The Halachot of Bedikat Chametz

וְהַשְׁתָּא דְּקַיְימָא לַן דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא ״אוֹר״ אוּרְתָּא הוּא, מִכְּדֵי בֵּין לְרַבִּי יְהוּדָה וּבֵין לְרַבִּי מֵאִיר — חָמֵץ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, וְנִבְדּוֹק בְּשֵׁית. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִין בְּבָתֵּיהֶם, וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה.

The Gemara returns to the issue of the search for leaven. And now that we maintain that everyone agrees the word or in the mishna is evening, consider the following: After all, both according to the opinion of Rabbi Yehuda and according to that of Rabbi Meir, who disagree with regard to the deadline decreed by the Sages to remove all leaven, it is prohibited to derive benefit from leavened bread by Torah law only from the sixth hour of the day and onward. And if so, let us search for leaven at six hours of the day, and eliminate the leaven at that point. The Gemara cites an answer to its initial question of why the search for leaven is not conducted in the morning. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One searches for leaven in the evening as it is a time when people are found in their homes, and they have the opportunity to perform the search. And furthermore, the light of the lamp is favorable for conducting a search specifically at night. As the search is conducted with a lamp, it is preferable to search at night.

תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי דְּבֵי שְׁמוּאֵל: לֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. אַלְמָא ״אוֹר״ אוּרְתָּא הוּא.

Come and hear another proof, as it was taught in the school of Shmuel: On the evening of the fourteenth of Nisan, one searches for leavened bread by candlelight. Apparently, or is evening, as this baraita replaces or with the word evening.

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִשּׁוּם סַכָּנַת הַגּוֹיִם, וּפְלֵימוֹ הִיא. דְּתַנְיָא: חוֹר שֶׁבֵּין יְהוּדִי לְאַרְמַאי — בּוֹדֵק עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ. פְּלֵימוֹ אָמַר: כׇּל עַצְמוֹ אֵינוֹ בּוֹדֵק מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. הָכִי קָאָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ — אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן נָמֵי אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, וּבַמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף — מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ, וּבְמִסְתַּפֵּק.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The danger referred to by the Tosefta is the danger posed by gentiles. And this ruling is in accordance with the opinion of the tanna Pelimu. As it was taught in a baraita: With regard to a hole in a wall located between the residences of a Jew and a gentile, one searches in the hole as far as his hand reaches, and the rest he renders null and void in his heart. Pelimu said: One does not search the entire hole at all, due to the danger involved. The Gemara answers that this is what the tanna is saying: Any place into which one does not take leaven does not require searching, and wine storages and oil storages also do not require searching. And with regard to what did the Sages say that one must search two rows in a cellar? This statement is referring to a place into which one brings leavened bread, and where one supplies wine from the storage during the meal.

לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּמוּחְזָק לַן דְּלָא בְּדַק, וְקָאָמְרִי הָנֵי: בַּדְקִינֵּיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: לָא לְהֵימְנִינְהוּ רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְדִיקַת חָמֵץ מִדְּרַבָּנַן הוּא, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּבִיטּוּל בְּעָלְמָא סַגִּי לֵיהּ — הֵימְנוּהוּ רַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן. אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי, כְּתִיב: ״שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם״, וּכְתִיב: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם״. הָא כֵּיצַד? לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר לְבִיעוּר.

The Gemara rejects this conclusion: No, actually I can say to you that on the fourteenth its presumptive status is that it has been searched, and with what case are we dealing here? This halakha is referring to a situation where our presumption is that the owner did not search the house, and these women, slaves, or minors say: We searched it. Lest you say that the Sages do not believe them, as they are unfit to testify, the baraita therefore teaches us that since the search for leavened bread is an ordinance by rabbinic law, as by Torah law mere nullification of one’s ownership before the prohibition of the leaven takes effect is sufficient, the Sages believe them with regard to an ordinance instituted by rabbinic law. Abaye said: Two verses are written, and the halakha is derived by comparing them. It is written in one verse: “Seven days, leaven shall not be found in your houses” (Exodus 12:19), indicating that throughout these seven days it is prohibited to maintain leaven in one’s house. And it is written in another verse: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses” (Exodus 12:15), indicating that one must remove the leaven on the first day, after the Festival has begun. How can this apparent contradiction be resolved? The Gemara responds: The latter verse comes to include the fourteenth day of Nisan with regard to the elimination of leaven. The phrase: On the first day, does not refer to the fifteenth of Nisan or to the beginning of the festival of Passover. It is referring to the fourteenth, the day on which the Paschal lamb is slaughtered.

וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בַּמַּחֲבוֹאוֹת וּבַחוֹרִים וְלִבְדֹּק וּלְהוֹצִיאוֹ מִכָּל גְּבוּלוֹ. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁבּוֹדְקִין וּמַשְׁבִּיתִין הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה מִתְּחִלַּת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְאוֹר הַנֵּר. מִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה כָּל הָעָם מְצוּיִין בַּבָּתִּים וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה.

כְּשֶׁבּוֹדֵק הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ. וּבוֹדֵק וּמְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶם חָמֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

וּכְשֶׁגּוֹמֵר לִבְדֹּק אִם בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם שֵׁשׁ שָׁעוֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ. וְיֹאמַר כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו הֲרֵי הוּא בָּטֵל וַהֲרֵי הוּא כְּעָפָר. אֲבָל אִם בָּדַק מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה:

כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ודרשו חכמים דהאי יום ראשון הוא יום שלפני שבעת הימים והוא י"ד בניסן שאז הוא אסור מן התורה ולא כולו אלא מו' שעות ולמעלה כאשר דרשו ממדרש הפסוקים אלא שחכמים הוסיפו לאוסרו עוד שתי שעות קודם ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי שיבטלנו בלבו ויחשבנו כאילו הוא עפר בעלמא ואז אינו עובר עליו אלא שחכמים הצריכו להוציא מן הבית לפי שאדם רגיל בו כל השנה וחשו שמא יבא לאוכלו אם ישאר בבית והצריכו עוד לבדוק אחריו בחורין ובסדקין ובכל המקומות שדרך להשתמש שם חמץ ומצאו להם סמך מן הפסוק שבדיקה זו תהיה לאור הנר דכתיב אחפש ירושלים בנרות ומפני זה אמרו ליל י"ד בודקין את החמץ לאור הנר פי' לילה שמחרתו יהיה י"ד דכיון שצריך לבדוק לאור הנר צריך לבדוק בלילה שאז אורו מבהיק וגם היא שעה ידועה שכל אדם מצוי אז בביתו ולכן יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק וכתב ה"ר יונה שאם התחיל ללמוד מבעוד יום שאין צריך להפסיק ונ"ל דכיון שהטעם משום שלא יטריד בלימודו וישכח מלבדוק אין חילוק ואפילו אם התחיל כבר פוסק:

וּמַה הִיא הַשְׁבָּתָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיְּבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּלִבּוֹ וְיַחֲשֹׁב אוֹתוֹ כְּעָפָר וְיָשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ כְּלָל. וְשֶׁכָּל חָמֵץ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּעָפָר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל: וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בַּמַּחֲבוֹאוֹת וּבַחוֹרִים וְלִבְדֹּק וּלְהוֹצִיאוֹ מִכָּל גְּבוּלוֹ. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁבּוֹדְקִין וּמַשְׁבִּיתִין הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה מִתְּחִלַּת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְאוֹר הַנֵּר. מִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה כָּל הָעָם מְצוּיִין בַּבָּתִּים וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה. וְאֵין קוֹבְעִין מִדְרָשׁ בְּסוֹף יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. וְכֵן הֶחָכָם לֹא יַתְחִיל לִקְרוֹת בְּעֵת זוֹ שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְיִמָּנַע מִבְּדִיקַת חָמֵץ בִּתְחִלַּת זְמַנָּה:

What is the destruction to which the Torah refers? to nullify chametz within his heart and to consider it as dust, and to resolve within his heart that he possesses no chametz at all: all the chametz in his possession being as dust and as a thing of no value whatsoever. According to the Sages' decree, [the mitzvah involves] searching for chametz in hidden places and in any holes [within one's house], seeking it and removing it from all of one's domain. Similarly, according to the Sages' decree, we must search [with the intent to] destroy chametz by candlelight, at night, at the beginning of the night of the fourteenth [of Nisan]. [They instituted the search at that time] because all people are at home at night, and the light of the candle is good for searching. A study session should not be fixed for the end of the thirteenth of Nisan. Similarly, a wise man should not begin to study at this time, lest he become involved, and thus be prevented from searching for chametz at the beginning of the time.

ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי הכי אמרינן בריש פסחים (ד.) ופי' רש"י דיליף לה מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא השבתה בלב היא והר"ן כתב שי"מ דיליף לה מדכתיב לא יראה לך והכי תניא בספרי לא יראה לך שאור בטל בלבך ונראה מדברי רבינו שהוא סובר דמדאורייתא אין לנו אלא ביטול ואין לבדיקה וביעור חמץ עיקר מן התורה כלל אבל הר"ן כתב דא"א לומר כן אלא כך הוא עיקרן של דברים שזה שאמרה תורה תשביתו יכול להתקיים באחד משני דברים או שיבטל בלבו כל חמץ שיש ברשותו ויוציאנו במחשבתו מרשותו וסגי בהכי מדאורייתא אפילו בחמץ הידוע לו או אם לא ביטלו בלבו כלל צריך מן התורה שיבדוק אחריו בכל מקום שהוא רגיל להמצא שם ויבערנו מן העולם ולפיכך כל שאינו מבטל חייב לבדוק כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אבל מי שביטל סגי בהכי אלא מפני שביטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין דעותיהם שוות ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאוהו מלבם לגמרי ראו חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכוהו בדיקה וביעור או מפני שחששו שאם ישהנו בתוך ביתו יבא לאכלו וכתב דלפי דעת זה כל שאין לו חמץ ידוע ולא מקומות שהוא רגיל להמצא בהן לא חלה עליו מצות השבתה ומדברי הרמב"ם בפ"ב נראה שהוא סובר דמדאורייתא בעי תרווייהו ביעור לחמץ הידוע וביטול לשאינו ידוע זהו כפי נוסחא שלנו וא"א ליישבה ע"פ סוגיית הגמרא דאמרינן בהדיא בכמה דוכתי דביטול מהני אפילו לחמץ ידוע ומצאתי נוסחא אחרת בדבריו שנראה ממנה שהוא סובר דביטול דוקא הוא מדאורייתא ואין לבדיקה וביעור עיקר מן התורה כלל וכדברי רבינו וכן נראה מדברי סמ"ג. ומ"ש רבינו והצריכו עוד לבדוק אחריו בחורין ובסדקין וכו' שם בפ"ק במשנה (ב.) ובגמרא (ח.): ומ"ש ומצאו להם סמך מן הפסוק שבדיקה זו תהיה לאור הנר גם זה שם (ז.): ומ"ש ומפני זה אמרו ליל י"ד בודקין את החמץ וכו'. משנה שם (ב.) אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר:

(א) בתחילת ליל וכו' - פי' תיכף אחר יציאת הכוכבים שיש עדיין קצת מאור היום ראוי להתחיל לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח: (ב) בודקין וכו' - וגם צריך לבטל אז את החמץ וכדלקמן בסימן תל"ד ס"ב ומן התורה באחד מהן סגי דכשמבטלו בלבו ומפקירו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו וכ"ש כשבודקו ומחפש אחריו ומבערו מן העולם אלא שחז"ל החמירו דלא סגי באחד מהן אלא בשניהם דוקא לפי שחששו אחר שהבטול תלוי במחשבתן של בני אדם ובדעותיהן אולי ירע בעיני האדם שיש לו חמץ בעד כמה אלפים להפקיר ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל והפקר וחשיב כעפרא מ"מ לבו לא כן יחשוב ולא יבטלנו בלב שלם והרי הוא עובר בבל יראה שהרי לא הוציא מביתו ועוד שמא מתוך שרגילין בו כל השנה אם יהיה בביתו ורשותו גזרינן שישכח ויבוא לאכול ולכן תקנו חז"ל שאע"פ שמבטל לא סגי אלא צריך לבדוק לבערו מן העולם ומ"מ צריך לבטל ג"כ שמא לא יבדוק יפה וימצא חמץ בפסח ויעבור עליו: (ג) לאור הנר - מפני שצריך לבדוק בחורין ובסדקין ואור היום לא יועיל לזה וכיון שצריך שתהיה לאור הנר קבעוה בלילה מפני שאז אורו מבהיק יותר מביום ואפילו במקום האפל וגם היא שעה שבני אדם מצויים בבתיהם:

זמן בדיקת החמץ. ובו ב סעיפים: בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ: יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכ' ולא יאכל עד שיבדוק ואפי' אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק ואם התחיל ללמוד מבעוד יום אין צריך להפסיק (ויש אומרים שצריך להפסיק וכן נראה לי עיקר):

The Time for the Search of Chametz, 2 Seifim: At the beginning of the night of the 14th of Nisan, we search for chametz by the light of a candle in holes and cracks in every place that it would be usual to have brought chametz. Every person must be careful not to start any work or to eat until they have searched. Even if they have a fixed time to study, they should not study until they have searched. If they started learning while it was still day, they don't have to stop ( and some say they do have to stop, which seems correct to me)

At the beginning of the night of the fourteenth we search for chametz with the light of the candle immediately after the stars become visible. One should do netilat yadayim before saying the blessing on the search, as mentioned by the later rabbis of blessed memory. It is necessary to search by the light of a wax candle, and one should not bring two that are large or stuck together, for it would be considered an avukah, a torch, and one does not search with the flame of a torch. One needs to search in holes and cracks in the house, and any place where chametz is usually placed. Before the search, one should recite the blessing "... who has sanctified us and commanded us to destroy chametz," since the search is a necessary factor for the destruction the next day. If one forgot to recite the blessing ("...to destroy chametz"), it can be said at any point while the search is taking place. If other members of the household are taking part in the search, one person says the blessing and everyone intends to be included by it. One should not speak between the recitation of the blessing and the beginning of the search, unless it pertains to relevant matters. If one did speak, they should repeat the blessing, and ideally one should not speak about irrelevant matters until the search is concluded. After the search in the evening, one should immediately annul the chametz, with the formulation "All leavened produce... that I have not seen... may it be annulled and insignificant like the dust of the earth." The first word [when recited in Aramaic, hamira] is a general word for chametz (leavened food) and se'or (leavening agent). One should recite this nullification formula three times, as is written in the work "Machzik Beracha".

אֲבָל חֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁאֵין בִּטּוּל וְהֶפְקֵר מוֹעִיל כְּלוּם לֶחָמֵץ אַף קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן אִסּוּר הֲנָאָתוֹ, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בַּמַּחֲבוֹאוֹת וּבַחוֹרִים (אִם דֶּרֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם כָּל הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תל"ג) וְלִבְדֹּק וּלְהוֹצִיאוֹ מִכָּל גְּבוּלוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כַּמִּשְׁפָּט שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ה: אֶלָּא לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים, וְחִפּוּשׂ זֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וְגוֹ'", מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים שֶׁאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקַת חָמֵץ, וְאֵין הַנֵּר מֵאִיר וּמַבְהִיק יָפֶה בַּיּוֹם כִּי אִם בַּלַּיְלָה, לְפִיכָךְ אֵחֲרוּ זְמַן הַבְּדִיקָה עַד זְמַן הַבְהָקַת הַנֵּר