Women Reciting Kaddish in Synagogue

״אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה״, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִכָּאן שֶׁאָסוּר לֵישֵׁב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה.

When Hannah came to the Temple with her son Samuel, she told Eli: “My lord, as your soul lives, my lord, I am the woman who stood here with you to pray to the Lord” (I Samuel 1:26). Rabbi Yehoshua ben Levi said: From here the halakha that it is forbidden to sit within four cubits of one who is praying is derived. As the verse says: “Who stood here with you,” indicating that Eli stood alongside Hannah because she was praying.

מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.

What is the meaning of that which is written: “But as for me, let my prayer be unto You, Lord, in a time of favor; O God, in the abundance of Your mercy, answer me with the truth of Your salvation” (Psalms 69:14)? It appears that the individual is praying that his prayers will coincide with a special time of Divine favor. When is a time of favor? It is at the time when the congregation is praying. It is beneficial to pray together with the congregation, for God does not fail to respond to the entreaties of the congregation.

ומכאן אנו למדים שנשים חייבות בתפלה שכן חנה היתה מתפללת י"ח ברכות.

(י) קדיש יתום אחר עלינו - שהרי לעולם צריכין לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים ובעלינו יש ג"כ פסוקים וצריכים קדיש אחריו אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו מפני שיש יתומים קטנים או אפילו גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו [שאם היו יכולים להתפלל לפני העמוד זהו טוב יותר מאמירת קדיש] וכבר ידוע ממעשה דר' עקיבא תועלת הגדול שיש למת כשיש לו בן האומר קדיש וברכו וביותר בתוך שנה ראשונה לכך תקנו והניחו קדיש זה שאין צריך שום דבר יותר ליתומים הן קטנים הן גדולים.

כתב התנצלות בענין מעשה שנעשה בשנות טעמים מפני רדיפת שלום, יבינו הקורא מעצמו מתוך דברי ענין ההתנצלות בעצמו: גרסינן ביבמות פרק הבא על יבמתו (דף ס"ה) אמר ר' אלעאי משום רבי אליעזר בר' שמעון מותר לשנות בדבר השלום שנאמר אביך צוה וגו' אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' דבי ר' ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקב"ה שינה בשבילו דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי, עכ"ל הגמרא:

נדרשתי לשאלו אותי על ראובן שיש לו בית הכנסת בביתו והבית הכנסת הם שלו בלבד ולא מנע אחרים הדרים בעירו מלילך לביה גם לא השאיל אותו להם אך מעצמם באו לב"ה והוא היה מרוצה בבואם לב"ה שלו כי ברוב עם הדרת מלך א ויהי בימים הרבים ההם קם אחד מתוך העדה והיה לו לאויב והיה ריב ומצה ביניהם ועלה ברוח בעל בית מהכנסת למנוע רגל שונאו מלבא לביה שלו ואמר השונא כי לא יכול למנעו בעבור תקנת ר"ג א"ל ואם אדם משאיל ביה לרבים ויש לו ריב ומצה עם אדם אינו רשאי לאוסרו לאותו אדם אם לא יאסור לכולם וכשמוע בעל הכנסת הדבר הזה עמד בביה בפני העדה ואמר להם אף כי מעולם לא השאלתו לכם ב"ה שלי ולא היה לכם יד ושם בו רק לי לבד הביה ואנכי המוציא והמביא ועל פי ישק כל דבר הכנסת וכלי הכנסת והקופ' והגבאות מ"מ לסתום פי דוברי שקר הנני מבטל מעתה ההשאל' ולא תבואו עוד לביה שלי אף אם היתה השאלה אך בזאת אתרצה לכם ואתן לכם רשות לבא לעתיד לביה אם תתנו לי בכתוב וחתום מידכם שלא בתורת השאלה תבואו ושלא יחול תקנת ר"ג עלי רק ברשותי תמיד למנו' אתכם או מי שארצה לבא לביה וכן כתבו וחתמו לו כל העדה שלא ירצו לטען מעולם עליו ולומר שיש להם שום זכות בב"ה או שבא להם בהשאלה רק מחלי' פניו שיזכה אותם לבא לב"ה להתפלל ולרצונו ימנע את מי שירצה אכן השונא ההוא מאן לחתום ומנע רגלו מאז מלבא לב"ה רק אחרים שקבלו עליהם כנ"ל באו לב"ה ברשות בעל בית והנה ראובן בעל הכנסת הניל לבו נוקפו פן יש בו עון כי יגרש שונאו מהסתפח בנחלת ה' מלהתפלל בתוך בני ישראל ואם ירשהו לבא לב"ה בלתי שיחתום גם הוא כשאר העדה יגור שיגרע כחו ולימים ישוב לומר שלא יוכל לאסור עליו אף כי יהיה לקוץ מכאי' ושאל אותי מה אדון ביה ואם המעשה הזה אסר עשה להתנות עם הקהל שלא יבאו בתורת שא יספיק ך ולא יקרא מעתה משאיל ב"ה לרבים שיחול עליו התקנה הנ"ל ונרא' לי דבר פשוט שלא יחול עליו התקנה הנ"ל כי כל העדה הם כאורחים לו ולא יעשו אותו כמשאיל על כרחו לגרוע כחו.

ואחר חצי קדיש יאמרו "אשרי", ו"למנצח יענך", "ובא לציון", "ואתה קדוש…". והטעם מ"אשרי" משום דאמרינן ריש ברכות (ד ב): כל האומר "תהילה לדוד" שלוש פעמים בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אסור לאדם לצאת מב"ה קודם קדושה דסדרא: הגה ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח מעומד (כל בו) ויזהר לאומרו בכוונה וכשמגיע אל לא יושיע יפסיק מעט קודם שיאמר ואנחנו כורעים וכו' [טור] ואומרים קדיש יתום אחר עלינו ואפי' אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם ואפי' מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו אם אין אביו ואמו מקפידין [אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סי ס"ד] ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה ואומרים תחלה אין כאלהינו וכו'. ואומרים השיר שהלוים היו אומרים במקדש שחרית לבד (טור) ויש שכתב וליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג [ב"י בשם מהרי"א וא"ח] אחד מסמניה ואמרינן שהיא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה ולכן נהגו שלא לאומרו בחול שממהרין למלאכתם וחיישינן שמא ידלג וכשיוצא מב"ה אומר ה' נחני וגו' [כל בו] ומשתחוה ויוצא: [מהרי"ל]:

It is forbidden for one to leave the synagogue before the Kedusha D'Sidra [a.k.a. "Uva L'tzion"]. Gloss: After the conclusion of the prayer, we say Aleinu L'shabbei-ach while standing (Kol Bo), and one should be careful to say it with concentration; and when he reaches [the words] "Lo Yoshia", he should pause a moment before saying "Va-anachnu Kor'im etc." (Tur). And they say Kaddish Yatom after Aleinu; and even if there is no orphan in the synagogue, it should be said by a person who does not have a [living] father and mother; And even one who has a [living] father and mother may say it as long as his father and mother are not particular about it [Agur, Tashbe'tz, and Teshuvat Maharil - siman 64]. And one should say "Pitum haKetoret" in the evening and morning after the prayers; and they say "Ein Kelokeinu etc" first. And then they say "Ha'shir She'halevi'im Hayu Om'rim Ba'mikdash", but only during Shacharit (Tur). There is an opinion that one should be careful to recite "Pitum Ketoret" from a text and not by heart; since the reading is in place of the burning [of the incense], and we are concerned that he might omit [Beit Yosef in the name of Mahari"a and Orchot Chaim] one of the spice ingredients [in his reading], and we say that there is a death penalty for someone who leaves out one of the spices [from the actual Ketoret]. Therefore, the custom is to not recite it during the week when people are rushing to get to work, and we are concerned that one might omit [one of the ingredients]. And when one leaves the synagogue, he should say "Hashem, nechani etc." [Kol Bo], and he bows and then leaves. [Mahari"l]

והנה בסוף ס' שאגת ארי' הק' לרש"י פ' המוצא תפילין דס"ל דנשים אין סומכות משום ב"ת ע"כ יאמר רש"י משום דלגבי גברא זמנו הוא הוה ב"ת גבי אתתא א"כ בכהן הו"ל להש"ס למימר בפשיטות כיון דגבי כהן אחר זמני' הוא הנה ק' זו יש לדחות דלהוסיף גופי' שאינם מחוייבי' כגון שנוסף לחייב אשה במצוה שאינה נצטווית לזה מחיי' כל זמן חיוב הגברי' אבל אם אינו מוסיף אלא עשיית המצוה כגון כהן שמחויי' לברך רק שמוסיף לעשות המצוה יותר ממה שנצטווה לזה אינו מתחייב אלא בזמנו של עצמו לא בזמנו של אחר והחלוק ק"ל ובר מן דין הא רש"י לא כ' כן אלא לר' יהודה אבל לר' יוסי אה"נ נשים סומכו' רשות מה"ט דלא הוה זמנה א"כ ש"ס דר"ה רצה לומר אליבא דהלכתא אבל אי קשי' לי הא קשי' אדר' יהודה דהוא ס"ל פ"ק דיומא יו"ד ע"ב לשכת פלהדרין פטורה ממזוזה דדירה בע"כ לא שמי' דירה ומדרבנן חייבת וק' הא עבר על בל תוסף כיון דהוה זמני' דבתים אחרים המחויבי' כמו נשי' סומכות וצ"ע הכ"ד או"נ פ"ב יום ה' כ"א טבת תקע"א לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: