Free Will and Divine Foreknowledge in Jewish Thought

הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃

I call heaven and earth to witness against you this day: I have put before you life and death, blessing and curse. Choose life—if you and your offspring would live—

וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהֹוָ֗ה בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָבְד֣וּ אֲבוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ (בעבר) [מֵעֵ֣בֶר] הַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}

Or, if you are loath to serve GOD, choose this day which ones you are going to serve—the gods that your ancestors served beyond the Euphrates, or those of the Amorites in whose land you are settled; but I and my household will serve GOD.”

וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

Besides, although you intended me harm, God intended it for good, so as to bring about the present result—the survival of many people.

וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בָּשָׂר וָדָם אִם שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי אָדָם עוֹשֶׂה דִינוֹ, אִם לֹא שָׁמַע אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן דִּינוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, עַד שֶׁלֹא יְדַבֵּר אָדָם הוּא יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ. דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ וגו' וְכָל יֵצֶר מַחְשָׁבוֹת מֵבִין, עַד שֶׁלֹא יְצָרָהּ מַחֲשָׁבָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם הוּא מֵבִין.

וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּין אוֹתָהּ שָׁעָה, חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״. הַשְׁתָּא דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לֹא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? אֶלָּא, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּין אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ.

וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי קְרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְדָרֵישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דְּדָרֵישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמוּנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן ״לַיְלָה״ שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ? חָכָם אוֹ טִיפֵּשׁ? עָשִׁיר אוֹ עָנִי? וְאִילּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לָא קָאָמַר, כִּדְרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳״.

The Gemara asks: And how does Reish Lakish interpret this verse cited by Rabbi Yoḥanan? The Gemara answers that he requires that verse for that which Rabbi Ḥanina bar Pappa taught. As Rabbi Ḥanina bar Pappa interpreted that verse in the following manner: That angel that is appointed over conception is called: Night. And that angel takes the drop of semen from which a person will be formed and presents it before the Holy One, Blessed be He, and says before Him: Master of the Universe, what will be of this drop? Will the person fashioned from it be mighty or weak? Will he be clever or stupid? Will he be wealthy or poor? The Gemara notes: But this angel does not say: Will he be wicked or righteous? This is in accordance with a statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hand of Heaven, except for fear of Heaven. People have free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks of the Jewish people to fear Him indicates that it is a person’s choice to do so.

הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם.

When he finished, Rabbi Ḥanina asked him: Have you concluded all of the praises of your Master?

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:

Everything is foreseen yet freedom of choice is granted, And the world is judged with goodness; And everything is in accordance with the preponderance of works.

יש לשאול אם ד' הקשה את לבו מה פשעו מה חטאתו, והתשובה, כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו וזה אפרש בפ' כי תשא ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה (דבר' ה כו), והנה טעם אקשה את לבו למען רבות מופתי, ור' ישועה אמר, כי טעם אקשה את לבו לסבול את המכות ולא דבר נכונה:

הערת סיכום ביניים 13 אין לגנות לדעתי אף אחד מבעלי שלוש הדעות הללו בנושא ההשגחה, כי לכל אחד מהם היה אילוץ גדול לומר את דבריו. אריסטו) אריסטו הלך אחר מה שנראה מטבע המציאות. אשעריה) האשעריה ברחו מלייחס לו יתעלה חוסר ידיעה במשהו, ולא ייתכן לדעתם לומר שהוא ידע פרט זה ולא ידע פרט אחר, כך שאותם אבסורדים התחייבו, והם קיבלו אותם על עצמם. מעתזלה) וכן המֻעתזִלה ברחו מלייחס לו יתעלה עוול ורשע. וגם אין נאות לדעתם להתכחש לאמונה הדתית הטבעית ולומר שאין עוול בגרימת ייסורים למי שלא חטא, וגם לא היה נאות בעיניהם ששליחותם של כל הנביאים ומתן התורה יהיו שלא לעניין שניתן להבין בשכל. נמצא שגם הם קיבלו על עצמם את מה שלקחו מאותם אבסורדים, ונתחייבו להם גם סתירות, משום שהם מאמינים שהוא יתעלה יודע כל דבר, ושהאדם בעל יכולת, וזה מוביל למה שבהתבוננות מועטה מתברר כסתירה פנימית. פתיחה לדעה החמישית – דעת התורה 14 הדעה החמישית היא דעתנו, כלומר דעת תורתנו. א. נביאים והמון החכמים) אני אודיעך ממנה מה שאמרו עליה ספרי נביאינו, והיא אמונתם של המון חכמינו. ב. הוגים יהודים מאוחרים) בנוסף, אודיע לך מה שהאמינו בו מקצת מאחרונינו, ג. הרמב"ם) וגם אודיע לך מה שאני מאמין בעניין. דעת התורה – בחירה חופשית ומשפט צדק 15 בחירה חופשית) ואומר: יסוד תורת משה רבינו וכל ההולכים אחריה, הוא שהאדם הוא בעל יכולת גמורה, כלומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו עושה כל מה שיכול האדם לעשות, מבלי שייברא לו דבר חדש כלל. וכן כל מיני בעלי החיים נעים ברצונם, וכך חפץ (האל), כוונתי שחפצו הקדום מאז ומעולם הוא שכל בעלי החיים ינועו ברצונם ושהאדם יהיה בעל יכולת ביחס לכל מה שירצה או יבחר ממה שביכולתו. זהו יסוד שמעולם לא נשמע באומתנו אחרת ממנו, תודה לאל. לקראת הפרק הבא: השגחה אלוהית וידיעה אלוהית 9 לאחר מה שהזכרנו על דעות אנשי העיון על ההשגחה וכיצד מנהיג האל את העולם, אסכם לך גם את דעת אנשי אומתנו על הידיעה (האלוהית) (בפרק הבא), ודברים שיש לי לומר בעניין (בפרקים כ-כא).

I do not consider it proper to blame the followers of any of the [last named] three theories on Providence, for they have been driven to accept them by weighty considerations. Aristotle was guided by that which appears to be the nature of things. The Ashariyah refused to ascribe to God ignorance about anything, and to say that God whilst knowing one individual being or one portion of the Universe is ignorant of another portion; they preferred to admit the above-mentioned absurdities. The Mu’tazilites refused to assume that God does what is wrong and unjust; on the other hand, they would not contradict common sense and say that it was not wrong to inflict pain on the guiltless, or that the mission of the Prophets and the giving of the Law had no intelligible reason. They likewise preferred to admit the above-named absurdities. But they even contradicted themselves, because they believe on the one hand that God knows everything, and on the other that man has free will. By a little consideration we discover the contradiction. Fifth Theory.—This is our theory, or that of our Law. I will show you [first] the view expressed on this subject in our prophetical books, and generally accepted by our Sages. I will then give the opinion of some later authors among us, and lastly, I will explain my own belief. The theory of man’s perfectly free will is one of the fundamental principles of the Law of our Teacher Moses, and of those who follow the Law. According to this principle man does what is in his power to do, by his nature, his choice, and his will; and his action is not due to any faculty created for the purpose. All species of irrational animals likewise move by their own free will. This is the Will of God; that is to say, it is due to the eternal divine will that all living beings should move freely, and that man should have power to act according to his will or choice within the limits of his capacity. Against this principle we hear, thank God, no opposition on the part of our nation. After having described the various philosophical opinions on Providence, and on the manner how God governs the Universe, I will briefly state the opinion of our co-religionists on the Omniscience of God, and what I have to remark on this subject

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין. שֶׁאֵין אָנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶחָד אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא וְדַעְתּוֹ וְחַיָּיו אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַכִּיר הַבְּרוּאִים וְיוֹדְעָם מֵחֲמַת הַבְּרוּאִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתָם אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ יְדָעֵם. לְפִיכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ יוֹדֵעַ הַכּל שֶׁהַכּל נִסְמָךְ לוֹ בַּהֲוָיָתוֹ:

וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁיִּתְבָּרֵר אֶצְלוֹ כִּי יֵשׁ לְכָל הַהֲוָיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֶצֶם וּמִקְרֶה גְּבוּל יָדוּעַ וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע עַל מָה שֶׁגָּזַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכַמּוּתוֹ וְאֵיכוּתוֹ וּזְמַנּוֹ וּמְקוֹמוֹ אֵין מַרְבֶּה לְמָה שֶׁגָּזַר בְּמִעוּטוֹ וְלֹא מְמַעֵט מִמָּה שֶׁגָּזַר בִּרְבוֹתוֹ וְלֹא מְאַחֵר לְמָה שֶׁגָּזַר לְהַקְדִּימוֹ וְלֹא מַקְדִּים לְמָה שֶׁגָּזַר לְאַחֲרוֹ. וּמָה שֶׁיִּהְיֶה מִן הַדְּבָרִים עַל הַהֵפֶךְ מִזֶּה הוּא הַנִּגְזָר אֲשֶׁר קָדַם בִּתְחִלַּת הַיְּדִיעָה אֶלָּא שֶׁלְּכָל הַגְּזֵרוֹת הַקּוֹדְמוֹת בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא סִבּוֹת וְלַסִּבּוֹת סִבּוֹת.

שֶׁמָּא תֹּאמַר וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה וְקֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה יֵדַע שֶׁזֶּה יִהְיֶה צַדִּיק אוֹ רָשָׁע אוֹ לֹא יֵדַע. אִם יֵדַע שֶׁהוּא יִהְיֶה צַדִּיק אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה צַדִּיק וְאִם תֹּאמַר שֶׁיֵּדַע שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע הֲרֵי לֹא יֵדַע הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. דַּע שֶׁתְּשׁוּבַת שְׁאֵלָה זוֹ אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִּי יָם וְכַמָּה עִקָּרִים גְּדוֹלִים וַהֲרָרִים רָמִים תְּלוּיִים בָּהּ אֲבָל צָרִיךְ אַתָּה לֵידַע וּלְהָבִין בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שֵׁנִי מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִדֵּעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם וְדַעְתָּם שְׁנַיִם. אֶלָּא הוּא יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ וְדַעְתּוֹ אֶחָד וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג כ) "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" כָּךְ אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא דַּעְתּוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא. הוּא שֶׁהַנָּבִיא אָמַר (ישעיה נה ח) "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְרָכָי". וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא אֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּרוּאִים וְהַמַּעֲשִׂים אֲבָל נֵדַע בְּלֹא סָפֵק שֶׁמַּעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְלֹא מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת בִּלְבַד נוֹדַע דָּבָר זֶה אֶלָּא בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת מִדִּבְרֵי הַחָכְמָה. וּמִפְּנֵי זֶה נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁדָּנִין אֶת הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו כְּפִי מַעֲשָׂיו אִם טוֹב וְאִם רַע וְזֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה תְּלוּיִין בּוֹ:

One might ask: Since The Holy One, blessed be He, knows everything that will occur before it comes to pass, does He or does He not know whether a person will be righteous or wicked? If He knows that he will be righteous, [it appears] impossible for him not to be righteous. However, if one would say that despite His knowledge that he would be righteous, it is possible for him to be wicked, then His knowledge would be incomplete. Know that the resolution to this question [can be described as]: "Its measure is longer than the earth and broader than the sea." Many great and fundamental principles and lofty concepts are dependent upon it. However, the statements that I will make must be known and understood [as a basis for the comprehension of this matter]. As explained in the second chapter of Hilchot Yesodei HaTorah, The Holy One, blessed be He, does not know with a knowledge that is external from Him as do men, whose knowledge and selves are two [different entities]. Rather, He, may His name be praised, and His knowledge are one. Human knowledge cannot comprehend this concept in its entirety for just as it is beyond the potential of man to comprehend and conceive the essential nature of the Creator, as [Exodus 33:20] states: "No man will perceive, Me and live," so, too, it is beyond man's potential to comprehend and conceive the Creator's knowledge. This was the intent of the prophet's [Isaiah 55:8] statements: "For My thoughts are not your thoughts, nor your ways, My ways." Accordingly, we do not have the potential to conceive how The Holy One, blessed be He, knows all the creations and their deeds. However, this is known without any doubt: That man's actions are in his [own] hands and The Holy One, blessed be He, does not lead him [in a particular direction] or decree that he do anything. This matter is known, not only as a tradition of faith, but also, through clear proofs from the words of wisdom. Consequently, the prophets taught that a person is judged for his deeds, according to his deeds - whether good or bad. This is a fundamental principle on which is dependent all the words of prophecy.

תורה אור והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות. ר"ל אם יהיו ראוים עפ"י מדתם להענש שתבואנה עליהם רעות רבות וצרות, אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד הם יקחו השירה לעצמם לעד לזכות השירה (אשר לא תשכח מפי זרעו) תעיד כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה ידעתי היום גם בטרם אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי, ובזה לא אוכל להענישם אחר שידעתי וקבלתי:

ג] משל מי שקנקניו יפים מקיש עליהם הוא לצורך הקונים והרואים שיראו שהסחורה טובה, שמה שחקרו על צד שהוא לצורך המנסה, שהלא ה' יודע הכל ומה צורך לו לנסיון, אינה שאלה, שע"ז אמר ה' חקרתני ותדע, ר"ל אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם ובכ"ז נמצאו שתיהן אצלך. א] מצד הידיעה הקדומה שיודע את העתיד בידיעה חלוטה, ועז"א ותדע מכבר. ב] שעם כ"ז האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשיות חקרתני עתה לדעת את אשר בחרתי בבחירתי, הגם שתדע זה מכבר נמצא בידיעתך הידיעה הקדומה עם שתשאיר אחריו טבע האפשר, שזה ענין מופלא ונעלם מהשגת האדם, ומצאנו שהכתובים ישמשו בלשון כאלו יש חדוש ידיעה, כי ענין זה מקושר עם שאלת הידיעה והבחירה, שכלל בידינו שהכל צפוי והרשות נתונה, ואין אנו יודעים ענין ידיעתו כמו שאין אנו יודעים את עצמותו, כי ידיעתו היא עצמותו

כי, מבאר מפני שמכיר ויודע סבת מהירת התנועה ההכרחיות אל החטא, כי הוא ידע יצרנו, שיצר הלב מניע את הנפש הפך מדרכי ה', וה' יודע, א. כח היצר שתנועתו חזקה מאד ושולט על כחות הנפשיות, ב. יודע עצלות התנוה העצמיית של הנפש, מפני כי עפר אנחנו, והעפר מכביד על הנפש וקשה לה להניע אותו, ר"ל שנקל מאד אל הנפש לחטוא, מפני שיצר הרע כחו רב ותנועותיו וציוריו ממהרות קודם לציורי הנפש אל הטוב, וקשה לה לעשות מעשים טובים שהיא תנועתה העצמיית כי כבד עליה העפר והחומר העכור:

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״, שֶׁבְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם וּבִרְשׁוּתוֹ הוּא – לְהַעֲבִיר רוּחַ שְׁטוּת וְהַשִּׁכְחָה מִקִּרְבּוֹ, וְלִזְכּוֹר וּלְעוֹרֵר אַהֲבָתוֹ לַה׳ אֶחָד, הַמְסוּתֶּרֶת בְּוַדַּאי בִּלְבָבוֹ בְּלִי שׁוּם סָפֵק. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מוּכָן וּמְזוּמָּן לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ, וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי אוֹר ה׳ הַמְלוּבָּשׁ בְּנַפְשָׁם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת זְמַן וְשָׁעָה כְּלָל, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְשַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עָלָיו, כַּנּוֹדָע.

This, then, is the meaning of the Scriptural text, “For it is exceedingly near to you do….” For at any time and moment a person is capable and free to rid himself of the spirit of folly and forgetfulness and to recollect and awaken his love of the One G–d which is certainly latent in his heart, without any doubt. Nonetheless every Jew is prepared and ready to suffer martyrdom for the sanctification of G–d’s Name and will not commit an idolatrous act, even temporarily, with the intention of repenting afterward. This is because of the divine light which is clothed in his soul, as explained above, which does not come within the realm of time at all, but transcends it, having rule and dominion over it, as is known.

בכל דרכי החיים הוכנו מאת יוצר כל ב"ה כל מדות הקיום והעמדה הרוחנית והחומרית לפי המצב. ומי שמצבו מתעלה, יש לו גדרים מוגבלים ומדוייקים ביותר שיוכל להגיע לאמתיות הדרושות לו. ומ"מ מי שאין ביד שכלו לחדור עד עומקי תהום האמתיות הללו, גם לו יש ככר רחב ידים באמתיות גלויות לכל שבהן ימצא ספקו, וידע ג"כ בדרכים רחבים ללכת בדרך ישרה כפי אותה התמצית עצמה של הדרכים הארוכים והמדוייקים של רבי הכשרון וחכמי לב, ואין צורך להם להכנס בנבכי המחקרים העמוקים, כי עצם אור האמת גלויה לכל בעלי עינים.

ההתבוננות בסדרי המעשים הנהוגים בעולם מביאה את החושב לידי שאלה אם השלשלת של כל המון העלילות הנהוגות בחברה האנושית הנן ג"כ כרוכות בטבעות של הכרחים מסבות ומסובבים התכופים ורדופים זה אחר זה, או שיש מקום ג"כ להמעמד החפשי של הרצון האנושי כמו שהוא מתראה לפנינו לכונן מעשים באין סיבות קשורות ומכריחות. אף 'ש'לפי הנראה יסוד הבחירה הוא בנוי על החופש הגמור של הרצון האנושי, מ"מ אין זה מכריע את כללות השאלה, מפני שאפילו אם הדברים מגיעים להכרחים של סיבות, מ"מ אין זה מונע משום שאיפה של השתדלות לשכלל את החיים ולהסיר מהם כל מעיק ומזיק. ע"כ האמצעיים מתיחסים לכח החופש והם מרובים בגוונים שונים, ואם לא יפעל אמצעי אחד הדבר התכליתי יפעלהו אמצעי אחר, והתכליתיים נעוצים יותר בכח ההכרח.

הספק המולט במאפלי אי אפשרותה של ההתגלות המובלטה למה שתלוי ביסוד החופש של הבחירה, המתרוממת ממעל לכל כחות החיים, טרם הובלטה בהבעת האומר הכולל כל, להקשר בברית אלהי ישראל עדי עד, הכל נתון בתעלומת הספק. כל ארחות היצירה, כל תעלומות היש, הטבע ומה שלמעלה ממנו, מה שלפניו ומה שלאחריו, הכל אחוז בלולאות התנאי המקיף והעליון, הכל תלוי אם ישראל מקבלים את התורה, הכל קונה לו מגמה ורוח אידיאליות של הגעה מגמתית רוחף על כל והם מתקיימים, הכל מתקיים מפני שיוכל הכל לשאוף, הכל בא למגמה מכל שיש לכל עתיד, והעתיד גדול ורחב הוא, רוחב אין סוף לו, וחמדת גדולת עולמי עולמים הוא מלא.

יסוד ההודאה באה מהכרה שהשם ית' בהנהגתו ומעשיו בלתי מוכרח והוא הוא בעל הרשות הגמורה, כד' חוה"ל בשער עבודת האלוהים שהטובה הבאה ממי שלא כיון לה תסולק ממנה חובת ההודאה. ובאשר השם ית' רק הוא לבדו הוא הבעל הרשות הגמורה שאין עמה צד הכרח וכל זולתו הם נפעלים מכחו ויש בהם על כל עניניהם צד של הכרח.

החופש הרצוני הוא תוכן מיוחד לשכלל על ידו את הכישרון המוסרי אשר לאדם, ומפני כך יש לו שליטה מיוחדת בגבולו וחוגו. אבל עצמיות הרצון בעצמו הוא התוכן המהותי של האדם, ועליו ביסודו לא שייך לומר שום תואר של חופש. אין אנו בני חורין לרצות או לא לרצות. הרצון הוא עצם החיים, והחיים הינם מצויים בנו שלא בבחירתנו. אנו שולטים רק על הטיית הרצון לאחד מן הצדדים, לימין או לשמאל, כאן יש יד הבחירה.

כשם שחיבורם של הכוחות המתנגדים וסותרים זא"ז פועל על הרגשתינו והבנתינו בהשכלת דעת יוצר כל המסדר כל בחכמתו מצד הערכים המוחשים, כן עולים אנחנו מזה גם אל הערכים המוסריים בחוש ההנהגה הכללית והפרטית. שכיון שהחכמה העליונה וההשגחה המופלאה מטפלת באחדות כל היקום בכחותיו החומרים, על אחת כמה וכמה שיש שם אחדות נפלאה פועלת בהכחות הרוחניים, שמהם להנהגה תוצאות שמגעת ג"כ עד גורל האדם והמון רגשותיו ונטיותיו לטוב ולרע. אבל גם הוא מנח כנהר דינור, גם הם נאחזים במשפט ישר ובשקול דעתו של אל דעות, "רוח סערה עושה דברו" , ושרק משום זה החק של קשר הכחות והתאחדם, הטבעיים עם השכליים, רק דבר זה גורם שיש תרופה ותקנה לכל קלקול ותקלה, כי הוכנו כולם לתכלית הטוב היוצא.

האדם אם שהוא בחירי, בכל זאת בחירתו מוגדרת מאד והוא בחירי בחלקיו אבל יסובבוהו מקרים רבים שמעמידים אותו בחלק בחירה מיוחד, ע"כ אין כל המעשים הרעים ראויים להיות נידונים ע"פ בחירה גמורה, ואי אפשר להמסר יחש המשפט האמיתי כ"א לבורא הכל שהוא יודע תכונת כל הדרכים גם מה שהוא למעלה מחק חופש הבחירה. ע"כ "וחנותי את אשר אחון" אע"פ שאינו הגון כפי מה שנוכל אנו לראות, אבל אין אנו יודעים גבול הבחירה עד כמה הגיע.

א"א להשכיל יחש הרהורי הלב וכחות המדמה שבהם ועל ידם יארגו החלומות אל עולם המעשה והעלילות המתהוות בפועל, אם תוקח המציאות בהבנה באופן פרטי וגס, כ"א בהקפה כללית איך הגשמיות והרוחניות, חוקי הטבע וחוקי השכל, חוקי המוסר והצדק וחוקי הנפש, כולם אחוזים בארג אחד, העבר ההוה והעתיד איך הם נסקרים בסקירה אחת, כולם מאדון אחד הכל יוכל וכוללם יחד. וכולם קשורים הם בשלשלת ההשגחה העליונה להיות עזרה להרמת מצב האדם בכללו ובפרטיו, המחובר בלולאות עם כלל המציאות הגדולה והרחבה, מזג הגשמיות והרוחניות.