The Shelah on Redemption and Divine Revelation

כי רוחניות התורה נשמות ישראל כדפירשתי, וע"י הנשמות יקויים (שמות כה, ח) ושכנתי בתוכם ותהיה השכינה בישראל, דהיינו לעתיד לימי הגאולה. ועל גילוי השכינה שלעתיד נאמר (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו וגו', ודבר זה תלוי בענין ריבוי השתלשלות הנשמות, ועל דרך שפירש האר"י ז"ל פסוק (שם ס, כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום נאם ה' בעתה אחישנה, וכבר נודע מה שהקשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צח, א), אם בעתה דוקא, א"כ מה זה אחישנה. אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות, אז יהיה הגאולה והתחדשות אור הגנוז ויהיו נשמות חדשות.

ועל כן התעוררות גאולה ותשובה תהיה בישראל. ומשם חזון למועד ונקדש קדש.

(א) תיקון הקלקול הראשון אשר מן הגלות, והוא הסתר הפנים וסטירת האור. ועל כן ירד הצדיק ויתחבר עם המלכות ושם תקבל ממנו כח ועצמה ותקום מן העפר.

והנשמות תצאנה בראשונה עד שבהתימם לצאת באה הגאולה. וחלקי המאורות יצאו ע"י משיח בן יוסף שאם לא היה זכות בדור היה צריך למות ובמותו היה מעלה אותם. אבל ביום הקרב אשר את ארמילוס הרשע "כי צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו" ובכח תקוניו יעלו הנופלים האלה.

ומזה נמשכה השלוה ופתיחת המאורות כי באמת כל השערים יפתחו, וכל מבואות הברכה, ועל כן רוחה גדולה תהיה לכל נברא אין חוסר ואין דלות. ואז יתקיים הכתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון".

ונמצא שכשיגיע זמן הגאולה יתחיל השער ויתעורר להפתח, ובהתעוררו יזרח אור הגדול ויצא דרך החלונות עצמם כי אין מקום לממשלה אחרת בזמן ההוא, ומאותו היום והלאה יהיה השער הולך ונבנה בכל פרטיו ומשפטי בנינו, והחלונות יהיו הולכים ומסתלקים. והנה בשעה אחד ישלימו להסתם החלונות ותתגלה מיד פתיחת השער. אך עם כל זה, כיון שכבר יגיעו החלונות לסתימה הזאת נראית פעולתם למטה, והיא עת חשכה גדולה, והוא לא יעמוד הרבה כי פתיחת השער יתחזק וישוב האור חזק מבראשונה.

מעת הפקידה ילכו ויתגברו התיקונים והחיבורים בשמחה לאין קץ. והנה אמר "הניצנים נראו בארץ" והם התולדות הצומחות ובראשם המשיחים, ואז לא נפסק החבור חלילה אלא נתאמץ יותר ונתחזק מאד בתשוקה רבה ובאהבה עצומה, וזהו שאמר "עת הזמיר הגיע" שהשכינה מזמרת לבעלה. "וקול התור נשמע בארצנו" כי לא יצא המלך מן הגן אלא הוא מתהלך בו, ובו שמחים כל הצדיקים וכל ישראל הנגאלים מגלותם. וזאת היא השמחה הגדולה שתהיה לישראל תמיד מזמן הגאולה והלאה, כי כאשר נתקן הראשון בתוך הגלות עצמו טרם שיצאו משם, מן הזמן ההוא והלאה ישאר הכל בחבור אחד תמיד והאורות מתרבים בכל עת ובכל שעה, ונמצא שהשמחה תגיע לשיעור שאי אפשר לפרשה.

זה הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקותם שיגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן. ולגאלה ימצאו הכנות רבות ופעלות גדולות וחזקות מאד, נודעים למשכילים אשר נסו ללכת בדרכי החכמה ועמדו על אמתה. וכאשר תתפשט החכמה בעולם אז יראו וידעו הכל כמה "הגדיל ה' לעשות עמנו" (תהלים קכו, ג), כי כאשר חשבו ישראל שהסתיר הב"ה את פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם טובה וברכה, כי אז היה מכין להם אוצרות גדולים אשר לרחבם אין קץ ולגדלתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן כל הון יקר ונעים וכל סגולת מלכים בכל עת ובכל שעה, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכולה לדבר ואזן לשמוע ואפילו לב להרהר. וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להגלות בעולם יפתחו כל האוצרות האלה ומהם יצאו כל מיני מחמדים וינתנו לישראל חלק עבודתם הקשה שעבדו בגלותם.

אין הטוב נאבד בגלות אלא נצבר לעתיד לבוא. ועל הסוד הגדול הזה נאמר "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" (תהלים צ, טו), כי כל הימים שהיו ישראל בגלות ואור לא נגה עליהם, אותו האור הראוי לאותם הימים לא אבד אלא כל האור ההוא היה הב"ה גונזו באלה האוצרות שאמרתי לך, וכשיהיה הזמן לפתוח אותם אז יצא כל האור ההוא כאחד ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתוקן העולם במנוחה והשקט ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל.

משיח וימהר ויחיש משיח צדקנו בעתו. ואז ידין דין אמת לאמיתו: תחיית המתים יחיה המתים ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וידון אותם ביחד האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ועל העכו"ם תפול אימתה ופחד. ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

אלא הענין כי התכלית כאן היה לקבל התורה בארור דהיינו באלה, ועל זה כרתנו ברית באלה ובקללות, וכמו שסיים אחר הקללות אלה דברי הברית וגו', על כן הארורים עיקר ואגב הארורים היו הברוכים, והקללות מקיימים אותנו ויתרון אור לעתיד יהיה לנו מתוך החשך דהיינו במחשכים הושיבנו, ובזה נזדככו ותם עונך בת ציון (איכה ד, כב):

ועל זה נתן הש"י תקנה ע"י התשובה, כי בתשובה חוזר לפנימיות הקדושה. ובא אזהרת התשובה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך וגו' מדבר מתשובה כמו שכתב הרמב"ן. וסוד התשובה היא בספירת בינ"ה כנודע, ושם אין מגע גוי, כי מחסד ולמטה מתחיל מגע האומות שיונקים מן הצד, דהיינו ישמעאל יצא מאברהם שהוא חסד, ועשו מן יצחק שהוא גבורה, ואח"כ ע' שרים הסובבים, ובמקום מגע גוי ביין שהוא השפע הנשפע עושהו נסך, ומכח זוהמא של נחש שנתפשטה בחטא שסחטה חוה אשכול של ענבים שהוא שורש פורה ראש ולענה נעשה זה הנסך, ועל היין זה נאמר אל תרא יין כי יתאדם (משלי כג, לא). אמנם בבינה שם אין מגיע מגע גוים, ושם היין משומר בענביו אשר עליו רמזו רבותינו ז"ל שהוא משומר מששת ימי בראשית (ברכות לד, ב), רצו לומר ששת ימי בראשית במקומם דהיינו הבנין שם יש מגע, אבל בששת ימי בראשית הנעלמים שם היין משומר, וזה היין משמח, ועד שם צריך להגיע הבעל תשובה, שבתשובה שעושה מכניע הקליפות שסיבב עצמו בהם ומסלקם ונכנס פנימה עד שם. ואז נכנס יין יצא סוד (ערובין סה, א), סוד ה' ליראיו. וסו"ד בגימטריא שבעים, ושבעים נפש מישראל כולם נפש אחד הם, מאחר שהם חלק ה' אז לכולם חלק לעולם הבא. וכבר נודע שהבינה היא סוד עולם הבא, ואז ה' אחד ושמו אחד וישראל אחד הדביקים בו. וישראל הם הנקראים אדם, כמו שנאמר (יחזקאל לד, לא) אדם אתם, ועליהם נאמר (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו כו'. ואדם לשון (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון, ונעשה מרכבה לאדם היושב על הכסא כביכול. ובאם חס ושלום פוגמים למטה, אז פוגמים למעלה:

G–d has, however, provided a remedy for those Israelites who have become subject to these influences. This remedy is known as תשובה, repentance. Repentance possesses the power to bring such sinners "back into the fold," into the right side of the emanations which represents holiness. This was pointed out by Nachmanides; the relevant verse is 30,11 which refers to repentance. The mystical dimension of repentance is part of the emanation בינה. Students of the Kabbalah are aware that this emanation cannot be accessed by the Gentiles. The latter can access only the emanations from חסד "downwards." Canaanites have access to these lower emanations. Ishmael was sired by Abraham who represented the emanation חסד. Hence Gentiles are able to relate to this emanation. Being offspring of Isaac, who represented the next "lower" emanation גבורה, the descendants of Esau also could access that emanation. Having delineated the above exceptions, the 70 nations can access only the שרים ומזלות which we have already described. The inability of these 70 nations to access the emanations of either חסד or גבורה explains why the touching by members of such nations disqualifies wine, an expression of G–d's bounty. All this because of the pollutant of the serpent which spread through mankind as a result of Eve having squeezed out the fruit of the tree of knowledge (reputedly the grape). It thus became what is termed in our portion (29,17) פורה ראש ולענה, "a fruit turning into poison weed and wormwood." Concerning this type of wine, Solomon (Proverbs 23,31) has said: "Do not look at wine when it is red." Since the emanation בינה is not exposed to the "touch" of the Gentiles, the wine we find in that domain is the kind of which our sages have said that it has been preserved in its original grapes ever since the six days of Creation, in order to be served up to the righteous in the Hereafter (Berachot 34b). This is an allusion to the six "revealed" days of Creation remaining as they are, i.e. accessible to contact by the Gentiles. The six days of Creation known as the days of בנין, the concealed aspect of the work of Creation, serve as an area in which this wine is stored for the eventual enjoyment by the righteous. The penitent must elevate himself to a level that qualifies him to partake of that wine in the future. He is able to burst the confining shackles of the קליפות, symbols of the constraints imposed upon him by the evil urge, so that he can rejoin the mainstream of the Jewish people. The בעל תשובה together with the other righteous will then experience the revelation of G–d's secrets as a result of having partaken of this wine. This is the meaning of Psalms 25,14: "G–d's secrets are reserved for those who fear Him." The numerical value of the word סוד, secret, is 70. It alludes to the 70 who formed the nucleus of the Jewish people who first went down to Egypt. Because they were all a single "person," נפש, they all have a share in the World to Come. It is known to Kabbalists that the emanation בינה is the mystical dimension of the World to Come, a domain where G–d and His Name are One and where a unified people of Israel cleave to Him. It is only the people of Israel who are referred to by the title אדם; by describing the creation of אדם as "in G–d's likeness" (Genesis 1,26), the Torah concurrently refers to the creation of the Jewish people. When we reflect on the respective meanings of אדם and אדמה, earth, we must conjure up in our minds that it is the function of this אדם to serve as the מרכבה, carrier, or better אדמה of G–d's Presence. G–d is perceived as sitting on a throne. The throne is standing on this אדמה, i.e. is supported by אדם, the Jewish people. It follows that any misconduct by Israel in our terrestrial spheres undermines the "floor" on which G–d's throne is based.

ישראל גוי אחד בארץ נתעטרו בענין אחד בשני פנים, דהיינו בכלל ופרט: א' בכלל שכולם הם כאיש אחד ונקראים נפש אחת כמו שנאמר (דברים י, כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו', והענין כי חלק ה' עמו. האומות נפרדו לשבעים לשונות, ולכל אחד נתן כוכב ומזל ידוע ושר למעלה כמו שכתוב בצבא השמים (שם ד, יט-כ) אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים [תחת כל השמים. ואתכם לקח ה'. ואנחנו חלק ה' ולא עלינו שום כוכב מזל ושר, ושבעים אומות נפרדו איש מעל אחיו וכמו שנאמר (לב, ח-ט) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. אמנם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, בשביל מספר בני ישראל שבתי אבות שלהן הוא ג"כ שבעים, אבל הם כולם נפש אחת, והם אחד בלי פירוד. למה, כי חלק ה' עמו, והחלק מתדמה להכלל, דכמו שהוא יתברך אחד, כך ישראל אחד, כי הם חלק ה'. וכל ישראל יש להם חלק בה' בהנצחיות כדתנן (סנהדרין פ"י מ"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא:

ישראל גוי אחד בארץ, Israel is a nation unique in this world. It has been crowned (singled out) with a single crown consisting of two facets, i.e. both in a general and in a specific way. The entire nation is considered as if it were one person; this is why the Torah refers to the people as נפש, person (singular) already at the time Jacob descended into Egypt (Genesis 46,26, et al.). The significance of this lies in the fact that כי חלק ה' עמו, "that His people Israel are part of G–d Himself" (32,9). The remainder of mankind was divided into 70 nations, each one with a representative in the Celestial Regions, i.e. a horoscope presided over by a שר, "Minister," as we know from 4,19: "which the Lord your G–d assigned to all the nations; He took you and removed you from the iron crucible, from Egypt, to be for Him His very own nation, as is now the case" (4,20). The Jewish people's fortunes are not guided by intermediaries such as horoscopes. The 70 nations were divided from one another as we know from 32,8: "When the most High gave nations their homes and set the divisions of man, He fixed the boundaries of peoples in relation to Israel's numbers." The relationship (common denominator) between the "numbers" of Israel and that of the nations of the world is that Israel numbered 70 when they first went down to Egypt. The difference is only that the 70 Israelites that came to Egypt are all described as נפש, a single person. Any part of the Jewish nation is compared to the entire nation. Because Israel is part of G–d, it has an eternal future, as pointed out in Sanhedrin 90a: "Every Israelite has a share in the World to Come."

אך הנה ידועין דברי מהר"ל, שעיקר הגלות הוא הפיזור, וההפרש בין גלה לגאל שגלה הוא בהא, והא היא ד' ויוד באמצע, הד' מורה על הפיזור לד' רוחות ורק נקודה קטנה שהיא היוד באמצע, להורות שעדיין נשאר נקודה טמונה שעל ידה יכולין עוד להתאחד ולא אבדה תקותם, וגאל הוא אות אלף באמצע שהיא האחדות, וע"כ שורש הגאולה היא הקיבוץ, והנה הקיבוץ והתאחדות בין ישראל אי אפשר רק ע"י שכל אחד ואחד בעצמו מקבץ כל חלקיו וחושיו כנ"ל אלא שבזכותו פעל שהשי"ת נתחבר עמהם וזה גרם חיבור בין כל חלקי האיש בין בכלל בין בפרט, וכמ"ש בתחילת המאמר, וזה וידעתם כי אני ה' שהשי"ת נתן בהם בחי' הדעת, וע"כ איתא במדרש שמות שהשי"ת אמר למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, כי בלי משה רבינו ע"ה שהכניס בהם בחי' הדעת בלתי אפשר ה' להם להגאל, ומעתה כאשר משה רבינו ע"ה נשתלח בשליחות הראשון והכניס בהם בחי' הדעת, שוב צריכין להבחן בענין הדעת וזה הגזירה הרביעית

המצב של המעבר מתקופת הקלקול והמהומה העולמית אשר המשטמה והרשעה שולטת והחרב עושה שמות ורעות רבות ע"י רשעים ורעי אדם, עד לתקופת האורה, שהש[לום] יכן וממשלת הצדק תשים משטרה במלא עולם, שהיא הופעת מלוכת ד' בתבל, שהיא עיקר המשיחיות ותכליתה, דהיינו שכבר ישוב הניגוד האנושי, שהיה לכתחילה עומד ביחס אל הגויים במעמד מקולקל והרוס מאד ולא בא אל תעודתו, שהוא תכלית שכלול העולם בהמון צבעיו להיות לכח אחד שכולו מקושר זה בזה בחטיבה של אחדות גמורה.