Adding Aliyot to a Torah Reading

אֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. לִיקְרֵי תְּרֵי מֵהָא וּתְלָתָא מֵהָךְ, פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי! מֵיתִיבִי: פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וְשֶׁל חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים בְּיָחִיד. קָרָא רִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה — הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה, לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּיֵשׁ אוֹמְרִים, וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ אֵין מְשַׁיְּירִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.

one may not begin a new paragraph and read fewer than three verses from it. And if you say he should read two verses from this paragraph, i.e., the entire second paragraph, and then three verses from that final paragraph, only two verses will remain from the final paragraph. This is problematic because one may not conclude a reading with fewer than three verses left until the end of a paragraph and because the fourth reader will not have a sufficient number of verses to read. The Gemara raises an objection to the opinions of Rav and Shmuel from the following baraita: Two people may read a paragraph of six verses, but a paragraph of five verses may be read only by a single reader. If the first one read three verses, the second one reads the remaining two verses from this paragraph and then one verse from another, i.e., the following, paragraph. And some say that it does not suffice to read one verse from the next paragraph; rather, he must read three verses, as one may not begin a new paragraph and read fewer than three verses from it. With regard to the dispute cited in the baraita, Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the opinion introduced by the phrase: Some say, which maintains that at least three verses must be read from the next paragraph. And furthermore, Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Just as one may not begin a new paragraph and read fewer than three verses from it, so too, one may not leave fewer than three verses before the end of a paragraph at the conclusion of a reading.

אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּנֵי חוֹרִין. וְאֵין קוֹרִין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. וְלֹא יִהְיוּ הַקּוֹרִין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. וְאֵין מַתְחִילִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְאֵין מְשַׁיְּרִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְלֹא יִקְרָא הַקּוֹרֵא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים: שְׁלֹשָׁה שֶׁקָּרְאוּ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים שְׁנַיִם קוֹרְאִין שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה וְאֶחָד אַרְבָּעָה. וּבֵין שֶׁהָיָה הַקּוֹרֵא אַרְבָּעָה רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אוֹ אֶמְצָעִי הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

The Torah is never read in public in the presence of fewer than ten adult free men. No fewer than ten verses are read. Vayedaber is counted as one of them. No fewer than three men should read. [When] beginning a passage from the Torah, [one should read] at least three verses, and one should not conclude less than three verses from the conclusion of a passage. Each reader should not read fewer than three verses. [When] three people read ten verses: Two read three [verses each] and one, four [verses]. It is praiseworthy regardless of whether the one who read four [verses] is first, last, or in the middle.

הלכות קריאת ספר תורה גרסינן בפ' הקורא את המגילה בשני ובחמישי ובמנחה בשבת קורין ג' אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא וגרסינן בפ"ב דמגילה בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן פי' בסדר של אותו השבוע ותניא בברייתא מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובב' ובה' ובשבת הבאה ואלו ג' שקורין קורין לכהן תחלה ואח"כ ללוי ואח"כ לישראל כדגרסינן בפרק הניזקין אלו דברים שאמרו משום דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל וכתב א"א הרא"ש זצ"ל ואף אם בא כהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו שיקרא ראשון בב' וה' הרשות בידו בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים בב"ה אין הרשות בידו דלא ליתי לאינצויי ורב הונא דקרי בכהני בשבתות וימים טובים משום דמופלג בחכמה היה דאפי' ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה ומשמע מדבריו שאם הוא גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למיקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן עם הארץ קודם לישראל ת"ח אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה פירש"י בלשון אחד שלא יקרא לוי כלל וכ"כ ר"ח ורב עמרם ופי' אחר פי' שלא יקדים לוי לישראל אלא מי שירצה יקדים וכתב א"א הרא"ש ז"ל ודוקא אם ישראל גדול הוא קודם ואם הלוי גדול או אפילו שוין הוא קודם וכן עיקר ואמר אביי נקטינן ואם אין שם לוי כהן קורא במקום לוי ודוקא כהן הראשון עומד במקום לוי ומברך פעם אחר וקורא אבל כהן אחר לא יעלה שלא יאמרו הראשון פגום הוא וכן לא יעלו ב' לויים זה אחר זה שלא יאמרו אחד מהן פגום הוא ויש מקומות שנוהגין לקרות הרבה כהנים בהפסק ישראל ביניהם ואין חוששין שיאמרו הראשון פגום הוא כיון שקראו ישראל אחריו וכ"כ רב עמרם ובתר דקרי כהן לוי וישראל קרי מאן דבעי אי בעי כהן למיתני ומיקרי שפיר דמי וכשאין שם כהן וקורא לישראל במקומו אומר במקום כהן כדי שלא יטעו להאכילו חלות אבל העולה במקום לוי א"צ לומר במקום לוי דמעשר ראשון מותר לזרים וגם לא שכיח:

כתב המרדכי בפרק הקורא את המגילה עומד בשם ריב"א שאם יש ג' חתנים בב"ה אחד כהן וב' ישראלים דכיון דהוי לגבי החתנים כמו מועד כדאמרי' פרק קמא דכתובות (ד.) קורין ארבעה כמו במועד הילכך הכהן קורא פעמים ואחריו ב' הישראלים הרי ד' וכ"כ בהגהות מיימון פי"ב מה"ת ריצב"א התיר להוסיף על ג' ביום ה' שיש חתונה אם צריכין לכך כגון שיש שנים או ג' חתנים דהא חופה הויא כמועד כדאמרינן בפ"ק דכתובות עכ"ל וכתב עוד המרדכי ומיהו כשאין שם אלא חתן אחד לא אמרינן שיקראו ד' משום דלא הוי מועד אלא לגבי חתנים גופייהו אבל לגבי אחרים לא: ב"ה ואנו לא נהגנו להוסיף בב' וה' בשביל חתנים וגם לא שמענו מי שנהג כן :

סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם ואין מפטירין בנביא: הגה ואם היו שני חתנים בב"ה והם ישראלים מותר להוסיף לקרות ד' דלדידהו הוי כי"ט שמותר להוסיף (מרדכי פ' הקורא עומד והגהות מיימוני פ' י"ב מהס"ת) ונראה דה"ה לשני בעלי ברית די"ט שלהם הוא כדלקמן סי' תקנ"ט (ודין שבת וי"ט ע"ל ריש סי' רפ"ב לענין הוספה): מקום שמפסיקים בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה: הגה אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם הפרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) וע' לקמן סי' רפ"ב לענין הוספה:

The Order of Reading From the Torah on Monday and Thursday. Containing 14 S'ifim: On Monday, Thursday and on Shabbat at mincha [the afternoon service] three read [from the Torah], and we don't subtract from them or add to them, and we don't conclude with [a reading from] the Prophets [i.e., read a haftarah]. Gloss: If there are two grooms in the synagogue and they are "Israelites" [i.e. not Kohanim or Levi-im], it is permitted to add [in order] to read four, because for them it is like a Festival when it is permitted to add (Mordechai on Perek HaKorei Omed [Talmud Megillah, Chapter 3]; Hagahot Maimoni on Chapter 12 of Hilkhot Sefer Torah). And it seems that the same applies for two officiants a Brit [Milah], because it is their "Festival", as it says below in chapter 559 (and [for] the laws of Shabbat and Yom Tov, see below in chapter 282 regarding adding [aliyot]). The place that we stop [reading from the Torah] on Shabbat morning, from there we [start to] read on [Shabbat] mincha [at the afternoon service], and on Monday, Thursday, and on the following Shabbat [morning]. Gloss: If they missed the public reading of the parasha on one Shabbat, then the following Shabbat they read that parasha [i.e., the missed one] along with the parasha belonging to that [i.e., the following] Shabbat (Or Zarua); and see below, chapter 282 regarding adding [aliyot].

(ג) מותר להוסיף - כדי שיוכלו שניהם לעלות לתורה ולדינא כתבו האחרונים דאין נוהגין כן וכ"ש דלענין בעלי ברית בודאי אין לנהוג כן:

צָרִיךְ כָּל הָעוֹלֶה לִקְרֹת לְכָל הַפָּחוֹת גּ' פְּסוּקִים. וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי, וְכֵן בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, צְרִיכִין לִקְרֹת לְכֻלָּם, לְכָל הַפָּחוֹת עֲשָׂרָה פְּסוּקִים. וְיֵשׁ לִקְרֹת לְהַשְּׁלִישִׁי דּ' פְּסוּקִים וּבְדִיעֲבַד אִם לֹא קָרְאוּ לְכֻלָּם אֶלָּא ט' פְּסוּקִים, שְׁלשָׁה לְכָל אֶחָד, יָצְאוּ, וּבְפוּרִים שֶׁאֵין קוֹרִין לְכֻלָּם אֶלָּא ט' פְּסוּקִים זֶהוּ, מִשּׁוּם דְּסָלִיק עִנְיָנָא. (קל"ז) הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, לֹא יְסַיֵּם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשָּׁם עַד הַפָּרָשָׁה, דְּהַיְנוּ, פְּתוּחָה אוֹ סְתוּמָה גּ' פְּסוּקִים לְכָל הַפָּחוֹת. וְאִם כְּבָר בֵּרֵךְ לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם בְּפָחוֹת מִגּ' פְּסוּקִים סָמוּךְ לַפָּרָשָׁה, הַקּוֹרֵא אַחֲרָיו, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִפָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו, רַק יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹן, וְיִקְרָא עִמּוֹ עוֹד גּ' פְּסוּקִים בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה. וּפָרָשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁנֵי פְּסוּקִים, מֻתָּר לְהַפְסִיק שָׁם. אִם יֵשׁ פִּסְקָא בְּאֶמְצַע פָּסוּק, כְּגוֹן בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת פִּנְחָס מֻתָּר לְסַיֵּם אֲפִלּוּ בַּפָּסוּק הַסָּמוּךְ לָהּ. וְכֵן לֹא יַתְחִיל בְּפָחוֹת מִגּ' פְּסוּקִים לְאַחַר הַתְחָלַת הַפָּרָשָׁה, וְלָכֵן זֶה שֶׁלְּפָנָיו, לֹא יְסַיֵּם בְּפָחוֹת מִגּ' פְּסוּקִים, לְאַחַר הַתְחָלַת הַפָּרָשָׁה.

Every oleh must read at least three verses. On Mondays and Thursdays and at the Shabbos Minchah service, it is required that in all no less than ten verses be read. We should read a minimum of four verses for the third oleh. If it happened that in all only nine verses were read, i. e., three for each oleh, the obligation is fulfilled. On Purim, we read only nine verses for all [the olim] combined because the subject matter ends [after nine verses]. Preface: As we look into a Seifer Torah we become aware of gaps and spaces in the text. This, as many of the laws and traditions concerning the writing of Sifrei Torah, has been handed down to us from generation to generation, originating from the giving of the Torah at Mt. Sinai. Each of these text-breaks denotes the completion of a chapter. (This should not be confused with the numbered chapters and verses that are found in the printed Scriptures, for these are attributed to non-Jewish sources). There are two kinds of text-breaks: 1) פְּתוּחָה pesuchah—"open" i. e. the text ends in mid-line and the remainder of the line is left open with the text resuming at the beginning of the next line. 2) סְתוּמָה sesumah —"closed" i. e. the text ends in mid-line and after the gap, the text resumes on the same line, in effect "closing the line." Paragraph 20 concerns precautions taken to avoid the impression that less than three verses may ever be read for any one oleh. The one who reads the Torah must not conclude [his reading] at a place from where there will not remain a minimum of three verses, from there until the end of that parshah, that is a pesuchah or a sesumah. If the oleh had already recited the last berachah after [the reader] completed [the reading] with less than three verses left to the end of that parshah, then the following reading need not begin with the preceding verse, but should start where the previous one left off, and continue to read with him at least three more verses in the following parshah. If a parshah only has two verses, it is permitted to end there. If there is a parshah-break in mid-verse, as there is in the beginning of Parshas Pinchos, the reading may end even at the very next verse. Similarly, [the reader] should not begin with fewer than three verses after the beginning of that parshah. Consequently, the previous oleh should not end within three verses of the beginning of the next parshah.