹלִי״, אָמַר רַב: זוֹ [הָ]עַיִן. רַב לְטַעְמֵיהּ. דְּרַב סָלֵיק לְבֵי קִבְרֵי, עֲבַד מַאי דַּעֲבַד, אֲמַר: תִּשְׁעִין וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה, וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ.

§ The Gemara returns to expounding the themes of blessings and the evil eye. The Torah states: “And the Lord will take away from you all sickness” (Deuteronomy 7:15). In interpreting this verse, Rav says: This verse is speaking about the evil eye. The Gemara comments: Rav conforms to his line of reasoning, as Rav went to a graveyard, and did what he did, i.e., he used an incantation to find out how those buried there died, and he said: Ninety-nine of these died by the evil eye, and only one died by entirely natural means.

רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה קָא אָזֵיל וְיָתֵיב אַשַּׁעֲרֵי דִטְבִילָה. אֲמַר: כִּי סָלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאָתְיָין מִטְּבִילָה, מִסְתַּכְּלָן בִּי, וְנֶהֱוֵי לְהוּ זַרְעָא דְּשַׁפִּירֵי כְּווֹתִי. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן: לָא קָא מִסְתְּפֵי מָר מֵעֵינָא בִּישָׁא? אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָא אָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב ״בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּין עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: עַיִן שֶׁלֹּא רָצְתָה לִזּוֹן מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ — אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בּוֹ.

Similarly, the Gemara relates that Rabbi Yoḥanan was accustomed to go and sit at the gates of the women’s immersion sites. Rabbi Yoḥanan, who was known for his extraordinary good looks, explained this and said: When the daughters of Israel emerge from their immersion, they will look at me, and will have children as beautiful as I. The Sages asked him: Master, do you not fear the evil eye? He said to them: I descend from the seed of Joseph over whom the evil eye has no dominion, as it is written: “Joseph is a bountiful vine, a bountiful vine on a spring [alei ayin]” (Genesis 49:22). “Ayin” can mean both “spring” and “eye.” And Rabbi Abbahu said a homiletic interpretation: Do not read it alei ayin, rather olei ayin, above the eye; they transcend the influence of the evil eye. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, cited a different proof, from Jacob’s blessing of Joseph’s sons, Ephraim and Menashe: “The angel who redeems me from all evil shall bless the young and in them may my name be recalled, and the name of my fathers, Abraham and Isaac, and may they multiply [veyidgu] in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Veyidgu is related etymologically to the word fish [dag]. Just as the fish in the sea, water covers them and the evil eye has no dominion over them, so too the seed of Joseph, the evil eye has no dominion over them. And if you wish, say instead: Joseph’s eye, which did not seek to feast on that which was not his, Potiphar’s wife, the evil eye has no dominion over him.

פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: הַאי מַאן דְּעָיֵיל לְמָתָא וְדָחֵיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִנְקוֹט זִקְפָּא דִּידָא דְיַמִּינֵיהּ בִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ וְזִקְפָּא דִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ בִּידָא דְיַמִּינֵיהּ, וְלֵימָא הָכִי: אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי מִזַּרְעָא דְיוֹסֵף קָאָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִישָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן וְגוֹ׳״, אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״ — מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. וְאִי דָּחֵיל מֵעֵינָא בִּישָׁא דִּילֵיהּ, לִיחְזֵי אַטְרְפָא דִּנְחִירֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ.

Another began and said: One who enters a city and fears the evil eye should hold the thumb [zekafa] of his right hand in his left hand and the thumb of his left hand in his right hand and recite the following: I, so-and-so son of so-and-so, come from the descendants of Joseph, over whom the evil eye has no dominion, as it is stated: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]; its branches run over the wall” (Genesis 49:22). Do not read it as alei ayin; but rather, read it as olei ayin, who rise above the eye and the evil eye has no dominion over him. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Derive it from here, from what is stated in Jacob’s blessing of Joseph’s sons: “And let them grow like fish into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16): Just as fish in the sea are covered by water and the evil eye has no dominion over them as they cannot be seen, so too the offspring of Joseph, the evil eye has no dominion over them. And if he is concerned about his own evil eye, lest it damage others, he should look at the side of his left nostril.

ועתה אשר ג"ר של העשיה נעשים חיצוני' אל ג' תחתונות דיצירה והנה נודע כי בלי ספק שחיצוניות היצירה גדול מפנימיות העשיה וא"כ עתה אשר החיצוניות דיצירה הוא תחתון כי הוא מן העשיה א"כ יש פחד מן הקלי' עתה פן יתאחזו שם בג"ר דעשיה שעלו שם ולכן אנו אומרים מזמור הודו לה' כו' פירושו אתם מלאכי קדש הודו לה' אשר בעולם היצירה והודיעו בעמים עלילותיו שהם הקלי' וע"כ מתפחדין הקלי' ואינם נאחזים שם בג' אחרונות דיצירה אשר עלו שם ג"ר דעשיה וכמעט כל המזמור הזה וכל הפסוקים עד ב"ש כולו מתעסק בסיפור שבחיו יתברך נגד העמים והקלי' שיכירו אלהותו וגדלותו ויתפרדו מעל הקדושה כנז' ופקח עיניך וראה אופן הסתלקו' הקליפות מעל הקדושה באיזה אופן הוא והענין הוא דע כי כדי שיסתלקו הקליפות מעל הקדש צריך שגם הקלי' עצמם יעלו ויוכללו זו בזו ע"ד שנתבאר בענין הכחות של הקדושה ויעלו הקלי' שכנגד ג' תחתונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה שלה קלי' וע"י עליתם יתמתקו הקלי' יותר ועי"כ לא יתאחזו בקדושה וז"ס הוד והדר לפניו כו' והענין הוא שפסוק שלפניו הוא כי כל אלקי העמים אלילי' שהם בחי' הקלי' וכונתינו לשבר כח הקלי' ולהכניעם שלא יתאחזו בג' אחרונות דיצירה שהם נרמזו' בפסוק שלאחריו הוד והדר לפניו כו' כנודע שהוד והדר הם נ"ה ועוז וחדוה הוא יסוד שהוא עוז וחדוה דמטרוניתא והכונה היא כי ג' תחתו' דיצירה אלו לא ישלטו בהם הקלי' אלא אדרבא יהיו הוד והדר עוז וחדוה.

וּבוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב הֶחָסִיד, בַּסֵּפֶר "רֶכֶב אֵלִיָּהוּ", מַה שֶּׁאֵרַע בְּיָמָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין שְׁאַָרֵי נָשִׁים, וְהָיוּ מְסַפְּרִים אִשָּׁה אַחַת עִם חֲבֶרְתָּהּ בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁל דִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִתֵּן עַל מַעֲשָׂיו, וּפָתְחָה אִשָּׁה אַחַת בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק וְאָמְרָה: וַאֲנִי בְּבוֹאִי לִפְנֵי יוֹם הַדִּין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתִי: לָמָּה עָשִׂית כָּךְ? אֶעֱשֶׂה אֶת עַצְמִי אִלֶּמֶת, שֶׁלֹּא אוּכַל לְהָשִׁיב. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית אִלֶּמֶת עַד יוֹם מוֹתָהּ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הֲרֵי מוּכָח שֶׁהַדִּבּוּר סָלִיק לְמַעְלָה וְעוֹשֶׂה רשֶׁם.

Come and see what the saintly Rabbi Yosef Katz relates in his work Rechev Eliyahu regarding an incident that took place in his time. One day a group of women were sitting together discussing the accounting a person must give of his deeds. One of the women said in jest, “When I come before the Heavenly court on the day of judgment and they ask me, ‘Why did you do such-and-such?’ I will make myself as if dumb and unable to respond!” Not many days went by before the woman was indeed stricken dumb and remained so until the day of her death! From this episode we see that every word we speak ascends On High and makes an impression.