Kiddush in the Place of the Meal

אַף יְדֵי קִידּוּשׁ לֹא יָצְאוּ. אֶלָּא לְרַב, לְמָה לֵיהּ לְקַדּוֹשֵׁי בְּבֵיתֵיהּ? כְּדֵי לְהוֹצִיא בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. וּשְׁמוּאֵל, לְמָה לִי לְקַדּוֹשֵׁי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא? לְאַפּוֹקֵי אוֹרְחִים יְדֵי חוֹבָתָן, דְּאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְגָנוּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא.

Even the obligation of kiddush they have not fulfilled, and they must recite kiddush again at home. The Gemara asks: But according to the opinion of Rav, why should one have to recite kiddush a second time at home if he has already fulfilled his obligation in the synagogue? The Gemara answers: He must repeat kiddush to fulfill the obligations of his children and the members of his household, who did not come to the synagogue. The Gemara asks: But according to the opinion of Shmuel, why do I need to recite kiddush in the synagogue at all, if one does not fulfill his obligation with that kiddush? The Gemara answers: The purpose of kiddush in the synagogue is to fulfill the obligations of the guests who eat and drink and sleep in the synagogue. Since these visitors are staying in the synagogue for Shabbat, they must hear kiddush there.

אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם:

אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. כֵּיצַד. לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ בְּזָוִית זוֹ אוֹכֵל בְּזָוִית שְׁנִיָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם:

[The mitzvah of] kiddush [may be fulfilled] only in the place of one's meal. What is implied? A person should not recite the kiddush in one house and eat his meal in another. One may, however, recite kiddush in one corner and eat one's meal in another. [One might ask:] Why is kiddush recited in the synagogue? Because of the guests who eat and drink there.

וכשיבא לביתו ימהר לאכול מיד דתניא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בקידוש היום ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה יין לצורך היום ואסור לטעום כלום בין מים ובין יין משתחשך עד שיקדש ואפי' התחיל לאכול מבע"י צריך להפסיק ומיהו אין צריך להפסיק בעקירת השלחן אלא פורס מפה ומקדש וי"א שמקדש כמו בשאר פעמים שמברך על היין ואח"כ קידוש ומיהו בירושל' יש שאם היו שותים יין תחלה שא"צ לברך על היין אלא אומר קידוש לבד כיון שהיו יושבין ושותין תחלה וכ"פ הרי"ץ גיאות.

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ח) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". כְּלוֹמַר זָכְרֵהוּ זְכִירַת שֶׁבַח וְקִדּוּשׁ. וְצָרִיךְ לְזָכְרֵהוּ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם וּבִיצִיאָתוֹ בְּהַבְדָּלָה: אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. כֵּיצַד. לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ בְּזָוִית זוֹ אוֹכֵל בְּזָוִית שְׁנִיָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם:

It is a positive commandment from the Torah to sanctify the Sabbath day with a verbal statement, as [implied by Exodus 20:8]: "Remember the Sabbath day to sanctify it" - i.e., remember it with [words of] praise [that reflect its] holiness. This remembrance must be made at the Sabbath's entrance and at its departure: at the [day's] entrance with the kiddush that sanctifies the day, and at its departure with havdalah. [The mitzvah of] kiddush [may be fulfilled] only in the place of one's meal. What is implied? A person should not recite the kiddush in one house and eat his meal in another. One may, however, recite kiddush in one corner and eat one's meal in another. [One might ask:] Why is kiddush recited in the synagogue? Because of the guests who eat and drink there.

קיימא לן דאין קידוש אלא במקום סעודה, שיקדש במקום שיאכל ולא במקום אחר, דכתיב: "וקראת לשבת ענג", במקום שאתה קורא קריאה דשבת, שאתה מקדשו - שם תהא עונג של הסעודה.

אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה, שֶׁאִם קִדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְאָכַל בְּבַיִת אַחֵר, בֵּין שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה לֶאֱכוֹל בַּבַּיִת הָאַחֵר, בֵּין שֶׁקִּדֵּשׁ עַל דַּעַת לֶאֱכוֹל בְּבַיִת זֶה וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּקִּדּוּשׁ הָרִאשׁוֹן, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְקַדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בַּבַּיִת הָאַחֵר

אין קידוש אלא במקום סעודה ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת אפי' הוא טרקלין גדול אינו צריך לחזור ולקדש:

בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין בַּיּוֹם, אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לַשַׁבָּת, כְּלוֹמַר, קְרִיאָה דְּקִדּוּשׁ, שָׁם יְהֵא עֹנֶג. וְאִם קִדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְאוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר, אֲפִלּוּ אִם בִּשְׁעַת קִדּוּשׁ הָיָה בְּדַעְתוֹ כֵּן, אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי קִדּוּשׁ, וְגַם צָרִיךְ לֶאֱכוֹל מִיָּד לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ.

ואם גמר סעודתו וקדש עליו היום וכו' בר"פ ערבי פסחים (פסחים קב.) ת"ר בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום וכו' ג