Amirah L'Akum: Instructing Non-Jews on Shabbat

אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת:

One may not birth an animal on a Festival, and all the more one may not birth it on Shabbat. However, one may assist it to give birth. And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place, even when the midwife’s travel involves the desecration of Shabbat. And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth. And one may tie the umbilical cord of a child born on Shabbat. Rabbi Yosei says: One may even cut the umbilical cord. And all the requirements of circumcision may be performed for a baby whose eighth day of life occurs on Shabbat.

מתני' נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור:

בְּקוֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת.

מַתְנִי׳ גּוֹי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין אוֹמְרִים לוֹ ״כַּבֵּה״ וְ״אַל תְּכַבֶּה״, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַמֵּי: בִּדְלֵיקָה הִתִּירוּ לוֹמַר ״כׇּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד״. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: גּוֹי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין אוֹמְרִים לוֹ ״כַּבֵּה״ וְ״אַל תְּכַבֶּה״ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. ״כַּבֵּה״ הוּא דְּלָא אָמְרִינַן לֵיהּ, הָא ״כׇּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד״ — אָמְרִינַן לֵיהּ. אֵימָא סֵיפָא, ״אַל תְּכַבֶּה״ לָא אָמְרִינַן לֵיהּ, וְ״כׇל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד״ נָמֵי לָא אָמְרִינַן לֵיהּ. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

MISHNA: If a gentile comes to extinguish a Jew’s fire on Shabbat, one may not say to him: Extinguish, and: Do not extinguish, because responsibility for his rest is not incumbent upon the Jew. However, if a Jewish child comes to extinguish a fire on Shabbat, they do not listen to him and allow him to extinguish it, even though he is not yet obligated in mitzva observance, because responsibility for his rest is incumbent upon the Jew. GEMARA: Rabbi Ami said: During a fire, the Sages permitted to say in the presence of gentiles: Anyone who extinguishes the fire will not lose, so that the gentiles will come and extinguish the fire; it is only prohibited to tell gentiles to do so explicitly. The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports his statement: If a gentile comes to extinguish a Jew’s fire on Shabbat, one may not say to him: Extinguish, and: Do not extinguish, because responsibility for his rest is not incumbent upon the Jew. It can be inferred from the language of the mishna: It is a direct command, e.g., extinguish, that we may not say to him; however, anyone who extinguishes will not lose, we may tell him, which supports Rabbi Ami’s statement. The Gemara rejects this. Say the latter clause of the mishna: Do not extinguish, we do not tell him. It can be inferred that neither do we say to him: Anyone who extinguishes will not lose. Rather, nothing can be inferred from this mishna.

אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת. וְדָבָר זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶן וְיָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן:

אסור לשכור לו פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים שכל מה שהוא אסור לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו ואסור לומר לו אפי' קודם השבת לעשותו בשבת. ובספר המצות התיר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה ואע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה וכ"כ בעל התרומות ומסתברא קצת לאיסור כתב הרמב"ם ז"ל שאמירה לעכו"ם מותרת בשבות דרבנן בדבר שיש בו צורך מצוה כגון שאומרים לו לעלות באילן להביא שופר לתקוע בו תקיעה של מצוה או שיש בו קצת צורך חולי כגון שאומרים לו להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו התינוק או המצטער אבל התוס' כתבו שאסור לומר לו להביא שום דבר אפי' דרך כרמלית אפי' ספר ללמוד בו שיש בו מצוה שלא התירו אמירה לעכו"ם אלא לצורך מילה שהיא גופה דוחה השבת ואסור לחשב חשבונותיו אפי' אם עברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו שנמצא שצריך הוא לאותו חשבון לידע כמה הוא צריך ליתן להם אבל אם כבר פרעם מותר:

עכו"ם שהדליק את הנר לצרכו או לצורך חולה שאין בו סכנה יכול ישראל להשתמש לאורו ואם בשביל ישראל אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו אבל אם עשה אש לצורכו או לצורך חולה שאין בו סכנה אסור להתחמם כנגדו שמא ירבה בשבילו. ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם הנר אם הרוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו שלצורך הרוב הדליק ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה ישראל אסור אא"כ יש הוכחה שלצורך עכו"ם מדליקה ואם אומר לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו את הנר אע"פ שגם הם צריכין לו אין זה לצורך עכו"ם כיון שעיקר ההליכה לצורך ישראל ואם יש נר בבית ישראל ובא עכו"ם והדליק עוד אחרת מותר להשתמש לאורו כיון דבלאו זה היה שם נר אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני וכן אם נתן שמן בנר הדלוק יכול להשתמש בו עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ויכול למחות בו שלא ידליק הנר ושלא ליתן בו שמן ואיתא בירושלמי שאם העכו"ם הדליק מדעתו בבית ישראל שאין מטריחין אותו לצאת משם:

אין אומרים לו כבה - אפי' באיסור דרבנן אמירה לנכרי שבות כדאמרינן לקמן בפרק שואל (שבת דף קנ.) לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים כו' דמוקי לה בחברו נכרי וכן מוכח בפרק הדר (עירובין דף סז:) גבי נייתי חמימי מגו ביתא:

אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְדָבָר זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶן וְיָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן:

It is forbidden for us to tell a gentile to perform work on the Sabbath on our behalf, although they are not commanded [to observe] the Sabbath. [This applies] even when the instructions were conveyed to them before the Sabbath and we do not require [the products of] their work until after the Sabbath. The above is forbidden as a Rabbinical prohibition to prevent the people from regarding the Sabbath lightly, lest they perform [forbidden] labor themselves.

מתני' אין אומרים לו כבה - רבנן גזור על אמירה לנכרי משום שבות: שאין שביתתו - של נכרי עליהן דישראל אינו מוזהר על שביתתו של נכרי שאינו עבדו: הא כל המכבה אינו מפסיד כו' - ונכרי מדעתיה דידיה עביד שריא:

א) במלאכת זורע סק"ט בהג"ה על מה שכתבתי דמדליק נר לצורך חולה שיש בו סכנה ודולק והולך בלילה שכתבתי דאם תמצא לומר שחייב על מה שדולק והולך בחול מחמת שהבעיר בשבת יהי' חייב לכבות הנר משתחשך לדעת הר"ן דרבוי בשעורא בחולה חייב. ואף התוס' אפשר יודו כיון שאינם בזמן אחד.

אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים בשבת אע"פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה: דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין:

ה) והנה בדין זה אם שבת הותרה אצל פקוח נפש או דחוי' יש שערוריה גדולה. והרמב"ם פרק ב' מהלכות שבת הלכה ג' כתב ואלו האפיקורסים שאומרים שזה חילול שבת. עליהם הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים. מבואר דבאמת אינו חילול כלל. ושבת הותרה. אך כבר ישב על מדוכה זו התשב"ץ ח"ג סי' ל"ז והעלה דשבת הותרה אצל חולה.

א) אשר שאלת שקשה למצוא חמין שצריך לתינוקות בשבת של פסח ורצונך להעמיד מאשין שיבעיר כל השבת ועל גביו יועמד טשייניק עם מים ובשבת יקחו ממנו. הנה קיימא לן כחנניא דאמר לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף וקטום כל שכן חמין דמצטמק ורע לו דמותר לדברי הכל. ואין חשש אלא משום דכשלוקח ממנו הוא כמגיס.

(י) אע"פ שמבין וכו' - ר"ל אפ"ה מותר כיון שאינו אומר לו בפירוש רק דרך רמז ולא דמי למה שכתב הרמ"א בהג"ה בסכ"ב דאפילו דרך רמז לעשות בשבת אסור התם כשמרמז לו בשבת גופא ע"ז חמיר טפי:

אסור לשכור לו פועלים ולא לומר לעכו"ם וכו' פשוט בפרק שואל (שבת קן.):

(ז) לכל ישראל - דלא שייך כאן גזירה שמא יאמר לו להדליק בשביל חולה שהרי מותר לומר אף לכתחלה וכדלקמן בסימן שכ"ח סי"ז:

דיני נר שהדליק עכו"ם בשבת. ובו ה סעיפים: עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפי' למי שלא הודלק בשבילו: הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין. [הגהות אשירי פ"ק דשבת וב"י בשם סמ"ג וסה"ת] אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפי' אין בו סכנה: הגה או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה [מרדכי פ"ק דשבת] מותר לכל ישראל להשתמש לאורו וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו: הגה מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה מנר או מן המדורה [טור]: ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם נר אם רוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור ואם יש הוכחה שלצורך עכו"ם מדליקה כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה אף על פי שרוב ישראל מותר: הגה י"א דמותר לומר לעכו"ם להדליק לו נר לסעודת שבת משום דסבירא ליה' דמותר אמירה לעכו"ם אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה [ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור] שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לעכו"ם להדליק נרות לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה ואין מוחה בידם ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו ועיין לקמן סי' ש"ז ס"ה:

The law when a Non-Jew lights a candle on Shabbos. Containing 5 paragraphs: If a Gentile lit a candle for a Jew, it is forbidden for everyone, even for people it was not intended for. RAMA: It is immaterial whether a price was prearranged with him i.e. whether he was hired per lighting or per day, or was not hired, for since the Jew is benefiting from the Melacha (forbidden work) itself, it is forbidden under all circumstances. [Ha'gahos Ashiri, Beis Yosef in the name of the Smag] However, if a Gentile lit for his own use or for a Jew who is ill, even if he is not life endangered, RAMA: or for the sake of children, who have a status of an ill person not endangered [Mordechai] , every Jew may make use of the candlelight. The same applies when a Gentile makes a bonfire for himself or for someone who is sick. Yet there are those that prohibit benefiting from a bonfire lest the Gentile add (to the fire) for him. Rema: Nevertheless if a Gentile did it in a Jew’s house on his own accord, the Jew does not need to leave his house, even though he is benefiting from the candle or fire. [Tur] When a Gentile lights a candle at an assembly of Jews and gentiles; if the majority present are gentiles one may benefit from the light of the candle, but if the majority present are Jews or even half-half, it is forbidden. If it is obvious that he lit it for a Gentile, for example – we see that the Gentile himself uses the light, even if a majority of Jews are present, it is permitted. Rema: Some authorities hold that it is permitted to ask a Gentile to light a candle in order to eat the Shabbos meal, as they hold that it is permitted to tell a Gentile to perform even a Melacha de’Oraissa (i.e. work prohibited from the Torah itself) for the sake of a mitzvah, [R"an in the name of the Itur] and accordingly many are accustomed to instruct a Gentile to light candles for a meal, especially for a wedding or circumcision meal, and nobody reprimands them. One should be stringent when not extremely necessary because most Poskim (religious decisors) disagree with this rule, see Siman 306.

ואם הדליק לצרכו - מותר לכל ישראל להשתמש לאורו, והוא הדין אם אמר לו להדליק בשביל חולה שאין בו סכנה, דקיימא לן דמותר אמירה לאינו יהודי, או לצורך קטנים, דהוה כחולה שאין בו סכנה - דמותר לכל ישראל להשתמש בו, דכל שהודלק בהיתר - מותר.

וְכֵן אִם הִדְלִיק לְצֹרֶךְ חוֹלֶה אֲפִלּוּ שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, אוֹ לְצֹרֶךְ קְטַנִּים שֶׁדִּינָם כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה לְכָל דָּבָר — מֻתָּר לַבְּרִיאִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, שֶׁאֵין כַּאן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר לַנָּכְרִי לְהַדְלִיק בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה, שֶׁהֲרֵי דָּבָר מֻתָּר הוּא אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה: