Balak Son of Tzippor: Name and Narrative

וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כׇּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃

Balak son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites. and Moab said to the elders of Midian, “Now this horde will lick clean all that is about us as an ox licks up the grass of the field.” Balak son of Zippor, who was king of Moab at that time,

וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּעֹ֗ר פְּ֠ת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃

sent messengers to Balaam son of Beor in Pethor, which is by the Euphrates, in the land of his kinsfolk, to invite him, saying, “There is a people that came out of Egypt; it hides the earth from view, and it is settled next to me.

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר (במדבר כב, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב, ד):

“Balak son of Tzipor saw all that Israel had done to the Emorites” (Numbers 22:2). “Balak son of Tzipor saw” – this is what the verse said: “The Rock, His actions are perfect, as all His ways are justice” (Deuteronomy 32:4).

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר, מָה רָאָה, רָאָה בַּפֻּרְעָנוּת שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא עַל יִשְׂרָאֵל מִכָּל שׂוֹנְאָיו, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בָּאִים בְּמִלְחָמוֹת וּבְשִׁעְבּוּד שֶׁהֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶן, וְזֶה כְּאָדָם שֶׁמּוֹצִיא דָּבָר וְעוֹקֵר אֻמָּה שְׁלֵמָה.

“Balak son of Tzipor saw” – what did he see?

וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם (במדבר כב, ז), שֶׁהוֹלִיכוּ בְּיָדָם כָּל מִינֵי קְסָמִים שֶׁהָיוּ קוֹסְמִין בָּהֶם, שֶׁלֹא יִתֵּן לוֹ עֲלִילוֹת. וּבְיַד זִקְנֵי מִדְיָן הָיוּ הַקְּסָמִים, שֶׁאָמְרוּ אִם יָבוֹא עִמָּנוּ יַצְלִיחַ, אִם יְעַכֵּב שָׁעָה אַחַת אֵין בּוֹ תּוֹחֶלֶת, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (במדבר כב, ח): לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, הָלְכוּ לָהֶם זִקְנֵי מִדְיָן, שֶׁיָּדְעוּ בַּקְּסָמִים שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵין בּוֹ הֲנָאָה.

“The elders of Moav and the elders of Midyan went, with the tools of sorcery in their hands, and they came to Bilam, and spoke to him the words of Balak” (Numbers 22:7). “The elders of Moav and the elders of Midyan went, with the tools of sorcery in their hands” – they brought in their hands all sorts of tools of sorcery, with which they would perform sorcery so that he [Bilam] would be unable to make excuses. The tools of sorcery were in the hand of the elders of Midyan, who said: ‘If he comes with us, he will succeed. If he delays for even a short time, he will be of no use.’ When he said to them: “Spend the night here” (Numbers 22:8), the elders of Midyan went, as they knew by means of their sorcery that he would provide no benefit.

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי. אָמַר, אֵלּוּ שְׁנֵי מְלָכִים שֶׁהָיִינוּ בְטוּחִים עֲלֵיהֶם לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵיהֶם, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ "וַיָּגָר מוֹאָב" (תנחומא):

וירא בלק ... את כל אשר עשה ישראל לאמרי AND BALAK … SAW ALL THAT ISRAEL HAD DONE TO THE AMORITES — He said to his people: Those two kings (Sihon and Og) on whom we relied (see Rashi on Numbers 21:23) could not resist them; how much less can we do so; on this account (because he said this to his people) ויגר מואב MOAB (the whole people) WAS SORE AFRAID (Midrash Tanchuma, Balak 2).

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי. בלק בן צפור מלך מואב היה, כי כן יזכיר בסמוך ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, וא"כ היה ראוי שיאמר וירא בלק בן צפור מלך מואב. ויתכן לפרש כי כאן גלה לנו הכתוב פחדו הגדול ממה שחסרו שני המלכים האלה סיחון ועוג, ועל כן באר הכתוב כי מן היום שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי לא היה מחשיב עצמו כמלך, ומפני זה הזכירו הכתוב בשמו סתם לא בשם מלך, ויהיה בעת ההיא בעת שנאבד האמורי, כלומר כשמתו אבל משמתו לא היה מחשיב עצמו כמלך לאמורי הידוע, זה סיחון ועוג, ולא היה במלכי כנען כאלה, כענין שכתוב (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס והיה בטוח בהם שהיו גבורים, עבר הגייס והרגם והיה מרתת על עצמו. אף בלק ראה מה נעשה בסיחון ועוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו, והם היו שקולין כנגד כלם, שנאמר (תהילים קל״ה:י״א) לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, לפיכך ויגר מואב.

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, “Balak son of Tzippor saw all that the Israelites had done to the Emorite.” This Balak was the king of Moav as the Torah reveals almost immediately (verse 4). Why did the Torah describe his kingship in such a peculiar fashion, i.e. “he was a king over the Moabites at that time?” Why did it not simply write: “Balak, king of Moav, saw what the Israelites had done, etc.?” Perhaps the Torah wanted to contrast the attitude to Sichon and Og to the Israelites to that of Balak. The former had been full of self-confidence, arrogance, even. Not so Balak. As soon as Balak realised the fate that had befallen Sichon and Og he no longer considered himself as a king. Kings are arrogant by definition. Balak had learned בעת ההיא, “at that time,” i.e. at the time of the defeat of Sichon and Og, that kings with mighty armies were no match for the Jewish people who did not even have a crowned head at their helm. The fact that Sichon and Og were not just “average” kings amongst the Canaanites is pointed out by G’d Himself who, whenever He speaks about His defeating the Canaanites cites the Emorites as the ones whom He humbled, i.e. they (compare Amos 2,13); represented the mightiest tribe of the Canaanite nation. Balak had previously considered the proximity of Sichon and Og as his insurance policy against being invaded by the Israelites. When he saw that his paid “protectors” had themselves proved inadequate he suddenly became filled with fear.

והנה לזה נזהרו החכמים בדבריהם שמעולם לא נמצא בפיהם שם נביא סתם על נביא מהאומות אבל אמרו נביאי אומות עכו"ם שהוא שם לווי וע"ד שאמרו מלך בבהמות שור ומלך בחיות אריה ומלך העופות נשר (חגיגה י"ג:) וכמ"ש הכתוב מלך אין לארבה (משלי ל׳:כ״ז) אשר אין לה קצין וגו' (שם ו') מכלל שמטבע הב"ח להיות להם ראשים ומלכים כמין האדם. אמנם הראש באנשים יקרא מלך סתם והראש בב"ח יקרא מלך בבהמות וכן הענין בנביאיהם.

Only the Moabite elders stayed overnight, kessem, the magician's tool was the infallible instrument then, by means of which one could gauge G'ds real attitude as revealed by Bileam. That is why the elders needed the instrument, not Bileam. (4) Of all the improper enquiries that can be addressed to G'd, there is hardly one that could be more offensive than the request to commit an obviously criminal act and expect Divine blessing for such an act.

וכיון שנאבדו כלם ונפלו ביד משה לכך נתירא בלק מלך מואב בשכבר מתו גבוריו אשר היה חוסה בהם ופחד לנפשו ממה שעשה ישראל לאמורי, וזהו שכתוב.

This is why our portion commences with the words:

וַיַּרְא בָּלָק. אָדָם מְפֻרְסָם לִמְלֻמַּד מִלְחָמָה, כְּאָמְרוֹ (שופטים יא:כה) ״הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְכוּ׳״.

וירא בלק, a man who was famous as well schooled in all the martial arts. We find proof of this in Judges 11,25:הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב?, “do you imagine yourself to be superior to Balak son of Tzippor?

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַהֲלֹא נִסֵּי מִצְרַיִם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ, וְלָמָּה לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָן גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳. וְעוֹד יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן כִּי זָכַר כָּאן אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: יִשְׂרָאֵל, הָעָם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קָהָל. כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״. הֲלֹא דָבָר הוּא.

And Balak, son of Zippor, saw all that Israel had done to the Amorites. But were not the miracles in Egypt greater than these, so why did he not take note of those great and awesome things that God had done? Furthermore, it is worth noting that here Israel is referred to by four names: Israel, the people, the children of Israel, and the congregation. For first it says, all that Israel had done to the Amorites, and afterward it says, And Moab was afraid of the people, and then it says, And Moab was disgusted because of the children of Israel, and afterward it says, Now this congregation will lick up [everything around us]. Surely this is significant.

וירא בלק בן צפור וגו': ר' שמעון אמר, וירא, מה היא הראיה שראה. ומשיב, ראיה ממש ודאי, ראה בהסתכלות החכמה, וראה בעיניו, דהיינו בעיני החכמה. אף כאן, וירא בלק, בחכמה שלו, דהיינו חלון הפרטי.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד כָּךְ הָיִיתָ צָרִיךְ לוֹמַר (תהלים ו, יא):

do not curse a king” (Ecclesiastes 10:20) who is before you. “And in your bedrooms do not curse the wealthy” (Ecclesiastes 10:20) that is before you. “As the birds of the heavens will carry the sound” (Ecclesiastes 10:20) – Rabbi Yirmeya ben Elazar said: This is the raven and the art of bird divination. “And a winged creature will tell the matter” (Ecclesiastes 10:20) – Rabbi Levi said: There are ears on the road and ears to the wall.

אָמַר רָבָא: כׇּל שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל, רָאָה יְשַׁעְיָה. לְמָה יְחֶזְקֵאל דּוֹמֶה — לְבֶן כְּפָר שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ, וּלְמָה יְשַׁעְיָה דּוֹמֶה — לְבֶן כְּרַךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: ״אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה״ — שִׁירָה לְמִי שֶׁמִּתְגָּאֶה עַל הַגֵּאִים. דְּאָמַר מָר: מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת — אֲרִי, מֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת — שׁוֹר, מֶלֶךְ שֶׁבָּעוֹפוֹת — נֶשֶׁר, וְאָדָם מִתְגָּאֶה עֲלֵיהֶן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה עַל כּוּלָּן וְעַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

§ Rava said: All that Ezekiel saw, the prophet Isaiah saw as well, but the latter did not find it necessary to describe his vision in such detail. To what may Ezekiel be compared? To a villager who saw the king and is excited by all the extravagances of the king’s palace and everything it contains, as he is unaccustomed to them. And to what may Isaiah be compared? To a city dweller who saw the king. Such an individual focuses on the encounter with the king, and is oblivious to all the distractions. Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “I will sing to the Lord, for He is highly exalted” (Exodus 15:1)? It is fitting to sing to He Who is exalted above the exalted. As the Master said: The king of the beasts is the lion, the king of the domestic animals is the ox, the king of the birds is the eagle, and man is exalted and lords over them, but the Holy One, Blessed be He, is exalted above all of them and above the entire world, as the creatures that appear in the Divine Chariot are the ox, the lion, the eagle, and man.

אָמַר זְעֵירָא: קִטְרוֹן זוֹ צִיפּוֹרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִיפּוֹרִי? שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הָהָר כְּצִפּוֹר.

§ While continuing to identify places that are mentioned in the Bible, Zeira said: The city of Kitron that is mentioned in the Bible is the city of Tzippori. And why was it called Tzippori? Because it sits on top of a mountain like a bird [tzippor].

הללוהו בנבל - יש לו עשרה נקבים.

והנה מה שהקדוש ברוך הוא צוה אותנו (דברים כב, ו) לא תקח אם על הבנים, אינו הוא מצד הרחמנות שלו שאם היה מצד הרחמנות לא היה צריך לצוות אותנו והיה בעצמו יכול להציל את האם, כי הרבה ריוח והצלה לפניו, רק היה כוונתו בכדי שנעורר מדת הרחמנות במה שאנו מרחמין על קן ציפור כנ"ל.

When G’d commanded us not to remove the mother bird ‎away from her young in the nest, this is not due to considerations ‎of mercy for the mother bird’s feelings, for if it were so the Torah ‎did not have to issue such a commandment, for G’d Himself could ‎have taken care either of the mother bird or its young without ‎leaving their fate to our sense of compassion.

וכן עשו ישראל שלא נשתמשו בחומר כי אם לצורך גבוה אכילה ושתיה בצמצום שיהיה לו כח לעבודת ה', והמותר החרימו, וז"ש ויחרם אתהם ויקרא שם המקום חרמה וכו', יעו"ש.

And Balak is the [same] numerical count as Samael when [the word, Samael is counted as one extra number], for the evil impulse was clothed by Balak.