Halachaהלכה

Rivash on Coerced Shabbat Violation

Rivash addresses the halakhic status of a person compelled by persecution to violate Shabbat publicly, distinguishing between coerced transgression and willful violation. The sources explore how Jewish law evaluates culpability and testimony in cases where external threat or duress motivated the breach.

עשה כן באונס ומפני אימת מות

2 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Rivash rules that one who violates even the gravest Torah prohibitions — including those for which the law is to be killed rather than transgress — is not disqualified from testimony if the violation was done under duress, since Teshuvot HaRivash 11 establishes that a rabbinic court cannot punish one who acted out of compulsion, and the Torah itself exempts the compelled: "anoos rachmana patreih."

Even where the violation occurred publicly before ten Jews — failing to fulfill the positive obligation of kiddush Hashem and transgressing the prohibition of chillul Hashem — Teshuvot HaRivash 11 maintains that the person is still not disqualified from testimony, precisely because the desecration arose solely from duress.

However, Teshuvot HaRivash 4 draws a critical distinction: if the same person also violates Torah prohibitions privately, when no gentile observer could possibly see him, he is considered a willful sinner — and one who desecrates Shabbat publicly is treated as a full idolater in all legal respects, even if the original apostasy began under compulsion, since he now acts voluntarily.

Source 1 · Rishonim

Verified

Teshuvot HaRivash 11

תשובות הריב"ש י״א

Teshuvot HaRivash 11

Rivash discusses a coerced public Shabbat violation and distinguishes between a person forced by persecution and one who transgresses willingly. He treats the coerced sinner with more leniency and frames the issue around circumstances of duress rather than branding such a person as fully culpable.

תשובה דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס ואפי' עבד ע"ג שהדין הוא שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא נפסל לעדות כיון שעשה כן באונס ומפני אימת מות נפלו עליו שהרי אין ב"ד עונשין אותו לא במיתה ולא במלקות דאנוס רחמנ' פטריה מולנער' לא תעשה דבר ואע"ג שבאותן עברות שדינם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני י' מישראל לא קיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל ועבר על לא תחללו את שם קדשי מ"מ כיון שלא חללו אלא מתוך האונס לא נפסל לעדות כיון שאין ב"ד עונשין אותו וז"ל הגמ' (בפ' זה בורר כו:) עני מרי ארבעין בכתפי' וכשר בתמיהה וז"ל הר"ם ז"ל (פ"י מה' עדות) איזהו רשע כל מי שעובר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות שהרי התור' קראה למחויב מלקות רשע שנא' והיה אם בן הכות הרשע וכו'. אמנם מה שאמרתי שמי שנעשה מומר מתוך האונס עדיין ישראל הוא אע"פ שעבד ע"ג וחלל שבתו' בפרהסיא כיון שלא עשה כן אלא מחמת האונס ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו לזהר מכל עבירות שבתור' בכל יכולתו אבל אם אפי' בינו לבין עצמו ושלא במקו' שיראוהו עובדי ככבי' אם עבר על א' מכל הלאוין שבתור' שחייב עליהן מלקות כגון שאכל נבלות וטרפות בין לתאבון בין להכעיס אע"פ שאילו כעובד ככבים גמור כיון שאילו עובד גלולים או מחלל שבת בפרהסיא ברצון מ"מ פסול הוא לעדות דקי"ל כאביי דלא בעינן רשע דחמס ואפי' אוכל נבילות להכעיס דלאו רשע דחמס הוא פסול אין צ"ל במומר לתיאבון דלכ"ע פסול דרשע דחמס הוא משום דכפין אכיל וכפין סהיד ובזה נפלה שגיאה בכתבך שאמרת דרבא מכשיר אוכל נבילות לתאבון ואע"פ שתחלת השמד הי' באונס הרי עובר עתה ברצון כיון שעושה כן בינו לבין עצמו שלא במקום רואין שירא מהם שיעלילוהו וימסרוהו אין צ"ל אם עובד ע"ג או שמחלל שבת בפרהסי' בפני עשר' ישראל שזהו עובד כוכבים גמור הוא כיון שעתה עושה זה שלא מחמת אונס ולכן באלו האנוסי' שעבר עליהם חרב השמד ועמדו ימים רבים בין עובדי כוכבים גוזרי השמד ולא מלטו נפשם אל ארץ אחרת שיעבדו השם בלי פחד ראוי לחקור הרבה בענינם כי יש מהם שהי' יכולת בידם לצאת מן הארץ ההיא ולמלט נפשם מן השמד אלא מאחר שהמירו אף אם תחלתן באונס אחר כן פרקו עול שמים נתקו מוסרות התורה מעליה' ומרצונם הולכי' בחקות עובדי ככבים ועוברי' על כל מצות התור' ולא עוד אלא שרודפי' אחר היהודים האומללים אשר ביניהם להעלילם כדי להכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Rishonim

Verified

Teshuvot HaRivash 4

תשובות הריב"ש ד׳

Teshuvot HaRivash 4

This responsum addresses coercion, coercive decrees, and how Jews should be judged when external pressure compels them into forbidden conduct. It helps clarify Rivash's general approach to persecution-era observance and communal responsibility.

אמנם ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכולתו אבל אם אפילו בינו לבין עצמו שלא במקום שיראוהו עובדי ככבים עובר על אחת מכל עבירות שבתורה שחייב עליהן מלקות כגון שאוכל נבילות וטריפות בין לתיאבון בין להכעיס הרי הוא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר אע"פ שמומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת אמנם מומר הוא לאותו דבר אין צ"ל אם עובד עבודת ככבים או שמחלל שבת בפרהסיא שזה מומר לכהת"כ והרי הוא כעובד ככבים גמור לכל דבריו כמוזכר בריש חולין (ה.) ואע"פ שתחלת השמד היה באונס הרי הוא עתה עובר ברצון כיון שעושה כן אף בינו לבין עצמו ושלא במקו' רואים שירא מה שיעלילוהו וימסרוהו ולזה אלה האנוסים אשר נשארו בארצות השמד כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים ומהם עניים מרודים כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ושאין בידם לצאת ולהמלט אל מקום שיוכלו לעבוד את השם בלי פחד ואם הם בגדר זה הרי הם כישראלים גמורים וסומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען . ואם עוברים ברצון על א' מן העבירות אפי' בינם לבין עצמם אם העבירה היא עבודת ככבים או חלול שבת בפרהסיא הרי הם כעובדי ככבים גמורים לכל דבר ושחיטתן נבילה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען ואם העבירה היא משאר איסורין הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו כעובד ככבים גמור.

Full text on Sefaria ↗

Find sources for your own idea