Stock Ownership and Trading in Jewish Law

הָאוֹנָאָה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמִּקָּח. עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁלִישׁ לַמִּקָּח, וְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶם, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר. אָמְרוּ לוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים: אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה לְהֶדְיוֹט, כָּךְ אוֹנָאָה לְתַגָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין אוֹנָאָה לְתַגָּר. מִי שֶׁהֻטַּל עָלָיו, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה, אוֹמֵר תֶּן לִי מְעוֹתַי, אוֹ תֶן לִי מַה שֶּׁאוֹנִיתַנִי:

The measure of exploitation for which one can claim that he was exploited is four silver ma’a from the twenty-four silver ma’a in a sela, or one-sixth of the transaction. Until when is it permitted for the buyer to return the item? He may return it only until a period of time has passed that would allow him to show the merchandise to a merchant or to his relative who is more familiar with the market price of merchandise. If more time has elapsed he can no longer return the item, as the assumption is that he waived his right to receive the sum of the disparity. The mishna continues: Rabbi Tarfon ruled in Lod: Exploitation is a measure of eight silver ma’a from the twenty-four silver ma’a of a sela, one-third of the transaction. And the merchants of Lod rejoiced, as this ruling allowed them a greater profit margin and rendered the nullification of a transaction less likely. Rabbi Tarfon said to them: Throughout the entire day it is permitted to renege on the transaction and not merely for the period of time it takes to show the purchase item to a merchant or a relative. The merchants of Lod said to him: Let Rabbi Tarfon leave us as we were, with the previous ruling, and they reverted to following the statement of the Rabbis in the mishna with regard to both rulings. Both the buyer and the seller are subject to the halakhot of exploitation. Just as the halakhot of exploitation apply to a layman, so do the halakhot of exploitation apply to a merchant. Rabbi Yehuda says: There is no exploitation for a merchant, as he is an expert in the market price of merchandise. The one upon whom the exploitation was imposed has the advantage. If he wishes, he can say to the other: Give me back my money and nullify the transaction, or he can say: Give me back the sum that you gained by exploiting me.

כֹּל ״הָא בֵּיתָא קַמָּךְ״ לָא מִיבַּעְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר דְּלָא הָוֵי, אֶלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נָמֵי לָא הָוֵי.

גְּמָ׳ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי תָּנוּ: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אוּמָּן. שְׁמוּאֵל תָּנֵי: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה, אֲבָל שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַשּׁוּתָּפִין מַחְזִיקִין זֶה עַל זֶה, וּמְעִידִין זֶה עַל זֶה, וְנַעֲשִׂים שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה. וּמְעִידִין זֶה לָזֶה.

GEMARA: Shmuel’s father and Levi taught: A partner does not have the ability to establish the presumption of ownership of property in his possession, and, all the more so, this inability applies to a craftsman as well. But Shmuel teaches: A craftsman does not have the ability to establish the presumption of ownership of property in his possession, but a partner does have the ability to establish the presumption of ownership. The Gemara comments: And Shmuel follows his line of reasoning, as Shmuel says: Partners establish the presumption of ownership with regard to the property of each other, and they testify for each other and become paid bailees of their joint property with regard to each other. In terms of these issues, Shmuel considers partners to be independent parties. The Gemara continues its discussion of Shmuel’s statement: And testify for each other. A partner may join another witness in testifying with regard to the fact that his partner owns a share of their field in order to counter the claim of a one who claims ownership of the field, and his testimony is not disqualified due to being biased.

שְׁנַּיִם שֶׁהֵן נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמָמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת שֻׁתָּפוּת וְאִם פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע. וְיֵשׁ לָהֶם לְהַתְנוֹת בַּשָּׂכָר וּבַהֶפְסֵד כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

הַמִּקָח אֵינוֹ נִקְנֶה בִּדְבָרִים. וַאֲפִלּוּ הֵעִידוּ עֲלֵיהֶם עֵדִים. כֵּיצַד. בַּיִת זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. יַיִן זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. עֶבֶד זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. וּפָסְקוּ הַדָּמִים וְרָצָה הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר קָנִיתִי. וְרָצָה הַמּוֹכֵר וְאָמַר מָכַרְתִּי. וְאָמְרוּ לָעֵדִים הֱווּ עָלֵינוּ עֵדִים שֶׁמָּכַר זֶה וְשֶׁלָּקַח זֶה. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם וּכְאִלּוּ לֹא הָיוּ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים מֵעוֹלָם. וְכֵן בְּנוֹתֵן מַתָּנָה וּמְקַבְּלָהּ: אֲבָל אִם נִקְנָה הַמִּקָּח בְּאֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁהוּא נִקְנֶה בָּהֶם קָנָה הַלּוֹקֵחַ וְאֵינָן צְרִיכִין לְעֵדִים כְּלָל וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ: וּבְמָה יִקָּנֶה הַמִּקָּח. הַקַּרְקָעוֹת בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים. בְּכֶסֶף. אוֹ בִּשְׁטָר. אוֹ בַּחֲזָקָה:

An article is not acquired merely through a verbal agreement. This applies even when witnesses testify that the principals have reached an agreement. What is implied? A person says: "I am selling you this house," "I am selling you this wine," or "I am selling you this servant," and a price is fixed. The purchaser agrees and says: "I have purchased it," the seller says: "I have sold it," and they tell witnesses: "Serve as witnesses that so and so has sold and so and so has purchased", their words are of no consequence. It is as if they had never spoken to each other at all. The same applies with regard to a person who gives a gift and its recipient. If, however, the purchase is completed through one of the media by which property is transferred, the purchaser acquires the object. There is no need for witnesses; neither the seller or the purchaser may retract. How is an acquisition made? Landed property can be acquired in one of three ways: a) through the transfer of money, b) through the transfer of a deed of sale, or c) through chazakah (manifesting one's ownership).

הלכות קנין מטלטלין דבר תורה מעות קונות בכל המטלטלין אחד בעלי חיים ואחד שאר כל המטלטלין שכיון שפסקו סכום הדמים ונתנו למוכר חזר המקח לרשות לוקח לכל דבר ואין אחד מהם יכול לחזור בו לפיכך משקבל המוכר המעות הן שלו מן התורה ואם קדש בהם את האשה מקודשת: וחכמים תקנו שלא יהו מעות קונות עד שיגביה דבר שדרכו להגביה או שימשוך דבר שאין דרכו להגביה: וכיון שמשך או הגביה או שנמסר לו זכה אע"פ שלא נתן המעות ואינו יכול לחזור בו וכופין אותו ליתן המעות:

כָּל הַגּוֹנֵב מָמוֹן מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא) "לֹא תִגְנֹב". וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי נִתָּן לְתַשְׁלוּמִין שֶׁהַגַּנָּב חִיְּבַתּוּ תּוֹרָה לְשַׁלֵּם. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן עַכּוּ"ם וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן: אָסוּר לִגְנֹב כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה. וְאָסוּר לִגְנֹב דֶּרֶךְ שְׂחוֹק אוֹ לִגְנֹב עַל מְנָת לְהַחְזִיר אוֹ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם הַכּל אָסוּר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ:

Whenever a person steals property that is worth a p'rutah or more, he transgresses a negative commandment, as Leviticus 19:11 states: "Do not steal." Lashes are not administered for the violation of this commandment, for one is obligated to give compensation. For the Torah requires a thief to compensate the party from whom he stole, whether he be a Jew or a gentile, an adult or a minor. The Torah prohibits stealing even the slightest amount. It is forbidden to steal as a jest, to steal with the intent to return, or to steal with the intent to pay. All is forbidden, lest one habituate oneself to such conduct.

דבר תורה מעות קונות אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או במשיכה דבר שאין דרכו להגביה (וכיון שמשך או הגביה קנה אע"פ שלא נתן המעות) (טור) כיצד המקבץ עצים או פשתן וכיוצא בהם ועשה מהם טעון גדול שאי אפשר להגביהו אינו נקנה במשיכה שהרי אפשר להתירו ולהגביהו עץ עץ אבל אם היה טעון של אגוזים או של פלפלים או של שקדים וכיוצא בהם שאין אחד יכול להגביהו הרי זה נקנה במשיכ' (ויש חולקין וסבירא להו דאפי' בעצי' נקנה במשיכ' הואיל ואיכא טורח להתיר ולהגביה) וע"ל סי' ר' סעיף ז' בדין משיכה והגבהה (טור): משיכה שאמרו צריך שימשוך החפץ כולו ויוציאנו מכל המקום שהוא בו:

אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות ולרמות במקח וממכר. אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף אם הוא עכו"ם לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה ואין לגנוב דעת הבריות בדברים שמרא' שעושה בשבילו ואינו עוש' אסור כיצד לא יסרהב (בחבירו) שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני וזה סובר שפתחם בשבילו אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו ואם הוא דבר דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו ומטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו אין צריך להודיעו:

דבר תורה מעות קונות גם במטלטלים דרוב הקניינים נעשים בכסף ובהקדש כתיב מפורש דנקנה בכסף דבפודה שדהו מן ההקדש כתיב ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ולא מצינו חילוק בזה בין הדיוט להקדש אבל חכמים תקנו מפני תקנת הלוקחים כמו שיתבאר שלא יקנו המטלטלים במעות אלא במשיכה ומסירה והגבהה כל חד וחד כדיניה שנתבאר בסימן קצ"ז ובזה קנה גם בלא נתינת המעות ואין זה כעקירת דבר מן התורה דהרי בקניינים יכולים הסוחרים להנהיג ביניהם איזה קניין שירצו כמו שיתבאר בסימן ר"א דאין זה מהמצות שחובה לעשות כך ועיקר הקניין הוא סמיכת דעת הלוקח והמוכר לגמור הקניין ולכן אסמכתא לא קניא אף שהיה קניין גמור מפני שלא גמרו בלב שלם לקנות ובכל מה שהורגלו לעשות קניין סמכה דעתם בזה ולכן מפני תקון העולם אמרו רבותינו ז"ל דמשיכה בלבד קונה או הגבהה או מסירה ולא מעות ואם הקנה לו קרקע ומטלטלים במעות יתבאר בס"ד בס"ס ר"ג ובמטלטלין כשנתן מעות היום ואחר כמה ימים משך מתחיל הקניין משעת המשיכה ולא קודם: ולמה תקנו כן מפני שחששו שמא יתן הלוקח דמי החפץ וקודם שיקחנו מהמוכר יאבד החפץ ע"פ איזה אונס כגון שתפול דליקה או יבואו ליסטים ואם החפץ יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר קצת ולא יציל לפיכך העמידוהו ברשות המוכר כדי שישתדל ויציל החפץ שעדיין שלו הוא וכשיאבד יתחייב להחזיר המעות ואין לומר הלא גם לפי תקנה זו יש זה החשש עצמו בהמעות דכשנתן המעות ולא משך החפץ ועדיין המעות ברשות הלוקח הם כמו שיתבאר וכשיהיה איזה אונס בהמעות לא יטרח המוכר ולא יציל האמנם הדבר מובן שמעות בקל להציל ולא יתעצל אבל סחורה ופירות צריך טירחא להצילם ולכן חששו חז"ל בזה ואם תשאל למה עקרו קניין מעות לגמרי ליתקנו שדוקא משיכה ומעות יקנו ולא אחד בלא חבירו אמנם חששו לתקנת המסחור שלא יצטרכו בכל קניין לשני דברים ועוד דאם נאמר דמשיכה בלבד אינו קונה לפעמים כשימשוך הלוקח ולא יתן מעות עדיין ותתהוה אצלו איזה סיבה לא יטרח להציל ויאמר להמוכר נשרפה סחורתך וגם אין להקשות דלפ"ז איך נקנה בק"ס בלבד או בסיטומתא דסימן ר"א או בקניין אגב ניחוש שמא לא יטרח המוכר להציל הסחורה די"ל דכל זמן שלא קבל המוכר המעות בהכרח לו להטריח ולהציל דיהיה קשה לו להוציא המעות מהקונה שיאמר לו אתה פשעת בזה [סמ"ע] ואם קבל בק"ס ונתן מעות ולא משך ואירע הפסד אין לנו לחשוש דמי הכריחו ליתן המעות קודם המשיכה כיון שהמעות לא היו לשם קניין:

דבר תורה מעות קונות וכו' בריש הזהב (בבא מציעא מז.) א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה דילמא נפלה דליקה באונס אי אוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל ואי לא לא טרח ומציל ור"ל אמר משיכה מפורשת מן התורה והתוס' והרא"ש האריכו להוכיח דהלכה כר' יוחנן וכן דעת הרי"ף שלא כתב אלא דברי ר' יוחנן וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מהל' מכירה וכתבו הגהות שכן פסק רבי' האי ונ"ל שאם התנו שתגמר קנייתם במעות מכרן קיים ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכדאמרינן גבי קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא אקנה קנה וכמ"ש בסי' ק"צ :

מינוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ. ובו ו סעיפים: בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויים אע"פ שיש בהם חסרון כיס כגון בהמה שחבלה בחבירתה או דברים שאין בהם חסרון כיס אע"פ שהם מצויים כגון תשלומי כפל וכן כל הקנסות שקנסו חכמים כתוקע לחבירו (פי' שתוקע בקול באזנו ומבעיתו) וכסוטר את חבירו (פי' מכה בידו על הלחי) וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק או שמשלם חצי נזק אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בא"י חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס:

Nowadays the Judges may adjudicate cases of admissions and transaction of loans, marriage contracts, inheritances, gifts and damage done to another person's chattel, which are matters that are of frequent occurrence and involve a monetary loss; but matters that are not of frequent occurrence although they involve a monetary loss, e.g., cattle that injured other [cattle], or matters that do not involve a monetary loss although they are of frequent occurrence, e.g., the repayment of the double amount, and likewise, all fines that were imposed by the Sages, as [in the case of] one who boxes his neighbour's [ear] — The meaning [of Toke'a should be understood as] 'He shouts in a [loud] voice into his [neighbour's] ear and frightens him — or as [in the case of] one who slaps his neighbour — e., He strikes [him] with his hand on the cheek — and thus also whosoever pays more than the actual damage done, or one who pays half-damages, — [the law is that] only authoritative Judges duly ordained in the Land of Israel may judge it save [in the case of the liability for] half-damages [done by] pebbles, which is [regarded as] civil and not [as] penal.