Netivot Olam, Netiv HaTorah 2
נתיבות עולם, נתיב התורה ב׳
Netivot Olam, Netiv Hatorah 2
Maharal discusses Torah as something that gives form and unity to what is otherwise dispersed. This provides a conceptual backdrop for his tendency to contrast unity with the plurality associated with water and other natural substances.
ובפרק קמא דתענית (ז.), אמר רב חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה. פירוש, כמו שתראה התפשטות המים לכל צד תמיד, ואין למים גדר וגבול, לא כמו הגשם שמתפשט כפי גדלו, אבל המים הם הולכים ומתפשטים תמיד מבלי גבול כלל. וכך התורה שהיא שכלית, ואין גבול לה, לכך מנחת מקום הגבוה, היינו גס רוח שמגביל עצמו שכל כך הוא גדול, והולכת למקום נמוך, הם שפלי רוח בעלי ענוה, שאין מגבילים עצמם, ואין מחשיבים עצמם לכלום, כאילו הם אינם דבר מוגבל, ומפני כך נמצאת התורה אצלם.