References to Jesus in the Talmud

״וְאֵין יוֹצֵאת״ — שֶׁלֹּא תְּהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי.

from which Geihazi emerged. “In our open places”; that we should not have a child or student who overcooks his food in public, i.e., who sins in public and causes others to sin, as in the well-known case of Jesus the Nazarene.

אֲזַל אַסְּקֵיהּ בִּנְגִידָא לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, אֲמַר לֵיהּ: מַאן חֲשִׁיב בְּהָהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. מַהוּ לְאִדַּבּוֹקֵי בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: טוֹבָתָם דְּרוֹשׁ, רָעָתָם לֹא תִּדְרוֹשׁ, כׇּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּאִילּוּ נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: בְּצוֹאָה רוֹתַחַת. דְּאָמַר מָר: כׇּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִידּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת. תָּא חֲזִי מָה בֵּין פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם.

Onkelos then went and raised Jesus the Nazarene from the grave through necromancy. Onkelos said to him: Who is most important in that world where you are now? Jesus said to him: The Jewish people. Onkelos asked him: Should I then attach myself to them in this world? Jesus said to him: Their welfare you shall seek, their misfortune you shall not seek, for anyone who touches them is regarded as if he were touching the apple of his eye (see Zechariah 2:12). Onkelos said to him: What is the punishment of that man, a euphemism for Jesus himself, in the next world? Jesus said to him: He is punished with boiling excrement. As the Master said: Anyone who mocks the words of the Sages will be sentenced to boiling excrement. And this was his sin, as he mocked the words of the Sages. The Gemara comments: Come and see the difference between the sinners of Israel and the prophets of the nations of the world. As Balaam, who was a prophet, wished Israel harm, whereas Jesus the Nazarene, who was a Jewish sinner, sought their well-being.

וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו. לְפָנָיו – אִין, מֵעִיקָּרָא – לָא. וְהָתַנְיָא: בְּעֶרֶב הַפֶּסַח תְּלָאוּהוּ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, וְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו אַרְבָּעִים יוֹם: ״יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי יוֹצֵא לִיסָּקֵל עַל שֶׁכִּישֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. כׇּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו״. וְלֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, וּתְלָאוּהוּ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח. אָמַר עוּלָּא: וְתִסְבְּרָא? יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי בַּר הַפּוֹכֵי זְכוּת הוּא? מֵסִית הוּא, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו!״ אֶלָּא שָׁאנֵי יֵשׁוּ, דְּקָרוֹב לְמַלְכוּת הֲוָה. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי – מַתַּאי, נַקַּאי, נֶצֶר, וּבוּנִי, וְתוֹדָה. אַתְיוּהּ לְמַתַּי. אֲמַר לְהוּ: מַתַּי יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״מַתַּי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, מַתַּי יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ״.

The mishna teaches that a crier goes out before the condemned man. This indicates that it is only before him, i.e., while he is being led to his execution, that yes, the crier goes out, but from the outset, before the accused is convicted, he does not go out. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita: On Passover Eve they hung the corpse of Jesus the Nazarene after they killed him by way of stoning. And a crier went out before him for forty days, publicly proclaiming: Jesus the Nazarene is going out to be stoned because he practiced sorcery, incited people to idol worship, and led the Jewish people astray. Anyone who knows of a reason to acquit him should come forward and teach it on his behalf. And the court did not find a reason to acquit him, and so they stoned him and hung his corpse on Passover eve. Ulla said: And how can you understand this proof? Was Jesus the Nazarene worthy of conducting a search for a reason to acquit him? He was an inciter to idol worship, and the Merciful One states with regard to an inciter to idol worship: “Neither shall you spare, neither shall you conceal him” (Deuteronomy 13:9). Rather, Jesus was different, as he had close ties with the government, and the gentile authorities were interested in his acquittal. Consequently, the court gave him every opportunity to clear himself, so that it could not be claimed that he was falsely convicted. Apropos the trial of Jesus, the Gemara cites another baraita, where the Sages taught: Jesus the Nazarene had five disciples: Mattai, Nakai, Netzer, Buni, and Toda. They brought Mattai in to stand trial. Mattai said to the judges: Shall Mattai be executed? But isn’t it written: “When [matai] shall I come and appear before God?” (Psalms 42:3). Mattai claimed that this verse alludes to the fact he is righteous. They said to him: Yes, Mattai shall be executed, as it is written: “When [matai] shall he die, and his name perish?” (Psalms 41:6).

תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, לֹא כֶּאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְלֹא כִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא? כִּדְקַטְלִינְהוּ יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנַן, אֲזַל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְיֵשׁוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. כִּי הֲוָה שְׁלָמָא, שְׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: מִינִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לִיכִי אָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, אֲחוֹתִי: בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה. קָם, אֲתָא, וְאִתְרְמִי לֵיהּ הָהוּא אוּשְׁפִּיזָא. עֲבַדוּ לֵיהּ יְקָרָא טוּבָא. אֲמַר: כַּמָּה יָפָה אַכְסַנְיָא זוֹ! אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת. אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע! בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק? אַפֵּיק אַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי וְשַׁמְּתֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ כַּמָּה זִימְנִין, אֲמַר לֵיהּ: קַבְּלָן! לָא הָוֵי קָא מַשְׁגַּח בֵּיהּ. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא קָרֵי קְרִיאַת שְׁמַע, אֲתָא לְקַמֵּיהּ. סָבַר לְקַבּוֹלֵי, אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ. הוּא סָבַר: מִידְחָא דָּחֵי לִי. אֲזַל זְקַף לְבֵינְתָּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. אֲמַר לֵיהּ: הֲדַר בָּךְ! אֲמַר לֵיהּ: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ: כָּל הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְאָמַר מָר: יֵשׁוּ כִּישֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל.

The Sages taught: Always have the left hand drive sinners away and the right draw them near, so that the sinner will not totally despair of atonement. This is unlike Elisha, who pushed away Gehazi with his two hands and caused him to lose his share in the World-to-Come, and unlike Yehoshua ben Peraḥya, who pushed away Jesus the Nazarene with his two hands. § What is the incident involving Yehoshua ben Peraḥya? The Gemara relates: When King Yannai was killing the Sages, Yehoshua ben Peraḥya and Jesus, his student, went to Alexandria of Egypt. When there was peace between King Yannai and the Sages, Shimon ben Shataḥ sent a message to Yehoshua ben Peraḥya: From me, Jerusalem, the holy city, to you, Alexandria of Egypt: My sister, my husband is located among you and I sit desolate. The head of the Sages of Israel is out of the country and Jerusalem requires his return. Yehoshua ben Peraḥya understood the message, arose, came, and happened to arrive at a certain inn on the way to Jerusalem. They treated him with great honor. Yehoshua ben Peraḥya said: How beautiful is this inn. Jesus, his student, said to him: But my teacher, the eyes of the innkeeper’s wife are narrow [terutot]. Yehoshua ben Peraḥya said to him: Wicked one! Do you involve yourself with regard to that matter, the appearance of a married woman? He produced four hundred shofarot and ostracized him. Jesus came before Yehoshua ben Peraḥya several times and said to him: Accept our, i.e., my, repentance. Yehoshua ben Peraḥya took no notice of him. One day Yehoshua ben Peraḥya was reciting Shema and Jesus came before him with the same request. Yehoshua ben Peraḥya intended to accept his request, and signaled him with his hand to wait until he completed his prayer. Jesus did not understand the signal and thought: He is driving me away. He went and stood a brick upright to serve as an idol and he bowed to it. Yehoshua ben Peraḥya then said to Jesus: Repent. Jesus said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent. And the Master says: Jesus performed sorcery, incited Jews to engage in idolatry, and led Israel astray. Had Yehoshua ben Peraḥya not caused him to despair of atonement, he would not have taken the path of evil.

הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ. תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: וַהֲלֹא בֶּן סָטָדָא הוֹצִיא כְּשָׁפִים מִמִּצְרַיִם בִּסְרִיטָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ? אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה הָיָה, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַשּׁוֹטִים. ״בֶּן סָטָדָא״? בֶּן פַּנְדִּירָא הוּא! אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּעַל ״סָטָדָא״, בּוֹעֵל ״פַּנְדִּירָא״. בַּעַל פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה הוּא? אֶלָּא אִמּוֹ ״סָטָדָא״. אִמּוֹ מִרְיָם מְגַדְּלָא שְׂעַר נְשַׁיָּא הֲוַאי? אֶלָּא כִּדְאָמְרִי בְּפוּמְבְּדִיתָא: סְטָת דָּא מִבַּעְלַהּ.

We learned in the mishna: If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to the Rabbis: Didn’t the infamous ben Stada take magic spells out of Egypt in a scratch on his flesh? They said to him: He was a fool, and you cannot cite proof from a fool. That is not the way that most people write. Incidentally, the Gemara asks: Why did they call him ben Stada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda said: His mother’s husband, who acted as his father, was named Stada, but the one who had relations with his mother and fathered him was named Pandeira. The Gemara asks: Wasn’t his mother’s husband Pappos ben Yehuda? Rather, his mother was named Stada and he was named ben Stada after her. The Gemara asks: But wasn’t his mother Miriam, who braided women’s hair? The Gemara explains: That is not a contradiction. Rather, Stada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [setat da] from her husband.

אָמֵינָא: שְׁמַע מִינַּהּ אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. כִּי סְלֵיקִית לְהָתָם, אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַב אַסִּי דְּיָתֵיב וְקָאָמַר: אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: חַיָּה גַּסָּה הֲרֵי הִיא כִּבְהֵמָה דַּקָּה לְפִירְכּוּס. אֲמַרִי לֵיהּ: וְלָא סָבַר לַהּ מָר דְּמַאן מָרָא דִּשְׁמַעְתְּתָא רַבָּה בַּר יִרְמְיָה? אָמַר לִי: פַּתְיָא אוּכָּמָא, מִינַּאי וּמִינָּךְ תִּסְתַּיֵּים שְׁמַעְתָּא.

Rabbi Eliezer said to him: Akiva, you are right, as you have reminded me that once I was walking in the upper marketplace of Tzippori, and I found a man who was one of the students of Jesus the Nazarene, and his name was Ya’akov of Kefar Sekhanya. He said to me: It is written in your Torah: “You shall not bring the payment to a prostitute, or the price of a dog, into the house of the Lord your God” (Deuteronomy 23:19). What is the halakha: Is it permitted to make from the payment to a prostitute for services rendered a bathroom for a High Priest in the Temple? And I said nothing to him in response. He said to me: Jesus the Nazarene taught me the following: It is permitted, as derived from the verse: “For of the payment to a prostitute she has gathered them, and to the payment to a prostitute they shall return” (Micah 1:7). Since the coins came from a place of filth, let them go to a place of filth and be used to build a bathroom.

אמר משה בן הרב הדיין מימון הספרדי זצ"ל שאול שאל איש מאנשי דורנו לאיש מאנשי החכמה לפי דבריו ממי שלא קרה עליהם ממה שקרה על רוב קהלות ישראל מזה השמד המקום יבטלהו על ענין השמד הזה אשר יכריחוהו בו להודות לאותו איש בשליחות ושהוא נביא אמת האם יודה האדם בזה בשביל שלא ימות ויטמעו בניו ובנותיו בגוים או אם ימות ולא יעיד לו העדות ההוא אחר שהוא מחויב בתורת משה רע"ה ועדות ההוא ג"כ מביאה לעזוב המצות כולן ויען הנשאל על זה דבר חלוש אין לו טעם והוא סר הלשון והענין סדר בו דברים יפסידום אפילו הנשים חסרות המוח והיינו משיבים תורף דבריו אע"פ שהוא ארוך וחלוש ועמום לולא חמלתנו על החסד אשר נתחסד בו עמנו האל ית' כלומר הדבור בלשון כמו שאומר ית' בתורתנו הקדושה מי שם פה לאדם (שמות ד' י"א) לפיכך ראוי לו לאדם שיחמול על דבורו יותר מחמלתו על ממונו ושלא ירבה בדבור וימעיט הענין וכבר גנה החכם ע"ה רבוי הדברים ומעוט הענין ואמר בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים (קהלת ה' ב') הלא תראה איך גם ריעי איוב בהרבותו לדבר אמרו הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק (איוב י"א ב') איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל (שם ל"ד ל"ה) והרבה כמו זה ומפני שידיעתנו באמיתת הענין הזה ולא נסבול אותו בסכלות האיש הזה ראיתי שנזכור קצת תורף לשונו לבד ונחסר מה שזולת זה ממה שאינו ראוי לענות עליו ואע"פ שכל דבריו בהתבוננות הם ממה שאין ראוי לענות עליהם ומזה שהוא אומר שמי שהודה לו בשליחות כבר כפר בה' אלהי ישראל והביא ראיה על זה ממה שאמרו חז"ל כל המודה בע"ז כאלו כופר בכל התורה כולה (ספרי שלח לך סי' קי"א והוריות ח' א') ולא היה אצלו זה ההקש הפרש בין מודה לע"ז בלי אונס אלא ברצון נפש כירבעם וחבריו ובין שיאמר על איש מבני אדם שהוא נביא בהכרח מפחד החרב וכאשר ראינו בתחלת דבריו הלשון הזה אמרנו אין ראוי שנתפוס עליו עד שנשמע דבריו כולם כמ"ש החכם משיב דבר בטרם ישמע וגו' (משלי י"ח י"ג) וכאשר הבטנו דבריו עוד מעט מצאנוהו אומר דבר זה לשונו שמי שאומר הדבר ההוא אפי' קיים התורה כולה בסתר ובגלוי הרי זה גוי אם כן אין אצל זה זך בשכל הפרש בשום פנים בין מי שאינו משמר שבתו מפני החרב ובין מי שאינו משמרו ברצונו אחר כן מצאנוהו אומר כי כשיכנס אחד מהאנוסים בבית תפלתם והתפלל שם אפילו אינו אומר שום דבר ואח"כ יכנס בביתו ויתפלל תפלתו שהתפלה פשע הוא מוסיף בה ועבירה היא בידו והביא ראיות על זה מדברי חז"ל כי שתים רעות עשו עמי (ירמיה ב' י"ג) שהיו משתחוים לצלם ומשתחוים להיכל (שהש"ר א' ו') ולא היה הפרש אצל זה המפרש במי שהיה משתחוה לצלם ולהיכל על דרך כפירה למען טמא את שם ה' ולחלל את שם קדשו ובין מי שנכנס בבית שידמה לאשר ידמה להשתדל בגדולת השם ולא יזכר בו ולא יאמר דבר שהוא הפך הדת בשום פנים והוא עם כל זה מוכרח בהכנסו ומצאנוהו כמו כן אומר שמי שיודה לאותו איש שהוא נביא אע"פ שהוא אנוס הרי הוא רשע ופסול מפסולי עדות דאוריתא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע (שמות כ"ג א') אל תשת רשע עד (ב"ק ע"ב ב') וכאשר שמענו גדופו וחרופו ואריכות לשונו בסכלות והוללות אמרנו אין ראוי עם כל זה שנתפוס עליו עד שנשמע סוף דבריו אולי יהיה כדבר שלמה טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז' ז') ומצאנוהו בתכלית דבריו אומר שהמינים והערלים יאמינו כמו כן שהם ימוחו ולא יודו לו בשליחות וכאשר שמענו זה הבהלנו מרוב פלא ואמרנו המבלי אין אלהים בישראל כשיהיה עובד ע"ז שורף בנו ובתו לנעבד ק"ו שנשרוף אנחנו עצמנו בעבודת האל אוי לשאלה אוי למענה וכאשר ראינו ראשית דברו שלקח ראיה ממה שאינו נסכם עם דבריו וסופו שיישר בעיניו דעת המינים והנוצרים אמרתי צדקו דברי האל תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה (שם י' י"ג) וממה שראוי שתדעהו שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושנים ושלש וארבע וישנה אותו היטב ואח"כ ידבר וכן אמרו ע"ה (ב"ר פכ"ד) והביאו ראיה מלשון הכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כ"ח כ"ז) ואח"כ ויאמר לאדם (שם פסוק כ"ח) זה נאמר על מה שצריך לאדם לדבר בו בפיו ואולם מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר ראוי לו שיחזירהו אלף פעמים אילו יתכן זה וזה האיש שלא עשה דבר מזה אבל כתב אלו הענינים הנכבדים בטופס ולא ראה לכתבם תחלה ולתקנם מפני שהיה דברו אצלו בלי ספק בענין שלא היה צריך לחזור עליו ומסרו ביד איש שישוט בם בכל עיר ובכל מדינה והאפיל בם לבות בני אדם שלח חשך ויחשיך:

ובזה יובן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שגמר חסיד הנקרא ישראל, וירדו מצרימה שהיא מדריגה תחתונה. את יעקב, שהם גרמו, המוני עם הנק' יעקב, ועם יעקב ירדו שלימי ישראל גם כן וכנ"ל.