Sefer Charedim, The Commandment of Repentance 2:4
Sefer Charedim, The Commandment of Repentance 2:4
Confession must be accompanied by genuine repentance and the firm resolve never to sin again; confession without sincere commitment to abandon wrongdoing is abominable, and one who confesses yet returns to sin is compared to a dog returning to its vomit, causing God's anger to increase rather than diminish. Fasting and self-mortification alone are meaningless unless preceded by deep remorse and unwavering determination to abandon sin entirely, and only then, after prolonged spiritual purification and genuine contrition, can one's repentance be accepted as an offering.
ג׳ וידוי דברים בפרטות לפני ה׳ בהכנעה ודמעה והוידוי יקרא קרבן דכתיב ונשלמה פרים שפתינו ואמרינן בפרק בתרא דזבחים דקרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה והכי נמי הוידוי בלי הסכמת הלב שישוב ולא יחטא עוד יקרא תועבה ובשובו לכסלה יקטרגו עליו בשמים והודו נהפך עליו למשחית שיאמרו לפני מלכו של עולם הרי פלוני שהתודה על חטאתו חזר בעזות פנים לסורו ראשון ככלב ששב על קיאו כדפי׳ החסיד על פסוק והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי וכתיב בתריה אף אני אלך עמם בקרי וקשה וכי זה פרי התשובה אלא על כרחך פי׳ במעלם כלומר בעוד מעלם בי שלא הסכימו לעזוב החטא לגמרי והוי כטובל ושרץ בידו כי הם מוכנים לחטוא ולשוב לכסלה לפיכך ה׳ כועס עליהם יותר ואומר אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם ובאמת כבר היו בארצות אויביהם כדכתיב לעיל אלא פירוש והבאתי שארחיקם עוד מלפני מא״י מרחוק עוד בארץ אויביהם והכי איתא בזוהר גם התעניות והסיגופים הבל המה מעשה תעתועים וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלשה ימים ושלשה לילות דהפסקת תענית ביום הרביעי חזר לסורו וטמא בזימה תשוקתו כך העיד לי החכם החסיד הקדוש הרב יעקב גוינוזו זצ״ל לכן כתב הרב רבינו יונה שאדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעת לבו וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה משל למי שהמרה פי המלך לא ישלח לו דורון שיטרפנו לו על פניו אך ידכה ישוח ונפל אפים ארצה לרגליו והוא מתחנן לו בדמעה ואחרי כן ישלח לו דורון וזהו רמז קרבן חטאת שהיה החוטא מקריב תחלה ואח״כ קרבן עולה שהעולה היא דורון והחטאת היא הטהרה והנקיון ורחיצת הכתם וזהו שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו והפסוק שאומר הפך זה דכתיב ומודה ועוזב ירוחם זה הפסוק מדבר במי שבמקרה עבר עבירה ונפשו מרה לו וזה ודאי לא ישוב לכסלה יתענה ויתודה מיד כי ודאי כל ימיו יעזוב אותו החטא וירוחם משמים והצום והבכי והמספד והשק לכפר עון למדנו מאדם הראשון שהתענה ק״ל שנה על חטאו וכן ראובן שהיה בתענית ושק עד יום מותו ומדוד שהקים עולה של תשובה ואמר עונותי בצום נפשי וכתיב פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתיך והנביא יואל אמר וגם עתה נאם ה׳ שובו עדי בכל לבבכם בצום ובכי ומספד גם השק והתענית נלמד מאנשי ננוה אך שם לא נאמר וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ופירשו ז״ל דרכם הרעה זה משכב זכור והחמס הוא גזל שקבלו על נפשם עד יום מותם לא יוסיפו לחטוא והגזל השיבו לבעלים למדנו שזהו העיקר הגדול והשאר טפלה לו אך הם קישוט לנפש אחרי טהרתם והרב המקובל האלהי מהור״ר יצחק אשכנזי כאשר הופיע עליו רוח הקודש השיב רבים מעון כי למדם גודל פגם כל עון בספירותיו של אדון יחיד ולמד למשכילים התיקון אשר יעשו לנפשם דברי הצומות וזעקתם במספרם כמשפטם ובכוונתם הגדולה והחזקה על דרך האמת על ידי שמות הקדש תצלנה אוזים משמוע והרעיונים יכהלו מהבין וכבוד אלהים הסתר דבר פן יהיה עונש בדבר אך נכתוב מספר התעניות הצריכים לכל עבירה והפסוק שיאמר השב ונניח הכוונה לשי״ת כדאמרו ז״ל על פסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו עון זרע לבטלה פגם גדול עושה למעלה הוא היה עון דור המבול הוא היה עון ער ואונן ויש בעון זה מדריגות, א׳ יש מהרהר בזכר או בנקבה ובא לידי קדי ביום בפועל או בלילה בחלום ע״י לילית שנדמית לחוטא הזה לזכר או לנקבה וע״ז נאמר ונשמרת מכל דבר רע ונאמר הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם מדרגה שנית למעלה הימנה הבא על אשתו כדרכה ודש מבפנים וזורה מבחוץ