The Menorah as Symbol of Divine Wisdom

כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃ וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃ {פ}

Thus said GOD of Hosts: There shall yet be elderly men and women in the squares of Jerusalem, each with staff in hand because of their great age. And the squares of the city shall be crowded with boys and girls playing in the squares.

עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ {פ}

Because of Mount Zion, which lies desolate; Jackals prowl over it.

לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ {פ}

Assuredly, because of you Zion shall be plowed as a field, Jerusalem shall become heaps of ruins And the Temple Mount a shrine in the woods.

חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃

Wisdom has built her house, She has hewn her seven pillars.

שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת.

The Gemara relates another incident involving those Sages. On another occasion they were ascending to Jerusalem after the destruction of the Temple. When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments in mourning, in keeping with halakhic practice. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). Now what is the connection between Uriah and Zechariah? He clarifies the difficulty: Uriah prophesied during the First Temple period, and Zechariah prophesied during the Second Temple period, as he was among those who returned to Zion from Babylonia. Rather, the verse established that fulfillment of the prophecy of Zechariah is dependent on fulfillment of the prophecy of Uriah. In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become rubble, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12), where foxes are found. There is a rabbinic tradition that this was prophesied by Uriah.

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָרוֹן שֶׁל אֵשׁ וְשֻׁלְחָן שֶׁל אֵשׁ וּמְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם, וְרָאָה מֹשֶׁה וְעָשָׂה כְּמוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּרְאֵה וַעֲשֵׂה כְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גַּבְרִיאֵל חָגוּר כְּמִין פְּסִיקְיָא הָיָה, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמֹשֶׁה, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: מְנוֹרָה, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה – דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״, רֹאשׁ חוֹדֶשׁ – דִּכְתִיב: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״, שְׁרָצִים – דִּכְתִיב: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.

§ It is taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: An Ark of fire and a Table of fire and a Candelabrum of fire descended from the Heavens, and Moses saw their format and fashioned the vessels for the Tabernacle in their likeness. As it is stated after the command to fashion these items: “And see that you make them after their pattern, which is being shown to you in the mount” (Exodus 25:40). Apropos this discussion the Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The angel Gabriel was girded with a type of wide belt [pesikiyya] in the manner of artisans who tie up their clothes to prevent these clothes from hindering them in their work. And he showed the precise way to fashion the Candelabrum to Moses, as it is written: “And this is the work of the Candelabrum” (Numbers 8:4), and the term “this” indicates that an exact replica was shown to him. The school of Rabbi Yishmael taught: Three matters were difficult for Moses to comprehend precisely, until the Holy One, Blessed be He, showed them to him with His finger, and these are the three matters: The form of the Candelabrum, and the exact size of the new moon, and the impure creeping animals. The Candelabrum was shown to him, as it is written: “And this is the work of the Candelabrum” (Numbers 8:4). The new moon was shown to him, as it is written: “This month shall be for you the beginning of months” (Exodus 12:2). The creeping animals were shown to him, as it is written: “And these are they which are unclean for you among the swarming things” (Leviticus 11:29). And there are those who say that God also showed Moses the halakhot of slaughtering, as it is stated: “Now this is that which you shall sacrifice upon the altar” (Exodus 29:38), and slaughtering is the first ritual of sacrifice.

כל החכמים הסכימו שהחכמה כלה אחת היא כמו שהבית הוא בנין אחד בכללו. אלא שנחלקה לשבעה חלקים למספר חלופי הנושאים אשר יתחלקו אליהם מיני דרושים עד שלזה יקראו שבע חכמות וכמו שאמר (שם) שלחה נערותיה תקרא וגו'. וזה ענין המנורה בעצמה כי כלה אחת מקשה אחת היא ונחלקה לשבעה קנים. האמנה כי היותר נכון הוא שירמוז החכם במאמריו אלו אל התורה האלהית שכך ענינה ושתהיה היא גם כן הוראת המנורה הטהורה אשר בהיכל על דרך שאמר החכם (שם ו') כי נר מצוה ותורה אור כי מפני שהוטלה עליה הנהגת האדם והישרתו להדריכו באור אמתתה היה ענינה להיות הקנה האמצעי רומז אל כללות כוונתה והששה קנים מפה ומפה מיוחסים אל כוונות חלקיות נפרדות אשר בהם תושלם אותה הכוונה עד שתהיה בזה כמנורה העליונה אשר בשמים.

Every manifestation of any phenomenon represents merely a step planned and necessary to lead to the ultimate total structure. Having planned the final product, He comprehends the significance of every step, every constituent part, even if it is apparently unrelated to the whole. He is aware that such a phenomenon is indispensable, an integral part of the whole to be revealed later. On his way to the inner sanctuary, man, observing the sacrificial rites of the burning of animals which symbolise removal of sin etc., begins to comprehend that the inner sanctuary must be approached only in a state of purity, after washing himself from the copper basin placed in front of the sanctuary. Inside the sanctuary are found the holy vessels of which the menorah represents the concept of enlightenment, wisdom, which though one, seeing the menorah has been hammered out of single chunk of gold, nevertheless contains seven arms, branches.

ובמדרש (ילקו"ש ח"ב תתקכא) מפרש עוד יותר. בא להם מן הדרום, והיו רצים לדרום לקבל את הקול משם. "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ, יח), שהיה הקול נהפך לשבעה קולות, ומשבעה לשבעים לשון, כדי שימעו אומות העולם מכחישי ה'*.

And we have explained this in another place - that it is only possible like this: That that which comes out from God, who is singular, is necessarily multiple. This is the opposite of that which the philosophers say, that the many not come from the singular, and that is why they would arrive at many errors. Rather multiplicity comes from the singular God, may He be blessed, when the many are similar to the one.

אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָנוּ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ, אַתָּה הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהָאוֹרָה דָּרָה אֶצְלְךָ, דִּכְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. וְאַתָּה אוֹמֵר (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֱוֵי: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי.

But you say: “Toward the front of the candelabrum the seven lamps shall illuminate”’ (Numbers 8:2). That is: “For You light my lamp.” The Holy One blessed be He said to them: ‘It is not that I need you, but rather that you shall illuminate for Me the way that I illuminated for you. It is to elevate you before the nations, so they will say: See how Israel illuminates for the One who illuminates for the entire world.’ To what is this matter comparable?