Mourning Practices of the Three Weeks

והקורא אומר ברוך דיין האמת ויש שמניחין את התורה על הקרקע (באבילות) [בעטיפה] שחורה ואומר נפלה עטרת ראשנו וקורין ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו ויש שמשנין את מקומן ויש שיורדין מספסליהם למטה וכולן מתפלשין באפר ואין אומרים שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו העם קינותיהם בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבלות (וכן כל) [וכל] שכן לשוח עם הנכרי:

אֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין בַּזְּמַן הַזֶּה. לָקַח חָצֵר מְסוּיֶּדֶת, מְכוּיֶּרֶת, מְפוּיַּחַת – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן.

§ Having mentioned the prohibition against plastering, which is a sign of mourning over the destruction of the Temple, the Gemara discusses related matters. The Sages taught in a baraita (Tosefta, Sota 15:11): When the Temple was destroyed a second time, there was an increase in the number of ascetics among the Jews, whose practice was to not eat meat and to not drink wine. They replied: You are correct. We will no longer eat the produce of the seven species from which the first fruits were brought, as it is possible to subsist with other produce.

אָמַר רָבָא: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאָמַר רָבָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְתַרְוַיְיהוּ לְקוּלָּא, וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, קָמַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאָבֵל — נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב; אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת.

With regard to the halakha itself, Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. And Rava also said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara remarks: And both of these rulings are intended as a leniency. And it is necessary for Rava to state both rulings, for had he taught us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, I would have said that the mourning practices are obligatory even from the New Moon, as maintained by Rabbi Meir. Therefore, Rava teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that the restrictions of mourning do not apply until the week of the Ninth of Av. The Sages taught: All mitzvot practiced by a mourner are likewise practiced on the Ninth of Av: It is prohibited to engage in eating, and in drinking, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in conjugal relations. It is prohibited to read from the Torah, from the Prophets, and from the Writings, or to study from the Mishna, from the Gemara, and from midrash, and from collections of halakhot, and from collections of aggadot.

מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה — כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה.

§ The mishna teaches that from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: Just as when Av begins one decreases rejoicing, so too when the month of Adar begins, one increases rejoicing.

מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יְשַׁנֶּה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

Not only does one fast on the Ninth of Av, but from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing. During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut one’s hair and to launder clothes, but if the Ninth of Av occurs on a Friday, on Thursday these actions are permitted in deference to Shabbat. On the eve of the Ninth of Av a person may not eat two cooked dishes in one meal. Furthermore, one may neither eat meat nor drink wine. Rabban Shimon ben Gamliel says: One must adjust and decrease the amount he eats. Rabbi Yehuda obligates one to overturn the bed and sleep on the floor like one in a state of mourning, but the Rabbis did not agree with him.

מִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. וְשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וְלִלְבּשׁ כְּלִי מְגֹהָץ אֲפִלּוּ כְּלִי פִּשְׁתָּן עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וַאֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ לְאַחַר הַתַּעֲנִית אָסוּר. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לַמֶּרְחָץ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְבַטֵּל הַשְּׁחִיטָה מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית: זוֹ הִיא מִדַּת כָּל הָעָם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִסְבּל יֶתֶר מִדַּאי. אֲבָל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיְתָה מִדָּתָן. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ מְבִיאִין לוֹ לָאָדָם לְבַדּוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְשׁוֹרֶה בְּמַיִם וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְאוֹכְלָהּ וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם בִּדְאָגָה וּבְשִׁמָּמוֹן וּבְכִיָּה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. כָּזֶה רָאוּי לַחֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אוֹ קָרוֹב מִזֶּה. וּמִיָּמֵינוּ לֹא אָכַלְנוּ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב תַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ שֶׁל עֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּשַׁבָּת:

When the month of Av enters, we reduce our joy. During the week of Tish'ah B'Av, it is forbidden to cut one's hair, to do laundry, or to wear a pressed garment - even one of linen - until after the fast. It has already been accepted as a Jewish custom not to eat meat or enter a bathhouse during this week until after the fast. There are places that follow the custom of refraining from slaughtering from Rosh Chodesh Av until after the fast. This is the rite observed by the people as a whole who cannot endure more. In contrast, the rite observed by the pious of the earlier generations was as follows: A person would sit alone between the oven and the cooking range. Others would bring him dried bread and salt. He would dip it in water and drink a pitcher of water while worried, forlorn, and in tears, as one whose dead was lying before him. The scholars should act in this or a similar manner. We never ate cooked food, even lentils, on the day before Tish'ah B'Av, except on the Sabbath.

תניא בפרק החולץ (יבמות מג.) קודם לזמן הזה העם ממעטים בעסקיהם וכו' עד ואין עושין סעודת אירוסין ומפרש בגמרא דקודם לזמן הזה דקתני קודם דקודם הוא ופי' רש"י קודם שבת שחל ט"ב בתוכה וכתב הרמב"ן בספר ת"ה קודם לזמן הזה כלו' מר"ח עד התענית וכן העתיק רבינו: שבת שחל ט"ב להיות בתוכה פי' השבוע שחל בה ט"ב אסורים לספר ולכבס משנה בפרק בתרא דתענית (כו.): ולאחר התענית מותר מיד כר"מ וכו' בפרק בתרא דתעניות (כט: ל.) אסור לספר ולכבס מר"ח עד התענית דברי ר"מ ר"י אומר כל החודש כולו אסור רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד אמר רבא הלכה כרשב"ג ואמר רבא הלכה כר"מ ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר"מ ה"א אפי' מר"ח קמ"ל הל' כרשב"ג ואי אשמעי' הלכה כרשב"ג ה"א אפי' לאחריו קמ"ל הלכה כר' מאיר:

ט"ב אין בית דין יכולין לבטלו כיון שהוכפלו בו הצרות משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עו"ג לישתמוט מיניה דריע מזליה תניא בפרק החולץ קודם לזמן הזה פירוש מר"ח עד התעני' העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה אבל בנישואין בלא סעודה איכא שמחה. שבת שחל ט"ב להיות בתוכה פי' השבוע שחל בה ט"ב אסורים לספר ולכבס ואפי' אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו עד אחר תשעה באב ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור לכבסו וללובשו וכן המכובסים מקודם לכן אסור ללובשן ולא ללובשן לבד אלא בין ללבוש בין להציע בהן המטה בין איש בין אשה אסור ואפי' מטפחות הידים והשלחן הכל אסור וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ שלנו אסור וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והרי הן ככיבוס שלנו ומותר לפי שאין חוששין לגוהצן לפי שהן קרובין לבשר ומתמלאין זיעה תמיד והא דשרי דוקא לגוהצן ולהניחן אחר ט"ב אבל אסור ללובשן בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה כתב הרמב"ן הא דאין בכלי פשתן משום גיהוץ דוקא בישנים אבל בחדשים יש בהן משום גיהוץ אלמא דכלי צמר אפי' ישנים אסורים הלכך כלים חדשים בין לבנים בין צבועים אסורים וכן ישנים מכובסין כולן אסורין אפי' להניח אחר השבת וגיהוץ שלנו נמי אסורין בין בישנים בין בחדשים יוצאין מתחת המכבש ומיהו כיבוס שלנו לכבס ולהניח מותר דמלאכת עראי הוא וכל כלי פשתן בכ"מ אפי' בגיהוץ שלהן מותר לגוהצן ולהניח אבל ללבוש בין חדשים בין ישנים צבועים ולבנים בין מכובסין עכשיו בין מכובסין קודם אסור ללובשן בשבת זו אפי' כלי פשתן ע"כ כתב אבי העזרי נהגו אבותינו איסור אף בכיבוס שלנו כתב רבי' שב"ט דה"ה נמי כלים חדשים אסור לתקן בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה דגרסי' בירוש' בפ' מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא ופירש רבי' ניסים מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ"ש תיקון בגדים חדשים וראוי להחמיר בזה מר"ח דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה ואית נוסחות דגרסי דלא למיכל בשרא ולמשתי חמרא ומזה נהגו במקומות שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בשבת זו ויש מוסיפין מר"ח עד התענית. כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח ויש עלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך. ויש פרושים שמתענין מי"ז בתמוז ואילך ויש מתענין מבשר ויין וגרסינן בירושלמי מה יש ביניהם בין י"ז בתמוז לט"ב כ"א יום משהובקעה העיר עד שחרב הבית וי"א כנגד שלשה שבועים שהתענה דניאל ומנהג אשכנז היחידים נמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז ואילך ומראש חודש ואילך נמנעים כולם מבשר ויין זולת שבת שאוכלין ושותין כדרך כל השנה כולה וכן כתב הרמב"ם י"מ שנוהגים שלא לאכול בשר מר"ח עד התענית ונהגו הכל שלא ליכנס לבית המרחץ בשבת זו ואסור לשנות מנהג אבותינו:

מר"ח עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיע' של שמחה כגון אבורנקי של מלכי' שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אהלי' ואם היה כותלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית) ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפי' בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר: הגה ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים): שבוע שחל בו ט' באב אסורים לספר ולכבס אפי' אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור וכן המכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בהם המטה ואפי' מטפחו' הידים והשלחן אסור וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ (פי' מעבירין על הבגדים אבן חלוק להחליקו. ערוך) שלנו אסור וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו ומותר והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב אבל אסור ללבשן בשבוע זה ונהגו לאסור אפי' כלי פשתן ואפי' בכיבוס שלנו בין ללבוש בין לכבס ולהניח ואין להקל בדבר כיון שנהגו וכ"ש דאפשר דמדינא נמי אסור שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרוי (גיהוץ) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה לפי שמימיהם הם עכורים שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית וכבוס היינו במים לבד ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן זה הוי גיהוץ ואסור מדינא אפי' בכלי פשתן ללבשן מיהא: הגה ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ר"ח עד אחר התענית אם לא לצורך מצוה כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז) אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא) וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות ואסור ליתן כלים לכובסת עכו"ם לכבס מר"ח ואילך אבל קודם ר"ח מותר לתת אע"פ שכובסת אחר ר"ח. (תוספות פ"ד דתענית ומהרי"ל):

From Rosh Chodesh until the Fast we minimize business transactions and building of joy, example the wedding house for his son or the building of molding and decorating (i.e. of walls and ceilings). Or joyous planting, example a royal banqueting canopy that is planted for shade to stand in its shade or types of myrtle and other tents. If its wall is leaning to fall even though it is of joy, it is permitted to build (and for the needs of a mitzvah, all is allowed) (Ran Last Chapter of Taanis) . We do not wed women and we not make engagement meals, but engaging without a meal is allowed. Even on Tisha B'av itself, it is permitted to engage that one not precede him. Rema: Our custom is to be strict that we do not wed from the 17th of Tammuz and on until after Tisha B'av (Minhagim). The week that Tisha B'av falls in, it is forbidden to get a haircut or launder even if he does not want to wear now rather to place until after Tisha B'av or even if he only has one garment, it is forbidden. And similarly previously laundered (garments) whether to wear or whether to make the bed even hand and table towels, it is forbidden. Our washing is permitted but geyhutz (explanation: we pass on clothes a rock to smooth the clothing. Arukh of ours is forbidden. Linen clothes there isn't to them because of geyhutz and behold they are like our washing and permitted. That is in the matter of geyhutz and placing until after Tisha B'av but it is forbidden to wear on this week. The custom is to forbid even linen garments even in our washing whether to wear to launder, or to place. And there is not be lenient in this matter since it is the custom and all the more so that it is possible that legally it is also forbidden that behold there are those that write that laundering of ours is called the geyhutz of those of Babylonia that does not whiten well according that that their waters are murky that they were not a land of mountains and hills like the Land of Israel. And the laundering of other lands it is possible that it is like the laundering of the Land of Israel, and forbidden. Additionally, there are that explain geyhutz as water and ash or carbonate or soap whereas laundering is just water. And today we do not launder in water alone and we find that laundering today is geyhutz and forbidden legally even linen garments to wear there is. Rema: We are accustomed to be strict in all of this from the beginning of Rosh Chodesh until after the fast unless for the need of a mitzvah like a women to wear white, it is allowed to launder and wear whites and fold underneath her (Rokeach and Or Zarua). But Tisha B'av itself, she should not wear whites rather wear a garment that is checked and nice [Haagos Shaarei Dora]. Similarly for the honor of Shabbos we wear linen clothes and fold whites (i.e. like tablecloths) like other Shabboses. It is forbidden to give garments to a Gentile launderer to launder from Rosh Chodesh and on, but before Rosh Chodesh it is allowed to give even though they will wash after Rosh Chodesh (Tosafos Chapter 4 of Taanis and the Maharil)

(א) ממעטין בשמחה - עיין במ"א דר"ל שאין שמחין בו כלל כמ"ש התוס' פ"ק דמגילה: (ב) לישתמיט מיניה - עד ר"ח אלול ועכ"פ עד אחר ט"ב:

משנכנס אב ממעטין בשמחה. שלא יעסקו בענייני שמחה כלל. וכן בהכרח לומר, דאם לא כן, איזה שיעור יש להמיעוט? (וכעין זה כתבו התוספות במגילה ה ב, עיין שם.)וסתמא דשמחה הוא אירוסין בסעודה, ונישואין אף בלא סעודה, כמו בחול המועד דאסורים בכי האי גוונא משום שמחה, כמו שכתבתי בסימן תקמו.

(א) ממעטין בשמחה - עיין במ"א דר"ל שאין שמחין בו כלל כמ"ש התוס' פ"ק דמגילה: (יא) ממעטים במשא ומתן - יש מן הפוסקים דס"ל דהיינו שלא ישא במו"מ של שמחה כגון לקנות כלי כסף או צרכי חופה וכדומה אבל סתם מו"מ אין צריך למעט כלל ויש דס"ל דכל מו"מ צריך למעט בעת הזאת ולא יעסוק אלא כדי פרנסתו וכן משמע בסימן תקנ"ד סוף סכ"ב דצריך למעט בכל מו"מ. [ורק אם הוא יריד י"ל דהוי דבר האבד ושרי בכ"ע אם הוא מוצא אז בזול יותר] ובזמנינו נהגו להקל בכל זה משום דהכל נחשב כעת כדי פרנסתינו: (כ) אסורין לספר - ולענין נטילת צפרנים יש דעות בין האחרונים אכן לצורך טבילת מצוה בודאי שרי. וכן לכבוד שבת כגון שחל ט"ב בשבת שרי בע"ש ליטול הצפרנים [אחרונים]. ולענין סריקת הראש אין להחמיר אפילו בשאר ימי השבוע: