Etz Ha-Da'as and Parah Adumah: Divine Paradox

כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים כָּל זְמַן עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹחֵט וּמַשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז (ויקרא טו יג) "וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ" וְנֶאֱמַר בְּשׂוֹרֵף (במדבר יט ח) "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו" וְנֶאֱמַר (במדבר יט י) "וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה" מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִים בְּגָדִים וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה.

ויחוייב מזה שהשגת האנשים תהיה ראשונה בנמצאים המורגשים הנמצאים בחמר וממנה יעלו אל ידיעת הדברים הכוללים הנמצאים בשכל כמו שהאל ית' ויתעלה השכלתו ראשונה היא בנמצאים הכוללים הידועים בעצמם ומשם תחוייב הכרתו וידיעתו אל המיוחדים הרמוזים שידעם בידיע' עליונה נפלאת בלתי ידועה אצלנו. אבל יחייב הדעת תכלית החיוב כי אחר שהשכלתו אותם זו היא עצם מציאותם שלא יפלא מהיוצר דבר ממלאכת החמר ומעשהו כמ"ש היוצר יחד לבם כו' (תהלים ל"ג) וכמ"ש המשורר אם יוצר עין כו' (שם צ"ד) יתבאר בפרה אדומה שער ע"ט ב"ה.

וְיַעַן כִּי נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַפָּרָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַתּוֹרָה וְהַפָּרָה עִנְיָן אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג כב): ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי״, כָּךְ הַפָּרָה תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְטַעַם שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, כִּי חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָעוֹלָם וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת (נדרים לח.), וְעַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג הָיָה לוֹ מָבוֹא לָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִדְרוֹשׁ הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר וּבְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב ד): ״וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה״, מוֹנִים הַיְינוּ בְּפַעַמַיִם מ״ט, כִּי עַל יְדֵי זֶה אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתָיִם (תהלים יב ז), הַיְינוּ שֶׁבַע עַל שֶׁבַע. וְכֵן טַעַם הַפָּרָה נֶעֱלָם מֵעֵין כָּל חַי, אֲפִלּוּ מִשְּׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם״ (מלכים א׳ ה יא), וְלֹא נִגְלֵית כִּי אִם לְמֹשֶׁה עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג, כִּדְמַסִּיק בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי (תהלים יב תרנח): ״כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַר קְרָא בְּפָרָשַׁת פָּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע: שֶׁבַע פָּרוֹת, שֶׁבַע הַזָּיוֹת, שֶׁבַע שְׂרֵפוֹת, שֶׁבַע כִּבּוּסִים, שִׁבְעָה טְמֵאִים, שִׁבְעָה טְהוֹרִים, שִׁבְעָה כֹּהֲנִים. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, חֲסֵרִים הֵם, אֱמוֹר לוֹ אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הָיוּ בִּכְלָל, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַה נָּפְקוּתָא יֵשׁ לָן בְּמִסְפָּר זֶה עַד שֶׁדָּרַשׁ עָלָיו פָּסוּק ״מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, אֶלָּא וַדַּאי דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לִתֵּן טַעַם עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ (ילק״ש חקת יט תשנט): ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה״, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה סוֹד פָּרָה וְלַאֲחֵרִים הִיא חֻקָּה. וְלָמָּה נֶעֶלְמָה מֵעֵין כָּל חַי, אֶלָּא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, וְזֶה רֶמֶז שֶׁאֵין לְזַקֵּק וּלְצָרֵף כָּל עִנְיָנָהּ כִּי אִם עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁלֹּא נִגְלוּ כִּי אִם לְמֹשֶׁה. עַל כֵּן הִיא לַאֲחֵרִים חֻקָּה וַאֲפִלּוּ לִשְׁלֹמֹה. וּבָעֲקֵדָה הֵבִיא מִדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁהַפָּרָה בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה מִתְקַרְיָא, וּפֵרֵשׁ בָּזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ. וְאוֹמֵר אֲנִי כְּשֵׁם שֶׁהָאֵם מוֹשֶׁלֶת עַל הַבֵּן כָּךְ הַפָּרָה מָשְׁלָה בְּכָל חָכְמוֹת שְׁלֹמֹה, כִּי לֹא יוּכַל לָבוֹא בְּסוֹדָהּ. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַתּוֹרָה״ כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת מַטּוֹת בְּהִלְכוֹת גִּעוּלֵי כֵּלִים בְּמֵי נִדָּה, לְפִי שֶׁטָּהֳרַת הַפָּרָה בִּכְלָלָהּ נִמְשְׁלָה לַתּוֹרָה בִּכְלָלָהּ עַל יְדֵי תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה שֶׁבָּהּ.

And because it says “This is the statute of the Torah” and not “the statute of the cow,” we learn that the Torah and the red heifer are one matter, just as the Torah is called by Moses’s name, as it says Remember the Torah of Moses My servant (Malachi 3:22), so too the red heifer is called by his name. And the reason for both is one: Because 50 gates of understanding were created in the world, and all were given to Moses except one (Nedarim 38a). And through the 49 gates of understanding that he attained, he had an entrance to come into the secret of God, to interpret the Torah in 49 ways of purity and 49 ways of impurity, as it says And search for it as for hidden treasures (Proverbs 2:4) — the word treasures [matmonim] hints at twice 49 [the first two letters having a numerical of 49], monim [times] being two times, because through this, the words of God are pure words, refined sevenfold (Psalms 12:7), meaning seven times seven. Similarly, the reason for the red heifer is hidden from all living beings, even from Solomon, of whom it says he was wiser than any man (1 Kings 5:11), and it was revealed only to Moses through the 49 gates of understanding that he attained, as concluded in Yalkut Shimoni (658 on Psalms 12): Silver refined in a furnace on the ground, purified sevenfold. Rabbi Shimon ben Pazi interpreted this verse regarding the section of the red heifer, which has seven times seven: seven cows, seven sprinklings, seven burnings, seven washings, seven impure persons, seven pure persons, seven priests. If someone tells you they are lacking, tell him that Moses and Aaron were also included. We should examine what significance this number has that a verse about refined sevenfold was expounded upon it. Rather, certainly the opinion of this midrash is to give a reason for what is written in the midrash (Yalkut Shimoni 759 on Chukat 19): And they shall take to you a red heifer — to you I reveal the secret of the heifer, but to others it is a statute. And why was it hidden from all living beings? Because it contains the number 49, which hints that its matter can only be refined and purified through the 49 gates of understanding that were revealed only to Moses. Therefore, it remains a statute to others, even to Solomon. And in the Akedah he brought a midrash, which states that the cow was called “Batsheva, the mother of Solomon,” and he explained what he explained. And I say that just as a mother has authority over her son, so too the red heifer ruled over all of Solomon’s wisdom, for he could not penetrate its secret. This resolves why the phrase statute of the Torah is only stated here and in the portion of Matot regarding the laws of purifying vessels with the waters of sprinkling, because the purification of the red heifer in its entirety is compared to the Torah in its entirety through the hidden wisdom contained within it.

וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו. רֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם מַסְפִּיק לָמָּה הַפָּרָה הַמְטַהֶרֶת הַטְּמֵאִים תְּטַמֵּא הַטְּהוֹרִים. וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ שֶׁכָּל אֹכֶל אֵינוֹ מֻכְשָׁר לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו מַיִם. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר הַמַּיִם שֶׁמְּקוֹרָם טָהֳרָה יְסַבְּבוּ הַטֻּמְאָה? אֶלָּא בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכָּךְ הוּא בַּטִּבְעִיּוֹת, שֶׁכָּל דָּבָר אֵינוֹ מִתְפָּעֵל כִּי אִם מֵהַפְכּוֹ, וְלֹא מִמָּה שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה יוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִבָּאֻמּוֹת, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם (סוכה נב.), לְפִי שֶׁכֻּלָּם הַפְכִּיִּים לוֹ, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. וְזֶה טַעַם שֶׁסָּמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשַּׁחַר הַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר, כִּי כָּל דָּבָר מִתְפָּעֵל מֵהַפְכּוֹ דַּוְקָא. לְפִיכָךְ, כָּל אֹכֶל וְזֶרַע אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַטֻּמְאָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ רוֹשֶׁם עַד שֶׁיָּבֹא עָלָיו מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְאָז הַטֻּמְאָה רְצוֹנָהּ לְנַצֵּחַ הַטָּהֳרָה וּמִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעוֹשֶׂה בָּהּ רוֹשֶׁם. כָּךְ מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְיֵשׁ שָׁם אֵפֶר פָּרָה שֶׁכֻּלּוֹ טֻמְאָה, וְהֵם מְעֹרָבִין יַחַד. לְפִיכָךְ, אִם מֵי נִדָּה זוֹרַק עַל אָדָם טָמֵא, אָז אֵין הָאָדָם מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא מִמִּינוֹ, אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָמֵא וְהַמַּיִם טְהוֹרִים, עַל כֵּן הַמַּיִם פּוֹעֲלִים בּוֹ וּמְנַצְּחִים הַטֻּמְאָה. אֲבָל אָדָם טָהוֹר הַנּוֹשֵׂא מֵי הַנִּדָּה אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם, כִּי הֵם מִמִּינוֹ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָהוֹר וְהָאֵפֶר טָמֵא, עַל כֵּן הָאֵפֶר פּוֹעֵל בּוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ רוֹשֶׁם לְטַמְּאוֹ. וְאִם תִּשְׁאַל לוֹמַר: אִם כֵּן, הָאֵפֶר לָמָּה לִי? יְטַהֲרוֹ בְּמַיִם בְּלֹא אֵפֶר. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בִּזְרִיקַת הָאֵפֶר עָלָיו, כִּי לֹא יוּכַל לְהִטָּהֵר עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹר הַטֻּמְאָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר הַסִּבָּה, לוֹמַר: הֲרֵי לְךָ שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ. וּבְעֵרוּב זֶה, כֹּחַ הַמַּיִם אָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינָן שֶׁהֵם מְנַצְּחִים מְקוֹר הַטֻּמְאָה.

And he who sprinkles the water of sprinkling shall wash his clothes. Most commentators have gone out to gather [explanations] but have not found a sufficient reason why the [red] heifer, which purifies the impure, would make the pure impure. Now, incline your ear and listen, for we find that no food is susceptible to impurity until water falls upon it. How is it possible that water, whose source is purity, would cause impurity? Rather, the explanation of the matter is as follows: It is natural that everything is only affected by its opposite, not by what is of its own kind. This is similar to how the evil inclination provokes Israel more than the nations, and Torah scholars more than anyone else (Sukkah 52a), because they are all opposite to it, therefore it wants to overcome them. This is the reason why darkness intensifies just before dawn, because everything is affected specifically by its opposite. Therefore, no food or seed is affected by impurity to make an impression until water, which is all purity, comes upon it. Then the impurity wants to defeat the purity, overcomes it, and makes an impression on it. Similarly, the water of sprinkling contains water which is all purity, and the ashes of the [red] heifer which is all impurity, and they are mixed together. Therefore, if the water of sprinkling is thrown on an impure person, the person is not affected by the ash because it is of his kind [both being impure], but he is affected by the water which is opposite to him, because he is impure and the water is pure. Therefore, the water acts upon him and overcomes the impurity. But a pure person who carries the water of sprinkling is not affected by the water because it is of his kind, as both are pure, but he is affected by the ash which is opposite to him, because he is pure and the ash is impure. Therefore, the ash acts upon him and makes an impression to make him impure. And if you ask, if so, why do I need the ash? Let them be purified with water without ash. The answer to this matter is that there is a need for sprinkling the ash upon him, for he cannot be purified until he knows the source of the impurity and strives to remove the cause, saying, “Here is your bill and its receipt with it.” And in this mixture, the power of the water comes to inform us that they overcome the source of impurity.

זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר (במדבר יט, ב). הכלל, כי טעמי התורה והמצות הם נעלמים מכל האדם, רק האדם צריך לעשות ולקיים כל התורה מחמת ציווי ה' עליו לעשותם ולקיימם. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, כל התורה והמצות הם חקים אצלינו, כי אין נגלה לנו שום טעם מהמצות, רק עיקר קיום התורה והמצות יהיה מחמת צוה ה' לאמר, מחמת צווי ה' עלינו לעשות אנו מחויבים לעשותם ולקיימם. ובזה יבואר מה שצוה לעשות פרה לטהר מטומאת מת, כי הכלל הנשמה והחיות אשר באדם אשר הנשמה והחיות נחצב מתחת כסא הכבוד רוצה תמיד לעבוד את הבורא ברוך הוא בלי הפסק רגע אחד, רק הגוף אשר באדם אינו מניח ויש מלחמה תמיד בין הנשמה והחיות עם הגוף והאדם הזוכה מנצח את הגוף לעשות כרצון הנשמה. ולמה זה הגוף אינו רוצה לקיים התורה והמצות מפני שאין משיג טעמי התורה והמצות, כי אם היה יודע טעמי התורה והמצות היה הגוף גם כן רוצה לקיים המצות, רק שאינו יודע טעמי התורה והנשמה נחצבת מתחת כסא הכבוד ומשיגה טעמי תורה והמצות לכך רוצה תמיד לעשותם ולקיים בלי שום הפסק רגע. ואדם הזוכה מגבר הנשמה על הגוף לעשות ולקיים התורה והמצות, ולכך אדם המת שהנשמה עולה למעלה ונשאר הגוף לבדו מטמא הגוף. ולכך קברי הצדיקים אינם מטמאים, כי הגופים מהצדיקים הם מזוככים עד שהגוף גם כן רוצה בקיום התורה והמצות ולכך גם הגופים שלהם אינם מטמאים. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, מחמת שהתורה הוא חוק שאינו גלוי טעם התורה אין הגוף רוצה לקיים התורה ואז הגוף מטמא אחר מותו כנ"ל. ולכך צוה השם יתברך לעשות פרה לטהר מטומאת הגוף לבד שהוא מטמא במותו ודו"ק:

Numbers 19,2. “This is the statute of the Torah which ‎the Lord had commanded, saying;” We subscribe to ‎the rule that G’d did not reveal to us the innermost reasons for ‎the individual commandments of the Torah. Nonetheless, by ‎giving the Torah to us He also encouraged us to try and ‎understand as much as we could, as the better we understand the ‎meaning of the commandments the greater the love with which ‎we perform them. By introducing this portion with the words: ‎זאת חקת התורה‎, G’d hinted that we must remember that basically ‎the entire Torah consists of a string of commandments and that ‎all that has been revealed to us is what is needed to enable us to ‎perform these commandments in the proper manner. One reason ‎why the rationale for the commandments has not been revealed is ‎to ensure that we observe them because G’d has so commanded ‎us and not because we agree with G’d’s reasons. This principle enables us to understand that the ashes of ‎the red heifer have been chosen to be the vehicle whereby we can ‎cleanse ourselves ritually after having become contaminated in ‎one way or another through contact with a dead human body. ‎We have to remember also, that, due to the origin of our souls ‎being immediately below G’d’s throne in heaven, the soul is ‎naturally anxious to carry out all of G’d’s desires. The body, being ‎a product of the earth, opposes the urgings of the soul as a ‎matter of principle. Whenever we succeed in defeating the ‎opposition of our bodies to perform G’d’s commandments we ‎accumulate merits for ourselves.‎ The reason why the body opposes performance of the Torah’s ‎commandments is simply that it cannot fathom the reason for ‎these commandments. Had the body known the reasons for the ‎commandments it would certainly have cooperated with the soul ‎every step of the way.‎ In view of the above, when a person dies and his soul has ‎departed on its way to rejoin its Maker in the celestial regions, the ‎body has been bereft of every spiritual stimulus and becomes ‎ritually contaminated. This is also the reason why, according to ‎our sages, the bodies of the righteous do not confer ritual ‎impurity on people who contact them, as these bodies have ‎become refined already while the souls inhabited them, so that ‎they had become willing partners in performing the ‎commandments of the Torah. An allusion to this is contained in ‎the words: ‎זאת חקת התורה‎, i.e. “on account of the Torah being a ‎statute containing laws whose meaning has not been revealed, as ‎a result of which most bodies refused to cooperate with their ‎souls, these bodies are now ‘punished’ by becoming a source of ‎ritual contamination for people that come in contact with them.‎